אור ברסלב
מקדש דוד חלק א סימן ב › ב

מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט

סימן ב · ב

א

ובסכין אם היה כ"ש איכא מחלוקת הראשונים ז"ל דהתוס' חולין ג' כתבו דסכין אינו כ"ש ובשאר מקומות כתבו התוס' דהוי כ"ש ורש"י בסוטה י"ד ע"ב כתב דהסכין נמשח ושיטת הרמב"ם ז"ל דלכתחילה בעינן כ"ש מיהו בדיעבד סגי בקרומית של קנה:

והנה לשיטת התוס' חולין דסכין לא בעינן כ"ש וא"כ אינו נמשח יש לעיין מההיא דזבחים פ"ח ע"א דאמרינן סכין שנפגם אין משחיזין את פגימתה ואם נשמטה אין מחזירין אותה ומייתינן לה לענין כ"ש שנפגמו דאין מתקנין אותן ואמרינן שם דסכין מטרפת היה במקדש ונמנו עליה הכהנים וגנזוה משום כ"ש טעונין גניזה ומוכח דהיה כ"ש ונ"ל לומר דבר חדש דזה דכ"ש טעונין משיחה הוא רק לענין שיקדשו מה שבתוכן וכן משמע מלשון רש"י ז"ל שבועות ט"ו ע"א שכתב ז"ל משיחתן בשמן המשחה מקדשתן קדושת הגוף ולקדש את הנכנס לתוכו עכ"ל אבל לענין שאר דברים י"ל דסגי קדושת פה י"ל דין כ"ש דטעונין גניזה ואין עושין אותן של עץ:

ובמנחות פ"ח גבי הין שעשה משה לשמן המשחה דכתיב ושמן זית הין איכא למ"ד שהיה לדורות ואיכא למ"ד דלפי שעה הוא דעבדיה ואיגנז ע"ש ומכלל שהיה טעון גניזה וע"כ אותו ההין לא היה כלי שרת גמור דליכא למימר דשמן המשחה היה צריך לקדש בכ"ש כמו קרבנות דבמה נתקדש אותו ההין דהכלים שעשה משה רק משיחתן מקדשתן וא"כ זה ההין שכל עצמו לא היה רק לעשות בו שמן המשחה א"כ ע"כ לא נמשח ומ"מ היה טעון גניזה ככ"ש וע"כ לענין גניזה אינו טעון משיחה דגם קדושת פה מהני להיות כ"ש וטעון גניזה:

וגם מאותן הכלים הטעונים משיחה יש ללמוד דאפשר לכלים שיהיה להם כ"ש ולא יקדשו אחרים דהא מידות הוא למ"ד שנמשחו בפנים ולא נמשחו מבחוץ הבירוצין חול דאין הצד החיצון שלהם מקדש ואע"ג כשנמשחה הכלי מבפנים כל הכלי נעשית כ"ש לענין כל הדינים מ"מ לענין לקדש את הקרבנות לא מהני מה שכל הכלי היא כ"ש ואינו מקדש אלא מקום המשיחה א"כ אותן הכלים שאינן מקדשות הקרבנות שלא נמשחו כלל אין ללמוד מזה שאין להם דין כ"ש לענין שאר דברים וזה שכתב רש"י ז"ל בשבועות תרתי דמשיחתן בשמן המשחה מקדשתן קדוה"ג לכ"ש ולקדש את הנכנס לתוכו והיינו דגם לקדש את הכ"ש עצמן קדוה"ג טעון משיחה הוא משום דהא בהא תליא דזה דכ"ש י"ל קדוה"ג ויש בהם מועל אחר מועל אמרינן במעילה י"ט ע"ב משום ק"ו אם אחרים מביאין לידי קדושה הן עצמן לא כ"ש היינו כיון שהכ"ש מקדשין אחרים קדוה"ג יש גם להם קדוה"ג וזה דוקא שייך באותן כ"ש שמקדשים אחרים והיינו אותם שנמשחו:

ולפ"ז נראה בסכין אף אי נימא דא"צ להיות כ"ש וא"כ הסכין לא נמשח וכשר אף סכין של הדיוט מ"מ אותן הסכינים שהיו במקדש שהיו באין משל הקדש כיון שי"ל קדושת פה והם לצורך הקרבנות י"ל דיני כ"ש דאין מתקנין אותן דאין עניות במקום עשירות וטעונין גניזה דכל כלים שבמקדש י"ל דין כ"ש לענין זה:

ולפ"ז נראה במידות של יבש למ"ד דלא נמשחו כיון דעכ"פ היו המידות משל קודש ולא היה מודד בשל הדיוט דהא בר"פ ב' מידות נפקא לן מקרא דב' מידות של יבש היו צריכות להיות במקדש וליכא פלוגתא בזה אין עושין אותן של עץ וטעונין גניזה כשאר כ"ש:

ובזה אתי שפיר בקלפי דהיתה של חול ומקשינן וליקדשה והיינו שיקדשו עתה משום כבוד מצוה כמ"ש הריטב"א ז"ל שם ומשנינן א"כ הו"ל כ"ש וכ"ש של עץ לא עבדינן ואע"ג דהקלפי לא נמשחה מ"מ אם יקדשה עתה יהיה לה דין כ"ש ולא יהא אפשר לעשותה של עץ ועיין בריטב"א שם:

והרמב"ם ז"ל ס"פ י"ב מהל' מעה"ק כתב דהמחבת ומרחשת היו מכלי השרת ותנור של מקדש של מתכת היה ודקדק הלח"מ בפ"ה מהל' תמידין הלכה ז' מלשונו שלא היה התנור כ"ש גמור משחילקן ועוד דהא ס"ל להרמב"ם ז"ל דאין התנור מקדש ליפסל בלינה ע"ש ולפמ"ש י"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל דהתנור לא נמשח ומש"ה אינו מקדש ליפסל בלינה ומ"מ היה של קודש ומש"ה י"ל דין כ"ש שצריך להיות של מתכת מיהו איכא עוד סתירות בדברי הרמב"ם ז"ל שם ולקמן אי"ה נבאר זה]:

ובעיקר הדין אי הסכין היה צריך להיות דוקא מכ"ש הנה בפסחים ס"ו במעשה דהילל גבי שכח ולא הביא סכין מע"ש כו' ואמרינן מי שפסחו טלה תוחב לו בצמרו כו' והקשו התוס' שם הא סכין בעי כ"ש ותי' שהקדישום ע"ש ויש לעיין ע"ז הא אמרינן בירושלמי יומא דכ"ש צריך להיות תחילת עשייתן לכ"ש ואם נעשו להדיוט אין עושין אותן לגבוה וכן מה דאמרינן בפסחים ע' בסכין שנמצאת בי"ד שוחט בה מיד ע"ש ואמאי שמא לא עשו אותה על דעת כ"ש ואפילו אי נימא דסתם סכינים בי"ד עשויין בשביל פסח ותחילת עשייתן להקדישן לכ"ש מיהו קופיץ שנמצא בי"ד אם חל י"ד להיות בשבת וכן בהיה הקופיץ קשור לסכין דאמרינן שם דשוחט בו מיד ואמאי כשר הקופיץ לשחיטת קדשים הא סתם קופיץ אינו לשחיטה כ"א לשבירת עצמות והבעלים לא עשאו אלא לשבור עצמות כדאמרינן שם א"כ אמאי כשר לשחיטת קדשים הא אינו נעשה לכ"ש מתחילה ועוד בירושלמי שקלים פ"ד ה"א גבי כהן שעשאה לו אמו כתונת מוסרה לציבור ועובד בה עבודת יחיד איכא מ"ד התם דר' יוסי היא דמהני מסירה לציבור ואיכא מ"ד דבמכשירי קרבן לכ"ע משתנה מיחיד לשל ציבור ע"ש א"כ למ"ד דאף במכשירי קרבן לא מהני מסירה לציבור א"כ תקשה מהילל איך היה מהני בהסכין שהקדישום אח"כ ומסרום לציבור כיון שנעשו משל הדיוט איך מהני מסירה לציבור [וע"ז דבעינן למימר בהירושלמי דאף בכ"ש לא מהני מסירה לציבור יש לעיין ממתני' דשקלים פ"ו מ"ה בי"ג שופרות שהיו במקדש ואחת מהן היתה זהב לכפורת ופי' רש"י ז"ל יומא נ"ה ע"ב דהיינו למזרקות ומוכח דבאין מנדבת יחיד כשמוסרה לציבור מיהו בעיקר מה שפי' רש"י ז"ל דהאי זהב לכפורת הוא למזרקות הוא נגד התוספתא שקלים שם דהאי כפורת הם ריקועי פחים לבית קה"ק והרגמ"ה תמורה כ"ג פי' בענין אחר לגמרי שהוא לקדשי ב"ה לכלים המצופים זהב ויש לעיין ע"ז מהתוספתא]:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה