מצפה אריה· רבי אריה ליב ברודא
סימן נ
רב שלום וברכה לאהובי אחי נצמד בקירות לבבי הרב החריף הנגיד המפורסם יקר רוח מוה' שמחה נ"י ברודא.
ע"ד הערה אשר כתבת אלי בסוגיא דריש פרק המגרש דף פ"ג אף כי הי' קשה עלי לעיין בענין הלז מאחר אשר כבר כתבתי בענין הזה וגם כבר הובא הדברים בדפוס (לעיל בסי' כ"ד) עכ"ז למען אהבתך לקחתי לי מועד לעיין בדבריך ולהשיבך את אשר תעלה במצודתי בעזר הצור:
אשר רצית אחי היקר ליישב תמיהת התוס' שם בהא דתניא ומודה ר' אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתאלמנה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו. וכתבו התוס' ותימא למאן מודה דלרבנן דפליגי עלי' הא לא הוי גט ואינה מותרת לשום אדם. וכתבת ליישב ע"פ מה שכתב הרמ"א בסי' קמ"ג ס"ק ט"ז דבאומר ע"מ שלא תנשאי לפלוני אין לו תקנה להתירה לאותו פלוני אלא אם כן יקדשנה ויחזור ויגרשנה והוא בשם תשו' הרא"ש ז"ל ע"ש. ודנת דלפ"ז ה"ה לר' אליעזר אם אמר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני אין ביד הבעל שוב לחזור ולהתירה לאותו פלוני אלא א"כ יקדשנה מחדש כמו לדידן בע"מ ומשו"ה שפיר קתני ומודה ר' אליעזר היינו דאף דלרבנן דלא הוי גט כלל יכול הבעל ליתן לה גט אחר ולהתירה לכו"ע משא"כ לר' אליעזר אין ביכולת של הבעל להתירה לאותו פלוני מ"מ מודה גם הוא דאם נשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה שמותרת לזה ע"כ דבריך. ולדעתי זה אינו דפשיטא דלר' אליעזר יש ביד הבעל לחזור ולגרשה להתירה גם לאותו פלוני שנאסרה עליו דזה לא דמי למ"ש הרמ"א שם דבע"מ כבר היא מגורשת גמורה אף לאותו האיש שהתנה עליו ותנאי מלתא אחריתי דלא חשיב שיור בגוף הגט כמו דאמרינן התם בסוגיא אבל בחוץ דהוי שיור בגוף הגט ולגבי זה שנאסרה עלי' חשיב כמו שלא גרשה כלל יכול הבעל לחזור ולגרש וכן משמע מהתוס' שם ד"ה אפילו בסוף דבריהם מה שפירשו דברי הירושלמי תמן התורה אסרה עליו ברם הכא הוא אסרה עליו תמן התורה אסרתה ואין לה היתר להתייבם דאין איסור שלה תלוי בשום אדם כו' אבל באשת איש האיסור תלוי במגרש שאם ירצה יתירנה ליבם קודם שימות אחיו המת שנשאה עכ"ל מבואר בדבריהם שביד הבעל להתיר אח"כ בגט אחר גם לזה לר"א ואף דמה שכתבו הלשון קודם שימות אחיו המת שנשאה דמשמע מזה דגם אחר שנשאת לאיש יכול הבעל הראשון להתירה לזה על כרחך אנו צריכין לפרש שלא כתבו כן אלא לפרש דברי הירושלמי בכך דלשיטתי' שם בסוגיא דלא סביר' לי' הא דאיתא בבבלי הברייתא ומודה ר' אליעזר שאם הלכה ונשאת ונתאלמנה וכו' שהיא מותרת לזה שפיר אפשר לומר הכי דביד הבעל לגרשה אף אחר שנשאת לאיש כיון דכח האישות מהבעל הראשון נשאר עלי'. דלש"ס דילן לפי הברייתא דקתני ומודה ר' אליעזר כו' וכתבו בתוס' ד"ה אלימא מטעמא כיון שנשאה זה שהותרה לו נתרוקן לו כל האישות ופקע אישות של הראשון לגמרי לא שייך כלל לומר כן וגם קושית הירושלמי דפריך וליתני י"ו נשים לר"א לשיטתי' יש לפרש בפשיטות כגון שגירש חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחיו של זה משא"כ לשיטת הגמרא דבבלי אי אפשר להקשות כן אלא בע"מ דוקא או בקידשה חוץ מפלוני וכמו שהקשו התוס' ועיין במהרש"א שדקדק מ"ש התוס' שאיסור תלוי בהמגרש משמע דמיירי בגט [ועיין בפנ"י שהוא ז"ל הי' סבר שהירושלמי מיירי בע"מ דבחוץ הא מודה ר"א אבל במחכ"ת נעלם ממנו שהירושלמי פליג בזה אש"ס דילן ע"ש] אבל מ"מ מדברי התוס' לפי מה שבארתי אנו לומדים דגם לר"א יכול הבעל לחזור ולהתיר לאותו פלוני ששייר אפילו לש"ס דידן עכ"פ קודם שנשאת לאיש. וכן יש לדקדק מדברי התוס' ד"ה אפילו שכתבו דהא אם לא נתגרשה אלא מאישה ולא התירה לשום אדם פשיטא דאפילו לר"א לא הוי גט כלל ואם מת מותרת להתייבם משמע דליכא נ"מ אלא לענין יבום ואם נימא דכל דהוי גט אין ביד הבעל להתיר ע"י גט אחר עדיפא הו"ל למינקט דלא הוי גט ויכול הבעל לגרשה פעם אחרת. וכן משמע מהפני משה בירושלמי שכתב לפרש הא דאמרינן התם מ"ט דרבנן ויצאה והיתה מקיש יציאה להוי' מה הויה אין לה הויה אצל אחר אף יציאה כו'. וכתב הפ"מ וז"ל אף יציאה צריך שתהא מותרת לכל ולא שתהי' נשארת באיסור לפלוני ואכתי צריכה יציאה ממנו משום זה הפלוני ע"ש:
שוב התבוננתי וראיתי שבגמרות שלפנינו הגירסא שם כך הוא מ"ט דר' אליעזר אמר ר' ינאי משום זקן אחד ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר אפי' לא נתגרשה אלא מאיש אחר ורבנן אמרי טעמא דר"א האי איש לכל איש ואיש. ולפי גירסא זו נראה דהני רבנן קאי אדר' ינאי ופליגי עלי' דאיהו סבר דמקרא הזה מיירי שלא גירשה אלא לאיש אחד בלבד ואינהו סברי דלעולם מיירי התורה שגירשה לכל העולם רק לא בגט אחר אלא בכמה גיטין כגון שגירש וחזר וגירש ומשו"ה דרשו לכל איש ואיש:
ומעתה לגירסא זו הלא מבואר בהדי' בגמרא דהבעל יכול לחזור ולהתיר לאותו פלוני אולם המפרשים מחקו זה והעמידו שני חצאי לבנה ונרשם בצידו שזהו טעות הדפוס אלא גורסין ורבנן האי איש כו' וקאי אחכמים דפליגי אדר' אליעזר. אך הרש"ל ז"ל בחי' גורס ורבנן אמרי טעמא דר"א ור"ל הרבנן שהי' בימי ר' ינאי עכ"ל ע"ש. ועיין בפנ"י שלא הביא רק הגירסא ורבנן האי איש לכל איש ואיש וכתב וז"ל ויש לתמוה כיון דלר"א איצטריך קרא להיתרא אלמא דמסברא הוי אסורא כו' א"כ לרבנן לא לכתוב לאיש אחר ומסברא נאמר דאסור' בחוץ עכ"ל ע"ש. ולפע"ד נראה שזו הגירסא דאיתא בגמרא שלפנינו נכונה הוא. דהנה התם בסוגיא אמרינן בעי ר' אבא בקידושין האיך תבעי לר' אליעזר תבעי לרבנן תבעי לר' אליעזר עד כאן לא קאמר ר"א אלא משום דכתיבי קראי אבל בקידושין קנין מעליא בעינן. תבעי לרבנן כו' בתר דבעי הדר פשטה ויצאה והיתה וקשה לי איך ס"ד דר' אבא דלר' אליעזר נמי פוסל שיור בקידושין כמו לרבנן א"כ איך סבר ר' אליעזר דגבי גט מהני אם גירשה לאדם אחד ודרש הא דכתיב ויצאה והיתה אפי' לא נתגרשה אלא לאיש אחד. הא אם לא התירה רק לאדם אחד אין הקידושין של השני יכול לחול כלל דהא לא הוי קנין מעליא כיון דעוד לא נפקע כח האישות של הראשון ואכתי אגידה בי' והוא אסורה לכו"ע מחמת קידושין של הראשון א"כ פשיטא דלא חשיב קנין מעליא ואל תדחה לומר מהא דאמר אביי הסם את"ל איתא לדרב אבא כו' בא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה סתם קדושי ראובן אהני למיסרא אעלמא קדושי שמעון אהני למיסרה אראובן אלמא דבמאי דמהני למיסרה אראובן תופסין הקדושין של שמעון דז"א דפשיטא דלפי האמת סבר ר' אליעזר דבקדושין שיור אינו פוסל דלא בעינן קנין מעליא כדקאמר אביי ואת"ל איתא לדר' אבא אבל לפי מאי דבעי ר' אבא דשיור בקידושין פוסל לר' אליעזר כמו לרבנן ובעינן קנין מעליא פשיטא דמסתברא למימר דמה שנשאר כח האישות אצל בעלה הראשון ואכתי אגיד' בי' חשיב אצל השני שיור בקידושין ולא הוי קנין מעליא וקשה א"כ איך חלין כלל הקדושין של השני:
והנה יש לומר דכיון דמודה ר' אליעזר שאם הלכה ונשאת נפקא קנין האישות ונתרוקן להשני לגמרי כמ"ש התוס' משו"ה חשיב קנין מעליא דעם הקידושין נעשה קנינו קנין גמור כמו שאר קדושין דעלמא ואף דקודם שקידש הי' להאשה התקשרות עם בעלה הראשון מ"מ כיון דעם הקידושין בטל ההתקשרות שפיר תפסי בה קדושי שני דוגמא דאמרינן בעלמא גיטו וידו באין כאחד הכא נמי תפיסת הקידושין של שני עם הפקעת קדושין של ראשון באין כאחד:
אך לכאורה יש לפקפק ע"ז דאם נימא דקדושי שיור לא מהני כלל ואם לא הי' נתרוקן האישות לגמרי לא הי' תופסין בהאשה הלזו שום קדושין והקדושין תליא בזה שעם הקדושין נפקע האישות של הראשון לגמרי מהיכי תיתי למימר הכי אדרבה נימא לאידך גיסא דהוי קדושי שיור כיון דאכתי אגידה עם הראשון ולא הוי קדושין כלל ובשלמא לפי מאי דמסיק ר' אבא דמקשינן הוי' ליציאה וכמו דגירושין איתא לחצאין כן קדושין נמי איתא לחצאין וקדושי שיור תופסין בה שפיר אמרינן דכיון דעכ"פ נתפסין בה קדושין של שני שתהא נאסרת משום אשת איש לאותן שמותרין לה נפקע מחמת זה כח האישות של הראשון לגמרי ונתרוקן להשני. אבל לפי מאי דבעי ר' אבא דמודה ר' אליעזר דבקדושין בעינן קנין גמור וכל זמן שאין בידו לקדשה לגמרי אין הקידושין חלין כלל מסתברא למימר דלא אהני. וכן יש להוכיח האי סברא מסוגיא דהתם גופה דאמרינן נענה ר"ע ואמר הרי שהי' זה שנאסרה עליו כהן ומת המגרש לא נמצא אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם וק"ו ומה גרושה שהיא קלה אסורה משום צד גרושין שבה אשת איש שהיא חמורה לא כ"ש ופירוש רש"י ז"ל משום צד איסור שבה והש"ס מוקי לה דמיירי בחוץ. ולכאורה יש להקשות כיון דמודה ר' אליעזר שאם הלכה ונשאת כו' שהיא מותרת לזה שנאסרה עליו ונתרוקן כח האישות של הראשון ע"י קדושי שני א"כ מאי צד איסור יש בה. ואין לומר דקושי' ר"ע הוא מביאה לחודי' בלי נשואין רק בדרך זנות דז"א חדא דמנ"ל דר' אליעזר מתיר בלי נשואין דלמא באמת ע"י נשואין דוקא משום דנתרוקן ואפי' אם נימא דר"א סתמא קאמר קשה באמת אדר' אליעזר גופה דכיון דהא דמתיר ר' אליעזר הוא מקרא ויצאה והיתה והתם בנשואין מיירי הכתוב דלמא באמת בלי נשואין אסור וזו הערה גדולה. אלא ע"כ צ"ל דמוכח דגם בלי נשואין היא מותרת דאם נימא דבלי נשואין היא אסורה משום צד אישות שבה קשה איך תופסין בה קדושין כלל ואי משום הא גופא דאמרי' שע"י הקידושין יהי' נתרוקן לגמרי לא מסתבר למימר הכי וכמ"ש. ועיין בקצה"ח סי' ר' שהחליט לומר דגיטו וידו באין כאחד או גיטה וחצרה באין כאחד לא אמרינן אלא גבי גט ושטר שחרור דלא בעינן שיזכו בהגט קנין גמור רק בקבלה לחודי' סגי אבל כל היכי דבעינן קנין לא מהני בכה"ג כגון שאם יכתוב שטר מכירה ומניח את השטר בתוך הבית לא אמרי' שקנה השטר ע"י קנין חצר של הבית דבאין כאחד משום דאי אפשר אלא א"כ שיהי' החצר רגע אחד שלו מקודם וע"כ הא דאמרינן גבי גט ושטר שחרור האי סברא דבאין כאחד הוא רק משום דלא בעינן קנין ע"ש א"כ הכי נמי דאם נימא דקדושי שיור לא הי' מהני רק משום דעם הקדושין נפקעין הקדושין מבעלה הראשון לא אמרינן בכה"ג באין כאחד כיון שאין האישות הראשון אפשר להתרוקן רק אחר החלות הקדושין מזה השני ודו"ק:
וליישב דבר זה נראה לי עפ"י סברת הרמב"ן ז"ל בקדושין דף ס' גבי הא דפריך התם הגמרא לר' יוחנן דאמר אפי' מאה תופסין בה מהא דתנן מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט והקשו התוס' וכל הקדמונים דלמה לי' לאתובי' מגט מקדושין גופי' הו"ל למיפרך כיון דשיורא הוי כל קדושין דמשייר בה לאו כלום הוא כדמסיק ר' אבא בפ' המגרש ויצאה והיתה וכמו דלרבנן פסול שיור בגט כן פסול נמי בקדושין והביא הר"ן והריטב"א ז"ל בשם הראב"ד שתירץ דר"י לא סביר' לי' כר' אבא אלא סובר דמודי רבנן דבקדושין שיור אינו פוסל אבל הריטב"א בשם הרמב"ן ז"ל כתב וז"ל אבל המכוון דודאי מודה ר' יוחנן דשיור פוסל בקדושין כמו בגירושין מיהו ס"ל דאין שיור פוסל אלא כשהוא משוייר לעולם כגון חוץ מפלוני או חוץ מזנותיך אבל הכא שאין שיורו אלא למ"ד יום כו' לא חשיב שיורא אלא הקדושין חלין מעכשיו והולכין ונגמרין עד ל' יום ע"ש. ולפי סברתו דאפי' לרבנן דשיור פוסל בקידושין מ"מ כל היכא שהשיור מאלי' נתבטל אח"כ והקדושין הולכין ונגמרין לא חשיב שיור כלל כן שפיר י"ל לר' אליעזר לפי איבעי' דרב אבא דשיור בקדושין פוסל מ"מ במגרש חוץ מפלוני והלכה ונשאת שפיר תופסין הקדושין משום דכיון דהשיור מאליו נתבטל והקדושין הולכין ונגמרין לא חשיב שיור ואדרבה הכא עדיף יותר שהקדושין נגמרין תיכף אחר החלות. אך כל זה לא שייך לומר אלא אם באנו לבטל הקדושין מטעם שיור דסגי אם יגמרו הקדושין אחר החלות מה שאין כן לר' עקיבא דחשיבי בשעת קדושין צר איסור דאשת איש אין קדושין תופסין בה והבן:
אמנם זה אינו אלא לתנא דברייתא דקתני ומודה ר' אליעזר שאם הלכה ונשאת ונתאלמנה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרת עליו אבל ר' שמעון בן אלעזר דפליג והשיב ע"ז והיכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר ופירשו הקדמונים ז"ל דלא בא לפלוג על ר' אליעזר אלא סבר דר' אליעזר אינו מודה בזה עיין ברשב"א ובפנ"י ולדידי' א"כ סובר ר' אליעזר דאין ביד השני להפקיע אישות של הראשון וקדושי שני אינו אלא לחצאין וכיון שכן לפי האיבעי' דר' אבא דקדושי שיור פסול לר"א בכה"ג אין קדושין של שני נתפסין בה כלל דגם זה הוי קדושי שיור כיון שאין הקדושין עתידין להגמר וא"כ אין אנו יכולין למדרש הקרא כר' ינאי והיתה לאיש אחר אפילו לא נתגרשה אלא לאיש אחר דא"כ לא תהי' הקדושין של זה האיש אחר תופסין בה ולהכי פליגי רבנן אדר' ינאי ודרשי להאי קרא לכל איש ואיש והיינו שגירשה לכל העולם אך לא בגט אחד אלא בכמה גיטין והני רבנן לשיטת ר' שמעון ב"א אזלי ודו"ק:
עוד העליתי שם למעלה בסי' כ"ד קושיא גדולה לשיטת הירושלמי דלא סבר להא דמודה ר' אליעזר שאם הלכה ונשאת ונתאלמנה כו' שמותרת לזה שנאסרה עליו איך יפרנס הא דכתיב ושנאה האיש האחרון או כי ימות האיש האחרון לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה לפי מאי דקיי"ל דמחזיר גרושתו אינו חייב אלא בקידש ובעל אבל בעל ולא קידש אינו לוקה. וא"כ בכה"ג שהראשון לא גרשה אלא לאיש אחר בלבד הא הקדושין לא אהני כלל דהא לכו"ע הי' היא אסורה וקיימא מחמת קדושין הראשונים ולזה שהתיר הא כבר מת וכיון דהקדושין לא אהני ולא מידי לא חשיב קדושין כלל ואמאי חייב. וכמו כן יש להקשות נמי על הש"ס דילן לר' שמעון ב"א דפליג אהאי תנא דקתני ומודה ר' אליעזר וכו' ולדידי' בנשואין של השני אינו נתרוקן האישות של הראשון ואם נתאלמנה או נתגרשה היא אסורה להנשא מכח אישות של הראשון וכמו שהבאתי למעלה אבל לפי מה שבארתי יש לומר דר' שמעון ב"א דרש להאי קרא כמו דקאמרי רבנן דפליגי אדר' ינאי דלאיש אחר היינו לכל איש ואיש ומיירי א"כ שבאמת כבר הותרה מבעלה הראשון לכל העולם ודו"ק:
והנה ראיתי להעיר עוד במה שראיתי להגאון רע"א בהגהותיו שם בסוגיא בהא דמודה ר' אליעזר כו' שכ' וז"ל תמוה לי על השמטת הפוסקים ראשונים ואחרונים את זאת הא נ"מ לדידן באומר חוץ מנכרי פלוני דהגט כשר ובזה קיימא הסברא דנשאת לאחר דמותרת אח"כ גם לזה הנכרי לכשיתגייר דהואיל ופסקה פסקה עכ"ל נראה מדברי הגאון ז"ל שסבר דהא דמודי רבנן דלנכרי ועבד לא הוי שיור היינו רק דמחמת זה לא בטל הגט אבל מ"מ מהני דבורו במה שאמר חוץ מפלוני נכרי ועבד ואם נתגיירו היא אסורה להם משום איסור אשת איש ולדעתי זה אינו דברור אצלי דלרבנן דכל ששייר בגט לא הוי גט כלל משום דבעינן כריתות ושתהי' נכרתת ממנו לגמרי ואם נימא דבחוץ מנכרי ועבד היא נשארה באיסורה לא היו אומרים דהגט כשר דהא לא הוי כריתות. אלא דסביר' להו לרבנן דלנכרי ועבד לא הוי שיור והגט כשר ולא מהני כלל דבריו מה שאמר חוץ מפלוני נכרי ועבד ואם נתגיירו היא מותרת להם וכן כל הני דאיבעי התם הגמרא כגון חוץ מקדושי קטן או חוץ מנולדים או חוץ מבעל אחותה אם נימא דבכל הני סברי רבנן דהגט כשר היא מותרת להם דכיון דלא חשיב שיור אין ביד הבעל לאסור עליהם. תדע דכן היא דאי אמרת דבכל הני אם נימא דדמי לעכו"ם ונכרי והגט כשר היא אסורה עליהם. קשה הא דתניא דכשמת ר' אליעזר נכנסו ארבעה זקנים להשיב על דבריו הא כל הני פרכות יש לפרוך ג"כ אפי' לרבנן כגון שהתנה חוץ מקדושי קטן או חוץ מנולדים דבזה מודו רבנן דהגט כשר ואם הלכה ונשאת לאחיו של זה בטל מצות יבום וזה תשו' ר' טרפון וכן תשו' ר"י הגלילי היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה וכן כל הני פרכות וכן תשו' ר' יהושיע מקיש קודמי הוי' שני' לקודמי הוי' ראשונה כו' אלא לדעתי ברור דלרבנן כל כה"ג דלא הוי שיור לפסול הגט נתבטל דבריו לגמרי והיא מותרת לכל אדם אפי' לאלו שאמר חוץ. דוגמא לזה כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו גבי הא דבעי התם הגמרא היום אי את אשתי ולמחר את אשתי שכתב וז"ל וק"ל מ"ט בעי אליבא דר' אליעזר אי הוי גט ליום אחד בלבד כדקא אתני אי לא הוי גט כלל ואליבא דרבנן בעי אי הוי גנו גמור ופסקה מיני' לגמרי דלא כתנאי' וי"ל דמשום דשמע לי' לר' אליעזר דשרי לחד ואסר לחד בעי אליבי' דכוותי' דהיינו אי שרי' חד יומא ואסרי' חד יומא אבל לרבנן דלית להו גט לחצאין הכא נמי פשיטא לי' אליבייהו דא"א כדקאמר שתהי' מותרת יום אחד ותחזור לאיסור מחר כו' דאין גט לחצאין ע"ש. וכן לדעתי ברור דבשאר ענינים לרבנן כל דלא חשיב שיור פשיטא נמי דדבריו בטלים ומותרת אפי' לאותן ששייר ודברי הגאון ז"ל אינו אלא מן המתמיהין:
והנה התוס' דיה כגון שבא ראובן כתבו תימא לר"י כשבא שמעון וקידשה סתם אמאי לא פקע אישות דראובן מ"ש מהרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ונשאת לאחר דפקע אישות ראשון ומותרת לזה שנאסרה עליו ע"ש ונראה דיש ליישב עפ"י מ"ש רש"י ז"ל ביבמות דף מ"ט בהא דאמר אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הוולד ממזר נדה דהא תפסי בה קדושין שנאמר ותהי נדתה עליו אפי' בשעת נדתה תפסי בה קדושין סוטה נמי דהא תפסי בה קדושין ופי' בקונטרס דאף לאחר שזינתה לא פקע ממנה קדושי' הראשונים כוונת רש"י ז"ל בזה דכיון דחזינן דאין קדושי' נפקע מסתמא נמי תפסי בה קדושין דאם נימא דלא תפסי בה קדושין הי' נמי נפקעים קדושי' הראשונים. וכן כתבו המפורשים עיין דו"ח רע"א. והתוס' הקשו על זה וז"ל וקשה לר"י דנדה נמי לא פקעי קדושי' ואפ"ה איצטריך קרא לאתויי דתפסי בה קדושי וכתב הרמב"ן ז"ל לחלק דשאני נדה דיש לה היתר לאחר זמן כשתטהר אבל סוטה אסורה לעולם וע' בריטב"א ובנ"י שכתבו כשיטת רש"י ז"ל ע"ש. ולפ"ז הא י"ל דהא דקתני בברייתא דמודה ר"א דאם הלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתאלמנה או נתגרשה שהיא מותרת לזה שנאסרה עליו והטעם הוא משום דנתרוקן כח האישות לגמרי להשני כמו שכתבו התוס' שהבאתי למעלה הוא משום דכיון דבקדושין של שני נעשה על הראשון באיסור אשת איש והכא היא אסורה על הראשון לעולם דאפי' אם ימות או יגרשה השני תהי' אסורה עכ"פ להראשון משום איסור מחזיר גרושתו ואפשר דסביר' נמי לר' אליעזר כר"ע דסבר ביבמות דף מ"ז דאין קדושין תופסין במחזיר גרושתו ומשו"ה כיון דאסורה על הראשון לעולם ואלו הי' קידשה אח"כ לא הי' תופסין בה הקדושין כמו כן נפקעין ממנה גם הקדושין שהי' עלי' מכח הראשון כסברת רש"י ז"ל שהבאתי למעלה אבל בקידשה ראובן חוץ משמעון וקדשה שמעון סתם נהי דאהני קדושי שמעון לאוסרה על ראובן באיסור א"א מ"מ אין איסורו איסור עולם דאם ימות שמעון או יגרש אותה תהי' מותרת להראשון דהא לא הוי אצלו מחזיר גרושתו דהא לא גרשה מעולם וכיון דאין איסורו איסור עולם דעי לנדה דאין הקדושים הראשונים נפקע ממנה והתוס' לא רצו בזה דאינהו פליגי על רש"י ז"ל ביבמות אבל לשיטת רש"י ז"ל יש מקום ליישב כנ"ל ודו"ק הנראה לפענ"ד כתבתי והנני אחיך הדו"ש באהבה וד' יהי' במעוזך לברכך בכל טוב וברוב ברכה והצלחה ואת חג הבעל תחוג אי"ה יחד עם כל ב"ב בעונג ובשמחה: