מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן ה · א
כל הקטרות חוץ מן הקטורת הן על המזבח החיצון על מערכה גדולה ובת"כ מפקינן לה מקרא דכולן גן להיות על מערכה גדולה ומקום המערכה הוא בראשו של מזבח ובמדות אמרינן דמקום המערכה היה כ"ד על כ"ד אמה ותפוח היה באמצע ששם היו צוברין דשן של המזבח ונחלקו בזה הרמב"ם והראב"ד ז"ל פ"ב מהל' תמידין דדעת הרמב"ם ז"ל דגל של הדשן בעצמו הוא הנקרא תפוח והראב"ד ז"ל כתב שם דהיה שם טבלא של בנין מרובעת כ"ב על כ"ב אמה והיתה גבוהה אמה ואותו השטח היה נקרא תפוח ולפ"ז מקום סידור המערכה היה רק אמה מכל צד ובין להרמב"ם ז"ל ובין להראב"ד ז"ל על התפוח לא היו מסדרין את המערכה כדאמרינן בפ"ב דתמיד וראשי גזירין הפנימיים היו נוגעין בתפוח וא"כ על התפוח אין מקום הקטרה:
והנה ראה ראיתי לרש"י ז"ל ולהש"מ מנחות ע"ד ע"א על הא דאמרינן שם לר"ש במנחת חוטא של כהנים דנקמצת והקומץ קרב לעצמו והשיריים קרבין לעצמן ולראב"ש הקומץ קרב לעצמו והשיריים מתפזרין על בית הדשן ופרכינן בית הדשן דהיכא אי דלמעלה היינו אבוה וכתב רש"י ז"ל בית הדשן דלמעלה על התפוח מגחלים שעל המזבח צוברים את הדשן לתפוח נמצא דלבסוף מתפזר על בית הדשן עכ"ל ומוכח דלר"ש דהשירים קריבין לעצמן היינו בתפוח ובש"מ כתב ז"ל אי דלמעלה היינו אבוה א"ת אימא דלר"ש יקריב אותם ע"ג המערכה וי"ל דבפ"ע משמע שלא במקום המערכה והיינו תפוח מיהו קשה דאמרינן בפ' נושאין כו' כהנת שנתערבה ולדה כו' נותנים עליו חומרי כהנים כו' למאי הלכתא אמר ר"פ למנחתו נקמצת כו' ופריך איקרי כאן כל שממנו לאישים כו' ומשני כראב"ש דאמר מתפזרין כו' ואפילו רבנן כו' ומאי קא פריך איקרי כאן כל שממנו לאישים כו' הא אמרינן הכא דלישנא דשיריים קרבין בפ"ע משמע ע"ג תפוח ולא ע"ג מערכה וצ"ל דע"ג תפוח היה דשן חם שקורין אותו רמץ והוי שפיר הקטרה עכ"ל וכן כתב שם בשם תו"ח דלר"ש דהשיריים קרבין לעצמן ע"כ אינו ר"ל שיהא קרב על המערכה דא"כ לאו היינו לעצמו אלא ע"כ ע"ג תפוח קאמר שהיה שם אפר חם והשיריים נקטרים שם עכ"ל ונראה מזה דיכולים להקטיר על התפוח על הדשן החם וזה תמוה מאד הא כל ההקטרות צריכות להיות על המערכה ואע"ג דיש להוכיח מזבחים נ"ט דאף התפוח כשר להקטרה דאמרינן שם במזבח שעשה שלמה כי מזבח הנחושת קטן מהכיל א"ל ר"י והלא כבר נאמר אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא ואילו בבית עולמים הוא אומר ויזבח שלמה כו' וכשאתה מגיע לחשבון עולות ולמנין אמות נמצא זה גדול מזה כו' ועיין ברש"י ז"ל שמפרש את החשבון ומשם מוכח דעל כל השטח של כ' על כ' שהוא מקום המערכה יחד עם התפוח היו יכולים להקטיר ע"ש מיהו זה דוקא שיעשו שם מערכה אבל להקטיר בלא מערכה ודאי אי אפשר דהא מפקינן מקרא דכל ההקטרות צריכות להיות על מערכה גדולה ועוד יותר קשה שכתב דמקטירין על הדשן חם הא לכל הקטרות בעינן עצים ועוד דבחולין פ' ג"ה גבי גיד הנשה של עולה דאסור להקטירו משום דלא הוי ממשקה ישראל אמרינן דחולצו לתפוח ואי חשיב שם הקטרה מאי מהני:
ונראה לכן לומר דלר"ש במנחת חוטא של כהנים אע"ג דס"ל דהקומץ קרב לעצמו והשיריים קרבין לעצמן מ"מ אין השיריים כמו הקומץ דרק על הקומץ יש דין הקטרה גמורה כשאר קמצים אבל השיריים אף דקרבין י"ל רק דין עצים ואין להם דין קרבן גמור ואין צריכים עצים דרק לרבי דס"ל עצים קרבן גמור הן צריכים עצים להקטירן אבל לא לרבנן כדאמרינן במנחות דרק קרבן גמור טעון עצים וצריך להקטירו דוקא על המערכה אך השיריים אף לר"ש דקרבין לעצמן י"ל רק דין עצים וא"צ מערכה וא"צ עצים ויכולים להקטירן על התפוח בדשן החם אשר שם לפ"ז נראה דלר"ש רק הקומץ טעון מלח ולא השיריים דכל שאינו טעון עצים אינו טעון מלח כדאמרינן במנחות כ' ע"א וכיון דיכולים להקטיר השיריים בדשן חם ואינו טעון עצים ה"נ אינו טעון מלח כן נראה לענ"ד והנה בירושלמי סוטה פ"ג הלכה ו' איבעי לן במנחת חוטא של כהנים לר"ש שיריים משום מה הן באין משם קומץ משם שיריים אי תימר משום קומץ אינו נותנו בלילה ואינו נותנו לאחר מיתה ואינו מחשב להן ואין תימר משום שיריים נותנן בלילה כו' היינו דהאיבעיא אם יש גם להשיריים דין קומץ וממילא אינו קרב לאחר מיתה דמנחת חוטא אינו קרב לאחר מיתה ואינו קרב בלילה וכמו מנחת נדבה של כהנים שכלו כליל ואינו קרב בלילה שכלו מתיר אחד ומחשבה מועלת בהקטרתו דהוי עבודת המתיר ואי השיריים אינן כקומץ בא בלילה כו' ולפ"ז לכאורה מה שכתבנו הוא איבעיא בהירושלמי מיהו מהירושלמי אין להוכיח דאי אין להשיריים דין קומץ שי"ל רק דין עצים בעלמא די"ל דאף אם אין להם דין קומץ ולא חשיבי מתיר, מ"מ עכ"פ הרי הן כאברים ופדרים דג"כ באות בלילה ואינו מחשב להם ובכ"ז הם צריכים עצים]:
והנה בתוס' זבחים פ"ו ע"ב ד"ה וחציו הקשו לפי מה דאמרינן במעילה דגחלת שפקעה מעל המזבח לא יחזור הא ע"ג מזבח צריך להחזיר למערכה וכל שכן שאסור להוציא הגחלת מן המערכה וא"כ כשמאספין האפר ע"ג תפוח לאחר תרומת הדשן הא אין יכולים ליזהר שלא יהו הרבה גחלים על האפר ואיך מוציאין הגחלת מן המערכה ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דהנה לגחלים של מערכה יש ב' דינים אחת בשביל המערכה דצריכה הגחלת להיות שם בשביל כל ההקטרות של על המערכה ואחת בשביל עצמה דעצים עצמן צריכים להתעכל במזבח וגחלת עדיין לא נתמרקה מצותה והנה בההיא דמעילה בגחלת שפקעה מן המערכה ע"ג מזבח דיחזיר דמיירי שפקעה בעוד המערכה קימת צריך להחזירה למערכה בשביל המערכה דצריכה להיות דולקת עד שיעשה מערכה חדשה בשביל איברים ופדרים שמתאכלין שם כל הלילה והגחלת שייכת אל המערכה אבל לאחר תרומת הדשן כשמסדר מערכה חדשה וצריך קודם להעלות אפר ע"ג תפוח לפנות המקום למערכה חדשה והאיברים ופדרים שלא נתאכלו מסדרן אז על הסובב עד שיעשה מערכה חדשה כדאמרינן בתמיד שם א"כ הגחלים שיש שם באפר א"צ להם בשביל המערכה דכבר ליתא למערכה וא"כ נשאר רק הדין של עצמן מדין עצים שצריכין להתאכל במזבח לזה ליכא דין מערכה דעצים א"צ מערכה ויכולים להתאכל בכל מקום במזבח ואף על התפוח וניחא שפיר:
ולפ"ז ניחא ג"כ מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' תמידין ה"ה דאיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב אחר שעשו מערכה חדשה נותנין אותן בצדי מערכה גדולה עכ"ל וקשה איך נותנן בצדי המערכה ולא ע"ג המערכה הא במנחות כ"ו ע"ב איבעי לן אברים שסידרן בצידי המערכה מהו אי על העצים על ממש או על בסמוך ולא איפשיטא והרמב"ם ז"ל בפ"ב פסה"מ הכ"ו כתב דהוי ספק אם דרך הקטרה בכך או לא ע"ש וא"כ איך כתב הכא דנותנן בצידי המערכה ולפ"ז דלעיכול א"צ מזבח י"ל דאף בדברים הצריכים הקטרה גמורה מ"מ רק עיקר ההקטרה צריכה להיות על המערכה אבל איברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב דההקטרה כבר היתה בהם משיצית האור ברובו (תוס' מנחות כ"ו ע"ב ד"ה קומץ] ואח"כ יש להם רק מצות עיכול ולזה א"צ דוקא מערכה ויכולים להתאכל אף בצידי המערכה ודוק:
והנה הטעם שכתב הרמב"ם ז"ל דנותנן דוקא לצידי מערכה ולא על המערכה עצמה נ"ל דמקורו ממה דאמרינן ביומא כ"ז ע"א גבי טלה שקרב בששה ומפקינן מדכתיב וערכו שנים כו' ומקשינן והא האי קרא בבן הבקר הוא דכתיב ומתרצינן על העצים אשר על האש אשר על המזבח איזה דבר שנאמר בו עצים אש ומזבח הוי אומר זה טלה וכתב ע"ז הר"ח שם ז"ל דאע"ג דהאי קרא בבן הבקר כתיב לא אשכחן בן הבקר שעולה ונערך על העצים אשר על האש אשר על המזבח אלא על הבשר של תמיד כי התמיד מקדים לכל אלא דכבש של תמיד הוא עולה בראשונה ונערך בעצים שעל האש שאותה האש על המזבח ועליו כל הקרבנות וכיון שלא מצינו זה הדבר אלא בטלה ידעינן דהאי קרא בטלה נאמר עכ"ל היינו דרק התמיד נערך על המערכה ממש על העצים אבל שאר קרבנות נערכים על בשר התמיד ואי נימא דהאברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב שמחזירן למערכה תכף כשעושה המערכה חדשה קודם תמיד של שחר נותנן ע"ג המערכה ממש א"כ נמצא שאיברי התמיד שמקריבין אח"כ אינן ניתנין ע"ג העצים ממש אלא ע"ג איברים של אתמול וא"כ אין חילוק בזה בין איברי התמיד לשאר קרבנות ובגמרא שם מוכח דאיברי התמיד ניתנין על העצים ממש ומוכח מזה דהאיברים של אתמול אין נותנן על המערכה ממש אלא בצדי מערכה ודוק [והנה המפרש למס' תמיד בההיא דאיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב מחזירן למערכה הקשה איך יכול להקטירם אז הא אין דבר קודם לתמיד של שחר וכתב דמסדרן לאחר התמיד ובס' באר שבע תמה עליו דמשמע שם שמסדרן תכף וכתב דבאיברים שנתותרו מבערב לא שייך לומר שלא יהא דבר קודם כו' ע"ש וכן משמע מהרמב"ם ז"ל שמסדרן תכף]: