אור ברסלב
מקדש דוד חלק א סימן ג › ח

מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט

סימן ג · ח

ז

הנה לפי מה דאמרינן במנחות ק' ע"ב דהמנחות והנסכים כ"ש היא המקדשתן קדושת הגוף וקודם לכן י"ל רק קדושת דמים יש לעיין בבמה דליכא כ"ש למ"ד יש מנחה בבמה וכן נסכים למ"ד קרבו נסכים בבמה קטנה במאי מתקדשים קדושת הגוף ואפשר כיון דא"צ כ"ש קדושת פה מקדשתן קדושת הגוף כמו בהמה והנה הראב"ד ז"ל פ"ק דתמיד כתב הטעם דמ"ש בהמה שע"י קדושת פה י"ל קדוה"ג ומ"ש מנחות דצריך קידוש כלי וכתב משום דבבהמה אינו מחוסר מעשה להקרבתה ומש"ה אפשר לחול עליה קדוה"ג ע"י פיו אבל מנחה טעונה עשייה ובלילה קודם ע"ש וא"כ לפי טעם זה אף בבמה במנחה כיון דמחוסר עשייה אי אפשר להיות קדוה"ג ע"י פיו מיהו אפשר לומר דלאחר שנגמרה עשיית המנחה אז יכול לחול עליה קדוה"ג ע"י פיו דאז אינו מחוסר תו מעשה מיהו במקדש אי אפשר זה דהבלילה צריכה להיות בכ"ש לשיטת התוס' וכן האפיה ולהרמב"ם ז"ל העשרון מקדש וא"כ איכא קידוש כ"ש קודם גמר עשייתה וא"כ לא משכחת לה במנחה במקדש קדוה"ג ע"י פיו (מיהו מנסכים יוקשה להראב"ד ז"ל למה צריך קידוש כ"ש לקדשו לקדוה"ג הא אינו מחוסר מידי לעבודה] עוד אפשר לומר דבבמה העבודה עצמה מקדשת קדוה"ג דהא חזינן דעבודה עדיפא מכ"ש דהא ליפסל ביוצא כתבו התוס' דאין קדושת כלי מקדשת ליפסל ביוצא עד שיעשו בהם עבודה א"כ עבודה מקדשת ליפסל ביוצא מה שאין כ"ש מקדשין א"כ י"ל במקום שאין קידוש כלי העבודה מקדשת לכל מידי וכן בשתי הלחם הבאות בפ"ע למ"ד מדת יבש לא נתקדשה ותנור אינו מקדש יש לעיין במאי קדושים קדוה"ג כיון דליכא שחיטת כבשים שיקדשום וכל עבודתן היא רק התנופה וצ"ל דזו העבודה עצמה מקדשתן קדושת הגוף וקדושתן ועבודתן באות כאחד:

ובקטורת של יוה"כ שהיה חופן מן המחתה שהביאו לו מבית אבטינס אמרינן בירושלמי יומא ר"פ הוציאו לו דאותה המחתה כלי חול היתה ודייקינן ממה דמותר הקטורת היה נפדה ואי קדשה הקטורת קדוה"ג איך היתה ניפדית ע"ש ויש לעיין כיון דהחפינה עבודה היא איך כתב הירושלמי דבשעת חפינה הקטורת עדיין לא נתקדשה איך היא החפינה בדבר שלא קדוש עדיין קדוה"ג וצ"ל ג"כ דחפינתן וקדושתן באות כאחד דהחפינה עצמה שהיא עבודה מקדשתן קדוה"ג מיהו בירושלמי יומא איבעי לן חפנים מהו שיעשו ככ"ש לקדש ע"ש א"כ אי נימא דאין החפנים מקדשין א"כ לאחר חפינה ג"כ אי"ל קדוה"ג א"כ קשה איך יכול לעשות החפינה שהיא עבודה בדבר שאי"ל קדוה"ג וצ"ע:

והנה בירושלמי שם יומא פ' הוציאו לו איבעי לן עוד חפן אחר ונתן לתוך חפניו מהו ועוד איבעי לן מהו שיעשה מדה לחפניו ועוד מהו שיכנוס אחר בחפינתו ומסקינן התם דתלי זה בזה דאי אמרינן חפנים עשו אותן ככ"ש לקדש אין אחר חופן ונותן לתוך חפניו כו' ולכאורה אינו מובן מה תלי זה בזה ולפמ"ש אתי שפיר מה דתלינן הנך בעיות זה בזה דאי אחר חופן ונותן לתוך חפניו של כ"ג ע"כ חפינה עצמה לאו עבודה היא דאי עבודה היא הא כל עבודות היום אינן כשרות אלא בו וזו היא האיבעיא אי חפינה עבודה או לא וכדאיבעי לן בתלמודא דידן יומא מ"ט ע"א חפן חברו ונתן לתוך חפניו מהו מלא חפניו בעינן והאיכא או דילמא ולקח והביא בעינן והא ליכא היינו אי אמרינן דאין החפינה עצמה עבודה רק העבודה היא להכניס שיעור מלא חפניו או דילמא ולקח והביא היינו שהלקיחה שהיא החפינה עצמה עבודה היא וצריכה להיות בכ"ג וא"כ שפיר תלי הירושלמי האיבעיות זה בזה דאי חפנים עשו אותן ככ"ש לקדש היינו דהחפינה עצמה עבודה היא ומקדשת דעבודה מקדשת כמ"ש ממילא אין אחר נותן לחפניו כיון דעבודה היא צריכה להיות בכ"ג אבל אי לא עשו ככ"ש לקדשה ומשום דהחפינה לאו עבודה ורק צריך להכניס כשיעור מלא חפניו א"כ אחר יכול ליתן לתוך חפניו:

אך ביומא מ"ח ע"א דאבעי לן חישב בחפינת קטורת מהו אם נפסל במחשבה ופשטינן מההיא דהוסיף ר"ע כו' והקטורת והלבונה שאם נגע טבול יום במקצתו פסל את כלו ומדפסיל טבול יום פסלה נמי לינה ומדפסלה לינה פסיל נמי מחשבת לינה ופי' רש"י ז"ל מדפסיל טבול יום אלמא קידשה הכלי קדושת הגוף פסלה נמי לינה כו' עכ"ל ונראה מזה דהאיבעיא אי מהני מחשבה בחפינה הוא אם אף לאחר שנתן הקטורת מחפניו לכלי אם יש אז להקטורת קדוה"ג ובזה צ"ע דאי אף לאחר מתן כלי ליכא קדוה"ג א"כ נמצא שמקטיר בפנים קדושת דמים ונ"ל דהקטרה עצמה שהיא עבודה מקדשתן והקטרתן וקדושתן באין כאחת וצ"ע:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה