מצפה אריה· רבי אריה ליב ברודא
סימן מ
רב שלום וברכה מאלקי המערכה אל כבוד ידידי הרה"ג החריף ובקי בחדרי תורה המפורסם כ"ש מוה' פנחס שפירא נ"י מק' פאלטשאן.
אחרי תת שלום לכ"ת כמשפט הנני להודיעהו כי מכתבו אשר שלח ידו אלי בכתובים הגיע לידי במועדו והתענגתי לשמוע משלומו הטוב ויען כי הייתי טרוד מאוד אחרתי מלהשיבו עד הנה ועתה באתי ע"ד ח"ת אשר בקש ממני להעלות לו על הכתב מה שאמרתי לו פא"פ בהיות כ"ת אצלי ולעשות רצונו חפצתי וזהו אשר רחש לבי בענין הזה כי לא הגדתי לו אז רק דברים קצרים:
הנה בכתובות דף ל"א ע"א אמר ר' אבין הזורק חץ מתחלת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו פטור דעקירה צורך הנחה הוא וקשה לי הא על כרחך מיירי הכא דבקריעה שיראין הוי מקלקל דליכא למימר דהי' קורע ע"מ לתקן דחשיב מתקן דא"כ בלא"ה הוא פטור אקריעת שיראין משום חיוב מיתה דמלאכת הקריעה עצמה דהא תנן בהדיא בריש פרק כלל גדול דקורע ע"מ לתקן חייב משום שבת ולמה לן הטעם דעקירה צורך הנחה אלא פשיטא דמיירי שקרע שלא ע"מ לתקן וא"כ קשה אמאי חייב אזריקת חץ משום הוצאה הרי הוי מקלקל בהוצאה כיון שע"י זריקת החץ קרע שיראין:
אבל לפע"ד נראה דמקלקל אינו פטור אלא כשהקלקול הוא במלאכה עצמה שהוא עושה אבל היכי שהקלקול היא בדבר אחר כגון הכא דעיקר חיובו הוא על זריקת החץ והקלקול הוא בקריעת שיראין אע"פ שעל ידי ההוצאה בא הקלקול מ"מ לא חשיב מקלקל בכה"ג למיפטרי' משום זה ודוקא היכא שהקלקול הוא באותו מלאכה שחייב עלה משום שבת הוא דחשיב מקלקל משום דלא חשיב מלאכת מחשבת אבל היכא שבאותה מלאכה הוא מתקן לצורכיו אלא שעל ידה נעשה קלקול בדבר אחר לא איכפת לן:
ולפי הנ"ל נראה לי ליישב סוגיא דכתובות דף ה' ע"ב דאיבעי' לן התם מהו לבעול בתחלה בשבת דם מפקיד פקיד או חבורי מחבר ואת"ל דם מפקד פקיד לדם הוא צריך ושרי או לפתח הוא צריך ואסור ואת"ל לדם הוא צריך ופתח ממילא קא אתי הלכה כר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר או הלכה כר"י כו' ואת"ל הלכה כר"י מקלקל הוא אצל הפתח או מתקן הוא אצל הפתח ואיכא דאמרי את"ל דם חבורי מחבר לדם הוא צריך או דלמא להנאת עצמו הוא צריך ואת"ל להנאת עצמו הוא צריך ודם ממילא קאתי הלכה כר"י או הלכה כר"ש ואת"ל הלכה כר"י מקלקל בחבורה הוא או מתקן בחבורה הוא ע"ש.
ולכאורה יש לתמוה הא לפי האיכא דאמרי עכצ"ל דפשיטא דמקלקל הוא אצל הפתח דאם נימא דמתקן הוא אצל הפתח מאי נ"מ אם הוא מקלקל בחבורה או מתקן בחבורה תיפוק לי' דחייב משום הפתח דהא קיימינן השתא אליבא דר"י דדבר שאין מתכוין אסור. ועוד הא רש"י ז"ל כתב בשבת דף ק"ו ע"א דלר"י דסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב גם כשהתיקון הוא בדבר אחר חשיב תיקון ומשו"ה סבר מקלקל בחבורה פטור משום דליכא למילף ממילה דלדידי' חשיב מילה מתקן עה שהוא מתקן גברא אף דהתיקון אינה במלאכה עצמה ע"ש א"כ אין חילוק לדידי' בין אם הוא מתקן אצל הפתח או התיקון הוא אצל החבורה מ"מ כיון שהוא מתקן חייב דלא גרע ממלאכה שאינה צריכה לגופה. ודוחק לומר דכוונת הגמרא הוא דלעולם זה בזה תליא דאי נימא דמתקן הוא אצל הדם חשיב ג"כ מתקן אצל הפתח ואיכא תרי איסורי משום חבורה ומשום עשית הפתח ואי נימא דחשיב מקלקל אין כאן איסור כלל דבתרווייהו חשיב מקלקל דא"כ קשה למה נקט ללישנא קמא הלשון מקלקל הוא אצל הפתח ולאיכא דאמרי הלשון מקלקל בחבורה הוא הו"ל למינקט סתמא מקלקל הוא או מתקן הוא ועוד דמהגמרא משמע דלהני תרתי לישנא ליכא אלא חדא איסורא. אלא עכצ"ל דלא תליא זה בזה כלל וללישנא קמא אם נימא דלדם הוא צריך ונימא דמקלקל הוא אצל הפתח הוא פטור אע"פ שתכלית כונתו הוצאת הדם ובזה נעשית מחשבתו מ"מ הוא פטור ולהאיכא דאמרי סביר' להו דפשיטא דאצל הפתח חשיב מקלקל רק הספק הוא אי הוי מקלקל נמי אצל הדם או אצל הדם חשיב מתקן.
אבל לפי מה שכתבתי יש לומר דהענין כך היא דהיכי שהתיקון הוא במלאכה עצמה לא איכפת לן מה שהוא מקלקל בדבר אחר אף שהקלקול הוא יתר על תיקונו כיון שהוא צריך למלאכתו משום אותו תיקון שהוא עושה המלאכה חשיב מלאכת מחשבת אבל היכי שאדרבה באותו דבר הוא מקלקל רק הוא מתקן בדבר אחר בעינן אליבא דר' יהודה שיהי' תיקונו יתר על קלקולו דאף דסבר דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב מ"מ לא מיקרי מתקן אם לא שהתיקון הוא יותר על מה שהוא מקלקל בגוף המלאכה ולפ"ז שפיר ניחא דללישנא קמא דלדם הוא צריך ודם מפקיד פקיד והאיסור הוא משום עשיית הפתח דדבר שאין מתכוין אסור בעינן דוקא שיהי' מתקן אצל הפתח דאם הוא מקלקל אצל הפתח אין לחייבו משום דהוא מתקן אצל הדם כיון דהחיוב הוא משום הפתח ומשום בונה ובזה הוא מקלקל ונהי דאילו הי' תקונו יתר על קלקולו הי' חייב אליבא דר"י דסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב וכמו שהבאתי למעלה בשם רש"י ז"ל דשבת. מ"מ אם אין התיקון שאצל הדם יותר על קלקולו שאצל הפתח לא חשיב מתקן כיון שאינה במלאכה עצמה אבל לפי האיכא דאמרי דהחיוב הוא משום הדם דדם חבורי מחבר שפיר יש לחייבו על החבורה אם נימא דמתקן בחבורה הוא אפי' אם הוא מקלקל אצל הפתח כיון דהתיקון הוא באותו מלאכה שמכוין לעשות סגי בתיקון כל דהו ודו"ק כי זה נכון לפע"ד מאוד.
שוב ראיתי שכמעט הדבר מפורש יוצא בשמ"ק שם שכתב בשם הרשב"א ז"ל וז"ל לפתח הוא צריך ואסור כלומר דאי לפתח הוא צריך לכו"ע אסור ואפילו כשתמצא לומר דמקלקל הוא אצל הפתח דמ"מ לאו מקלקל גמור הוא אבל יש בו תיקון קצת שהוא צריך לו ומתקן הוא אצל ביאה וכיון שיש בו תיקון קצת נעשית מחשבתו וחייב דלענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה והביא ראי' מחולין דף ח' גבי סכין של ע"ז דלא בעינן גבי שבת שיהי' תיקונו יתר על קלקולו דמלאכת מחשבת אסרה תורה ע"ש. ולדבריו עכצ"ל דהא דקאמר הגמרא דאי מקלקל הוא אצל הפתח פטור היינו דוקא אם נימא דלדם הוא צריך ותכלית מחשבתו הוא רק להוציא הדם ולא לעשות הפתח להכי פטור אפילו לר' יהודה משום דבעינן שיהי' תיקון גמור אבל אם נימא דלפתח הוא צריך הוא חייב אפילו אי נימא דלגבי פתח לא הוי רק תיקון כל דהו חשיב מלאכת מחשבת ודו"ק. ובזה ניחא לי מה שכתב רש"י ז"ל שם בלישנא קמא ואת"ל מקלקל הוא לא גרסינן דאי מקלקל הוא לדברי הכל מותר שאין לך מקלקל חייב אלא חובל ומבעיר אליבא דר"ש והכא לאו חובל הוא דהא באת"ל דם מפקד פקיד בעי לה ואזיל עכ"ל. ואנכי בעת למודי אמרתי דיש לקיים הגירסא עפ"י דברי רש"י ז"ל בעצמו בשבת שהבאתי למעלה דעיקר פלוגתייהו דר"י ור"ש במקלקל בחבורה הוא רק משום דשמעינן לי' לר"י דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב. ולפ"ז גם מילה חשיב מתקן דמתקן הוא אצל גברא אבל לר"ש לא חשיב מתקן אלא אם כן התיקון הוא במלאכה עצמו ע"ש מעתה לפ"ז שפיר יש לגרוס את"ל מקלקל הוא אצל הפתח במקלקל הלכה כר' יהודה או הלכה כר' שמעון דהא הכא אמרינן דלדם הוא צריך אם כן חשיב מתקן הוא אצל הדם ולר' יהודה כה"ג חשיב מתקן אף דאצל המלאכה עצמה דהוי עשיית הפתח הוי מקלקל אבל לר"ש כל דלא הוי מתקן במלאכה עצמה אף שהוא מתקן בדבר אחר לא חשיב תיקון ופטור. ובאמת צריך עיון למה מחקו רש"י ז"ל אבל לפי מה שביארתי למעלה י"ל דרש"י ז"ל לא ניחא לי' בזה משום דסבר דאפילו לר"י רק גבי עילה דהוי תיקון גמור חשיב מתקן אבל לא היכי דגם בדבר אחר ליכא אלא תיקון כל דהו ודו"ק:
והנה התוס' שם ד"ה את"ל הלכה כר' יהודה מקלקל הוא אצל הפתח ושרי כתבו וז"ל פי' דר' יהודה אית לי' דמקלקל בחבורה פטור ודבריהם תמוהין מאוד. דהא קיימינן השתא דדם מפקד פקיד והמלאכה היא אצל הפתח משום בונה ובזה כו"ע סוברים דכל המקלקלים פטורין וכבר תמה על זה הרש"ל בס' חכמת שלמה. וכתב לפרש דהתוס' גורסין כהגירסא שהביא רש"י ז"ל ע"ש ודבריו דחוקים מאוד כאשר כבר השיג עליו המהרש"א ז"ל ע"ש. ולפי מה שכתבתי למעלה ליישב הגירסא שהביא רש"י ז"ל לא אפשר כלל לומר דהתוס' סביר' להו כאותו הגירסא דאדרבה לזו הגירסא הכי פירושו דאת"ל הלכה כר"י הוא חייב ואת"ל הלכה כר"ש הוא פטור:
עוד נראה לפע"ד דיש לקיים הגירסא הנ"ל עפ"י מאי דאמרינן בב"ק דף ל"ד תני ר' אבוה קמי' דר' יוחנן כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר א"ל פוק תני לברא חובל ומבעיר אינה משנה חובל בצריך לכלבו ומבעיר בצריך לאפרו. והקשו בתוס' שם ד"ה חובל ואמאי חייב ר' אבוה אעפ"י שאין צריך לכלבו כו' הא הוי משאצ"ל ואפי' לר"ש דמחייב מקלקל בחבורה מ"מ בעינן צריכה לגופה כדמוכח בריש הנחנקין כו' ותירצו דהאי תנא סבר לה כר"י בחדא וכר"ש בחדא ע"ש מדבריהם אלו שמענו דר' אבוה סובר דכמו דמחייב ר"ש מקלקל בחבורה ה"ה דלא בעינן בחבורה נמי שתהא צריכה לגופה ואע"ג דבעלמא סבר ר"ש דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור מ"מ בחבורה חייב. ולפ"ז י"ל דהקדמונים אלו מפרשים על דרך זה דמתחילה קא בעי הגמרא דם מפקיד פקיד או חבורי מחבר היינו אם נימא דלדם הוא צריך והיינו לראות אם הוא בתולה והוי מלאכה שצריכה לגופה כמו שפי' ר"י בתוס' ד"ה לדם ולהכי אם נימא דחבורי מחבר אסור לכו"ע אבל בתר הכי דקאמר הגמרא לפתח הוא צריך ומקלקל הוא אצל הפתח שוב איכא למיבעי אפי' אי נימא דדם חבורי מחבר במקלקל בחבורה הלכה כר' יהודה או הלכה כר"ש דאי נימא דהלכה כר"ש דמקלקל בחבורה חייב אסור דאף דלפתח הוא צריך והחבורה הוי משאצ"ל מ"מ חייב אבל אי נימא דהלכה כר"י דמקלקל בחבורה פטור וא"כ אין חילוק בין חובל ומבעיר לשאר מלאכות שבת וכיון דאנן קיי"ל דבשאר מלאכות שבת משאצ"ל פטור ס"ה בחובל ומבעיר ואף דלר"י בעצמו סבר דבכל מלאכות שבת נמי משאצ"ל חייב מ"מ לדידן דקיי"ל דבעלמא פטור ה"ה גבי חובל ומבעיר כמו מקלקל בחבורה דקיי"ל כר"י ונמצא דנימא כר"י בחדא דמקלקל בחבורה פטור וחובל ומבעיר דמי לשאר מלאכת שבת וכר"ש בחדא דמשאצ"ל פטור בכל מלאכת שבת ומשו"ה שרי ודו"ק.
ובעמדי בהא ענינא אמרתי לבאר מה שכתבו התוס' בב"ק שם ועוד י"ל דאף במקלקל גמור משכחת לה דהוא צריכה לגופה כגון חובל באיסורי הנאה שסבור היה שיכול ליתנו לכלבו וכן מבעיר באיסורי הנאה שיכול לבשל בה קדירה ע"ש וכמו כן כתבו בשבת דף ק"ו ד"ה חובל. מדבריהם אלו שמענו שהעושה מלאכה באיסורי הנאה חשיב מקלקל ואף שבעצם הדבר הוא מתקן והקלקול הוא רק מפאת חק התורה מ"מ כיון דארי' הוא דרביע עלה חשיב מקלקל ופטור וכן מוכח מפסחים דף ע"ג דפריך התם שחט ונמצאת טריפה בסתר פטור הא בגלוי חייב מאי תיקן. הרי מוכח דכל דהוי מקלקל ע"פ חק התורה חשיב מקלקל. ואנכי בחידושי כבר תמהתי ע"ז דאיך נפרנס לפ"ז משנה שלימה במכות דף כ"ב יש חורש תלם אחד וחייב עלי' שמונה מלקות וקא חשיב התם חד מהנך מלקות משום מלאכת יו"ט וקשה הא התם קתני חורש בכלאי הכרם ובשביעית דאיסורי הנאה נינהו וא"כ הא הו"ל מקלקל ואמאי חייב משום יו"ט והוא קושיא גדולה לכאורה. אח"כ מצאתי לאחרונים שהקשו בהא דאמרינן בפסחים דף מ"ז ע"ב יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' חמש מלקיות. המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט כו' דהא הוי לי' מקלקל. ולדעתי נראה בישוב הדבר דתרי גווני מקלקל איכא האחד מה שהוא מקלקל בעצם הדבר ואז הקלקול הוא לכל העולם ובזה אין חילוק בין שוגג למזיד דבכל גווני הוא פטור ואף דכיון שהוא עושה במזיד א"כ הוא רוצה בקלקולו מ"מ הוא פטור ואע"ג שהטעם דמקלקל פטור הוא משום דלא חשיב מלאכת מחשבת כמו שכתבו התוס' בכתובות דף ה' ע"ב ד"ה את"ל וכשהוא עושה במזיד הא נעשית מחשבתו מ"מ אמרינן דבטלה דעתו אצל כל אדם ולא חשיב מלאכת מחשבת כיון דלכו"ע הוי מקלקל אבל היכא שהקלקול הוא מחמת חק התורה יש לחלק בין שוגג למזיד דאם הוא עשה בשוגג שסבור הי' שיכול ליהנות ממנו הוא פטור דהא לא נתקיים מחשבתו דבאמת הא לא תיקן כלל כיון שאסור בהנאה והוא לא הי' רוצה לעבור על דברי תורה. אבל כשעשה במזיד ורצה לאכול דהוא אינו חושש למה שאסרה התורה הוא חייב כיון דמצד העצם הוי מלאכה גמורה וגם נתקיים מחשבתו שפיר חייב דכגון זה לא חשיב מקלקל ובזה ניחא הכל דבפסחים שם בהא דפריך שחט ונמצאת טריפה מאי תיקן התם לענין חטאת מיירי מתני' דהוי בשוגג וגם התוס' בשבת ובב"ק דמבשל באיסורי הנאה חשיב מקלקל ג"כ מיירי שהוא לא ידע דאיסורי הנאה הוי ומשו"ה חשיב בכה"ג מקלקל אבל מתני' דיש חורש תלם אחד וכן בפסחים דיש אוכל אכילה אחת דלענין מלקות קתני ושעשה במזיד. חייב שפיר משום מלאכת יו"ט דחשיב כה"ג מתקן דאף שאסור מפאת חק התורה מ"מ כיון דאיהו רוצה לאכול ואינו חושש לזה הרי נתקיים מחשבתו:
והנה ראיתי לאחד מחכמי זמנינו שכתב להסתפק במקלקל בהוצאה מה דינו אם הוצאה הוי כמו שאר מלאכות שבת דפטור בהו מקלקל או לאו. והביא ראי' דמקלקל בהוצאה חייב מהא דאמרינן בשבת דף צ"א בהא דאיבעי' לה התם הגמרא זרק כזית תרומה לבית טמא מי אמרינן מגו דמצטרף לענין טומאה מצטרף נמי לגבי שבת וקשה הא הו"ל מקלקל דתרומה טמאה לשריפה אזלה. אבל לדעתי אי אפשר לומר כלל דמקלקל בהוצאה חייב דהא בפ' ספק אכל דף י"ט אמרינן הנח לר"ש הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב ולפ"ז אם נימא דמקלקל בהוצאה חייב מתעסק נמי צריך להיות חייב ובהדיא איתא בב"ק דף כ"ו ע"ב נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע או נתכוין לזרוק ארבע וזרק שמונה פטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה. וע"ש בתוס' ד"ה נתכוין שכתבו דאפילו לאביי דמחייב בפ' כלל גדול היינו דוקא בנתכוין לזרוק שתים ונמצא ארבע דומיא דנתכוין לחתוך את התלוש ונמצא מחובר דאי נתכוין לזה וחתך זה היינו מתעסק ע"ש. וכיון דמבואר דמתעסק בהוצאה פטור ע"כ דמקלקל בהוצאה נמי פטור וז"ב. ומה שהקשה הרב הגאון הנ"ל בההיא דזרק כזית תרומה לבית טמא הא הוי מקלקל אפשר לומר דהגמרא מיירי שזרק במזיד דהיינו שהי' ידע שהבית טמא והי' רוצה שיטמא ומהאי טעמא לא חשיב מקלקל כיון שבעצם אינו מקלקל וגם נתקיים מחשבתו כיון שהוא רוצה בכך וכמו שבארתי הנראה לפענ"ד כתבתי והנני ידידו הדו"ש ומברכו בכט"ס: