אור ברסלב
מצפה אריה סימן מה

מצפה אריה· רבי אריה ליב ברודא

סימן מה

סימן מד

לכבוד ידידי הרב החריף ובקי מופלא ומפולפל מוה' פייביל נ"י מפה ק"ק לבוב. וכעת הוא אב"ד בק' נארייב.

את מכתבו עם חידושי תורה נכון הגיע לידי ועברתי בין אמרי' והנני להשיב את אשר אתי. ראיתי כי כל יסוד מכתבו זה הוא רק לתרץ מה שהקשה לו אחד בהא דילפינן בחולין דף י' ע"ב דאזלינן בתר חזקה מנגעי בתים וע"ז הקשה הא ביבמות דף ק"ג אמרינן דאיסור מטומאה לא ילפינן וע"ז הרבה מעלתו לפלפל בתירוצים שונים ואנכי הרואה דהקושיא מעיקרא ליתא.

דהנה כ"ת הבין בפשט דברי הגמרא דיבמות הנ"ל דמאן דסבר דסנדל המוחלט חליצתה כשרה הוא משום דיליף איסור מטומאה ולא סבירא לי' כלל הא דאמרינן בכמה דוכתי' כתותי מיכתת שעורי' ומאן דסביר' לי' דחליצתה פסולה סביר' ליה דאמרינן כתותי' מיכתת שיעורי' דאיסור מטומאה לא ילפינן ולהכי הקשה הקושיא הנ"ל וגם משום הכי הקשה כ"ת עוד הא מתניתין מפורשת היא בסוכה דף כ"ט לולב של אשירה אם נטל לא יצא ומוקי לה בגמרא באשירה דמשה ומשום כתותי מיכתת שיעוריה וזה אינו. וגם לא אדע למה ליה להביא ממרחק לחמו הא שם ביבמות גופי' אמרינן אמר רבא הלכתא אחד סנדל המוסגר ואחד סנדל המוחלט לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשרה סנדל של תקרובת ע"ז ושל עיר הנדחת חליצתה פסולה משום דכתותי' מיכתת שיעוריה אלא ליכא מאן דפליג אהא כללא רק רב פפא סובר דכיון דגלי רחמנא גבי בגד המוחלט דחשיב רחמנא בגד לגבי שיטמא באוהל חשיב נמי בגד שלם לענין חליצה דאחשביה רחמנא למיחשב בגד וכן פירש"י ז"ל ד"ה וליגמר מיני' לענין חליצה להיות חשיב בגד שלם וכעין זה. מצינו בש"ס מגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה ובקדמונים הרבה פעמים אבל פשיטא דאין למילף מזה בעלמא דלא אמרינן כלל כתותי מיכתת שיעורי' דזה אפי' טומאה מטומאה לא יליף. תדע דהרי מצריכינן התם תרי קראי לבית ולבגד דאף בשעת נתיצה ובשעת שריפה קרוי בית או בגד ולא ילפינן מהדרי ומשום דזה הוא דבר ברור דאמרינן בכל התורה כתותי מיכתת שיעורי' ואם גלי רחמנא גבי בגד דאף דטעון שריפה חשיב בגד דגלי גלי ודלא גלי לא גלי ומ"ש רש"י ז"ל דהלכות טומאה חידוש הוא כוונתו בשחיטות דכיון דרק גבי טומאה גלי רחמנא דחשיב בגד וחידוש הוא לא אמרינן ביה מדאחשבי' לענין טומאה חשיב נמי בגד לענין איסור וזה פשוט וברור.

ודע דיש לחקור דבגד המוחלט אם נעשית של עיר הנדחת אם חשיב בגד לגבי טומאה או לענין חליצה אם נימא כיון דכבר הוא טעון שריפה ורחמנא אחשביה להיות תורת בגד עלי' שוב לא אמרינן ביי כתותי מיכתת שיעוריה גם משום שריפה דתורת עיר הנדחת או נימא דרק מתורת שריפת דבגד המוחלט גלי רחמנא דליחשב בבד אבל לא היכא דטעון שריפה מצד אחר ועיי' תוס' ב"ק דף ע"ב ע"ב ד"ה דאי ומ"מ יש לחלק העניינים ולא באתי רק לעורר. ולמען רצונו לפלפל בחידושי תורה הנני כותב לכ"ת מה שחדשתי בשבוע העבר בעזרת השם בענין זה. בחולין דף י' בהא דאמרינן התם מבא הא מילתא דאזלינן בתר חזקה אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר"י דכתיב ויצא הכהן מן הבית והסגיר את הבית ודלמא אדהכי בציר ליה שיעוריה אלא לאו משום דאמרינן אוקמי' אחזקה מתקיף לי' מב אחא ב"י ודלמא ביצא דרך אחוריו דקא חזיא לי' כי נפיק כו'. תניא דלא כראב"י ויצא הכהן מן הבית יכול ילך לביתו ויסגור ת"ל כו' ומנין שאם הלך לביתו והסגיר שהסבירו מוסגר ה"ל כו' וכתב רש"י ז"ל וז"ל תניא דלא כראב"י דאמר דלא מוקמי' ליה אחזקה והכא קתני שאם הלך לביתו והסגיר הסגירו מוסגר והכא ודאי אינשי נגע מכי' אלמא דמוקמינן לי' אחזקה ע"כ ותמה הרשב"א ז"ל דמשמע מפי' רש"י ז"ל דראב"י לית ליה דאזלינן בתר חזקה וז"א דפשיטא דראב"י אית ליה נמי דאזלינן בתר חזקה אלא פריך דמכאן ליכא למשמע מינה ע"ש בדבריו ז"ל.

ואמרתי ליישב דברי רש"י ז"ל בטוב טעם דהנה התוס' שם ד"ה דלמא אדנפיק כתבו וז"ל ואין להקשות היאך מוכח מהכא דאזלינן בתר חזקה דלמא הכא טמא מספק דספק טומאה ברה"י ספיקא טמא דבכל ענין טימא הכתוב אפי' הוי ר"ה ואפילו הוי דבר שאין בו דעת לשאול. שוב כתבו שם התוס' ד"ה אלא לאו וז"ל ואין לומר דשאני הכא דאזלינן לחומרא דמדאורייתא אין לחלק ועוד דאפי' לקולא מוקמינן לי' אחזקה דאם היה נגע גדול ובסוף השבוע הי' חסר מטהרינן וניחוש דלמא אדנפיק בציר ליה שיעורא והי' כשיעור שהי' בסוף השבוע ונמצא שהנגע עמד בעינו וצריך הסגר שני אלא משום דמוקמינן לי' בשעת הסגר אחזקיה ע"ש.

ואנכי הקשיתי ומצאתי אח"כ בספר ראש יוסף שהקשה כן תינח ר"ה שפיר מהני חזקה אבל ברה"י דספיקו טמא אפי' במקום חזקה אמאי לא אמרינן דליבעי הסבר שני ותירץ הראש יוסף דבית הוי דבר שאין בו דעת לשאול ואף ברה"י ספיקו טהור משום דמוקמינן לי' אחזקה והא דכתבו התוס' לעיל ואפי' בדבר שאין בו דעת לשאול כוונת' הכי הוא דבית הוי תמיד דבר שאין בו דעת לשאול עיין בדבריו.

ולכאורה תמהתי ע"ז דהא קיי"ל בנדה דף ה' ובפסחים דף מ"ט דכל ספק טומאה הבאה ע"י אדם גם בדבר שאין בו דעת לשאול נשאלין עליה ואפילו אם הטומאה באה ע"י התעסקות אדם טהור עש"ה. והכא הלא הטומאה באה ע"י כהן המסגיר אך באמת שפיר ניחא דלאביי כדן דלא משכחת כלל אופן שידע הכהן בשעת הסגר דהא חיישינן דלמא אדנפיק בציר לי' שיעור' לא חשיב דבר שיש בו דעת לשאול דמה יש לנו לשאלו אחרי דידעינן דלא משכחת כלל שידע ומשו"ה חשיב כדבר שאין בו דעת לשאול ומעתה זה אינו אלא לאביי דיציאה דרך אחוריו לא חשיב יציאה אבל לראב"י דסבר שיכול לצאת דרך אחוריו דקא חזי ליה כי נפיק א"כ משכחת לפעמים שידע הכהן איך היה וכיון שלפעמים אפשר שידע שוב חשיב ליה ספק טומאה הבאה ע"י אדם דנשאלין עלי' והוי ספק טומאה ברה"י דטמא אף במקום חזקה להכי שפיר כתב רש"י ז"ל דלראב"י גם לפי האמת דאזלינן בתר חזקה מ"מ אין לילך לתוך ביתו ולהסגיר דיש לחוש דלמא נמצא אח"כ הנגע פאות מכמו שהי' ולא יוכל לטהר דיש לחוש שמא נפחת קודם ההסבר כמ"ש התוס' ודו"ק כי זה נכון מאוד.

אולם כ"ז כתבתי לפי מה שתירץ הגאון בעל ראש יוסף אבל לפע"ד נראה ליישב באופן אחר דהנה הגאון בעל פנ"י הקשה אדברי התוס' הנ"ל שכתבו דלמא משום דהוי ספק טומאה ברה"י הא בנגעים אין חילוק כלל בין ר"ה לרה"י אלא החילוק הוא רק אי נזקק לטומאה או לא נזקק לטומאה כמו שמשמע כן מכמה משניות והאיך כתבו התוס' הכא דהוי ספק טומאה ברה"י וע"ש שדחק מאוד בישובו ולפע"ד נראה לתרץ ביותר מרווח דהנה הטעם הוא דטומאת נגעים חלוק משאר טומאות דברה"י ספיקו טמא הסביר הגאון בעצמו שם דבנגעים אין הנגע נעשה טמא מעצמו עד שיטמאנו הכהן וכל זמן שאין הכהן מטמא או מטהר אותו לא נעשה טמא או טהור כלל והעיקר תליא רק בדבורו של הכהן א"כ אין הספק אם הוא טמא או טהור אלא הספק הוא אם הכהן צריך לטמאו או לטהרו לא חשיב ספק טומאה אלא הרי הוא כשאר ספיקות בענייני תורה וכ' שדבר זה הוא כפתור ופרח ע"ש. ולפ"ז שפיר ניחא דברי התוס' דבכל ספק נגעים דעלמא כשהספק הוא אצל הכהן שפיר ניחא הסברא הנ"ל אבל הכא דהכהן כבר אמר שצריך הבית הסגר וכמו כן עשה והסגירו אם כן הכהן כבר עשה את שלו ונעשה הבית טמא מוסגר והגמרא פריך דלמא בציר לי' שיעוריה וההסגר בטל א"כ הספק הוא אם כבר נעשה טמא או לא א"כ שפיר חשיב ספק טומאה ברה"י דספיקו טמא וביתר ביאור לפי מ"ש הראש יוסף אמה שכתבו התוס' ונמצא שהנגע עמד בעינו ובעי הסגר שני וז"ל והא דלא כתבו יותר רבותא דאם חסר הנגע בסוף מטהרינין ולא חיישינן דלמא קודם שיצא נפחת הנגע עד"מ שהי' ד' גריסין ובעשה ב' גריסין ועכשיו הוא ג' גריסין ופסיון הוא וטמא כו' וי"ל דבכאן לא אתרע חזקה כו' וזה הוי ידעינן דאוקמינן אחזקה היכי דליכא ריעותא אבל היכי דאיכא רעותא מנ"ל ע"ש. נשמע מדבריו דעיקר שקלא וטריא דהגמרא הוא רק היכי דבסוף השבוע נשתנה הנגע מכמו שהי' אמאי לא' ניחוש דלמא כבר נעשה השינוי עוד קודם ההסגר כשיצא הכהן מן הבית א"כ לפ"ז בשעת ההסגר שאכתי לא ידע הכהן שום ריעותא שפיר הסגיר ונעשה הכל טמא מוסגר ובסוף השבוע כשנמצא רעותא הספק הוא רק אם הסגר של הכהן הי' הסגר מעליא או לא א"כ הוי ספק טומאה ממש דהלא הכהן כבר עשה את שלו וטימא את הבית והספק הוא אם נמצא כאן טומאה וההסגר מהני אם לא חשיב שפיר ספק טומאה ברה"י וטמא מספק כמו בעלמא והבן ולפי האמור ניחא הקושיא הנ"ל דהתו' למעלה לא כתבו דהוי ספק טומאה ברה"י רק אם נפרש דהא דקאמר הגמרא דלמא אדנפיק בציר לי' שיעורי' פרושו דאמאי מטמאינן אדם הנכנס לשם בתוך ימי הסגר אבל לפי מה שכתבו אח"כ דקושית הש"ס הוא דניחוש לחומרא היכי שבא הכהן בסוף שבוע ונמצא שנפחת הנגע אבל אכתי יש בי' כגריס דלמא כבר נפחת קודם ההסגר ונמצא דהנגע עמד ולצטרך הסגר שני א"כ שוב תליא הדבר בדבורי' של הכהן והספק הוא אצל הכהן ל"ש כלל לדון על זה מטעם סרק טומאה ברה"י ודו"ק.

ולכאורה יש להקשות על מ"ש מהא דתנן בפ"ה דנגעים משנה ה' משנזקק לטומאה ספיקו טמא כיצד שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כסלע ובזה כגריס בסוף שבוע בזה כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד שניהן טמאין אע"פ שחזרו כסלע וכסלע שניהן טמאים עד שיחזרו להיות כגריס ופירשו הר"ש והרא"ש ז"ל דהטעם הוא כמו ששנינו בתוספתא וטיהר הכהן את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק ולפמ"ש מה צריך להאי טעמא דתיפוק לי' דגם דבלא רבוי' דקרא נמי טמא מספק דהא הו"ל ספק טומאה ברה"י דהא הכא כבר יש כאן טמא ודאי שהוא טמא מכבר ואין תלוי טומאתו באמירתו של הכהן. אך כד דייקת לא קשה כלל דהכא ל"ש לומר כן דכיון דיש כאן אחד שהוא ודאי טהור גם בעלמא בכה"ג גם ספק טומאה ברה"י תולין עיין תוס' ישנים בנדה דף ב' דכל היכי שאחד ודאי טהור לא דמי לסוטה ולא גמרינן מינה אלא בר"ה טהור דמוקמינן לכל אחד אחזקת טהרה וברה"י גמיר' לן דתולין ע"ש. ולהכי איצטרך קרא לרבות דהוא טמא ודאי.

ולפי הנ"ל ניחא מ"ש התוס' בנדה דף י"ט בהא דפליגי התם ר"י ורבנן ספק בהרת קודם לשיער לבן שהקשו אמאי טמא לרבנן ניזול בתר חזקה והקשה המהרש"א דמאי קושי' דלמא משום הכי טמא משום דהוה ספק טומאה ברה"י ע"ש. ולפי הנ"ל ניחא דכשהספק הוא אצל הכהן אין חילוק בין ר"ה לרה"י דאכתי ליכא טומאה כלל והבן:

ויש לי עוד דברים בדברי התוס' הנ"ל שכתבו שעיקר הוכחת הגמרא הוא דהא דאזלינן ג"כ לקולא אם נפחת הנגע ויש בה עוד שיעור נגע ולא חיישינן דלמא נפחת קודם ההסגר אלא לאו משום דמוקמינן אותו אחזקה לפי מאי דאיתא בכתובות דף ע"ה בהרת קודם לשער לבן טמא שער לבן קודם לבהרת טהור ספק טמא ור' יהושיע אמר כהה ותמה התוס' שם ד"ה ספק דאמאי טמא לרבנן ניזיל בתר חזקה כדאמרינן בחולין שם מנ"ל הא מילתא דאמרי רבנן דאזלינן בתר חזקה כו' ותירץ ר"ת ז"ל דאיירי הכא שכבר הי' טמא מנגע אחרת והיה נזקק לטומאה ומשו"ה הוא טמא לרבנן דסביר' להו דמוקמינן אותו בחזקת טמא דעדיף לי' לרבנן מחזקת הגוף ע"ש. א"כ לפ"ז קשה הכא דגם אי אזלינן בתר חזקה אמאי לא ניחוש לחומרא אליבא דרבנן דלמא כבר נחסר הנגע קודם הסגר וליצטרך הסגר שני ונימא דאוקמינן אותו אחזקת טמא הסגר כמו שהיה ואף דמפירוש הר"ש במס' נגעים פ' ה' משמע דמחמת הסגר ל"ח נזקק לטומאה כמבואר שם במס' נגעים. זה אינו אלא לענין לשווי' לי' טמא מוחלט דממוסגר למוחלט לא מחזיקינן אבל לענין הסגר שני אמאי לא נימא כמו שהי' מוסגר מקודם כן צריך להיות מוסגר פעם שני ועיין בשמ"ק נזיר דף ס"ה שרצה מתחילה לומר דגם מחמת הסגר חשיב נזקק לטומאה ואם אחר ההסגר נולד ספק מטמאינן לי' לא כמשמעות מתניתין דנגעים ע"ש. ולכאורה הי' אפשר דאע"ג דבעלמא סביר' להו לרבנן דחזקת טמא עדיף מחזקת הגוף מ"מ הכא שאני כיון דכל עיקר שנעשה טמא ע"י הסגר ראשון הוא רק מחמת חזקה דגופה דבלא חזקה דגופה לא הי' מוסגר כלל דהוי אמרינן דלמא אדהכי בציר לי' שעורא כמו דפריך הגמרא א"כ כל עיקר של טומאת הסגר ראשון הי' ע"י חזקה זו א"כ אותו חזקה בעצמו יש לו שלא נחסר כלל מכמו שהי' אבל אכתי יש לפקפק בזה דהא התוס' הקשו דלמא לחומרא א"כ סביר' להו להתוס' דהסגר ראשון שפיר אפשר להסגירו אף בלי טעמא דחזקה כלל א"כ לפ"ז הא נעשה טמא מוסגר לא ע"י חזקת הגוף א"כ קשה כנ"ל:

והנה ראיתי להש"ש שמעתא ה' פרק ד' שכתב להוכיח מדברי התוס' הנ"ל דדעת ר"ת ז"ל דמחזיקינן מאיסור לאיסור דאף דאיסור הראשון כבר נתבטל מ"מ מחזיקינן ממנו לספק איסור אחר שנולד בנתיים מדכתב הוא ז"ל דמחזיקינן מנגע הראשונה שכבר נטהר לספק נגע אחרת. וכוונת הגאון ז"ל מובן דאיהו לשטתי' אזיל שכתב שם בפרק ו' דלדעת הסוברין דמאיסור לאיסור לא מחזיקינן גם ספק נקובת הושט ופסוקת הגרגרת דמי לשאר טריפות דאמרינן בהו נשחטה בחזקת היתר עומדת. אע"ג דמחמת זה חשיב נבילה וקאי באיסור שאינה זבוחה כמו שהיתה קודם השחיטה ומשו"ה שפיר מדמה לזה הא דמחזיקינן מנגע לנגע דלדעת האחרונים הסוברין דבספק נקובה הושט ופסוקת הגרגרת כו"ע מודי דמחזיקינן כיון דהוי הספק באיסור שאינה זבוחה שהיתה עלי' מקודם גם מנגע לנגע לכו"ע מחזיקינן דכולה חדא טומאה היא.

אבל לפע"ד נראה לומר דאין כוונת הר"ת ז"ל דמיירי הכא דלאחר שנטהר מהנגע הראשונה נולד בי' נגע אחרת במקום אחר אלא מיירי שאחר שנטהר מהנגע הראשונה ולא הספיק הכהן לטהרו חזרה ונעשית במקומה ספק נגע דהיינו בהרת ושער לבן ואינו ידוע איזו מהן קודם סברי רבנן דבכה"ג טמא משום דחשיב נזקק לטומאה ומספק אתה בא לטהרו אל תטהרנה מספק וכמו דאמרינן בשאר עניני נזקק לטומאה כמו שהבאתי למעלה מתניתן דנגעים. וכן מבואר ברמב"ם בפ' ו' מה' צרעת וז"ל משנזקק לטומאה ספיקו טמא כיצד שנים שבאו אצל כהן כו' וכן מי שהיתה בו בהרת ובה שער לבן שקדמה את הבהרת ושיער לבן שהפכתו הבהרת כו' ואם אחר החלט ה"ז טמא אע"פ שהלך שיער אחד מהן ואינו ידוע איזה הלך אם השיער שהי' בי' טומאה או השיער האחר ע"ש. וה"ה בכה"ג שחזרה ונראת הנגע הראשונה אחר שנתרפא מתחילה ובעינן ג"כ שיהי' בי' סימן טומאה דהוא בהרת קודם לשיער לבן כמו שמבואר במשניות וברמב"ם מה' צרעת פ"ב ה' ז' דגם בכה"ג בעינן דוקא בהרת קודם לשיער לבן. ואם השיער לבן קודם לבהרת מקרי שיער פקודה וטהור ע"ש. ולהכי סברי רבנן דאין לטהרו מספק וממילא הוי טמא ודאי דכל זמן שאין הכהן מטהרו עדיין טומאתו הראשונה עליו אפילו לאחר כמה שנים ור' יהושיע פליג דבכה"ג אזלינן בתר חזקת הגוף ותלינן דהבהרת נעשה אח"כ אבל היכי שכבר נטהר מנגע הראשונה לגמרי והספק הוא בנגע אחרת. ובין כך ובין כך הכהן צריך לטהרו מנגע הראשונה אפילו רבנן מודי דלא מחזיקינן מנגע זו לנגע אחרת כמו דאמרינן בספק נקובת הושט לשיטת הגאון ז"ל ודו"ק.

ולפי האמור ניחא מה שהקשיתי למעלה לשיטת ר"ת ז"ל מאי מהני דאזלינן בתר חזקה מ"מ אם ראה הכהן אחר הסגר ראשון שנפחת הנגע ועדיין נשאר בה שיעור גריס דניחוש שמא כבר נפחת מקודם ההסגר וצריך הסגר שני כיון דיש כאן חזקת טומאה. דז"א כיון דבראית הכהן נתבטל עכ"פ ההסגר ראשון וצריך להסגירו שנית חשיב זה כמו מאיסור לאיסור דלא מחזיקינן ודו"ק:

מה שכתב כ"ת דלפי מה שכתב רש"י ז"ל בנדה דף ב' דמקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גבה בין ברשות הרבים ובין ברשות היחיד טמאות דלא חשיב ספק אלא ודאי כדמפרש טעמא לקמן והיינו דהוי תרתי לריעותא ומשמע לפי דבריו ז"ל דכגון זה חשיב ודאי דניזיל נמי לקולא וא"כ קשה בהא דפסחים דף ט' מעשה במציק אחד ואמרינן הא הכא ודאי הטילה וספק גררוה בההיא שעתא ספק לא גררוה ואתי ספק ומוציא מידי ודאי ומדנקט הגמרא בההיא שעתא משמע דעכשיו ודאי גררוהו א"כ אמאי לא נימא דשאני הכא דאיכא תרתי למעליותא חזקת טהרה דכהן וגם חזקה דהשתא דהרי חסר לפניך. לא קלע אל המטרא דעיקר אזלינן בתר שעה שנולד הספק וגבי מקוה נולד הספק בשעה שנמדד ונמצא חסר ואז היא כבר תרתי לריעותא אבל הכא בשעה שבא הכהן לראות אז נולד הספק ואז לא הי' אפשר לומר הרי חסר לפניך וזה פשוט וברור:

ועיין מהרי"ט סי' י"א וביתר הדברים לא רציתי לשלוח בהן יד כי ראיתי שכתב רק לחדודי וגם הוא לומד ומפלפל כענין. ידידו הדור"ש וש"ת מברכו בכט"ס:

תוכן העניינים

מצפה אריה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה