אור ברסלב
מצפה אריה סימן מד

מצפה אריה· רבי אריה ליב ברודא

סימן מד

סימן מג

רב שלום וברכה אל כבוד ידידי הרב הגדול מעוז ומגדל חריף ובקי בחדרי תורה מוה' זאב וואלף ני' מו"ץ דק' אילינאב יע"א.

את קונטריסו עם חי' תורה נכון הגיע לידי ויען כי למדתי עניינים אחרים אחרתי עד כה וכאשר פניתי לקחתי לי מועד לעיין בדברי כבוד תורתו אולם כאשר נתתי עיני בו ראיתי כי קשה כעת הדבר לפני אחרי אשר הוא בענינא דקדשים וטוב לעיין בהם בשעה שיש באפשירות ללמוד ענינים אלו בעיון גדול מה שאין ביכולתי כעת. לזאת יסלח נא לי ידידי בזה אשר איני ממלא רצונו לטייל ארוכות וקצרות והנני כנוגע אך בקצהו למען השתעשע עם כ"ת בחי' תורה. מה שהביא כ"ת קושיא בשם גדול אחד בבכורות דף כ"ז דבי רב תנא שנה בשנה יום א' בשנה זו ויום א' בשנה זו לימד על בכור שנאכל לשני ימים ולילה אחד לפי מה שכתב רש"י ז"ל בזבחים דף י"ב ובמנחות ק' דהא דלילה אין מחוסר זמן הוא דליל שמיני חשוב כבר הגיע זמנו מתחילת הלילה אך אין מקריבין בלילה כמו שאר לילות. ולא סבירא לרש"י ז"ל מה שכתוב התוספות שם דרק לאקדושי' לא חשיב מחוסר זמן אבל לענין הקרבה חשיב אכתי מחוסר זמן ואם עלה תרד ע"ש ולשיטת רש"י פשיטא דהא דקיי"ל דשנה של בכור הוא משעה שנראה להרצאה כמו דאיתא בש"ס דר"ה דף ו' ע"ב היינו מתחילת ליל שעיני דאז הוא נעשה בר הרצאה אבל לשיטת התוספות דליל שמיני חשיב אכתי מחו"ז התחלת השנה הוא מיום שמיני בבקר ולפי הקדמה הלזו הקשה הרב הג' הנ"ל לשיטת רש"י ז"ל דאיך מוכח מקרא דשנה בשנה דיום אחד בשנה זו ויום אחד בשנה זו דנאכל לשני ימים ולילה אחד דלמא לעולם אינו נאכל אלא ליום ולילה ומ"מ חשיב שנה בשנה דהיום הוא משנה ראשונה והלילה הוא משנה שני'. וכ"ת תירץ דעל זה לא צריך קרא אלא כי איצטריך קרא לרבות דנאכל לשני ימים ולילה אחד. דברי כ"ת אינו עולה יפה דהא הגמרא משני הא מהתם איכא למימר חזה ושוק של תודה א"כ מוכח מזה דגם על אכילת יום ולילה איצטרך קרא ואף שיש לדחוק וליישב מ"מ לא נראה כן:

והנה מה שכתב כ"ת דרש"י בזבחים דף י"ב ובמנחות דף ק' פליג על התוס' וסבר דליל שמיני חשיב כבר הגיע הזמן מתחילת הלילה אך אין מקריבין בלילה באמת מרש"י דסוגיא דזבחים ליכא שום הוכחה כלל ומה שרשם מנחות דף ק' הוא שגגה דשם אינו מיירי כלל בליל שמיני אלא בסתם לילה ע"ש אבל כן הוא מבואר ברש"י שבת דף קל"ו וז"ל הוה אכלינן מיניה דמקצת היום ככולו דכתיב והיה שבעת ימים תחת אמו הא ליל שמיני חזיא ומיהו מיום השמיני הוא דירצה להקרבה דלאורתא לאו בר הקרבה הוא דכתיב ביום צוותו את בני ישראל ע"כ ע"ש:

והנה בגוף הדבר אנכי איני רואה בזה שום קושיא דאף דדעת רש"י הוא דליל שמיני לא הוי מחו"ז רק הוי כשאר לילות מ"מ פשיטא לדעתי דלענין שנה של בכור אין מתחילין לחשוב רק מיום שמיני בבקר ולא מתחלת הלילה כיון שאין יכולין להקריב בלילה ומה לי אם הוא משום שהוא מחו"ז ומה לי אם החסרון הוא משום לילה כיון דעכ"פ אכתי לא הוי שעה שראויה להרצאה וכן הוא לשון הגמרא משעה שנראה להרצאה ולא אמר משמיני שלו אלא משמע דתליא בשעה שראוי להרצאה. ולא עוד אלא שאני מסופק דגם בשאר ימים ולילות אם לא הי' חזיא להקרבה מקודם כגון שחל יום שמיני שלו בשבת או ביו"ט למ"ד דנדרים ונדבות אינן קריבין ביו"ט שלא הי' אפשר להקריבו ביום אם הימים הללו נחשבים בכלל שנה או מתחילין למנות מיום הזה שנעשה ראוי להקרבה בבוקר משום דהתחלת השנה הוא משעה שהי' כבר באפשרות להקריבו ויש להביא ראי' לזה דהא אמרינן בר"ה דף ז' ע"ב דפרכינן התם והרי רגלים דלאורתא לא חזיא וקא חשיב ומשני כיון שצריך לאתויי מעיקרא מיחייב וקאי והכי פירושו דחשבינן נמי ללילה כיון שהי' מחויב והי' אפשר להקריבו קודם הרגל ע"ש א"כ ה"ה לענין חשבון השנה נמי בעינן שיהי' שעה שראויה להקריבו דע"כ שנה דומה לרגלים כמו שמוכח מהא דפריך הגמרא לעיל שנה בלא רגלים היכי משכחת לה ואם נימא דלענין חשבון השנה חשבינן ליל שמיני ואע"ג שלא היה באפשרות לאתויי מקודם לא איכפת לן א"כ הא משכחת שנה בלא רגלים כגון שהי' יו"ט ראשון יום שמיני ללידתו דלענין רגלים לא חשבינן ליה לרגל ראשון דהא ערב יו"ט אכתי הי' מחו"ז ולא היה אפשר לאתויי ולענין חשבון השנה הא חשבינן לי' לההיא שעתא אלא ע"כ דשנה דומה לרגלים דבעינן נמי שיהי' ראוי להקרבה בשעת התחלת השנה ודו"ק.

והנה לכאורה אם נימא דאם אירע יום שמיני בשבת וביו"ט אינו מתחיל חשבון השנה של בכור אלא מיום שלאחר שבת ויו"ט ה"ה נמי אם הי' חולה או בעל מום עובר אין צריך להתחיל חשבון השנה אלא משעה שהבריא דהא כ"ז שהי' חולה או בע"מ ג"כ לא הי' ראוי להרצאה ובאמת דבר זה קשה לחדש מעצמו ולא מצאתי בשום אחד מהקדמונים או מהפוסקים שידברו מזה וביחוד אשר יש נ"מ ג"כ לדינא בזה"ז אם היה תם ונעשה בע"מ דשנתו חשבינן משעה שראוי להרצאה כמו שכתבו הקדמונים וכן פסקינן להלכה ביו"ד סי' ש"י ואינו מבואר האיך הדין אם הי' חולה מתחילתו או בע"מ עובר מאימת יחשב השנה לענין אכילתו ואפשר להיות דכל אותו זמן שלא הי' חזיא להקרבה אינן נחשב בכלל השנה כמו שכתבתי:

עוד יש להביא סעד לזה דהא הט"א והנוב"י והמהריט"א הקשו בהא דפריך הגמרא שם בע"מ מי מצי אכיל לי' לדעת הפוסקים דאיסור אכילה תוך ח' ימים אינו אלא מדרבנן ואכילת בכור בעל מום תוך שנתו הא הוי מדאורייתא. וכתבו האחרונים דנהי דלא הוי רק מדרבנן מ"מ כיון דאין באפשרי לאכול מהני גם לענין דאורייתא. ואם כה נימא פשיטא דזה לא שייך לומר אלא אם נימא כל זמן שאינו יכול להקריב אינו נחשב בכלל שנה אצל תם ואף אם הוא משום פסול אחר כגון חולה וכדומה אז אפשר לומר דה"ה כשאסור להקריבו מחמת איסור דרבנן מהני לענין זה כמו דאורייתא אבל אם נימא דשאר עכובים לא מהני לענין חשבון השנה של בכור גבי בכור תם רק דוקא הפסול של מחו"ז ולא שאר פסול מהיכי תיתי נימא דגבי בע"מ מעכב האיסור דאכילת תוך ח' ימים דאינו אלא מדרבנן שלא יהי' מחמת זה נחשב בכלל שנה ומאי דמיון זה לזה והבן:

והנה חזינא חובא לנפשאי ממ"ש התוס' שם בר"ה דף ו' ע"ב ד"ה בשלמא לר"מ דאמר ברגל אחד ולראב"י דאמר שני רגלים לא משכחת לה אלא בחולה ברגלים והנה לפמ"ש עכצ"ל דכוונת התוס' דנעשה חולי אח"כ אבל מקודם הי' חזיא להקרבה דאל"ה הא גם בכלל שנה אינו נחשב כל ימי חליו כיון דלא הוי חזיא מעולם להרצאה אלא ע"כ דנעשה חולה אחר זמן מה שהי' באפשרי להקריב. וקשה א"כ לפי שיטת האגודה שהביא הרמ"א ביו"ד סי' רל"ב דמי שנשבע או נדר לעשות דבר תוך השנה יש לו לעשותו מיד ואם לא עשה מיד כי אמר עדיין יש לי פנאי לעשותה ונאנס אח"כ דלא מקרי אונס וחשיב עובר על השבועה או על הנדר ע"ש ולשיטתי' אמאי לא נימא הכי נמי לענין בל תאחר דרגלים דחלה ברגלים ואינו יכול להביאו מ"מ עבר על ב"ת דהי' לו להביא מיד קודם שחלה ולא להמתין עד הרגלים. ומוכח לכאורה מזה דמיירי הכא שהי' חולה משעה ראשונה שלא היה יכול להביאו מעולם ואפ"ה נחשב בכלל שנה לא כמו שכתבתי. אבל לפענ"ד יש לדחות ראיה זו ולומר דאף שהי' מעיקרא בריא והי' אפשר להקריבו ואיחר מלהביאו וחלה קודם הרגל אינו עובר על ב"ת גם לשיטת האגודה דלא דמי זה לשאר אונס דהכא אין החסרון מחמת הבעלים אלא שהקרבן בעצמו נפסל ומצר הסברא זה גרע טובא משאר אונס.

ודע דאין להביא ראי' לזה מהא דמשני הגמרא כגון שהי' חולה בעצרת דמשמע מזה דגם אם היי מעיקרא בריא וחלה אח"כ אינו עובר דז"א דפשיטא דלענין עשה דרגל דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה צריך שיהי' באפשרי להביאו ברגל אבל אם נאנס ואין בידו להביאו אפי' מאיזה אונס שיהי' חשיב אנוס. ועיין ט"א שהקשה דלישני כגון שחל עצרת בשבת דפטור משום שאינו יכול להביאו ע"ש. אבל לגבי בל תאחר שהתורה חייבי' להביאו בתוך הזמן כל אימת שירצה אולי אפשר לומר דלשיטת האגודה אם התרשל ולא הביאו עד שנאנס עובר בבל תאחר ודו"ק:

שוב ראיתי להט"א שכתב שם בסוגיא דשנה של שאר קדשים חשבינן נמי משעה אל שעה אע"ג דלענין שאר מספר השנים לא בעינן מעל"ע מ"מ לענין זה בעינן משעה אל שעה דקדשים דומיא דבכור דתמיד הוי מעל"ע דהא התחלת השנה מתחילת ליל שמיני לכן אף בקדשים אף דמשכחת לה שנה שלא משעה אל שעה כגון שהקדישו בחצי היום מ"מ אין סברא לחלק בין בכור לשאר קדשים עכת"ד. והנה מ"ש דגבי בכור ע"כ הוא משעה אל שעה דהא השנה מתחלת מתחילת ליל שמיני כבר כתבתי דלדעתי זה אינו אלא מתחילה יום שמיני הוא תחלת השנה ובאמת אף כי כתבתי בעצמי דלענין אם אירע יום שמיני בשבת או ביו"ט או שהי' חולה או בע"מ עובר אימת מתחיל למנות השנה אם משעה שראוי להקריבו קשה לחדש דבר חדש וגם אפשר לומר דהתורה נתנה זמן קבוע לכל הבכורים שוה עכ"פ לענין ליל שמיני פשיטא לדעתי דלא נחשב בכלל התחלת השנה וא"כ גבי בכור נמי הי' אפשר לומר דלא בעינן משעה אל שעה אבל מ"מ מוכח מהגמרא הנ"ל דדרשינן דנאכל לשני ימים כו' דשנתו הוא משעה אל שעה דאל"ה דלמא נאכל רק ליום ולילה רק הלילה הוי משנה שני' אלא ע"כ דשנה הוא מעל"ע. וכן יש להוכיח דגם גבי שאר קדשים בעינן שיהי' משעה אל שעה דהא התם בר"ה אמרינן אחד בכור ואחד כל הקדשים כיון שעבר עליהם שנה בלא רגלים עובר בב"ת וכתבו התוס' דמרבינן מקרא דכל דגם כל הקדשים הוי בכלל שנה בשנה תאכלנו. ולכאורה קשה הא בין שאר קדשים ישנן נמי הנאכלין ליום ולילה ואיך מצינו למימר דהוי בכלל שנה בשנה אבל אם נימא דגם בשאר קדשים אנו חושבין השנה משעה אל שעה שפיר משכחת לה שנה בשנה כגון שהקדיש בחצי היום ומכי עבר חצי היום כבר התחיל שנה שני' אבל בבכור דתמיד התחלתו מיום שמיני בבוקר שפיר יליף הגמרא דנאכל לשני ימים ולילה אחד.

אמנם בגוף הדבר אם ליל שמיני חשיב מחו"ז אי לא כבר דברתי מזה בתשו' אחת והבאתי דברי הירו' יבמות פרק הערל הלכה א' דאמרינן התם ליל שמיני מה את עביד בה מן מה דתני ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר הדא אמרה ליל שמיני כשמיני ע"ש מבואר בהדיא דלדעת הירושלמי ליל שמיני לא חשיב מחו"ז אלא הוי כשאר לילות [ועיין בש"א סי' נ"ג הלכות מילה שמסתפק בזה מדעתי' דנפשי' ומדמי ג"כ להא דאמרינן ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר ונעלם מאתו דברי הירושלמי הנ"ל] וגם העליתי די"ל דתליא בפלוגתא דאביי ורב פפא בזבחים דף י"ב (ע' מ"ש לעיל סי' ל"ג).

ובעמדי בהאי עניינא ראיתי דבר תמי' דהגאון בעל קרבן עדה בירושלמי ר"ה ה' א' במראה הפנים כ' דדעת הרמב"ם נראה דמחו"ז בדיעבד אינו קדוש דמדמה אותו לבע"מ עובר והרי לא חיילא קדושה עלייהו כמו דלא חיילא קדושה על בע"מ עובר שהרי הוא כבע"מ קבוע כ"ז דלא עבר מומו ע"כ והוא פלא ובמח"כ שגג מאוד בזה דאין ספק דבעל מום עובר אם עבר והקדישו קדוש בדיעבד והוא מתניתין מפורשת בבכורות דף י"ד וכל שקדם הקדישן את מומו או מום עובר להקדישן ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע להקדישן ופירוש רש"י דמום עובר כמאן דליתא דמי וחלה עליהן קדושה ומתניתין זו נאמר' ונשני' במקומות הרבה כמו בחולין דף ק"ל ובתמורה דף ו' ודף ל"ג וגם ברמב"ם גופא שם מבואר כן. וראיתי להגאון בעל מנחת חינוך בפרשת אמור שכתב דאם עבר והקדיש מחו"ז בדיעבד הרי הוא הקדש וכ"מ מלשון הרמב"ם שדימה אותו לבע"מ עובר והתם הוי הקדש כמ"ש קודם לזה ונראה דקדושין קדושת הגוף בהגיע הזמן עכ"ל ע"ש:

תוכן העניינים

מצפה אריה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה