מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן ז · ג
עבודה השלישית מעבודות המתיר היא הולכה ומפגלת כשאר עבודות המתיר לרבנן ור"ש פליג וס"ל דהולכה אינה מפגלת משום דהוי עבודה שאפשר לבטלה דאי בעי שוחט בצד המזבח וזורק ואמרינן בגמרא דמודה ר"ש בחטאות הפנימיות דהולכה היא עבודה שאי אפשר לבטלה וכתב רש"י ז"ל שם זבחים י"ד ע"א] דמש"ה היא אי אפשר לבטלה משום דלאו אורח ארעא לשחוט בהיכל וע"כ הוא שוחטו בעזרה ומוליכה בהיכל לקרנות המזבח ולהזאת פרוכת עכ"ל ובש"מ שם כתבו הטעם דזה דא"י לשחוט בהיכל הוא משום דחטאת טעונה צפון ובהיכל לא הוי צפון דאפילו למ"ד בין האולם ולמזבח קרוי צפון מודה דמבית החליפות ואילך לא הוי צפון וכ"ש בהיכל עצמו שמחיצות ההיכל מפסקת עכ"ל והנה באמת קשה על רש"י ז"ל דלא נחת לטעם זה וכתב משום דלאו אורח ארעא ונראה משום דזה דמבית החליפות ולפנים לד"ה פסול הוא משום דבעינן על ירך המזבח ומבית החליפות ולפנים לא מקרי על ירך דלא מתחזי מזבח כמ"ש רש"י ז"ל זבחים כ' ע"א אבל צפון מקרי אף מבית החליפות ולפנים א"כ בקבלה דבעינן רק צפון אבל על ירך לא בעינן כדאמרינן בזבחים כ"ו ע"א גבי תלה וקיבל דשחיטה על ירך ולא קבלה על ירך א"כ הקבלה כשרה אף בהיכל וא"כ הולכת הדם אכתי עבודה שאפשר לבטלה שהרי יכול לשחוט חוץ להיכל ולהכניסה להיכל ולקבל הדם וע"כ מוכרח דבכה"ג חשיב אפשר לבטלה דאל"כ תקשה הא בתמיד של שחר ג"כ הוי הולכה שאי אפשר לבטלה שאי אפשר לשוחטו אצל קרן מזרחית צפונית ששם צריך לזרוק שהרי תמיד של שחר נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שניה כדאמרינן בתמיד ל"א ע"ב ומפקינן לה מקרא דכתיב שנים ליום כנגד היום וא"כ הוי הולכה שאי אפשר לבטלה שהרי צריך להוליך מקרן צפונית מערבית לקרן מזרחית צפונית ובש"ס אמרינן דלא אשכחן לר"ש הולכה שאי אפשר לבטלה רק בחטאות הפנימיות וע"כ משום דיכול לשחוט על קרן צפונית מערבית ולהוליך הבהמה לקרן מזרחית צפונית ולקבל שם הדם דרק השחיטה בעינן כנגד היום וחשיב אפשר לבטלה ולרש"י ז"ל דלאו אורח ארעא י"ל דאף זה לאו אורח ארעא להכניס הבהמה להיכל ולקבל שם הדם:
ובענין מאימתי מתחלת ההולכה הנה בזבח הוא פשוט ממקום שמקבל הדם ומוליכה למזבח ובמנחה הנקמצת איכא תרי הולכות הולכה דמתן כלי והולכה דהקטרה כדאמרינן במנחות ט"ז ע"ב ובשניהם יכול לפגל כדאמרינן שם והולכה דמתן כלי מתחיל ממקום הקמיצה עד מקום שנתן בכלי ומשם למזבח הוי הילוך דהקטרה מיהו במנחת כהנים ובכל מנחות שאינן נקמצות יש לעיין קצת מאימתי מתחלת ההולכה וצ"ל ממקום שנגמרה מלאכתן שנתן עליהן שמנן ולבונתן ונעשית מנחה וראויה להקטרה משם כשמקריבה לצד המזבח חשיב הולכה ובאותן שאין בהם טיגון ואפיה ואף לא מתן שמן ולבונה כגון מנחת חוטא של כהנים וכן לבונה הבאה בפ"ע נראה דההולכה בהם מתחלת ממקום שקדשן בכלי דאז נעשית ראויה להקרבה מיהו בבמה יש לחקור כיון שאין שם קדושת כ"ש וגם מחיצות אין שם למ"ד יש מנחה בבמה וכן לבונה מאימתי מתחלת ההולכה שלהם וצ"ל דכל כשמקדיש המנחה קדושת פה אפילו בסוף העולי כשמקרבה לצד המזבח שרוצה להקריבה שם חשיב הולכה מיהו יש לעיין מ"ש להמזבח שרוצה להקריבה שם דחשיב הולכה הא אף כשמקרבה לצד מזבח אחר ג"כ תחשב הולכה דהא הולכה אינה תלויה בדעתו דהא בנשפך הדם על הרצפה ונתקרב ע"י זה אל המזבח ג"כ חשיב הולכה כדאמרינן בזבחים ט"ו ע"א א"כ כשנתקרבה המנחה לאיזה מזבח שיהיה שאפשר להקריב שם תהא חשובה הולכה ולמ"ד דבבמה לא בעינן מזבח כלל ואפילו העלה ע"ג הסלע כשר א"כ כל שזזה המנחה ממקומה לאחר שהקדישה לאיזה צד שיהיה תהא חשובה הולכה ואפשר דעבודת ההולכה ליכא כלל בבמה וצ"ע:
ובענין אי הולכה טעונה כ"ש נראה דבדם דהקבלה צריכה כ"ש וכן הזריקה כדאמרינן בזבחים ל"ח ע"ב] גם ההולכה צריכה להיות בכ"ש דאף במנחה דזה דקומץ טעון כ"ש ילפינן לה מעבודת הדם (כמ"ש תוס' מנחות צ"ו ע"א ד"ה שאלו] ואמרינן במנחות כ"ו ע"א בקומץ דמעלהו ומקטירו בכ"ש והעלאה למזבח בכלל הולכה הוא ומוכח דאף ההולכה בקומץ צריכה כ"ש מיהו בקטורת דאין החפינה צריכה להיות מכ"ש וכדאמרינן בירושלמי שהבאתי לעיל שהמחתה שחופן ממנה היתה כלי חול ומשום דאין החפינה דומה לשחיטה וכמ"ש התוס' יומא שהבאתי שם וכן א"צ עבודת מתן כלי דזה דנותן אח"כ הקטורת לכלי הוא רק משום דלא אפשר וכמ"ש בת"י שם וכן ההקטרה אינה מכ"ש כדאמרינן בתמיד פ"ו משנה ג' שהיה נותן הקטורת לתוך חפניו וממנו היה מקטיר על המזבח א"כ ודאי דההולכה א"צ כ"ש ובזה מתיישב מה שהקשה בפי' הרא"ש תמיד פ"ה משנה ד' על הא דאמרינן שם מי שזכה בקטורת היה נוטל את הכף כו' והבזד היה בתוכו מלא וגדוש קטורת והקשה בפי' הרא"ש ז"ל וא"ת והרי כף חוצץ בין ידו לבזך והוי חציצה כדאמרינן בזבחים מזרק במזרק חוצץ עכ"ל ולפ"ז לא קשה כיון דאין הולכת הקטורת צריכה כ"ש וצריך רק שיקדש הקטורת בכ"ש כדי שתתקדש קדושת הגוף אבל ההולכה א"צ כ"ש וא"כ לא שייך חציצה דחציצה שייך רק בדבר הצריך כ"ש ובעינן שלא יהא דבר חוצץ בין ידו לכ"ש אבל בדבר שא"צ כ"ש כלל מה שייך חציצה דהא לר"ש דס"ל במנחות כ"ו ע"א דהולכת והקטרת הקומץ אינו טעון כ"ש אמרינן שם דמעלהו אפילו במקידה של חרס ולא איכפת לן משום חציצה ובעיקר בהניח מזרק בתוך מזרק שכתב הרא"ש ז"ל דאמרינן בזבחים מזרק במזרק חוצץ ק"ל הא בזבחים ליכא רמז על זה רק ביומא פ' הוציאו לו היא איבעיא ומסקינן שם דכשר מקרא דאשר ישרתו בהם בקודש ב' כלים ושירות אחת וצ"ע ובירושלמי שם אמרינן בהניח מזרק לתוך מזרק דאם שניהם קודש אינו חוצץ דמין במינו אינו חוצץ ואם נתן לתוך מזרק חול חוצץ דחול וקודש חשיב מין בשאינו מינו ע"ש והנה בזה אתי שפיר הא דאמרינן במנחות צ"ח ע"א בלחם הפנים דאם עשה ב' מערכות של שבע שבע רבי אומר רואין את העליונה כאילו אינה ומקשינן ונתת על המערכת לבונה זכה ופי' רש"י ז"ל דכי יהיב לה על השביעית הוי חציצה ע"ש וקשה הא מין במינו אינו חוצץ ולפי דברי הירושלמי אתי שפיר דחול וקודש חשיב מין בשאינו מינו א"כ האי שביעית שנתנה למעלה ולא נתקדשה בהשולחן דהשולחן מקדש רק ט"ו טפחים למעלה נמצאת שהיא חול ואף דרבי ס"ל במנחות ע"ב ע"ב דתנור מקדש מיהו גם התנור אינו מקדש יותר מכשיעור וכמ"ש תוס' מנחות מ"ו ע"א ד"ה ואיזו ואין יכולים להתקדש רק ששה מתוך שבע א"כ השביעית שנתנה למעלה ולא סדרה על השולחן נמצאת שהיא חול והוי חציצה]:
ובקטורת של יוה"כ למאי דקי"ל חופן וחוזר וחופן יש לחקור בחפינה הראשונה וכן בהולכת הקטורת לפנים אי מחשבה מועלת בה אי זה דאמרינן בפ' הוציאו לו חישב בחפינת קטורת מהו אי קאי אחפינה הראשונה שזו היא עיקר עבודת החפינה או השניה או אפשר דשתיהן עבודות גמורות הן ובירושלמי יומא פ"ד ה"ג אמרינן חפן בפנים פטור ופי' הק"ע שם דהחפינה הראשונה אינה אלא למדה בעלמא ע"ש א"כ לפ"ז החפינה הראשונה אינה עבודה ואין מפגלין בה וא"כ אף ההולכה לפנים אינה כהולכת קומץ או דם כיון דהוי הולכה קודם חפינה דעיקר החפינה בפנים וא"כ הוי כהולכת המנחה קודם קמיצה דלאו עבודה היא מיהו התוס' יומא מ"ח ע"א ד"ה מי כתבו דמפגלין בהולכת הקטורת ומדברי הש"ס ג"כ נראה דההולכה עבודה היא דהא כל עיקר מה דשמאל אית ליה הכשירא ביוה"כ בהולכה הוא דנטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו ומוכח דעבודה היא ובעי ימין וצריך לומר דהולכת הקטורת לפנים דמי להולכת הקומץ קודם מתן כלי דבמנחות ט"ז ע"ב אמרינן דהולכה דמתן כלי עבודה היא ומפגלין בה ואע"ג דעדיין אינו ראוי להקטרה ומחוסר עוד קידוש כלי מ"מ חשיב עבודה וה"נ בהולכת הקטורת אע"ג דמחוסר עוד חפינה בפנים עבודה היא ול"ד להולכה דמנחה קודם שנקמצה דהתם עדיין מעורב חלק גבוה בחלק הדיוט ואין זה הולכת דבר הנקטר משא"כ בקטורת אע"ג דחופן וחוזר וחופן מ"מ כיון שכבר חפן בחוץ א"כ אינו מכניס אלא כמידת חפניו היינו מה שצריך להקטיר אע"ג דעדיין מחוסר חפינה מ"מ הולכה היא לכ"ד והנה ביומא מ"ט ע"א אמר ר"פ אי חופן וחוזר וחופן חבירו נכנס בחפינתו ומשום דמקיימא חפינה א"ל ר"ה בדר"י אדרבא אי חופן וחוזר וחופן לא יכנוס אחר בחפינתו דאי אפשר שלא יחסיר ושלא יותיר ולכאורה קשה בשלמא שלא יחסיר שפיר אלא שלא יותיר מאי איכפת לן כיון דמקיימא חפינה בפנים ולפ"ז י"ל כיון דצריך לעשות הולכה והולכה מעכבת דאי לא עביד לה פסול וכמו בדם דכתב הרמב"ם ז"ל דאם שחט וקיבל את הדם וזרק ממקומו פסול דע"כ צריך הולכה ואי אפשר לבטלה א"כ אם יותיר נמצאת דההולכה הראשונה לאו הולכה היא שהרי הכניס יותר מכשיעור שצריך להקטיר והוי כמי שהוליך את המנחה כולה וא"כ ליכא הולכה כלל מיהו בתוס' שם כתבו דעיקר החפינה היא בחוץ והשניה היא רק מדרבנן וצ"ע מהירושלמי לפי פי' הק"ע שהבאתי לעיל]: