אור ברסלב
מצפה אריה סימן לד

מצפה אריה· רבי אריה ליב ברודא

סימן לד

סימן לג

כבר נודע מה שהקשה המהרי"ט ז"ל בחידושיו על מה שהביאו התוס' בקידושין דף ל"ח ע"א בשם הירושלמי בהא דאמרינן התם בגמרא ממחרת הפסח אכל מעיקרא לא אכל דאקריב עומר והדר אכול וז"ל בירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה מחדש יבא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה ל"ה דחדש ומתרץ דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דלאחר הדיבור ע"ש ומשמע מהירושלמי דעשה דקודם הדיבור קיל מעשה דאחר הדיבור וזה תמוה דהא ביבמות דף ה' ע"ב בסוגיא דעלי' מבואר איפכא דהא אמרינן התם דנילף דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת מפסח ומילה דדחי שבת ומשני שאני התם שכן ישנן לפני הדיבור מבואר מזה דעשה דלפני הדיבור חמור טפי וכבר דשו בה רבים בישוב דבר זה.

ולדעתי נראה לי דהא דקאמר הגמרא ביבמות שכן ישנן לפני הדיבור הכי פירושו שהדיחוי הי' הדיבור דהרי גם שבת נצטוו ישראל במרה א"כ כשאירע מילה בשבת הי' מלין אותו בשבת. ואין לדחות דלא הי' מוהלין במדבר כלל כדאיתא ביבמות דף ע"ב אי משום דלא נשבה להם רוח צפונית או משום דהיו נזופין למקום דזה אינו לפמ"ש הריטב"א שם דזה לא הי' אלא לאחר שנה שניה כשהוקם המשכן והוקמו הדגלים עיי"ש. וע' ברשב"א ז"ל שהביא אגדה ר' ישמעאל אומר אלא נימולין היו שלא כתקנן והי' כורתין את הערלה ולא הי' פורעין ולכך אמר הכתוב ולא מלו עכ"ל. ולפ"ז לפי מאי דאמרי' ביבמות דף ע"ב דאברהם אבינו לא נצטוו על הפריעה א"כ עד מ"ת הי' המילה כתקנ' וצריך להיות שמילתו דוחה את השבת. א"כ נראה די"ל דכשנצטוו ישראל על השבת נמסר להם דפסח ומילה דוחין שבת וקודם מתן תורה לא הי' על השבת עונש כרת כי אם אזהרה לבד כי על העונשים לא נצטוו מקודם אלא משקבלו התורה בהר סיני וא"כ אז הי' מן הדין שידחה פסח ומילה את השבת כיון דגם איסור שבת לא הי' אלא באזהרה ולא בכרת וכיון שכבר נדחה שבת מפני פסח ומילה קודם מתן תורה נשאר הדין כן גם לאחר מתן תורה כיון דכבר ניתנ' שבת לדחות מפניהם וכיון שניתן לדחות פעם אחת קיל אף דנעשה ל"ת שיש בו כרת מ"מ אמרינן הואיל ואידחי אידחי:

ובזה שכתבתי דגם במרה כשנצטוו ישראל על השבת נמסר להם דפסח ומילה דוחין אותה נתיישב לי מאי דאמרינן בשבת דף קל"ב עד כאן לא פליגי אלא במכשירי מילה אבל מילה גופא דדחי שבת ד"ה הוא מנ"ל אמר עולא הלכה ופריך מדתניא אמר ראב"ע מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת ומה מילה שהוא אחד מאבריו של אדם דוחה את השבת ק"ו לפקוח נפש שדוחה את השבת ואי ס"ד הלכה ק"ו מהלכה מי אתי ומסיק התם ר"א דילפינן מג"ש ור"י סבר מקרא וביום השמיני אפי' בשבת ע"ש. ולכאורה יש להקשות דפשיטא דכיון דמשני עולא הלכה מסתמא הי' אצלם בקבלה דנאמר ע"ז הלכה וא"כ לבתר דמסקינן דאיכא נמי קראי הלכתא למה לן וכן פריך הגמרא בכמה דוכתי.

ולפי הנ"ל ניחא דזה הלכה לא הי' הלכה למשה מסיני אלא עוד היה הלכה ממרה דקודם מתן תורה נמי הי' צריכין לידע דמילה דוחה את השבת ואז הגיד להם משה בע"פ דמילה דוחה את השבת ואף דרש"י ז"ל פי' התם הלכה למשה מסיני הא מ"מ י"ל דרש"י ז"ל לא כתב הכי אלא להס"ד אבל לבתר דמשני אפשר לומר דהלכה הי' מקודם ואין להקשות דכיון דאיכא הלכתא למה לן קרא דכה"ג פריך הגמרא בסוכה דף כ"ה ע"ב דזה אינו אלא כשהלכה היא ניתנה מסיני אבל כשהלכה לא ניתנה בסיני שפיר איצטריך נמי למיכתב קרא וגם לראב"ע איצטרך קרא למילף נמי לפקוח נפש שדוחה את השבת מק"ו ודו"ק:

תוכן העניינים

מצפה אריה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה