מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן ז · ו
ובפרת חטאת עבודות הדם הן כעין עבודות פנים ולרבנן מחשבה מועלת בהן ליפסול [פרה פ"ד משנה א'] והנה השחיטה היא כשחיטת שאר קדשים רק דאינו טעון צפון אע"ג דנקראת חטאת משום דמעשיה בחוץ וכמ"ש רש"י ז"ל רפ"ק דיומא וכן זה דבקדשים בעינן שחיטה כנגד הפתח זבחים נ"ה ע"ב בפרה ליכא דין זה דהא בזבחים קי"ג ע"א איכא מ"ד דלא בעינן שחיטה כנגד הפתח בפרה ומאן דבעי התם נפקא לה מקרא אחריתא ולא משום דדינה כקרבן וע"כ ג"כ הטעם משום כיון דמעשיה בחוץ אע"ג דחטאת קרייה רחמנא לא שייך ביה דין דשחיטה כנגד הפתח ומזה נראה דאע"ג דחטאת קרייה רחמנא ודינה כחטאת מ"מ הוי רק כחטאת הקריבה בבמה [אילו היה חטאת קרבה בבמה] וליכא דין צפון דצפונה לפני ה' ולא לפני במה וכן פתח אהל מועד לא שייך בזה:
ובתמיד רפ"ד אמרינן דלא היו כופתין את הטלה אלא מעקידין אותו ואמרינן שם בגמרא הטעם דאין כופתין ר"ה ור"ח חד אמר משום בזיון קדשים וחד אמר משום מהלך בחוקות העכו"ם מאי בינייהו דכפתיה בשיראי א"נ בהוצא דדהבא ע"ש והנה בפרת חטאת אמרינן בפרה פ"ג משנה ט' דכפתוה בחבל של מגג ויש לעיין מזה לתרוייהו והנה למ"ד משום מהלך בחוקי עכו"ם היינו שעושין כן כשמקריבין קרבן לעכו"ם י"ל דבפרה דאינה באה לשם קרבן גמור אינו שייך זה ולמ"ד משום בזיון קדשים ג"כ צ"ל דלא שייך זה בפרה ואפשר דאף דבקדשים הקרבין בבמות ג"כ לא שייך דין זה דלא היו כופתין אלא באותן הקרבין במקדש דחיישינן לבזיון קדשים טפי:
וקבלת הדם בפרה אי הוי ביד או בכלי אמרינן בסיפרי דמצותה מצות יד ולא מצות כלי ובת"י ריש יומא וכן הראב"ד בפ"ג מהל' פרה אדומה הקשו מהא דאמרינן בזבחים צ"ג ע"ב דהיה מקנח אצבעו בשפת מזרק אלמא איכא התם מזרק ותי' הראב"ד ז"ל שם דמש"ה היה טעון ג"כ מזרק משום דצריך לקבל כל הדם כדי להביאו לידי שריפה שצריך לשרוף את כל הדם היינו שאם לא יקבל ילך הדם לאיבוד] ולענ"ד נראה דאפשר לומר דצריך לקבל כל הדם משום דחטאת קרייה רחמנא ובקדשים צריך לקבל את כל הדם כדאמרינן בזבחים כ"ה ע"א ואע"ג דאותן שמקבל בכלי אינו ראוי להזאה דאף הדם שאינו ראוי להזאה ג"כ צריך לקבל דהא בלאו קרא דממעט דם התמצית היה צריך לקבל אף אותו הדם אע"ג דאינו ראוי להזאה וכמה שהוכחנו לעיל סק"ב וזהו דין בפ"ע שצריך לקבל את כל דמו של פר ואע"ג דאותו דם של פרה להזות ממנו צריך שיקבל ביד מגזיה"כ מיהו זה דצריך לקבל כל דמה של פרה דינה כשאר קדשים ויכול לקבל בכלי:
וההזאה של פרת חטאת דינה ככל חטאות הפנימיות דצריך טבילה והזאה ושיריים שבאצבע פסולים להזאה אחרת ואמרינן בזבחים צ"ג ע"ב במאי מקנח אצבעו בשפת מזרק וכתב רש"י ז"ל שם דמש"ה מקנח בשפת מזרק ולא בגופה של פרה כמו שמקנח ידו כדי שלא יתלכלך אצבעו בגוף הפרה וידבקו בו נימין ולענ"ד נראה דאפשר עוד לומר דמש"ה לא היה מקנח אצבעו בגוף הפרה כמו שמקנח את ידו דזה שהיה מקנח ידו בגופה של פרה הוא משום שאף דמה טעון שריפה וכמ"ש רש"י ז"ל שם ע"ש והנה אותו הדם שמזה כנגד בית קה"ק ודאי אינו טעון שריפה דלא מצינו שצריך לאסוף אותו הדם ולהביאו לידי שריפה דהדם שהוא להזאה אינו בכלל שריפה וי"ל דאף שיריים שבאצבע ג"כ אינו טעון שריפה שאותו הדם של טבילת אצבעו אינתיק להזאה ואף שנשאר מהם שלא הזה את כלה [ונראה דלכתחילה צריך להזות את כל הדם שבאצבע וכמו בחטאת דצריך שיכלה כל הדם שבאצבע כדאמרינן בפ' איזהו מקומן [נ"ג ע"א] מ"מ אותו הדם אינו שייך לשריפת הפרה ומש"ה לא היה יכול לקנח אצבעו בגופה של פרה דאינו טעון שריפה ואדרבה אותו הדם אינו רשאי לקנח בגופה של פרה כיון דאותו הדם אינו טעון שריפה הוי כמערב דבר אחר באפרה דאין מקדשין בו וכדאמרינן באפר פרה שנתערב בו אפר מקלה אפילו כ"ש אין מקדשין בו:
והולכה אי שייך בפרה הנה התוס' זבחים צ"ג ע"ב ד"ה אלא הביאו דברי רש"י ז"ל מנחות ז' ע"ב ששחיטת הפרה היתה למטה ולהזאת דמה היה עולה לראש הר המשחה להזות נוכח פתח אהל מועד ע"ש ולפ"ז איכא הולכת הדם בפרה [ואפשר שאף מחשבה מועלת בהולכה כמו בשאר עבודות] אך יש לעיין מהתוספתא פ"ד דפרה דאמרינן שם דדם שניתז חוץ מגתה פסול חוץ למערכה כשר והדר קתני התם הוציא הדם בידו כשר וביאר הגר"א ז"ל שם דלא מיבעי קאמר דדם שניתז חוץ למערכה כשר אלא אפילו הוציא בידו חוץ למערכה נמי כשר ומוכח דחוץ מגתה כיון דאם ניתז פסול כ"ש הוציא בידו והיינו שהדם נפסל ביוצא כשיוצא חוץ מגתה וזה ראיה לדברי התוס' זבחים צ"ג ע"ב דחלקו על רש"י ז"ל וכתבו דהשחיטה וההזאה היו במקום אחד היינו בגתה:
ובענין מה דבכל הזבחים בעינן שיהא כזית בשר לזרוק את הדם אי זה שייך אף בפרה יש לעיין ואף דאמרינן בירושלמי יומא בפרים הנשרפים דאם נאבדו האימורים והבשר קיים אינו זורק את הדם ולא חשיב יש בשר משום דאין בו לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח דהבשר נשרף חוץ לג' מחנות וא"כ בפרה ג"כ כיון דנשרפת חוץ לג' מחנות ואין בה לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח א"כ לעולם חשיב אין בשר מ"מ לא דמי דבפרים הנשרפים אין להבשר תורת הקרבה כלל אבל בפרה אף דנשרפת ג"כ חוץ לג' מחנות כמו פרים הנשרפים מ"מ שריפתה תורת הקרבה י"ל כדאמרינן בספרי הביאו הר"ש פרה פ"ד משנה א' דפרה נשרפת בלילה משום דכתיב חטאת היא ושריפתה הוי כמו הקטרת אימורים דכשרים כל הלילה ע"ש ולפ"ז יש לחקור כיון דשריפתה הוי כהקטרת אימורים אם נאבד כל הבשר אי זורק הדם ואע"ג דאם נאבד הבשר א"כ א"צ כלל לפרה דכל עצמה א"צ אלא לאפרה מ"מ י"ל אם כבר התחיל להקריבה ושחטה וקיבל דמה צריך לגמור הקרבתה די"ל דין קרבן אף דא"צ לה:
ושריפת הפרה דחשיב כמו הקטרת אימורים וכדאמרינן בספרי גם בתכסיסה שריפתה דומה לההקטרה שבפנים שצריכה מערכה וגם בדין אהדורי פוקעין מצינו שדומין זה לזה דאמרינן בתוספתא והביאה הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' פרה הלכה י"ב דאם פקע מעורה מבשרה ומשערה כזית יחזיר ואם פקע מקרניה ומטלפה ומפרשה א"צ להחזיר והוי כמו בקדשי פנים דבקרנים וטלפים ליכא דין אהדורי פוקעין וזה דבעורה ושערה איכא דין פוקעין הוא משום דבפרה ליכא דין הפשט וניתוח ונראה דאף בקדשי פנים להשיטות דאהדורי פוקעין איכא אף בפסולים שאם עלו לא ירדו [עיין תוס' זבחים פ"ו ע"א ד"ה וכולן וכן הוא שיטת הרמב"ם ז"ל] כיון דבפסולים ליכא הפשט וניתוח כדאמרינן בזבחים פ"ה ע"א אם פקע אף מעורן ג"כ צריך להחזיר דבכ"מ העור הולך אחר הבשר ודין אחד להם כדאמרינן בזבחים ק"ג ע"ב חוץ ממקום שהצריכה תורה הפשט ואף בבמה קטנה למ"ד דעולת במה קטנה א"צ הפשט וניתוח נראה דיש לעור דין אהדורי פוקעין [אי בכלל יש דין אהדורי פוקעין בבמה קטנה ולכאורה נראה דאיכא]:
ולענין מעילה ודאי אין הזאת דמה מוציאה מידי מעילה דהא אמרינן במתני' דפרה דמועלין בה עד שתיעשה אפר והטעם משום כיון דאין בה אכילת אדם הוי כמו עולה דאין זריקתה מוציאה מידי מעילה מיהו במנחות נ"א ע"ב מצרכינן קרא דבה מועלין ואין מועלין באפרה וקשה תיפוק ליה כיון דנעשית אפר אין בה מעילה משום דנעשית מצותה דאף בעולה אמרינן במעילה ט' ע"א דמועלין בה רק עד שתוצא לבית הדשן ואמרינן בגמרא דהיינו עד שתראה לבית הדשן היינו עד שנעשית דשן ומשום דנעשית מצותה ואע"ג דקודם תרומת הדשן מועלין משום דאכתי מחוסר מצות הרמה אבל בפרה דלא שייך בה תרומת הדשן מיד שנעשית אפר אמאי לא חשיב נעשה מצותה ואע"ג דטעונה עוד אסיפת אפרה וקידוש מיהו כל הני א"צ בגדי כהונה דכשרים אף בזר כדאמרינן ביומא מ"ג ע"א ורק שחיטתה וקבלת דמה והזאתה ושריפתה בעי כהונה ובגדי כהונה א"כ בכה"ג חשיב נעשית מצותו וכמ"ש התוס' יומא נ"ט ע"ב ד"ה והרי דמש"ה בקטורת לאחר שעלתה תמרתו יצאה מידי מעילה דנעשה מצותו ואע"ג דמחוסר עוד דישון מזבח הפנימי משום דלא אשכחן דדישון מזבח הפנימי צריך בגדי כהונה וכ"כ תוס' מעילה י' א"כ כל שכלו העבודות הצריכות בגדי כהונה חשיב נעשית מצותו וצריך לומר דעבודות חוץ שאני כיון דבחוץ ליכא בגדי כהונה דלשרת בקודש כתיב דאף בקרבנות גמורים הקרבים בבמה ליכא בגדי כהונה ואע"ג דבפרה צריך בגדי כהונה דילפינן לה מקרא מ"מ אף עבודות שא"צ בגדי כהונה ג"כ חשיבי עבודות ולא חשיב נעשה מצותו:
והנה התוס' במנחות נ"א ע"ב ד"ה חטאת הקשו ל"ל קרא דחטאת היא מלמד שמועלין בה תי"ל דקדשי ב"ה היא וא"כ יהיה לה מעילה מדין קדשי ב"ה ותי' דאצטריך למועל אחר מועל דאינו אלא בבמה וכ"ש בלבד ע"ש והקשה הקרן אורה על דברי התוס' הא פרה י"ל פדיון א"כ איך יש בה מועל אחר מועל הא אמרינן במעילה י"ט ע"ב דתלוי בי"ל פדיון:
ולתרץ קושית התוס' נראה דלהכי אצטריך קרא דחטאת היא משום דאיכא נפקותא בין מעילה דקדשי ב"ה לקדשי מזבח דבקדשי ב"ה המעילה נופלת לקדשי ב"ה ובקדשי מזבח איכא פלוגתא דרב ולוי במעילה ט' ע"ב דלרב המעילה נופלת לנדבת ציבור ולוי ס"ל דיביא בדמיה קטורת ע"ש א"כ אשמעינן קרא דחטאת היא שמעילתה היא כמעילה דקרבנות דמעילתה לנדבה או לקטורת: