אור ברסלב
מצפה אריה סימן מז

מצפה אריה· רבי אריה ליב ברודא

סימן מז

סימן מו

מה שעמד מעלתו בדברי הפמ"ג יו"ד סי' כ"ו שכתב ודע דהב"ח הניח דין זה בצ"ע דאפי' שחט כל הושט וניקב קודם שחיטת הקנה בבהמה והיינו דסובר כיון שיש טריפות לחצי חיות אפשר דאין לחלק בין ריאה לאותו סימן עצמו דלא כמ"ש הרשב"א כו' ולא ידענא הא ר' זירא בעי לקמן ניקבו בני מעיים בין סי' לסי' מהו אלמא דס"ל יש טריפות לחצי חיות אבל אי אין טריפות לחצי חיות אימא כיון דנשחט מקצת חיות אינו פוסל בו שוב נקב אלא דסברא פשוטה היא אף למאן דסובר יש טריפות לחצי חיות היינו באבר אחר לא באותו אבר וע"כ מוכח דניקב נגד מה ששחט כיון דלא שחנו הרוב אסורה ודאי ולא ספק דלא כמ"ש הב"ח עכ"ד. וע"ז תמה מעלתו דהאיך תעלה כלל על הדעת לומר דבנשחט רק מקצת מהושט דאין טריפות לחצי חיות הא זה פשוט מאוד כביעתא בכותחא ומאי צריך הוכחה ע"ז באמת דברי הפמ"ג צ"ע. וראיתי שכבר עמד ע"ז אבי אבא הרב הגאון מוה' חיים ברודא ז"ל בספרו דרך חיים ע"ש:

והנה לפע"ד נראה דיש לבאר דבריו דאי נימא דטעם של התוס' הוא משום דכיון דלא נשחט רק מיעוטו של הושט לבד לכו"ע אמרי' דיש עוד טריפות לרוב חיות א"כ זה לא שייך רק בשחט מקצת מהושט לבד והקנה עוד לא נשחט כלל אבל אם כבר נשחט הקנה מקודם וגם מקצת מהושט וניקב הושט נגד מה שנשחט שוב תליא שפיר בפלוגתא אי אמרינן דיש טריפות לחצי חיות או אין טריפות לחצי חיות ומסתימת דברי התוס' משמע דבכל גוונא שניקב הושט נגד מה ששחט טריפה אף אם כבר נשחט נמי הקנה וביחוד לפי מה שכתב רש"י ז"ל לקמן דף ל"ב דלעולם דרך הקנה להשחט ראשון וא"כ לכאורה בכה"ג לע"ד דאין טריפות לחצי חיות אין אנו צריכין לחוש למה שניקב הושט נגד מקצת שנשחט אלא ע"ב דסביר' להתוס' דגם בזה טריפה ודאי ולא ספק וזה כוונת הפמ"ג. ונראה לבאר הטעם בזה דכמו אלו הי' ניקב הושט קודם שהתחיל לשחוט הושט כלל רק שחט הקנה לבד דבודאי הי' טריפה לכ"ע דהא זה משנה מפורשת שם שחט את הושט ופסק את הגרגרת נבילה ופשיטא דה"ה שחט הגרגרת וניקב הושט הוי נבילה דחשיב פסול בשחיטה כמו כן נמי בניקב הושט נגד מה שנשחט תליא נמי בזה אי נימא דזה לא חשיב פסול בשחיטה כיון דכבר נשחט נגד אותו מקום וכדמשמע מלשון המחבר שם שכתב שם ניקב הושט נגד מה ששחט טריפה ולא כתב לשון נבילה או פסולה (דכן הכלל בלשון המחבר דהיכא דקאמר לשון טריפה אינו אלא טריפה ולא נבילה כמו שמבואר באחרונים) א"כ אם כבר נשחט מקודם הקנה ואח"כ כששחט גם מקצת מהושט ניקב נגד אותו מקום ששחט תליא בפלוגתא אי אמרינן יש טריפה לחצי חיות דאי אין טריפות לחצי חיות גם הכא אין לחוש למה שניקב כלל אחרי דכל עיקר הפסול אינו אלא משום חשש טריפות ואין טריפות לחצי חיות אבל לפי מ"ש שם הפמ"ג וז"ל. והנה אם ניקב הושט נגד מה ששחט כיון שלא שחט הרוב י"ל דהוי נבילה ולא טריפה כיון דהוי במקום הראוי לשחיטה ע"ש. לפ"ז לא שייך כלל לדון גם היכי שכבר נשחט הקנה מקודם אי יש טריפות לחצי חיות או לא אחרי דזה הוי נמי פסול בשחיטה ופסול לכ"ע ולפ"ז א"כ היכא דכבר נשחט רובו של הושט וניקב אח"כ נגד מה ששחט לפי מה שכתב הפמ"ג דאף לדעת הב"ח שהחמיר מ"מ טריפה הוי ולא נבילה כיון שכבר נשחט הושט בהכשר עכ"פ אינו חשיב פסול בשחיטה ממילא אין ללמוד ג"כ לאסור משום טריפות כלל דיש לומר דגם למאן דס"ל דיש טריפות לחצי חיות אינו אלא באבר אחר כגון בריאה ובני מעיים אבל באותו אבר שנשחט רובו לא. כן נראה לפע"ד לבאר דברי הפמ"ג ודו"ק:

ודע דמה שהחליט הפמ"ג דאף להב"ח שהחמיר בניקב הושט אחר שנשחט רובו דזה אינו אלא למ"ד דיש טריפות לחצי חיות וכן משמע ג"כ בהדיא בהתב"ש שכתב שם בתוך דבריו בזה הלשון ומינה ה"ה נשחט ואח"כ נפסק יש בו טריפות אי ס"ל דיש טריפות לחצי חיות. מבואר מזה דאי אין טריפות לחצי חיות פשיטא דאין להחמיר כלל וכן נראה משאר אחרונים לדעתי נראה דיש לפקפק בזה אלא כל דאיתיליד טריפות בסימנים עצמן לכ"ע לא פליגי דיש טריפות לחצי חיות. ואמינא להביא ראי' לזה דהא התם דף ל"ב תנן שחט הושט ופסק הגרגרת או פסק הגרגרת ושחט אח"כ את הושט או שחט אחד מהן והמתין לה עד שמתה כו' ר"ע אומר טריפה ור' ישבב אומר נבילה ומבואר התם דטעמא דר"ע הוה משום שסובר דבסימן אחד מוציאתו מידי נבילה ע' בס' ראש יוסף. עוד מבואר התם בהדיא בגמרא דלר"ע קודם חזרה פסוקת הגרגרת ונקובת הושט אינו אלא טריפה דהא מוקי לה התם למתני' דאלו טריפות בבהמה כר"ע וקודם חזרה. ומעתה אם נימא דלמ"ד אין טריפות לחצי חיות גם אי נעשה הריעותא בסימנין עצמן נמי אמרינן הכי א"כ אמאי סבר קודם חזרה דשחט הושט ופסק הגרגרת הוי טריפה הא כיון דכבר שחט הושט נימא דשוב אינו פוסל בו טריפות כלל למ"ד דאין טריפות לחצי חיות ותהי' שחיטתה מטהרת נמי לאכילה דהא במתני' ע"כ איירי ששחט אח"כ גם את הגרגרת כמו שמוכח מגמרא בהא דפריך ממתניתין לרבא וכמו שאכתוב ביותר ביאור בסמוך אלא עכצ"ל דאף דלר"ע פסוקת הגרגרת ל"ח רק טריפה מ"מ כיון דהריעותא היא בסימנין עצמן אין לומר בזה אין טריפות לחצי חיות לכ"ע ומעתה א"כ נמי לדעת הב"ח אף אם נימא דלא חשיב רק טריפה מאחר שכבר נשחט רובו של הושט מ"מ אין חילוק כלל בין אי נימא דיש טריפות ובין אם נימא דאין טריפות לחצי חיות כיון דהריעותא הוא בסימנין עצמן:

אך לכאורה אפשר לומר דלא דמי כלל דהתם לר"ע נמי בעינן שישחוט שני הסימנין להתיר לאכילה ולהכי כיון דנפסק הגרגרת אחר שחיטת הושט אף דכבר יצא מידי נבילה בשחיטת הושט מ"מ לא מהני שוב שחיטה בהגרגרם להתירה לאכילה אחר שכבר נפסק ברובא ומשו"ה לא שייך לומר דאין טריפות לחצי חיות כיון דעכ"פ אין בהגרגרת שוב ענין שחיטה כלל. וכן נראה דאי נימא דגם בהגרגרת אחר שנפסק שייך בי' שחיטה לר"ע דסבר דפסיקה אינה אלא טריפה אמאי קתני במתני' פסק את הגרגרת ושחט את הושט עדיפא הו"ל למנקט פסק את הגרגרת ושחט אח"כ את הגרגרת ג"כ אינו אלא טריפה אלא משמע מזה דבזה מודה ר"ע דהוי נבילה דליכא שחיטה כלל אבל מ"מ נראה לדעתי דגם דבר זה אינו ברור ויש לפקפק הרבה חדא דא"כז צריך לומר דמתני' דאלו טריפות בבהמה פסוקת הגרגרת ונקובת הושט דמוקי לה הש"ס כר"ע וקודם חזרה דהיינו דוקא זה או זה אבל כשהי' שניהם יחד שנפסק הגרגרת וניקב הושט הוי נבילה דהא ליכא שוב שחיטה מאחר ששני הסימנין אתרעי ואין לו במה לשחוט לטהר מידי נבילה וזה אינו במשמע.

ועוד לפי מה שהעליתי בחידושי דלרב אדא בר אהבה דאמר לקמן דף כ"ח דסימן אחד בעוף דוקא ושט ולא קנה דעיקר חיותא בושט דלדידי' גם לר' עקיבא דסבר דגם בבהמה בסימן אחד מוציאתו מידי נבילה היינו דוקא בושט ולא בגרגרת ומשו"ה דוקא קתני במתני' פסק את הגרגרת ושחט את הושט דאילו שחט הגרגרת לא הי' מטהרת מידי נבילה ולפ"ז מה שהביא היש"ש סי' י"ט הגירסא שחט את הגרגרת ופסק את הושט לדעתי לא נכונה הוא דא"כ הי' קשה מזה לרב אדא והא דקתני התם או שחט אחד מהם והמתין לה עד שמתה צ"ל נמי מאי אחד מיוחד דהיינו הושט כמו דאמר רב אדא בר אהבא גבי הא דקתני אחד בעוף א"כ לפ"ז הא דקתני במתני' דאלו טריפות נקובת הושט דאינו אלא טריפה וכר"ע קודם חזרה מיירי ששחט הושט ומוכח א"כ דגם אחר נקובת הושט שייך בה שחיטה אליבא דר"ע דסבר דאינו אלא טריפה וה"ה לפסיקת הגרגרת ודו"ק:

שוב ראיתי שבספר ראש יוסף מסתפק בזה שכתב והא דאמר או שהחליד תחת השני ולא אמר רבותא שהחליד תחת שני סימני' רבותא דר' ישבב נקיט או דר"ע לא פליג אלא בסימן אחד ע"ש.

והנה כבר הבאתי למעלה מה שכתב הפמ"ג דאם ניקב הושט אחר שנשחט רובו אף להב"ח שהחמיר מ"מ מסתברא דאינו אלא טריפה ולא נבילה. אולם ראיתי שבתוך דבריו כתב לפקפק אמה שכתב מקודם דגם להב"ח אינו אלא טריפה וז"ל ויש לעיין דמ"מ בשעת שחיטה שניהם שלמים בעינן כמו ניקב הושט בעוף ושחט הקנה ע"כ ע"ש. ולדעתי נראה להביא ראי' דבכהאי גוונא לא הוי נבילה מהא דפריך הגמרא התם אמתניתין דשחט את הושט ופסק את הגרגרת ורמינהו אלו טריפות בבהמה נקובת הושט ופסיקת הגרגרת ומשני רבא כאן ששחט ולבסוף פסק כאן שפסק ולבסוף שחט. שחט ולבסוף פסק נפסלה בשחיטה הוא פסק ולבסוף שחט כדבר אחר גרם לה לפסול דמיא ופירש"י ז"ל שחט ולבסוף פסק היינו ששחט את הושט ופסק את הגרגרת. ופריך הש"ס הא קתני שחט את הושט ופסק את הגרגרת או פסק את הגרגרת ושחט את הושט נבילה ומשני אימא וכבר שחט את הושט. ופריך והא תנן ואח"כ ע"ש. והנה על כרחך צ"ל דהא דמפליג רבא בין שחט ולבסוף פסק ובין פסק ולבסוף שחט היינו ששחט אח"כ הושט וגם את הגרגרת דאם לא שחט רק הושט לבד והגרגרת לא נשחט כלל פשיטא דהוי נבילה כיון שלא שחט רק סימן אחד ובמתני' קתני בהדי' דאם שחט אחד מהם והמתין לה עד שמתה הוי נבילה וע"ז קתני והודה לי' ר"ע אלמא בהדי' דלר"ע לאחר חזרה בעינן דוקא שישחוט שני הסימנים וזה ברור ולפ"ז לכאורה יש לתמוה מאי פריך הגמרא לרבא ממתניתין דקתני שחט את הושט ופסק את הגרגרת או פסק את הגרגרת ושחט את הושט הא במתניתין לא קתני ששחט גם כן את הגרגרת וגם לא הזכיר שום רמז מזה ואדרבה מלשון שחט את הושט משמע דלא שחט אלא הושט לבד והגרגרת לא שחט כלל ועיקר אתי לאשמועינן פלוגתתו של ר' ישבב ור' עקיבא דלר' עקיבא אף בסי' אחד יצא מידי נבילה ולר' ישבב בעינן שני סימנין דוקא ובשלמא הא דפריך ורמינהו אפשר לומר דדייק מסיפא דמתני' דקתני זה הכלל אמר ר"י כל שנפסלה בשחיטה נבילה ופסיקת הגרגרת פשיטא דחשיב נפסלה בשחיטה אבל הא דפריך לרבא מרישא דקתני פסק את הגרגרת ושחט את הושט הוא תמוה מאוד דהא רבא על כרחך מיירי ששחט אחר כך שני הסימנים כמבואר למעלה ופלא בעיני שלא העירו בזה המפורשים. וצריך לדחוק וליישב דעל כרחך מתניתין נמי מיירי בכה"ג ששחט גם את הגרגרת דאל"כ הא לא שחט רק סי' אחד ולא הי' צריך לאשמועינן האי כללא דכיון דקתני או ששחט אחד מהם והמתין לה עד שמתה פשיטא דהוי ידעינן נמי דה"ה אם פסק אח"כ את הגרגרת דהא פסיקה לאו שחיטה היא ואין חילוק כלל אם המתין עד שעתה או פסק אח"כ את הגרגרת אלא ע"כ מיירי נמי מתניתין דאפי' אם שחט נמי את הגרגרת הוי נבילה ומשו"ה פריך שפיר וז"ב. מעתה אם נימא כדעת הב"ח ונימא ג"כ דהוי נבילה הא י"ל הא דקתני פסק את הגרגרת היינו אחר שכבר נשחט הגרגרת ברובו קודם שנפסק ולהכי מודה רבא דבכה"ג חשיב נבילה אלא על כרחך מוכח מזה דאפילו לדעת הב"ח א"א לומר רק דהוי טריפה ולא נבילה:

והנה אנכי בסי' הקודם העליתי לפרש דעת הרמב"ן ז"ל דסביר' לי' דכל טריפות שנעשה בהסימנים בשעת שחיטה הוי נבילה ע"ש. ואם כה נימא יהי' מוכת מהראי' הנ"ל דכל שנשחט הרוב גם טריפה לא הוי לא כמ"ש הב"ח דאם נימא דהוי טריפה צריך להיות נמי למיחשב נבילה דהא חשיב שחנו ולבסוף פסק דמה לי אם שחט הושט ופסק את הגרגרת ומה לי אם שחט את הגרגרת כיון דעיקר הא דחשיב נפסלה בשחיטה בשחט ואח"כ פסק אף דפסיקת הגרגרת בעצמו לרבא אינו אלא טריפה הוא משום דכיון דאירע כן בשעת שחיטה חשיב נתנבלה בשחיטה וא"כ ה"ה כשנשחט הגרגרת ונפסק אח"כ קודם שחיטת הושט כיון דנעשה דבר שנטרף בו בשעת שחיטה חשיב א"כ פסול בשחיטה אלא מוכח מזה דלא כהב"ח ודו"ק:

תוכן העניינים

מצפה אריה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה