מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן ד
המזבח מקדש
א
גרסינן בריש פ"ט דזבחים המזבח מקדש את הראוי לו ואיפלגו התם תנאי אם כל הראוי למזבח בכלל או דוקא ראוי לאשים ולקמן פ"ד ע"א בברייתא אמרינן דכל שפסולו בקודש אם עלה לא ירד ע"ש ונראה מזה דצריך ב' תנאים שיקדש המזבח שיהא פסולו בקודש ויהא ג"כ ראוי למזבח ולא מהני מה שפסולו בקודש לבד דמראוי למזבח ממעטינן בגמרא קמצים שלא קידשו בכלי וזה ודאי הוי פסולו בקודש רק שאינו ראוי לו ומקרי אינו ראוי למזבח משום דמחוסר עוד קדושה שמכשירה למזבח ומזה נראה דהיכא דהפסול משום חסרון קדושה מקרי אינו ראוי למזבח וירד אע"ג דפסולו בקודש והנה יש לעיין מ"ש מקבלה בכלי חול דאמרינן ק"ח ע"א דלא ירד אע"ג דהתם נמי מחוסר להדם קדושת כלי והנה מלשון הש"ס כאן דקיצים שלא קידשו בכלי חשיב אינו ראוי למזבח וז"ל ואע"ג דהמנחה נתקדשה בביסא דאל"כ חולין גמורים הן ופשיטא דתרד מ"מ אחר שהוברר חלק האשים לא נתקדשה דאותה קדושה שהיתה בביסא חלק הכהנים היה מעורב בה ומש"ה ממעט ליה תנא דמתני' כיון דלא נתקדשה אחרי שהוברר חלק האישים אע"ג דנתקדשה קודם לכן עכ"ל מתיישב קושיא זו כיון דכל הטעם דלא חשיב ראוי למזבח הוא משום דלא נתקדש לאחר שהוברר חלק גבוה א"כ בדם כיון דסכין מקדש לדם בצואר בהמה ומבורר אז חלק גבוה סגי ואע"ג דמחוסר עוד קידוש בכלי בשעת קבלה כדאמרינן בסוטה י"ד מ"מ בחד קידוש סגי לענין שיחשב ראוי למזבח מיהו מנסכים שלא קדשו בכלי קשה דאמרינן בפ' השוחט והמעלה קי"א ע"א אי ס"ל דקרבו נסכים בבמה קטנה אף בגדולה אם לא קדשן בכלי לא ירד לפי שיש להם הכשר בבמה קטנה וחשיב פסולו בקודש וקשה נהי דחשיב פסולו בקודש מטעם די"ל הכשירא במקום אחר מ"מ הוי אינו ראוי למזבח כיון דמחוסר קדושת כלי לגמרי ומ"ש מקמצים שלא קדשו בכלי ועוד יותר קשה דנסכים קודם שנתקדשו בכלי רק קדושת דמים י"ל והוי כמקריב קדושת דמים ובזה לא מהני כלל מה שי"ל הכשר במקום אחר כדאמרינן בפ' כל הפסולים ל"ה ע"ב דאע"ג דמכשיר ר"ע בדוקין שבעין שאם עלה לא ירד משום שי"ל הכשר בעופות בעינן דוקא שקדמה הקדישן את מומן דאי לאו הכי אין עליו רק קדושת דמים ואין המזבח מקדש כמ"ש רש"י ז"ל שם מיהו מההיא דדוקין שבעין יש לחלק קצת דבנסכים אף קודם שנתקדשו בכלי די"ל רק קדושת דמים להם ונפדין כדאמרינן בר"פ המנחות והנסכים מ"מ י"ל קדושת פה למזבח (ומנדה ו' ע"ב נראה דיכול להפריש תרומת לחמי תודה אף קודם שחיטת הזבח ואע"ג דקדושת דמים להם ונפדין מ"מ חל עלייהו שם תרומת לחמי תודה ועיין בתוס' שם דתורת קרבן עליהם אף בקדושת פה והם לחמי תודה משא"כ במקדיש בע"מ דזה הקדושת דמים הוי רק כמקדיש עצים ואבנים למזבח אך מקמצים שלא קדשו בכלי קשה וצ"ל דזה דבעינן דוקא קידוש כלי שיהא חשיב ראוי למזבח הוא דוקא בדבר שחלק גבוה צריך להתברר מחלק הדיוט כגון במנחה דצריך שיתברר זה לקומץ והשאר לשיריים ובזה לא נגמר הבירור עד לאחר מתן הקומץ בכלי [וכעין זה קצת אמרינן במנחות ו' ע"ב לבן בתירא דלא גמרה עבודת קמיצה עד דעביד מתן כלי] אבל בדבר שא"צ בירור כמו בנסכים אף בלא מתן כלי חשיב ראוי למזבח אך ממ"ש הש"מ דאם כל המנחה לא נתקדשה בביסא פשיטא דתרד דחולין גמורים הן קשה דמה פשיטותא הוא מ"ש מנסכים שלא קידשו בכ"ש דלא ירדו:
והנה בפ' חטאת העוף ס"ט ע"א א"ר יצחק שמעתי שתים אחת קמיצת זר ואחת מליקת זר אחת תרד כו' ומסקינן דקמיצת זר תרד לא מבעי למ"ד אין מנחה בבמה דתרד דאי"ל הכשירא במקום אחר אלא אפילו למ"ד יש מנחה בבמה נמי תרד לפי שאין קידוש כ"ש במנחה בבמה וכתב רש"י ז"ל אין קידוש כ"ש במנחה בבמה הלכך לא ילפינן זר במקדש לענין קמיצה מזר בבמה דלא דמי הך קמיצה להך קמיצה דבמקדש הואיל וקידשה בכ"ש איפסלא בזר עכ"ל והרמב"ם פ"ג פסה"מ הט"ו כתב ז"ל אף שמלקו זר ועלה לא ירד וקומץ המנחה שקמצו ועלה ירד אעפ"י שזה פסול וזה פסול זה כאילו לא נתקדש כלל עכ"ל והכ"מ שם כתב דהאי זה כאילו לא נתקדש כלל קאי אלעיל וה"ק וקומץ המנחה שקמצו זר ועלה ירד כאילו לא נתקדש כלל אעפ"י שזה פסול וזה פסול ע"ש והנה מ"ש רש"י ז"ל דל"ד הך קמיצה להך קמיצה הואיל וקידשה בכ"ש איפסלא בזר לכאורה אינו מובן מה שייך פסול זרות לקידוש כ"ש ואפשר כמו שכ"ש מקדשים ליפסל בטבול יום ובמח"כ ובלינה ה"נ כ"ש מקדשין ליפסל בעבודת זר ולשון הרמב"ם ז"ל דקמיצת זר הוי כמו שלא נתקדש כלל ג"כ אינו מובן דמה ענין קמיצת זר לקידוש ואפשר משום דקומץ טעון קידוש כ"ש אחר קמיצה וכיון דקמצה זר והוי קמיצה פסולה אין כ"ש מקדשין את הפסולים וא"כ חסר לה קידוש קומץ והוי כקמצים שלא קדשו בכלי דירדו ולפ"ז ה"ה בכל הפסולים שנעשו בקמיצה ירד אך לפ"ז קשה לשון הש"ס דאין קידוש כ"ש במנחה בבמה דמשמע אם היה קידוש כ"ש בבמה לא היה ירד ולפי הטעם דחסר קידוש כ"ש אף אם היה קידוש כ"ש בבמה היה ג"כ בדין שירד:
ובקמצים שלא קידשו בכלי דהטעם דירדו הוא משום דלא הוי ראוי למזבח יש לעיין למ"ד אין מנחה בבמה תיפוק ליה דלא הוי פסולו בקודש דלית ליה הכשירא במקום אחר וכמו בקמיצת זר דלמ"ד אין מנחה בבמה תרד משום דלי"ל הכשר במקום אחר ואפשר היה לומר דקמצים שלא קידשו בכלי אין זה פסול כלל דראוי לקדש רק דמחוסר עדיין קדושה א"כ אין צריך כלל להיות לו הכשר במקום אחר והחסרון הוא רק דאינו ראוי למזבח מיהו מנסכים שלא קדשו בכלי אם ירדו תלינן בזבחים קי"א בקרבו נסכים בבמה קטנה ומוכח דאף בזה צריך הכשר במקום אחר דחסרון קדושה חשיב כמו פסול והנה התוס' ס"ט ע"א הקשו בקמיצת זר אמאי תרד הא כיון דנתקדש בכ"ש הוי פסולו בקודש ותי' כיון דתחילת עבודתה ביד ולא נתקדש בכ"ש בתחילת עבודה לא חשיב פסולו בקודש ול"ד לשחיטה דסכין מקדש לה ע"ש היינו דתוס' הכא אזלי בשיטתייהו לעיל ס"ח ע"ב ד"ה אמר דפסולו בקודש חשיב דנפסל לאחר שחיטה שנתקדש בכ"ש וכל שנפסל לאחר שנתקדש א"צ להיות הכשירא במקום אחר וא"כ הקשו דה"נ כיון דהפסול דקמיצת זר הוא אחר שנתקדשה המנחה בכ"ש א"כ נהי דקמיצת זר אי"ל הכשירא במקום אחר דאין מנחה בבמה מ"מ הו"ל פסולו בקודש ולזה תי' דל"ד קידוש כלי במנחה דאינה עבודה לקדושת סכין דהוא בשחיטה דהוי עבודה והיינו דלאחר שנתקדשה המנחה בכ"ש לא חשיב עדיין פסולו בקודש דהקידוש לאו עבודה היא וא"כ י"ל דדוקא בקמיצת זר דהפסול הוא קודם קמיצה אע"ג דכבר נתקדש בכ"ש לא חשיב פסולו בקודש אבל בקמצים שלא קדשו בכלי דהפסול הוא לאחר קמיצה היינו לאחר שנעשה בה עבודה חשיב פסולו בקודש ולא תרד אף אי אין לה הכשר במקום אחר ומש"ה צריך הטעם דלא חשיב ראוי למזבח ולפ"ז יוצא דקידוש הקומץ בזר לכ"ע לא ירד אע"ג דאי"ל הכשר במקום אחר כיון דהוי פסול דלאחר קמיצה הוי פסולו בקודש] אך להשיטה האחרת בתוס' שם דכל שאין לו הכשר במקום אחר לא חשיב פסולו בקודש א"כ גם קמצים שלא קידשו בכלי לא הוי פסולו בקודש אי אין מנחה בבמה ותשאר הקושיא ל"ל למעט קמצים שלא קדשו בכלי משום דלא הוי ראוי לו:
ובעיקר מה חשיב פסולו בקודש יש ג' שיטות שיטת רש"י ז"ל דהיינו פסול לאחר ביאתו בעזרה ולתוס' היינו פסול שלאחר שחיטה שנתקדשה בכ"ש ולהגה"ה בתוס' שם דכל שי"ל הכשר במקום אחר חשיב פסולו בקודש והנה לשיטת התוס' דתלוי בלפני שחיטה ולאחר שחיטה יש לחקור אם הכוונה דדוקא פסול שאינו שייך אלא לאחר שחיטה חשיב פסולו בקודש או אפילו פסול ששייך קודם אם אירע לאחר שחיטה חשיב ג"כ פסולו בקודש ונ"מ כגון אם נעשה בע"מ אחר שחיטה קודם קבלה דפסול דהוי פסול לאחר שחיטה מיהו פסול בע"מ שייך אף קודם והנה התוס' בפ' השוחט והמעלה ק"ט ע"א על הא דאמרינן הקומץ והלבונה שחסרו כ"ש והעלן בחוץ פטור הקשו אמאי נהי דפסולים לכתחילה מ"מ מתקבלים הם בפנים שאם עלו לא ירדו דהוי פסולו בקודש כשחסר בין קמיצה להקטרה וכתבו דלמאן דחשיב ליה חסרון כבע"מ ניחא ע"ש ויש לעיין נהי דחסרון כבע"מ מ"מ כיון שנחסר בין קמיצה להקטרה הוי כנעשה בע"מ לאחר שחיטה והוי ג"כ פסולו בקודש ומזה יש להוכיח דאם נעשה בע"מ אף לאחר שחיטה ג"כ ירד והטעם צ"ל משום דזה הפסול שייך אף קודם וזה דפסול שלאחר שחיטה לא ירד הוא דוקא לן ויוצא וטמא ודכוותיה דלא שייכי אלא לאחר שחיטה מיהו אף אי נימא כן אכתי קשו דברי התוס' נהי דחסרון אינו כבע"מ מ"מ כיון דפסול חסרון שייך אף קודם קמיצה דהא מנחה שחסרה פסולה א"כ אף בנחסר בין קמיצה להקטרה ג"כ לא חשיב פסולו בקודש כיון דהפסול שייך קודם ואפשר דאי חסרון כבע"מ אזי חסרון של קודם קמיצה וחסר הקומץ שם פסול אחד הוא דתרווייהו חשיבי כבע"מ א"כ זה הפסול שייך אף קודם קמיצה אבל אי חסרון לאו כבע"מ הפסול חסרון של קודם קמיצה וחסר הקומץ שני שמות הן דבמנחות כ"ז ע"א נפקא לן מתרי קראי וא"כ זה הפסול דקומץ החסר ליכא קודם קמיצה מיהו במנחות ח' ע"א גבי משפרקה נפרס לחמה דמקטיר עליהן את הבזיכין ואמרינן לא פרקה ממש אלא כל שהגיע זמנה לפרוק כמאן דפרקה דמי ומקשינן להוי כמנחה שחסרה קודם קמיצה ומשנינן התם לא בריר קומץ דידה כו' ופי' הש"מ שם והוי כמו שחסר מן הקומץ ע"ש וא"כ כיון דחסרון במנחה קודם קמיצה הוא משום דהוי כמו חסר הקומץ א"כ ע"כ מנחה שחסרה וקומץ החסר שם פסול אחד הוא וא"כ דברי התוס' קשה דמ"ש אי חסרון כבע"מ או לאו כבע"מ הא סוף סוף הפסול נולד לאחר קמיצה:
והנה לפמ"ש התוס' דפסול דלאחר שחיטה חשיב פסולו בקודש משום דנתקדש בקדושת כלי ולפ"ש התוס' במעילה ה' ע"א ובזבחים ק"י ע"א ד"ה ואי דלאחר ששחט סימן אחד יכול לקבל הדם א"כ ע"כ ע"י שחיטת סימן אחד הסכין כבר מקדש א"כ משכחת לה כל הנך פסולים דרובע ונרבע כו' לאחר קידוש כלי דשחיטה דלאחר ששחט בו סימן אחד רבע א"כ מ"ש שהתוס' הקשו שם על רש"י ז"ל שפירש דפסולו בקודש היינו לאחר ביאתו בעזרה רובע ונרבע לאחר שבא לעזרה מאי איכא למימר הא אף להתוס' יקשה רובע ונרבע לאחר סימן ראשון מאי איכא למימר וכן אם נעשה טרפה בין סימן לסימן ע"ב ומזה נראה לומר דכל הפסולים השייכים קודם שחיטה אף כשאירע לאחר שחיטה לא חשיב פסולו בקודש:
והנה בזבחים ס"פ השוחט והמעלה קי"א ע"ב אמרינן במפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואח"כ נמצאת הראשונה ושחט שניהם וקיבל דמן בכוסות ואח"כ זרק דמה של אחת מהן כשם שדמה פוטר את בשרה כך היא פוטרת את בשר חברתה והיינו מן המעילה ופי' רש"י ז"ל שם משום כיון דזרק דמה של אחת מהן הוי השניה חטאת שנתכפרו בעליה באחרת והוי מחטאות המתות שלא נהנין ולא מועלין ומש"ה יצאה מן המעילה ע"ש וקשה נהי דהוי חטאת שנתכפרו בעליה ופסולה מיהו הפסול נעשה אחר שחיטה והוי פסולו בקודש ואם עלו לא ירדו וא"כ איכא נמי מעילה דכל שאם עלו לא ירדו מועלין כדאמרינן בריש מעילה וזה דחטאות המתות לא מועלין הוא בנעשו מחטאות המתות קודם שחיטה דלא הוי פסולו בקודש ואם עלו ירדו ומוכח ג"כ כיון דזה הפסול שייך אף קודם שחיטה אף בנעשה זה הפסול אחר שחיטה ג"כ ירד:
מיהו במעילה ז' ע"ב אמרינן במפריש ב' אשמות לאחריות ושחט את שניהם וזרק דמו של אחד מהם וקדם והעלה אימוריו של השני דירדו משום דלאו חד גופא הוא וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל פ"ג פסה"מ הי"ג והוא שזרק דם האחד ולא נזרק דמו של זה ומשום מחוסר זמן קאתי ליה עכ"ל והיינו משום דהעלה האימורים קודם זריקה הוי מחוסר זמן וקשה ל"ל לטעם זה תיפוק ליה משום כיון דזרק דם של זה א"כ נפסל השני מטעם אשם שנתכפרו בעלים באחר ומש"ה ירדו האימורים שלו דפסולים הם וע"כ דמשום זה הפסול לא ירדו משום דזה הפסול נעשה לאחר שחיטה והוי פסולו בקודש ואע"ג דזה הפסול שייך אף קודם שחיטה וירדו רק משום דמחוסר זריקה ואי אפשר להקטירם קודם זריקה דהוי מחוסר זמן:
ואם נאמר דאף פסול ששייך קודם שחיטה אם אירע לאחר שחיטה לא ירד יש לחקור במחמץ את הקומץ ועלה אם ירד דפסול לאחר קמיצה הוי כמו פסול לאחר שחיטה והוי פסולו בקודש ולכאורה לא ירד והנה אם את הקומץ עצמו החמיץ נראה דודאי ירד ולא שייך בזה פסולו בקודש דקומץ חמץ לבד דהוי פסול הרי הוא מין אחר דהמנחה צריכה להיות מצה והוא הביא חמץ והוי כמו מנחה מן השעורין דלא שייך בו קליטת המזבח כלל ולפ"ז אפילו לא עשאה חמץ אלא שיאור דליכא איסור חמץ מ"מ כיון דלא הוי מצה תרד מיהו אי עירב בהקומץ שאור או דבש פחות מכזית דמשום השאור והדבש ליכא איסור דהוי פחות מכשיעור [לפמ"ש המנחת חינוך דאף איסור ח"ש ליכא בזה] ורק דכל הקומץ נאסר משום תערובת שאור ודבש בזה יש לדון דהא אין הקומץ נעשה מין אחר רק שנפסל באיסור תערובת שאור ודבש וכיון דהפסול הוא לאחר קמיצה יש לדון בעלה אם ירד אך נראה לומר דאף בזה ירד דאיסור שאור ודבש אין זה איסור רק בקרבן דאף חולין שאור ודבש ג"כ אסור להעלות וכן תערובת שאור ודבש (לבד משיטת הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' א"מ] א"כ אין זה איסור של קרבנות ובזה לא שייך קליטת המזבח מיהו הדבר אינו ברור דראיתי בס' אור שמח שרוצה לומר דאיסור הקרבת בע"מ נוהג ג"כ בחולין ומ"מ אמרינן בגמרא לר"ע בדוקין שבעין לא ירדו משום שי"ל הכשירא בעוף וחשיב פסולו בקודש ואע"ג דזה האיסור שייך אף בחולין ובכ"ז מהני ליה קליטת המזבח:
והנה באותן שלא היתה פסולן בקודש דירדו יש לחקור אם הטעם דאותן הפסולים אין המזבח קולט או דלא מהני להו קליטת המזבח ונ"מ בעלו כשרין ואח"כ כשהן על המזבח נולד להם פסול כזה דדינו שאם עלה ירד בזה יש לדון כיון שעלו קודם למזבח וכבר קלטן המזבח לא ירדו דרק אם עלו לאחר פסולן ירדו ומשום דליכא קליטת המזבח כלל והנה אי נימא דכל שעלו קודם פסולן לא ירדו אתי שפיר דברי הראב"ד ז"ל שהבאתי לעיל במפריש ב' אשמות לאחריות וזרק דמו של זה וקדם והעלה אימוריו של השני דהטעם דירדו הוא רק משום מחוסר זמן ולא משום דנפסלו כשנתכפרו בעליו באחר דכיון שהעלה האימורים של זה קודם שזרק הדם של השני עיין בכ"מ שם] א"כ בשעת העלאת האימורים למזבח עדיין לא נתכפר באחר והיה כשר ולאח"כ נפסל בזה י"ל דלא ירד אף אם הוא פסול כזה דאם עלה ירד כיון דכבר קלטתו המזבח ומש"ה כתב דירד רק משום מחוסר זמן דאי אפשר להקטירו קודם זריקה:
ובעיקר הא דאמרינן במעילה במפריש ב' אשמות לאחריות וקדם והעלה אימוריו של זה וזרק דמו של השני דירדו ומקשינן התם אי חשיבי כגוף אחד אמאי ירדו מ"ש מדעולא דאמר אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים לא ירדו דנעשו לחמו של מזבח וכתב רש"י ז"ל דנעשו לחמו של מזבח דקלטן מזבח כיון דחד גופא הוא כי הדר זריק הדם לאחר העלאת האימורים הוי זריקה ולא ירדו עכ"ל והנה יש לעיין בזה כיון דעולא מיירי שנזרק אח"כ הדם מאי רבותא דעולא דלא ירדו כיון שנזרק אח"כ הדם דליכא למימר דרבותא הוא על קודם שלא זרק עדיין הדם דלא ירדו אלא ממתינין עד שיזרוק הדם דהא במעילה שם לא משמע כן דהא במפריש ב' אשמות לאחריות והעלה אימוריו של אחד ואח"כ זרק דמו של השני דירדו האימורים אחר זריקת השני ומקשינן ואי חשיבי חד גופא אמאי ירדו מ"ש מדעולא דאמר אימורי קדשים קלים כו' אלמא דחידוש דעולא הוא לאחר זריקה דמים דלא ירדו ומזה נראה דהחידוש דעולא הוא דמהני זריקה לאימורים לאחר שהעלן על המזבח וכדמוכח להדיא מלשון רש"י ז"ל דאשמעינן דאם הדר זריק הוי זריקה ולא ירדו ויש לעיין מה רבותא אמאי לא תהני להו זריקה כשהן על המזבח כיון דעדיין לא הקטיר אותן ומ"ש אם הן על המזבח משמונחין בעזרה ומזה יש להוציא דין חדש דהעלאת האימורים על המזבח חשיב כהתחלת הקרבתן ואשמעינן דאע"ג דהתחלת הקרבתן היתה קודם זריקה מ"מ מהני להו זריקה אח"כ [מיהו ממה דמקשינן בר"פ המזבח מקדש לר"פ בקמצים שלא קדשו בכלי דירדו דמ"ש מדעולא באימורי קדשים קלים שהעלן קודם זריקה דלא ירדו ופי' רש"י ז"ל אע"ג דאימורי קדשים קלים אין נקבעין לחלק גבוה אלא בזריקה ומ"מ לא ירדו ע"ש ומוכח דהחידוש דעולא הוא ממה שקלטן המזבח לפני זריקה ולא כמה שפי' רש"י ז"ל במעילה וצ"ל דתרתי אתי עולא לאשמעינן חדא דלא ירדו קודם זריקה אע"ג דעדיין לא הובררו לחלק גבוה ועוד דמהני להו זריקה כשהם על המזבח]:
והנה התוס' זבחים פ"ג ע"ב ד"ה למעוטי כתבו מתחילה דההיא דעולא באימורי קדשים קלים כו' דלא ירדו הוא רק אליבא דר"ש דבנשפך דמה לא ירד ואח"כ כתבו שם דאתיא אף לר"י ושאני ההיא דעולא דאיכא זריקת דמה ע"ש ונראה לענ"ד דמההיא דמעילה יש הוכחה לומר כן דאף לר"י קאמר לה עולא דלא ירדו מדפרכינן שם במפריש ב' אשמות לאחריות וקדם והעלה אימוריו של אחד כו' מ"ש מדעולא כו' וקשה למה צריך כלל לדעולא דאף אי ליתא לדעולא ג"כ לא ירדו דמ"ש מנשפך דמה דליכא זריקת דם כלל ולא ירד לר"ש ורבותא דעולא אליבא דר"ש הוא דאף בקדשים קלים כן וכדאמרינן שם פ"ה ע"א א"כ הכא במפריש ב' אשמות לאחריות שהוא קדשי קדשים א"כ למה צריך כלל לדעולא ומוכח דאף לר"י קאמר לה עולא ואע"ג דבנשפך דמה תרד הכא לא תרד כיון דאיכא זריקת דמה וא"כ צריך לדעולא אף בקדשי קדשים:
ובעיקר המחלוקת בתוס' זבחים ס"ח ע"ב מה נקרא פסולו בקודש דללשון הראשון שם פסולו בקודש מקרי פסול שאירע אחר שחיטה מיהו אותן פסולים שי"ל הכשר במקום אחר לא ירדו אף שאין פסולן בקודש ולהגהה שם זה עצמו נקרא פסולו בקודש מה שי"ל הכשירא במקום אחר נראה לענ"ד להביא ראיה מהתוספתא פ"ט דזבחים וז"ל התוספתא שם זה הכלל כל שפסולו בקודש אם עלה לא ירד שאין פסולו בקודש ירדו חוץ מבע"מ שר"ש אומר משום ר"ע בע"מ כשר בעוף כו' עכ"ל ומוכח דמשום זה שי"ל הכשר במקום אחר אינו נקרא בשביל זה פסולו בקודש ובע"מ מקרי אינו פסולו בקודש ומ"מ לא ירד כיון די"ל הכשר בעוף והיינו כלשון הראשון שבתוס' [והנה במנחות ע"ט ע"א גבי שחט את התודה ונמצאת בע"מ אמרינן מ"ש משחטה ונמצאת טרפה דהוי פסולו קודם שחיטה ומ"ש שחטה ונמצאת בע"מ דלא הוי פסולו קודם שחיטה ומתרצינן בדוקין שבעין ואליבא דר"ע דאמר אם עלו לא ירדו וכתב רש"י ז"ל בדוקין שבעין דהוי מום עובר ואינו ניכר דלא הוי פסולו אלא לאחר שחיטה דסבר כר"ע דאמר אם עלו לא ירדו והואיל דלא ירדו דקדש כל דהו לא חשיב פסולו קודם שחיטה עכ"ל והנה דברי רש"י ז"ל אינם מובנים וראיתי להרש"ש שם שמפרש דברי רש"י ז"ל דבדוקין שבעין לאחר שחיטה ניכר שהוא מום קבוע והיינו דלר"ע דוקין שבעין חשיב מום דלאחר שחיטה וא"כ הוי פסולו בקדש אך מהתוספתא שהבאתי לא משמע כן]:
ובנדה מ' ע"ב ד"ה פרט הקשו בתוס' יצא דמה לר"י אמאי ירד נילף יצא דם מיצא דאימורים ויצא דאימורים מיצא דבשר של שלמים דאינו נפסל ביצא חוץ לקלעים וא"כ יצא הדם חוץ לקלעים יהא חשיב י"ל הכשירא במקום אחר וכיון דיצא חוץ לקלעים לא ירד א"כ ה"ה יצא חוץ לחומה דאין חילוק וכמו בלן דאמרינן לן בדם כשר שכן לן כשר באימורים ולן באימורים כשר שכן לן בבשר כשר ואין חילוק בין לן לילה אחת ללן ב' לילות ואע"ג דלן ב' לילות ליכא הכשירא בשום מקום ע"ש ונראה לענ"ד דיש לחלוק דבאימורים שלנו אין חילוק בין לן לילה אחת ללנו ב' לילות דלא ניתוסף פסול בלנו ב' לילות יותר מלנו לילה אחת וכיון דלנו לילה אחת לא ירדו א"כ ה"ה בלנו ב' לילות אבל ביצא אע"ג דאימורים כיון שיצאו חוץ לקלעים נפסלים מ"מ גם דין חומה יש להם כדמוכח ממכות י"ז דזר שאכל מן העולה לפני זריקה חוץ לחומה לוקה חמש אחת משום אוכל חוץ לקלעים ואחת משום חוץ לחומה ואילו אכלו חוץ לקלעים לפנים מן החומה היה לוקה רק ד' ומוכח דלקדש קדשים יש ב' מחיצות קלעים וגם חומה וביצא חוץ לחומה ג"כ איכא פסול משום שיצא חוץ למחיצתו א"כ נהי משום הפסול שיצא חוץ לקלעים לא ירד משום שי"ל הכשר בשלמים מיהו הפסול שנפסל משום יצא חוץ לחומה דזה הוי פסול חדש וזה אין לו הכשר במקום אחר בדין שאם עלה ירד:
ובענין פסולי מליקה איזו מטמאין אבית הבליעה ואיזו אין מטמאין אמרינן במתני' פ' חטאת העוף דתלוי ג"כ בפסולו בקודש דכל שפסולו בקדש אינו מטמא בגדים אבית הבליעה וכל שאין פסולו בקודש מטמא בגדים אבית הבליעה ובגמרא שם ילפינן מקרא דכל מליקה שמתרת את האיסור אינה מטמאה אבית הבליעה ופי' רש"י ז"ל שם דמתרת את האיסור היינו שע"י המליקה הוכשרה להקרבה וזה דפסולן בקדש אין מטמאין אבית הבליעה הוא משום דאם עלו לא ירדו וכיון דאהני מליקתן שאם עלו לא ירדו אין מטמאין אבית הבליעה כ"כ רש"י ז"ל שם ס"ח ע"א במתני' מיהו הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ז פסה"מ דמלק בלילה אינו מטמא בגדים אבית הבליעה והקשה הלח"מ שם הא הרמב"ם ז"ל גופיה פסק כר"י דנשחטה בלילה תרד וא"כ ה"ה לנמלקה בלילה וא"כ איך פסק כאן דאינו מטמא אבית הבליעה הא בעינן מליקה המתרת את האיסור וכתב דהרמב"ם ז"ל יפרש מליקה המתרת את האיסור בענין אחר ע"ש:
ונראה לענ"ד לומר לפמ"ש התוס' זבחים ק"כ ע"א גבי קדשי קדשים ששחטן בדרום דאף למ"ד אם עלו ירדו מ"מ משמשלה בהם האור לכ"ע לא ירדו ע"ש וכתב המל"מ פ"ג פסה"מ ה"ו דלדברי התוס' ה"ה בנשחטה בלילה ונשפך דמה ויצא חוץ לקלעים אם משלה בהם האור לא ירדו ע"ש א"כ במלק בלילה נהי דס"ל להרמב"ם ז"ל דאם עלתה תרד כמו שחיטת לילה מ"מ כיון דאם משלה בו האור לא תרד א"כ אכתי אהני מליקתה שאם משלה בו האור לא תרד וחשיב שפיר מליקה המתרת את האיסור דזה דבעינן מליקה המתרת את האיסור היינו שתועיל המליקה לשום דבר דכל שמהני המליקה לשום דבר אינה נבלה א"כ מה לי אם מהני המליקה לענין שאם עלתה לא תרד ומה לי דמהני לענין שאם משלה בה האור לא תרד:
ובריש מעילה פרכינן לרבה דאמר דשחיטת דרום תרד תיובתא חדא מגו חדא וחדא מגו חדא דתנן וכולן אין מטמאין בבית הבליעה וקתני כל שפסולו בקודש אינו מטמא אבית הבליעה ופי' רש"י ז"ל דכמו הנך דקתני גבי כולן אין מטמאין אבית הבליעה מיירי בשינוי מקום המליקה כן ההיא דכל פסולו בקדש ג"כ מיירי בשינוי מקום המליקה וקתני כל שפסולו בקדש אם עלה לא ירד ופי' רש"י ז"ל דכי היכא כל שפסולו בקודש אינו מטמא בגדים אבית הבליעה מיירי בשינוי מקום מליקה דהיינו תחילת עבודה אף ההיא דקתני נמי כל שהיה פסולו בקדש אם עלה לא ירד בשינוי מקום מליקה מיירי עכ"ל והיינו דכמו בשינוי מקום מליקה אם עלתה לא תרד א"כ ה"נ בשינוי מקום שחיטה וקשה ל"ל להש"ס לאקשויי חדא מגו חדא אמאי לא מקשו בפשוטו כיון דבשינוי מקום מליקה קתני אינה מטמאה בבית הבליעה א"כ ע"כ בשינוי מקום מליקה אם עלתה לא תרד דאם תרד א"כ אינה מליקה המתרת את האיסור ואמאי אינה מטמאה בבית הבליעה ולפמ"ש אתי שפיר דמזה ליכא לאקשויי לרבה דאף אי בשחיטת דרום אם עלתה תרד וכן בשינוי מקום מליקה מ"מ אינה מטמאה בבית הבליעה משום דמהני מליקתה שאם משלה בה האור דלא תרד ומש"ה מקשינן רק חדא מגו חדא דאף זה דקתני כל שפסולו בקודש אם עלה לא ירד ג"כ מיירי בשינוי מקום (וזה דס"ל לרב במליקת זר דמטמאה אבית הבליעה צ"ל דמליקת זר כיון דאין לו הכשר במקום אחר הוי כמו מלק בסכין דאף אם משלה האור תרד ול"ד לשחיטת דרום דאית לה הכשירא בקדשים קלים ולילה באברים ופדרים]:
ובזה יתורץ ג"כ קושית התוס' זבחים י"ב ע"א ד"ה יום ל"ל קרא דלילה לקדושה ויום להרצאה תיפוק ליה מביום צוותו דאין ההרצאה יכולה להיות בלילה ותי' דנ"מ לענין אם עלתה אחר ששחטה בלילה דאי משום שחיטת לילה לא תרד והשתא דבלילה חשיב עדיין מחוסר זמן תרד והקשו אכתי לר"י דס"ל דאף בשחיטת לילה תרד מאי איכא למימר ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דאף לר"י איכא נפקותא דמשום פסול דשחיטת לילה אם משלה האור לא תרד אף לר"י אבל מחוסר זמן דאינו פסולו בקודש כלל ואין לו הכשר במקום אחר הוי כרובע ונרבע כו' דאף במשלה בהם האור ירדו [עוד נ"ל לתרץ קושית התוס' דנ"מ לענין שריפה דמשום פסול של שחיטת לילה לחוד הוי בשריפה וכדאמרינן ביומא ר"פ א"ל הממונה בפעם אחת שעלה מאור הלבנה כו' והוציאוהו לבית השריפה אבל אם הוא מחוסר זמן דלא הוי פסולו בקודש אינו בשריפה ור"י לטעמיה דס"ל בתמורה דחולין שנשחטו בעזרה אינו בשריפה ואף לר"ש אינה אלא מדרבנן ומדאורייתא בעינן פסולו בקודש לשריפה]:
ב
הנה זה דאמרינן בפסולים דאם עלו לא ירדו נראה ודאי דמיירי רק באותן פסולים שאי אפשר לתקן אותם אבל בפסולים שאפשר לתקן וכן אם הקרבן מחוסר איזה דבר ואפשר לתקנו עתה ודאי דאי אפשר להקריבו אף אם עלה כ"ז שלא יתוקן הפסול ובקמצים שלא קדשו בכלי ע"כ ג"כ מיירי דאי אפשר לקדשם עתה לאחר שעלו והטעם דכיון דמונחים הם על המזבח אי אפשר לקדשם עוד בכלי דהוי כנשפך מן הצואר על הרצפה כדאמרינן במנחות כ"ו ע"ב מיהו בההיא דזבחים קי"א ע"א דאמרינן המנסך ג' לוגין יין בחוץ חייב ראב"ש אומר והוא שקדשן בכלי ואמרינן שם דקרבו נסכים בבמה איכא בינייהו וכתב רש"י ז"ל שם ב' טעמים למ"ד דחייב בחוץ אף אם לא קדשו בכלי חדא כיון דבבמה חשיב הקרבה אף כשלא קדשו בכ"ש חייב בחוץ מידי דהוי אהעלה ע"ג הסלע דחייב כיון דבכה"ג כשר בבמה ועוד דהא בפנים אם עלה לא ירד כדאמרן מנין ליוצא שאם עלה לא ירד שכן יוצא כשר בבמה עכ"ל והיינו דכל שאם עלה לא ירד חייבין עליו בחוץ וכדאמרינן לעיל ק"ט ע"א דכל המתקבל בפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ והנה שם פי' רש"י ז"ל דמש"ה כל שאם עלה לא ירד חשיב ראוי לפתח אהל מועד משום כיון דאם עלו לא ירדו וכהן נזקק להפך בהם בצינורא או להעלותם מראש המזבח למערכה ראויין ליעשות קרינא ביה עכ"ל והנה לפ"ז בנסכים שלא קדשו בכלי דחייבין בחוץ הוא ג"כ משום דאם עלו למזבח צריכים הכהנים לנסך אותם חשבינן ראוי לפתח אהל מועד ובזה יש לעיין נסכים שלא קדשו בכ"ש שעלו אמאי מנסכין אותן כמו שהן הא עדיין אפשר לקדשם עתה בכלי וכל היכא שאפשר עדיין לתקן ולהכשירו ודאי שאין מקריבין קודם וצ"ל דמיירי דליכא כ"ש לקדש מיהו עדיין צ"ע דהא בנסכים לבד דצריך לקדשם בכ"ש צריך ג"כ לנסכם בכ"ש אפילו אם כבר נתקדשו קודם בכ"ש וכדאמרינן בתוספתא פ"א דזבחים דניסך בין במידות בין בקערות בין בקסוה כשר בכלי חול פסול א"כ איך מנסכין אותן עתה שלא בכ"ש נהי דבפסולים יש דין שאם עלו לא ירדו וצריך להקטירן אף שהן פסולין מ"מ הקטרתן צריכה להיות כמצותה ולא אשכחן דמשום זה שעלו שיהא יכול לעשות ההקרבה עצמה שלא כמצותה וכיון דניסוך צריך להיות בכ"ש א"כ איך מנסכין אותו שלא בכ"ש ובפ' המזבח מקדש פ"ח ע"א מקשינן אי אויר מזבח לאו כמזבח כל הזבחים הפסולים שעלו היכא מזה מדמן הא הו"ל ירוד ומתרצינן דמגע להו למזבח ומקשינן האי זריקה היא שפיכה היא ע"ש ואע"ג דקי"ל דכל הנתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא והכא אי אפשר בענין אחר כ"א בשפיכה דאם יעשה זריקה הו"ל ירוד ומוכח דאף אם עלה לא ירד מ"מ אין עושין ההקרבה שלא כמצותן אף דאי אפשר בענין אחר וכ"ש לנסך שלא בכ"ש דהוא אופן דפסול בענין זה וצ"ע ואפשר למ"ד מדת יבש נתקדשה מצי מיירי הכא דאיכא רק מדת יבש וליכא שאר כ"ש דלקדש הנסכים במדות יבש אי אפשר דאין מדות היבש מקדשין את הלח אבל לנסך אפשר אף במדת יבש כיון דסוף סוף כ"ש הוא וכמו בניסך בקערות ובקסוה כשר ה"נ במדת יבש ובכה"ג הנסכים לא ירדו:
ג
ובזבחים כ"ז ע"ב דאמרינן דמזבח הפנימי מקדש קמצים יש לחקור אי צריך שם לעשות מערכה כדינה להקטירם ולכאורה אי אפשר זה דגיזרין של המערכה היו אמה על אמה כדאמרינן בזבחים ס"ב ע"ב גיזרין שעשה משה ארכן אמה ורחבן אמה ופסק הרמב"ם ז"ל פ"ז מהל' איסורי מזבח ה"ג דכן עושין לדורות [וכן בירושלמי שקלים אמרינן באומר הרי עלי עצים לא יפחות מב' גיזרין ארכן אמה ורחבן אמה דזהו פחות שבגיזרין] ומזבח הזהב הוא אמה על אמה באמה של ה' טפחים וגם איכא מקום קרנות דממעט א"כ איך עושה שם מערכה הא אמרינן בזבחים שם על העצים אשר על האש אשר על המזבח שלא יהו עצים יוצאין ממזבח כלום ונראה לפ"ז דא"צ לעשות ארכה כדינה על מזבח הזהב ואע"ג דקומץ טעון מערכה דאף בשידרו על מערכה של אתמול פסול כדאמרינן בירושלמי יומא וכ"ש דטעון עצים להקטרה דכל הקרבנות טעונין עצים כיון דמזבח הזהב לאו מקום מערכה הוא אף עצים אינו צריך שם להקטירן ואפשר דיכול לשרוף שם אף בקש ובגבבא וצ"ע בזה:
וגם בזה יש לחקור בפסולים שאם עלו לא ירדו אם צריכים מלח להקטירם דאפשר דרק קרבנות כשרים דהקטרתן הקטרה מעלייתא ומרצה צריכים מלח אבל בפסולים דאין הקטרתן מרצה ורק דינא הוא דלא ירדו אפשר דבאלו ליכא דין מלח מיהו מהמל"מ שכתב דזה דאיצטריך קרא תקריב אפילו בשבת למשרי מליחה בשבת אע"ג דאין עיבוד באוכלין הוא משום פסולים דאם עלו לא ירדו דמקריבין אותן עם עורן ובזה איכא עיבוד ומוכח דס"ל דטעון מלח] וכן יש לחקור בקומץ פסול שהעלהו והוא מאותן שאם עלו לא ירדו אם יכולים להקטירו אח"כ בלילה דזה דקומץ קרב דוקא ביום הוא משום דעבודת המתירים היא ביום אבל קומץ פסול דאם עלה לא ירד אינו מתיר כלל רק מזבח קולטו שצריך להקטירו לא חשיב תו מתיר ולא עדיף מאברים שיכול להקטירן בלילה ואפשר דתלוי זה בפלוגתא דבזבחים פ"ח ע"א מוכח בדם פסול שעלה לגבי מזבח צריך לעשות ממנו זריקה כהלכתה ובתוספתא פ"ט דזבחים אמרינן דדם לר"ג דאם עלה לא ירד מזלפו ע"ג האישים ולא זורקו ע"ש דלתלמודא דידן אע"ג דפסול הדם הוא נשאר בדינו ולהתוספתא זה דהמזבח קולטו הוא רק לשם עצים בעלמא]:
ובאיזה אופן המזבח קולט מוכח משם פ"ח ע"א דא"צ דוקא שיהיה הדבר על המזבח דאף אם נגע במזבח מן הצד ג"כ קולט דאמרינן שם בחטאת העוף שמזה דמה על קיר התחתון וכן בדם זבחים אי אויר מזבח לאו כמזבח מגע להו היינו דמגע לקיר המזבח ומוכח דאף נגיעה מן הצד מהני:
ואם מקצת האבר על המזבח ומקצתו חוץ למזבח, אמרינן שם פ"ז ע"ב דתלי אי הלכו באיברים אחר הרוב ואי רובו במזבח שדינן לה למזבח וכן הוא בכריתות לענין אם משלה בו האור דפקע פיגולו דהלכו אחר הרוב ונראה דדין דהלכו באיברים אחר הרוב שייך רק בדברים שיש שם דין שצריך להיות אבר דבהקטרה יש דין על אבר דצריך להקטיר אבר שלם ואיכא למ"ד בפ' השוחט והמעלה דבחוץ חייב רק על אבר שלם משום דבפנים אינו ראוי להקטרה רק אבר שלם ואפילו למ"ד התם דחייב אף על אבר חסר דשייך הקטרה בפנים אף על אבר חסר מ"מ לכתחילה צריך להקטיר אבר שלם דהאברים האמורים כאן הם הנתחים שמנתחין את העולה כמפורש במס' תמיד שמנתחין העולה לששה אברים הראש והרגל כו' וצריך להקטיר לכתחילה אבר שלם כדאמרינן בחולין י"א וניתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים וכיון דיש דין הקטרת אבר שלם ויש על אבר דין הקטרה אחת ושייך לומר אי הלכו בו אחר הרוב כיון דאבר דבר אחר הוא לענין הקטרה ונראה דזהו הטעם באבר שיצא מקצתו דאמרינן בפסחים דחותך כו' ואפילו יצא רובו מה שבפנים כשר ולא אמרינן דהלכו בו אחר הרוב משום דלענין יוצא ליכא דין על אבר דובשר בשדה טריפה לא תאכלו כתיב א"כ לא שייך לילך באבר אחר הרוב:
ד
ולענין רצפה אי מקדשת פסולין כתבו התוס' זבחים פ"ז ע"א ד"ה כבש דשמא הא דעזרה מקדשת כמזבח היינו דוקא כשירין להקטיר עליה אבל פסולין לא וכ"כ במנחות נ"ז ע"ב בפשיטות דזה דקדיש שלמה רצפה לכשרין קידש ולא לפסולין עכ"ל ונראה דאין כוונת התוס' דשלמה קידש למחצה דיש להסתפק אי שייך קדושת מזבח למחצה רק כוונתם דלהקטרה א"צ מזבח כלל רק שיהא המקום מקודש להקטרה ושלמה קידש המקום להקטרה אבל אין עליו דין מזבח כלל דהנה התוס' בזבחים ס' ע"א גבי מודה רבי יהודה בדמים דצריך דוקא מזבח ולא מהני רצפה כתבו תימה מאי קס"ד מעיקרא והא קרן וכבש ורבוע ויסוד כתיב ע"ש ואי נימא דלהקטרה ג"כ צריך מזבח רק רצפה חשיבה כמזבח א"כ מאי קשיא להתוס' אדמים טפי מהקטרה הא גם להקטרה תקשה הא בעינן קרן וכבש כו' ומוכח דס"ל להתוס' דלהקטרה א"צ מזבח כלל רק מקום מקודש להקטרה ולא שתהא הרצפה חשובה מזבח להקטרה ומש"ה לענין אם עלו לא ירדו אינו שייך שתקדש רצפה דלזה בעינן מזבח ונראה דאף במקום המזבח אם נפל אע"ג דאותו המקום כשר להקטרה אפילו למ"ד רצפה אינה מקדשת [כנראה מדברי התוס' זבחים נ"ט ע"ב] מ"מ לענין אם עלו לא ירדו לא מהני דלזה צריך מזבח והוי כמו לדמים:
ואם זה דאם עלה לא ירד הוא דוקא בהעלה למזבח מדעת לשם הקטרה או אפילו שלא מדעת ואפשר אפילו אי עלו מעצמן ראיתי להאור שמח שדעתו בפשיטות דאין חילוק והמזבח מקדש בכל אופן וקצת משמע כן מההיא דהמזבח מקדש פ"ה ע"א מעולה שעלתה חיה ושחטה בראש המזבח דאמרינן התם דאם עלה לא ירד וכן שם פ"ז ע"ב בהא דאמרינן אי אויר מזבח כמזבח עולת העוף דפסלה בה מחשבה היכא משכחת לה הא קלטה המזבח ומוכח דאם העלה חיה ומלקה שם ונפלה לא תרד אע"ג דמחיים לא קלט לה מזבח ולאחר שחיטה ומליקה אז ליכא העלאה כלל ובכ"ז לא ירדו אלמא כיון דמ"מ הם על המזבח באיזה אופן שיהיה המזבח קולטן מיהו אין זו ראיה מוכחת דשאני התם כיון ששחטן או מלקן על המזבח להקריבן חשיב מדעת דהזבח הוא עתה על המזבח מדעתו וע"י מעשיו ולא דמי להעלה קוף או שהעלה הוא עצמו שלא ע"מ להקטירן:
והנה בירושלמי סוכה פ' לולב וערבה אמרינן דזה דאין כ"ש מקדשין אלא מדעת הוא משום דילפינן ממזבח מה מזבח אינו מקדש אלא מדעת אף כ"ש אין מקדשין אלא מדעת ע"ש ובפשוטו זה דאמר דאין המזבח מקדש אלא מדעת הוא לענין אם עלה לא ירד דזהו קידוש של המזבח ומשמע דצריך דוקא דעת והנה אי נימא כן אתי שפיר מ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' א"מ ה"ה דנסכים שנטמאו עושה להם מערכה בפ"ע ושורפן במזבח דס"ל דהא דאמרינן בזבחים צ"ב דעושה להם מערכה בפ"ע היינו במזבח ולא כמה שפי' רש"י ז"ל שם דהיינו בעזרה וקשה דלמ"ד בנסכים ג"כ אמרינן אם עלו לא ירדו א"כ לעולם בכל הנסכים שנפסלו כיון שעלו לשריפה המזבח קולטן וינסכו כדינן ולא ישרפו כלל ולפ"ז אתי שפיר כיון שהעלן שלא ע"מ לנסכן אח"כ רק ע"מ לשורפן אינו המזבח קולט:
ובתמיד פ"ד אמרינן דנתנו את האיברים של התמיד מחצי כבש ולמטה במערבו של כבש והביא שם הראב"ד ז"ל קושית תוס' צרפת שהקשו מההיא דשקלים וסוכה פ' החליל דקתני דאיברי התמיד היו נתונים במזרחו של כבש ושל מוספין במערב וכתבו דלולי פי' הקונטרס מיירי ההיא דסוכה לא באיברי תמיד טהורין אלא אותן שנטמאו בפנים ונשרפין במזרח הכבש ושל מוספין במערב ושל ר"ח על כרכוב המזבח ע"ש ומזה נראה ג"כ דשייך שריפת קדשים פסולים על המזבח עצמו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בנסכים וקשה ג"כ הא אם עלו לא ירדו וצריך להקטירן כמצותן וצריך ג"כ לומר דכל שעולין לשם שריפת פסולין אלא להקטרה אין המזבח קולטן [ואתי שפיר ג"כ מה דאיצטריך לאשמעינן בזבחים כ"ז ע"ב ובמתני' שם פ"ה ע"ב דקטורת שעלתה על המזבח החיצון תרד ומה חידוש הא לעולם הקטורת עולה על מזבח החיצון קודם הקטרתו על מזבח הפנימי שהרי בראשו של מזבח החיצון מולחין אותו כדאמרינן במנחות כ"א ע"ב ואם המזבח החיצון קולט קטורת א"כ לא משכחת לה קטורת הקריבה על מזבח הפנימי ולפ"ז כיון דאינו מעלהו אלא לשום מליחה אינו קולט]:
ובירושלמי סוכה שם ראיתי להק"ע שהוא מפרש דברי הירושלמי זה דאין המזבח מקדש אלא מדעת מיירי לענין קידוש כשרים דהמזבח מקדש כשרים כמו כ"ש ע"ש ולכאורה הוא תמוה דלא אשכחן בש"ס שמזבח יהא מקדש כשרין ככ"ש מיהו בתוס' יומא מ"ו ע"ב ד"ה כי גבי נתפזרו מהם כקב גחלים מכבדן לאמה ואמרינן בירושלמי דאותן הגחלים אינם קדושים והקשו בתוס' אפילו אם אותה המחתה שחותה בהם לא היתה כ"ש מ"מ כיון דהגחלים היו על המזבח המזבח מקדש את הראוי לו ודוחק לומר דהוא דוקא בקרבנות עכ"ל ונראה מזה ג"כ דהמזבח מקדש כשרין לא רק לענין אם עלו לא ירדו רק שמקדשתן ככ"ש ומתקדשין הגחלים במזבח וזה דקומץ טעון קידוש כלי ולא אמרינן שיעלה הקומץ תכף למזבח ויקדשו המזבח נראה לומר הטעם משום דנהי דהמזבח חשיב ככ"ש מ"מ הא קי"ל במנחות ז' ע"ב דאין מקדשין הקומץ בכלי המונח ע"ג קרקע א"כ המזבח לא עדיף מכלי המונח ע"ג קרקע דאינו מקדש הקומץ אבל לשאר קדושות דמקדשין אף בכלי המונח ע"ג קרקע גם המזבח מקדש עוד נראה דאף לשאר דברים דצריך כ"ש אינו יכול המזבח לקדש כמו כ"ש משום דאין המזבח מקדש אלא הראוי לו וכיון דהדבר צריך כ"ש היינו שהכ"ש מכשירו למזבח וכל כמה דלא קדיש בכ"ש אינו ראוי למזבח כדאמרינן בקמצים שלא קדשו בכלי ואף המזבח אינו מקדשו ורק לענין גחלים קאמר לה התוס' דהם ראוי למזבח בלא קידוש כלי וא"כ המזבח מקדשן [אך לפ"ז אי אפשר לפרש דברי הירושלמי כמ"ש הק"ע דהמזבח מקדש מדעת היינו רק לענין גחלים דהא באמת הירושלמי ס"ל דגחלים של כל ימות השנה אינם קדושים כלל ואין המזבח מקדשם כמה שהביאו התוס' ביומא שם]:
ה
ובכל הפסולים שאם עלו לא ירדו הקרבן פסול ואינו מרצה כלל ואף אם עלה על המזבח כשהוא כשר ואח"כ נפסל כגון שנטמא הקרבן פסול ואינו מרצה חוץ מלן על המזבח דאיכא למ"ד דאין לינה מועלת בראשו של מזבח ואינו נפסל כלל ופלוגתא הוא בפ' המזבח מקדש פ"ז ע"א וזהו דוקא בראשו של מזבח אע"ג דלענין אם עלה לא ירד כל המזבח שוה אך לענין דלא תועיל לינה בעינן דוקא ראשו של מזבח ונראה לפרש טעמו של דבר דזה דאין לינה מועלת כשהוא בראשו של מזבח נראה דהוא משום שכבר התחילה ההקרבה ומש"ה תו אין לינה פוסלת בהן דהעלאה לראשו של מזבח תחילת הקרבה היא כדאמרינן בפ' כל המנחות באות מצה נ"ז ע"א דאיבעי לן חימצה בראשו של מזבח מהו אשר תקריבו לה' אמר רחמנא והא אקרביה כו' אלמא דחשיב כשהוא בראשו של מזבח כאילו נקרב וזהו דוקא בראשו של מזבח שהוא מקום הקטרה ולפ"ז נראה דזה דאין לינה מועלת בראשו של מזבח הוא דוקא בדבר שראוי להקריבו עתה דהוי כמי שהקריבו ותו אין לינה מועלת בו אבל בקרבן שאינו ראוי להקריבו עתה אינו שייך זה ובזה אתי שפיר הא דאמרינן בפ' התכלת נ' ע"ב בחביתי כ"ג דלישתן ועריכתן ואפייתן דוחה את השבת ואמרינן מנה"מ אמר ר"ה א"ק תופיני תאפנה נאה ואי אפי ליה מאתמול אינשפה ליה ומקשינן אימא דכביש ליה בירקא כו' ומסקינן אמר רבא א"ק על מחבת מלמד שטעונה כלי ואי עביד לה מאתמול איפסלה בלינה ע"ש וקשה הא אכתי י"ל עצה דיעלה וילינה בראשו של מזבח ולא יפסל בלינה דהא חזינן כיון דאיכא איזו עצה לא דחינן את השבת דהא אמרינן אימא דכביש לה בירקא ואמאי לא נימא נמי דיעלה וילינה בראשו של מזבח ודוחק לומר דרבא לשיטתיה דס"ל דלינה מועלת בראשו של מזבח ומאן דס"ל אין לינה מועלת לא נפקא ליה זה דחביתין דוחין את השבת מקרא דעל מחבת ולפמ"ש אתי שפיר דבחביחין של שבת אם יאפה אותן ויעלה אותן בע"ש אינו שייך לומר בזה דאין לינה מועלת בראשו של מזבח כיון דאין אותן החביתין קרבן של ע"ש ואינו שייך לומר דהוי כמו שכבר הקריבן ולעולם יפסלו בלינה אף אם יהיו בראשו של מזבח ואף לפמ"ש התוס' פ' תמיד נשחט גבי קרבנות מח"כ דמעלה ומלינה בראשו של מזבח וזה דלא יפסלו הוא משום דאין לינה מועלת בראשו של מזבח ואע"ג דהתם אינו ראוי להקטיר עתה משום עשה דהשלמה (ועיין בס' שאלת הכהנים תורה] לא דמי דהתם הוא קרבן של היום ושייך בו הקטרה עתה רק שאסור להקטירו על המערכה משום עשה דהשלמה וכיון דהעלאה לראשו של מזבח חשיב כתחילת הקרבתו אינו מועלת בו תו לינה אבל בחביתין של שבת אינו שייך בו כלל הקרבה בע"ש:
וניחא בזה מה דאמרינן התם בפ' המזבח מקדש דאיבעי לן לינה מועלת בראשו של מזבח או אינה מועלת לשולחן מדמינן לה דתנן אפילו הן על השולחן ימים רבים אין בכך כלום וכתבו התוס' שם דהיינו אפילו נסדר כהלכתו בשבת ונשתהה הלחם על השולחן אחר השבת אינו נפסל וכתבו שם דע"כ שום פסוק יש על דבר זה שאין הלחם נפסל אם נשתהה אפילו אי נסדר כהלכתו והקשו התוס' שם מההיא דפ' שתי הלחם בסידר הלחם והבזיכין באחד בשבת דמניחין עד שבת הבאה ואינו נפסל בלינה משום דאין כ"ש מקדשין שלא בזמנן ולא משני התם משום דאין לינה מועלת על השולחן כדאמר הכא דבעי למילף מיניה מזבח ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דהתם בסידר אחר השבת כיון דהלחם עדיין אינו ראוי לשולחן אינו שייך לומר דאין לינה מועלת על השולחן וכמו במזבח דאם העלה שלא בזמן הקרבתו אינו שייך לומר שלא תהא לינה מועלת בו וע"כ צריך לטעם דאין כ"ש מקדשין שלא בזמנן (וזה שכתבו התוס' דע"כ שום פסוק יש שאינו נפסל על השולחן ע"י שהייה אפילו אי נסדר כהלכתו הנה בירושלמי שקלים פ"ו ה"ג אמרינן דאם אין לו לחם הפנים חדש מניח הישן על השולחן עד שבת הבא ומפקינן לה מקרא דלחם לפני תמיד אפילו פסול והגר"א ז"ל שם לא גרס פסול משום דאינו נפסל על השולחן בלינה ע"ש וא"כ זהו הקרא דיכול להניחו עד שבת הבא ואינו נפסל ע"י שהייה]:
והנה בפ"ד דתמיד אמרינן דהיו מניחין איברי התמיד מחצי כבש ולמטה והיו הולכין אח"כ ללשכת הגזית לקרות את שמע (וכתב המפרש שם הטעם שהיו מניחין מחצי כבש ולמטה ולא למעלה כדי שתהא אח"כ הולכה חשובה למזבח והרא"ש כתב שם כדי שלא יטעו ויקטירום קודם שילכו ללשכת הגזית לקרות את שמע ולפמ"ש אתי שפיר מה שהיו מניחין מחצי כבש ולמטה ולא למעלה דזה שהיו מניחין האברים על הכבש והולכין לקרות את שמע כתב המפרש כדי שיתפללו קודם הקטרה כדי שיתקבל קרבנם לריח נחוח וכן פי' הרא"ש ז"ל שם וכיון דמה שמעלהו לראשו של מזבח חשיב כבר תחילת הקרבתו כדאמרינן במנחות אשר תקריבו אמר רחמנא והא אקרביה ומחצי מזבח ולמעלה חשיב ראשו של מזבח כדאמרינן בזבחים ס"ה ע"א ואם עשאה למטה מרגליו כו' ואף הכבש מחציו ולמעלה חשיב ראשו של מזבח כמ"ש התוס' יומא מ"ה ע"ב ד"ה סודרן ע"ש וכיון דקודם הקרבה רוצים להתפלל בלשכת הגזית שיתקבל קרבנם לפיכך היו נותנים תחילה מחצי כבש ולמטה: