מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן ד · ה
ובכל הפסולים שאם עלו לא ירדו הקרבן פסול ואינו מרצה כלל ואף אם עלה על המזבח כשהוא כשר ואח"כ נפסל כגון שנטמא הקרבן פסול ואינו מרצה חוץ מלן על המזבח דאיכא למ"ד דאין לינה מועלת בראשו של מזבח ואינו נפסל כלל ופלוגתא הוא בפ' המזבח מקדש פ"ז ע"א וזהו דוקא בראשו של מזבח אע"ג דלענין אם עלה לא ירד כל המזבח שוה אך לענין דלא תועיל לינה בעינן דוקא ראשו של מזבח ונראה לפרש טעמו של דבר דזה דאין לינה מועלת כשהוא בראשו של מזבח נראה דהוא משום שכבר התחילה ההקרבה ומש"ה תו אין לינה פוסלת בהן דהעלאה לראשו של מזבח תחילת הקרבה היא כדאמרינן בפ' כל המנחות באות מצה נ"ז ע"א דאיבעי לן חימצה בראשו של מזבח מהו אשר תקריבו לה' אמר רחמנא והא אקרביה כו' אלמא דחשיב כשהוא בראשו של מזבח כאילו נקרב וזהו דוקא בראשו של מזבח שהוא מקום הקטרה ולפ"ז נראה דזה דאין לינה מועלת בראשו של מזבח הוא דוקא בדבר שראוי להקריבו עתה דהוי כמי שהקריבו ותו אין לינה מועלת בו אבל בקרבן שאינו ראוי להקריבו עתה אינו שייך זה ובזה אתי שפיר הא דאמרינן בפ' התכלת נ' ע"ב בחביתי כ"ג דלישתן ועריכתן ואפייתן דוחה את השבת ואמרינן מנה"מ אמר ר"ה א"ק תופיני תאפנה נאה ואי אפי ליה מאתמול אינשפה ליה ומקשינן אימא דכביש ליה בירקא כו' ומסקינן אמר רבא א"ק על מחבת מלמד שטעונה כלי ואי עביד לה מאתמול איפסלה בלינה ע"ש וקשה הא אכתי י"ל עצה דיעלה וילינה בראשו של מזבח ולא יפסל בלינה דהא חזינן כיון דאיכא איזו עצה לא דחינן את השבת דהא אמרינן אימא דכביש לה בירקא ואמאי לא נימא נמי דיעלה וילינה בראשו של מזבח ודוחק לומר דרבא לשיטתיה דס"ל דלינה מועלת בראשו של מזבח ומאן דס"ל אין לינה מועלת לא נפקא ליה זה דחביתין דוחין את השבת מקרא דעל מחבת ולפמ"ש אתי שפיר דבחביחין של שבת אם יאפה אותן ויעלה אותן בע"ש אינו שייך לומר בזה דאין לינה מועלת בראשו של מזבח כיון דאין אותן החביתין קרבן של ע"ש ואינו שייך לומר דהוי כמו שכבר הקריבן ולעולם יפסלו בלינה אף אם יהיו בראשו של מזבח ואף לפמ"ש התוס' פ' תמיד נשחט גבי קרבנות מח"כ דמעלה ומלינה בראשו של מזבח וזה דלא יפסלו הוא משום דאין לינה מועלת בראשו של מזבח ואע"ג דהתם אינו ראוי להקטיר עתה משום עשה דהשלמה (ועיין בס' שאלת הכהנים תורה] לא דמי דהתם הוא קרבן של היום ושייך בו הקטרה עתה רק שאסור להקטירו על המערכה משום עשה דהשלמה וכיון דהעלאה לראשו של מזבח חשיב כתחילת הקרבתו אינו מועלת בו תו לינה אבל בחביתין של שבת אינו שייך בו כלל הקרבה בע"ש:
וניחא בזה מה דאמרינן התם בפ' המזבח מקדש דאיבעי לן לינה מועלת בראשו של מזבח או אינה מועלת לשולחן מדמינן לה דתנן אפילו הן על השולחן ימים רבים אין בכך כלום וכתבו התוס' שם דהיינו אפילו נסדר כהלכתו בשבת ונשתהה הלחם על השולחן אחר השבת אינו נפסל וכתבו שם דע"כ שום פסוק יש על דבר זה שאין הלחם נפסל אם נשתהה אפילו אי נסדר כהלכתו והקשו התוס' שם מההיא דפ' שתי הלחם בסידר הלחם והבזיכין באחד בשבת דמניחין עד שבת הבאה ואינו נפסל בלינה משום דאין כ"ש מקדשין שלא בזמנן ולא משני התם משום דאין לינה מועלת על השולחן כדאמר הכא דבעי למילף מיניה מזבח ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דהתם בסידר אחר השבת כיון דהלחם עדיין אינו ראוי לשולחן אינו שייך לומר דאין לינה מועלת על השולחן וכמו במזבח דאם העלה שלא בזמן הקרבתו אינו שייך לומר שלא תהא לינה מועלת בו וע"כ צריך לטעם דאין כ"ש מקדשין שלא בזמנן (וזה שכתבו התוס' דע"כ שום פסוק יש שאינו נפסל על השולחן ע"י שהייה אפילו אי נסדר כהלכתו הנה בירושלמי שקלים פ"ו ה"ג אמרינן דאם אין לו לחם הפנים חדש מניח הישן על השולחן עד שבת הבא ומפקינן לה מקרא דלחם לפני תמיד אפילו פסול והגר"א ז"ל שם לא גרס פסול משום דאינו נפסל על השולחן בלינה ע"ש וא"כ זהו הקרא דיכול להניחו עד שבת הבא ואינו נפסל ע"י שהייה]:
והנה בפ"ד דתמיד אמרינן דהיו מניחין איברי התמיד מחצי כבש ולמטה והיו הולכין אח"כ ללשכת הגזית לקרות את שמע (וכתב המפרש שם הטעם שהיו מניחין מחצי כבש ולמטה ולא למעלה כדי שתהא אח"כ הולכה חשובה למזבח והרא"ש כתב שם כדי שלא יטעו ויקטירום קודם שילכו ללשכת הגזית לקרות את שמע ולפמ"ש אתי שפיר מה שהיו מניחין מחצי כבש ולמטה ולא למעלה דזה שהיו מניחין האברים על הכבש והולכין לקרות את שמע כתב המפרש כדי שיתפללו קודם הקטרה כדי שיתקבל קרבנם לריח נחוח וכן פי' הרא"ש ז"ל שם וכיון דמה שמעלהו לראשו של מזבח חשיב כבר תחילת הקרבתו כדאמרינן במנחות אשר תקריבו אמר רחמנא והא אקרביה ומחצי מזבח ולמעלה חשיב ראשו של מזבח כדאמרינן בזבחים ס"ה ע"א ואם עשאה למטה מרגליו כו' ואף הכבש מחציו ולמעלה חשיב ראשו של מזבח כמ"ש התוס' יומא מ"ה ע"ב ד"ה סודרן ע"ש וכיון דקודם הקרבה רוצים להתפלל בלשכת הגזית שיתקבל קרבנם לפיכך היו נותנים תחילה מחצי כבש ולמטה: