מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן ה · ג
ובענין איזה דברים הם בכלל הקטרה הנה בעולה יש חילוק בין מחוברין לשאינן מחוברים דבמחוברים כתיב והקטיר הכהן את הכל המזבחה ואף העצמות והגידים והקרנים והטלפים בכלל וכשפירשו צריך להקטיר רק הבשר ונראה דבעצמות שפירשו אם יש בהם מוח צריך לשבור העצמות ולהעלות המוח למזבח דמוח חשיב כבשר לכל דבר ואף בפסח היו נמנין על מוח של עצמות לולא איסור שבירת העצם אך לפ"ז דמוח חשיב כבשר בעצמות שיש בהם מוח אף כשפירשו צריך להעלות אף העצם דכיון שיש בהם מוח דחשיב כבשר א"כ עדיין העצם לא פירש מן הבשר וזה דאמרינן פירשו לא יעלו ע"כ מיירי בעצמות שאין בהם מוח או באותן שיש בהם אם שיברן ופרקן מן המוח אך באמת נראה לומר דאף בעצמות שיש בהם מוח אם פירשו משאר הבשר א"צ להעלות העצם בשביל המוח שבו [וכדמשמע סתמא דהש"ס דמיירי בכל עצמות] דזה דעצמות אם מחוברין יעלו ומשום דחיבורי עולין כעולין הוא רק אם כשיעלן כמו שהן על המזבח יש להבשר דין הקטרה ואז חשיב העצם חיבורי עולין וצריך להעלותו עם העצם אבל הכא בעצם שיש בו מוח אם מעלהו כמו שהוא אם לא יהיה להעצם דין הקטרה אף להבשר לא תהיה הקטרה משום דהעצם הוי חציצה בין הבשר להעצים כדאמרינן בזבחים ק"י ע"א במעלה בשר ואימורים בחוץ ומקשינן הא הוי חציצה היינו שהבשר שאינו בר הקטרה חוצץ בין האימורים לעצים וכיון דעל הבשר לבד לא הוי הקטרה אף העצם לא חשיב חיבורי עולין [מיהו אפשר לומר במוח כיון דהיינו רביתיה לא הוי חציצה דוגמא לזה יבמות ע"ח]:
והנה בעצמות הראויין לאכילה כגון ראשי כנפים והסחוסין דאמרינן בפסחים פ"ד שהם ראויין לאכילה יש לחקור לגבי הקטרה בעולה אם דינן כבשר וצריך להעלותן לעולם או דינן כעצמות ורק מחוברין יעלו והנה בזבחים כ"ח אמרינן בעור האליה אפילו אי לא כאליה מ"מ בעולה קריבה למזבח ולא אמרינן דעור האליה תהיה בכלל הפשט עם שאר העור כיון דעור האליה ראויה לאכילה הוי כבשר וקריבה למזבח ומזה נראה דכל שראוי לאכילה חשיב כבשר אף לענין הקטרה וא"כ ה"ה בעצמות הראויין לאכילה אך מגידים יש להביא ראיה להפך דהא למ"ד יש בגידים בנ"ט חשיבי כבשר ואמרינן בפסחים פ"ד דנימנין על הגידים ומ"מ לענין הקטרה אמרינן בגידים דרק מחוברין יעלו ודוחק לומר דזה רק למ"ד אין בגידים בנ"ט ועוד לרב דס"ל בג"ה דלא אסרה תורה רק קנוקנות דאילו גיד עץ בעלמא הוא א"כ זה דאמרינן בחולין צ' דמחוברין דהיתירא לא אצטריך קרא כי אצטריך קרא למחוברין דאיסורא וע"כ היינו לקנוקנות של ג"ה דהגיד עצמו אינו אסור והא כיון דקנוקנות ודאי חשיבי כבשר ונאכלין א"כ מה חילוק בקנוקנות בין מחוברין לשאינן מחוברין וע"כ דגידים אף הנאכלים ואף דלכל מילי חשיבי כבשר לענין הקטרה בעינן בשר ממש וצריך לחלק מזה לעור האליה דחשיב כבשר אף לענין הקטרה:
ובאימורי כבש דמרבינן כבש לאליה שהיא בכלל האימורים כתב הרמב"ם ז"ל דנוטל עמה חוליות השדרה וכתב הכ"מ שם שמקורו מת"כ דדרשינן מדכתיב יסירנה דצריך לכנוס לפנים מן העצה ומשמע לרבינו דהיינו שיטול עמו חוליות השדרה ע"ש ונראה לענ"ד לומר דאותן עצמות אף אם פירשו יעלו דרק בעולה דכתיבי תרי קראי והקטיר הכהן את הכל המזבחה וכתיב ועשית עולותיך הבשר והדם ודרשינן דהאי דוהקטיר הכהן את הכל כו' קאי רק אמחוברין ובפירשו איכא דין הקטרה רק על הבשר אבל בקדשים הנאכלים דמקריבין רק את האימורים ודרשינן מקרא דיסירנה דאף חוליות השדרה בכלל האימורים א"כ אימורים גמורים הם ואין נ"מ בין מחוברין בין פירשו ואין חילוק בין החוליות לשאר האימורים מיהו בעולה נראה דאף אותן החוליות של השדרה אם פירשו לא יעלו דבעולה ליכא דין אימורים כלל ונראה ראיה דבעולה ליכא דין אימורים דהא באימורים כתיב והקטירם דצריכים כל האימורים להיות כאחת ולא להקטירן אחת אחת כדאמרינן בפסחים ס"ד ואילו בתמיד אמרינן כשהוא מנתח העולה היה החלב לבד ויותרת הכבד היה תלוי בדופן וכן הכליות וכן היה מקטירן אחת אחת] ואין חילוק בעולה בין אימורים לבשר וכיון דליכא דין הקטרה רק על הבשר והעצמות רק אם מחוברין יעלו א"כ אין חילוק בזה בין חוליות השדרה לשאר עצמות ונמצא בזה יפה כח השלמים מכח העולה כן נראה לענ"ד:
וראיתי להראב"ד ז"ל בפ"י מהל' ק"פ שהשיג על הרמב"ם ז"ל שם שכתב שצולין את הפסח שלם וכתב אין איסור גדול מזה שיצלה הפסח עם ג"ה ועם שמנו ועם תרבא דתותי מתנא עכ"ל ותמוה לי הא תרבא דתותי מתנא הוא מחלב שעל הכסלים כדאמרינן בחולין צ"ג בהמה בחייה פרוקי מפרקה וא"כ בכלל האימורים הם ומקטירים אותן ע"ג המזבח וא"כ איך יעלה על הדעת שיצלה בהם וכ"כ רש"י ז"ל להדיא בפ' ויקרא על פסוק דהחלב שעל הכסלים דהוא החלב שתחת המתנים ומקריבין אותו] וצ"ע טובא: