אור ברסלב
מקדש דוד חלק א סימן ה › ב

מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט

סימן ה · ב

א

והנה בענין הקטרה יש לחקור מאימתי היא מתחלת אי העלאה מהרצפה על המזבח הוא ג"כ בכלל הולכה ורק הזריקה לתוך האישים היא הקטרה או דהעלאה ע"ג המזבח שייכת לעבודת הקטרה ולא לעבודת הולכה והנה במנחות י' ע"א דמקשינן והרי הולכת אברים לכבש דכתיב בהו כהונה כו' דאמר מר והקריב הכהן את הכל המזבחה זו הולכת אברים לכבש ותנן הרגל של ימין בשמאל כו' ומתרצינן כי אמרינן או אצבע או כהונה הנ"מ בדבר המעכב כפרה כו' וכתב רש"י ז"ל שם בדבר המעכב כפרה דומיא דהזאות דמצורע לאפוקי הולכה דלא מעכבא דאפשר לשחוט ולנתח אצל הכבש עכ"ל ויש לעיין בזה הא כי ישחוט וינתח אצל הכבש אכתי איכא הולכה מכבש לראשו של מזבח וא"כ אכתי אינו מבטל את ההולכה ונראה דמש"ה כתב רש"י ז"ל שישחוט וינתח אצל הכבש ולא כתב שישחוט וינתח בראשו של מזבח משום דאיכא למ"ד דאין הפשט וניתוח בראשו של מזבח ואף לפמ"ש התוס' זבחים פ"ה ע"א דאם שחטה בראשו של מזבח לכ"ע יש הפשט וניתוח בראשו של מזבח מ"מ הקרבים ע"כ צריך להורידן כדי להדיחן כדאמרינן בגמרא שם וצריך אח"כ להעלותן א"כ ההולכה מכבש לראשו של מזבח ע"כ אי אפשר לבטלה] ומזה יש להוכיח דהעלאה מכבש לראשו של מזבח אינה בכלל הולכה, רק שייכת להקטרה שמעלהו למערכה והעלאה למערכה תחילת הקטרתה ומדוקדק לשון הגמרא והקריבו הכהן כו' זו הולכת אברים לכבש ולא קתני זו הולכת אברים לראשו של מזבח דרק עד הכבש בכלל הולכה]:

ועוד אי נימא דהקטרה היא רק נתינה ע"ג האישים והשאר בכלל הולכה תקשה לר"ע דס"ל בבע"מ אם עלו לא ירדו איך משכחת לה בבע"מ לאו דלא תקטירו דהא על ההקטרה איכא לאו מיוחד כדאמרינן בריש תמורה הא כיון שהגיע לכבש קלט המזבח דהא כבש כמזבח לענין קליטה ומצוה להקטירו א"כ אמאי תחייבו דעל ההקטרה לא שייך לחייבו שהרי מצוה להקטירן ועל העלאה למזבח ג"כ ליכא לאו דבל תקטירו דאין זה בכלל הקטרה כ"א הולכה ועל הולכה ליכא לאו וע"י זה שמעלה הוא רק גורם שיהא מצוה להקטיר וע"ז ודאי אינו שייך לאו דלא תקטירו וא"כ קשה טובא איך משכחת לה לאו דלא תקטירו לר"ע אבל אי נימא דהעלאה למזבח בכלל הקטרה היא שפיר י"ל דחייב על העלאתו על הכבש דבכלל הקטרה הוא ואע"ג דההקטרה נגמרת בנתינה על האישים הכא כיון דאח"כ מצוה להקטיר החיוב דבל תקטירו הוא על אותו מקצת שנעשה באיסור:

מיהו משלהי עירובין יש להוכיח להדיא דמהכבש למזבח ג"כ הוא בכלל הולכה דאמרינן שם דבוזקין מלח ע"ג הכבש כדי שלא יחליקו ופרכינן והא הוי חציצה ומשנינן בהולכת אברים דלאו עבודה היא ופרכינן ולא והאמר מר והקריב הכהן את הכל המזבחה זו הולכת אברים לכבש ע"ש ואע"ג דהתם בוזקין על הכבש ומוכח דאף על הכבש הוא ג"כ בכלל הולכה ולענ"ד זו היא הוכחה גמורה ומה שהקשינו לר"ע היכא משכחת לה בבע"מ לאו דבל תקטירו צריך לדחוק ולומר באינו מעלה האבר דרך הכבש רק עומד על הרצפה וזורקו למזבח דהקטרתו וקליטתו באין כאחד אך דברי רש"י ז"ל במנחות שהבאנו לעיל צ"ע:

והשתא דאתינן להכי דמן הכבש למזבח ג"כ בכלל הולכה הוא הא דאמרינן בזבחים י"ג בהולכת הדם לר"ש דלא מהני מחשבה משום דהוי עבודה שאפשר לבטלה דשוחט בצד המזבח וזורק ואמרינן שם בגמרא דמודה ר"ש רק בחטאות הפנימיות דהוי הולכה שאי אפשר לבטלה [וכן בב' בזיכי לבונה ע"ש] ואע"ג דבחטאות החיצוניות דניתנין על קרנות המזבח ג"כ איכא הולכה דצריך להוליך הדם לראשו של מזבח ליתן על הקרנות צ"ל דזה דנקט שוחט בצד המזבח הוא רק בשביל אותן קרבנות דדמן למטה אבל בחטאת צ"ל דמש"ה אפשר לבטלה משום דיכול לשחוט בראשו של מזבח אצל הקרן ואע"ג דלכתחילה אין לשחוט בראשו של מזבח כמ"ש התוס' זבחים נ"ח ע"א ד"ה קדשי צ"ל כיון דליכא איסור דאורייתא בזה חשיב אפשר [וזה דאמרינן בחטאות הפנימיות דהוי הולכה דאי אפשר לבטלה וכתב רש"י ז"ל משום דגנאי הוא לשחוט בהיכל אפשר דהתם משום הגנאי חשיב איסור דאורייתא וצ"ע בזה] והנה בזה יש לעיין דהא חטאת טעונה צפון ומתנות דם החטאת מתחילות מקרן דרומית מזרחית ואיכא פלוגתא דתנאי בריש פ' ק"ק אם כל המזבח חשיב כצפון או רק מחציו ולצפון כצפון א"כ אינו יכול לשחוט בצד קרן דרומית מזרחית אלא בצפונו של מזבח וצריך להוליך הדם לאותו קרן ואכתי איכא הולכה דאי אפשר לבטלה בשלמא לפי מה דאמרינן בזבחים נ"ג ע"א דס"ל לר"ש כולא מזבח בצפון קאי הוי שפיר דודאי ס"ל דכל המזבח כשר לשחיטת ק"ק אך התם איכא פלוגתא אליבא דר"ש ע"ש] ואפשר דזה דצריך להתחיל המתנות מקרן דרומית מזרחית הוא דוקא בשוחט למטה ומשום כל פינות שאתה פונה אינו פונה אלא דרך ימין אבל בשוחט למעלה במזבח יכול להתחיל המתנות מאיזה קרן שירצה ויכול להתחיל מהקרנות של צפון [וההולכה מקרן לקרן לא חשיב הולכה דכל הזבחים שניתנו במתנה אחת כיפר ואידך אינן מתירות ולא מהני בהו מחשבה וא"כ כ"ש דבההולכה שלהן לא מהני מחשבה] מיהו ביומא ט"ו ע"ב גבי תמיד דנותן מתנה מזרחית צפונית והדר מערבית דרומית ופרכינן דניתיב ברישא מערבית דרומית ואמרינן משום דאמר מר כל פינות שאתה פונה כו' ברישא בההוא פגע וכתב רש"י ז"ל שם לפי שבחטאת כשעולה בכבש פוגע תחילה בקרן מזרחית דרומית א"כ אף באותן דמים שניתנין למטה וא"צ לעלות בכבש אפ"ה כיון שבחטאת שניתנה בעליונה של קרן צריך לעלות בכבש דרך הדרום ופונה למזרח ה"נ בכל הדמים אעפ"י שנותן למטה מתחיל להקיף מדרך הדרום כו' ומשם פונה לימין עכ"ל וא"כ מה בדמים התחתונים צריך להקיף דרך הדרום משום דבחטאת כשעולה בכבש צריך להקיף כן כ"ש בחטאת גופה אף אם שוחט למעלה בראשו של מזבח וא"צ לעלות בכבש כיון שבשאר חטאות דעולה בכבש צריך להתחיל להקיף מדרך הדרום אף כאן צריך לעשות כן וא"כ קשה הא אי אפשר לבטל ההולכה וצ"ל דר"ש ע"כ יסבור כמ"ד דכל המזבח כשר לשחיטת קדשי קדשים וצ"ע בזה:

ובמנחה זה דההולכה ג"כ חשיב לר"ש עבודה שאפשר לבטלה דרק בסילוק בזיכין שקלינן וטרינן בגמרא אי חשיב אפשר לבטלה] הוא משום דיכול לקמוץ בראשו של מזבח וא"צ להעלות הקומץ למזבח ובמנחת כהנים וכהן משיח דאין בהם קמיצה וע"כ באותן מנחות ההולכה שלהם מתחלת כשמקרבן למזבח לאחר שנגמרה מלאכתן היינו הבלילה והאפיה והטיגון צ"ל לר"ש דחשיב הולכה שאפשר לבטלה משום דאפשר לעשות כל מלאכתן בראשו של מזבח ולא יהיה צריך אף להעלותן למזבח מיהו לרבנן ע"כ אי אפשר לבטלה לגמרי כיון דמנחות צריכות הגשה א"כ אף אם יעשה אותן בראשו של מזבח ע"כ צריך להורידן להגישן לקרן מערבית דרומית ואח"כ לחזור ולהעלותן א"כ אכתי איכא הולכה מן הרצפה לראשו של מזבח מיהו ר"ש לטעמיה דס"ל במנחות ס' ע"א דמנחות שאין בהם קמיצה אין בהם הגשה ומש"ה אפשר לבטלה ודוק:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה