אור ברסלב
מצפה אריה סימן לג

מצפה אריה· רבי אריה ליב ברודא

סימן לג

סימן לב

כבוד ידידי הרב החריף ובקי הנגיד המפורסם מוה' נחום נ"י:

את מכתב כ"ת קבלתי במועדו ולקחתי לי מועד לעיין בענין הזה ולהשיבו כיד ד' הטובה עלי.

ע"ד הקושיא שהביא כ"ת בשם גדול אחד בש"ס דיבמות דף ע"א ע"א בהא דאיבעי' התם רב חמא ב"ע קטן ערל מהו לסוכו בשמן של תרומה ערלה שלא בזמנה מעכבא או לא ופשיט ר"ז מהא דתניא אין לי אלא מילת זכרי' בשעת עשיה ומילת עבדיו בשעת אכילה מנין ליתן את האמור בזה בזה כו' ת"ל כו' בשלמא מילת עבדיו דאיתנייהו בשעת אכילה וליתנייהו בשעת עשי' משכחת לה כגון דזבנינהו ביני וביני אלא מילת זכרי' כה"ג היכי משכחת לה לאו דאיתיילדו ביני וביני ש"מ ערלות שלא בזמנו מעכבא. אמר רבא ותסברא המול לו כל זכר אמר רחמנא והאי לאו בר מהילא הוא ומוקי התם הגמרא בכמה אוקימתות והקשה הרב הנ"ל דלפי מה דאיתא שם בירושלמי ליל שמיני מה את עביד בה מן מה דתני ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר הדא אמרה ליל שמיני כשמיני הלא בפשיטות י"ל דהכא מיירי שע"פ הוא יום זיין ללידתו ולעולם ערלה שלא בזמנו לא חשיב ערלה ומש"ה חשבינן ליתנייהו בשעת עשי' אבל בשעת אכילה דהוה ליל שמיני ללידתו חשיב ערלה ומעכבי באכילת הפסח. וע"ז כתב מעלתו דגם הירושלמי לא קאמר רק לגבי מילת עצמו אבל גבי מילת זכרי' גם בליל שמיני לא מעכב את האב מלאכול בפסח דהא אין מלין בלילה והוי אנוס וזהו מה דפריך הגמרא ותסברא לחלק בין תרומה דהוי רק גבי מילת עצמו למילת זכרים גבי פסח:

הנה דבר זה ברור וכה הגדתי לכ"ת תיכף פא"פ בהיותו אצלי וכן מצאתי אח"כ בחי' הרשב"א ובספר המאירי על יבמות גם הרואה יראה שזה היה כוונת רש"י ז"ל בהא דקאמרינן ערלות שלא בזמנו מעכבים שפי' הוא ז"ל דקאי אתרומה ומיאן רש"י ז"ל לפרש דקאי אמילת זכרי' דמעכבי בפסח ואף דלשון מעכבי משמע הכי. והיינו משום דהא דאמר רבא והסברא משמע שבא לקיים בעי' דר"ח א"כ מוכח דר"ח רק גבי תרומה ובערלה עצמו דוקא אבעי' לי' ולא לענין מילת זכרים בפסח. ואף שהדברים פשיטים אמינא מ"מ להביא ראי' דממקומו הוא מוכרע דהא הגמרא משני כגון שחלצתו חמה ופריך ולימלהו מצפרא ומשני בעינן מעל"ע ופירש"י ז"ל שחלצתו חמה אחר חצות היום זה ח' ימים ובזבחים דף י"ב ע"א פרכינן פסח כשר לבן בהירה היכי משכחת לה ומשני אביי אפי' תימא מצפרא אין מחוסר זמן לבו ביום ר"פ אמר אפי' תימא מאורתא לילה אינו מחוסר זמן דתני דבי ר' ישמעאל ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר ואם נימא דליל שמיני כיון דלא חשיב מחוסר זמן גבי מעשר ה"ה מילת זכרי' בליל שמיני מעכבים בפסח א"כ ביום שמיני דפשיטא דלא חשיב כה"ג מחוסר זמן לבו ביום דצריך להיות דמעכבי בפסח. ומעתה הא חשיבי ג"כ איתנייהו בשעת עשיה אלא עכצ"ל דכל שעה שאין בידו למול אין מילת זכרי' מעכבים בפסח וזה ברור.

אך כ"ז אינו מעלה ארוכה בישוב קושית הרב הג' הנ"ל כי עדיין יש להקשות לפי הס"ד דר' זירא דאכתי לא ידע הא דרבא דכל שאין בידו למול לא מעכבי ומייתי ראי' מהברייתא דערלה שלא בזמנו מעכבי דמאי ראי' הוא דלמא לעולם לא חשיב ערלה רק הברייתא מיירי שע"פ הוא יום שביעי שלו וכנ"ל:

והנה לכאורה יש להביא ראי' דש"ס דידן סבר ג"כ כהירושלמי דליל שמיני כשמיני מהא דאמרינן התם בשלמא עבדים דליתנייהו בשעת עשי' ואיתנייהו בשעת אכילה משכחת לה דזבנינהו ביני וביני ומשמע דמעבדים אין לפשוט בעי' דרב חמא ואמאי הא בעבדים דזבנינהו ביני וביני משמע אפילו אם קנה אותם בלילה דהא הא דדייקינן דקרא דעבדים מיירי בליתנייהו בשעת עשיה היינו מדכתיב אז יאכל בו דמשמע אף שלא הי' לו מקודם ואם קנה בלילה אכתי לא הגיע זמנם למול עד הבוקר דהא קיי"ל דאף מילה שלא בזמנו אינו אלא ביום והוי כתוך זמנו דערל קטן ואפ"ה מעכבי בפסח ש"מ דתוך זמנו חשיב ערלה אלא עכצ"ל דלילה של יום המילה לא חשיב תוך זמנו כמו ליל שמיני לדברי הירושלמי ואף דהכא גם ביומו א"א למולו דהוי יו"ט זה לא איכפת לן דמיום השמיני והלאה פשיטא דחשיב ערלה אף דא"א למול מחמת מקרה כמו שאיתא בירו' שם גבי חולה דכל שלשים יום אסור להאכילו חלבו של תרומה ה"ה נמי הכא מיום ראשון והלאה חשיב ערלה אע"פ שמחמת יו"ט אי אפשר למולו ומש"ה הוצרך ר"ז להוכיח מזכרים דוקא.

אמנם לפי מה שכתבו התוס' ריש פירקן לדעת רש"י ז"ל דערל שמתו אחי' מחמת מילה אסור בתרומה דאע"ג דאיבעי' לן גבי ערלה דקטן אי חשיב ערלה יש לחלק בין תוך זמנו שאין חיוב למול כיוצא בו למתו אחי' מחמת מילה ביאור דבריהם דדוקא בערלה דקטן מבעי' לי' אבל בערלה דגדול אף דאינו מחויב במילה מ"מ חשיב ערלה א"כ לפ"ז לא הי' יכול לפשוט מעבדים אערלה דקטן.

ודע דלדעתי אפשר לומר דאף לפי מה דמסיק רבא ותסברא דכל דהוי אנוס ואין בידו לימול לא מעכבי אינו אלא במילת זכרים דבזה כתיב קרא דהמול לו כו' אבל במילת עבדים דכתיב ומלתה אותו אז יאכל בו דעיקר הציווי שלא לאכול כל זמן שאינם נימולים אינו מוכח מזה שיהי' בידו למול דוקא. תדע דעכצ"ל כן דהא ר"א סבר במכילתא דקרא ומלתה אותו אז יאכל בו בעבד הכתוב מדבר ולדעת רש"י ז"ל דערל שמתו אחיו מחמת מילה אסור בתרומה ובקדשים א"כ לדידי' פשיטא דקרא ומלתה אותו היינו אפי' אם הוא אנוס במילה אסור בפסח א"כ ה"ה מסתמא לר"ע דקאי אאדון נמי הכי הוא. והחילוק בין זכרים לעבדים יש לומר בפשיטות דבעבדים נהי דאין בידו למולם מ"מ מעכבי משום דלא הי' לו לקנותם בשעה שא"א למולם וגם עתה בידו למוכרם או להוציאם לחירות ומש"ה מעכבי בכל גוונא. ואם נחליט כן יש ליישב בזה קושיות התוס' שם ביבמות דף ע"ב ע"א ד"ה משום דבספרי משמע דבגנותן של ישראל הכתוב מדבר ותימא וכי במזיד הי' נמנעים ואי משום מילת זכרים הא כיון דלא אפשר לא מעכבי ע"ש. ולפי האמור י"ל דמשום מילת עבדים דמעכבי בכל גווני לא עבדי פסח ולהכי שפיר מקרי בגנותם דהי' להם להוציאם לחירות או להפקירן ודו"ק:

והנה גוף הדבר שהירושלמי מדמה ערלה בליל שמיני להא דמעשר נראה לפע"ד דלש"ס דילן תליא בפלוגתא. דלאביי בש"ס זבחים שהבאתי לעיל דסבר דלבן בתירא גבי פסח חשיב לילה מחו"ז י"ל דלאו משום דפליג אהא דקיי"ל דבליל שמיני נכנס לדיר להתעשר אלא סבר דלא דמיא אהדדי דבשלמא גבי מעשר אמרינן דמתחילת ליל שמיני חשיב מטי זמני' אך אין מקריבין בלילה כמו בשאר לילות ומש"ה בקרבן פסח דזמנו אינו אלא לאחר חצות שפיר הוי לילה מחוסר זמן ולפי זו הסברא שפיר יש לדמות ערלה למעשר דגבי ערלה נמי י"ל דליל שמיני אינו חשיב תוך זמנו רק הוי כמו שאר לילות וכן הסביר הגאון בעל ש"א סי' נ"ג [וע"ש שבמחכ"ת אישתמטתי' לי' דברי הירושלמי הנ"ל] אבל לר"פ דקסבר אף גבי פסח דלילה אינו מחוסר זמן א"כ ע"כ לא סבירא לי' גבי מעשר הטעם שאמרנו דליל שמיני חשיב כשאר לילות דהא זה ל"ס גבי פסח דזמנו אינו אלא לאחר חצות אלא ע"כ צ"ל לדידי' דסבר דגזירת הכתוב הוא דתוך מעל"ע לא חשיב מחו"ז גבי קרבן א"כ לפ"ז אין לדמות כלל ערלה למחו"ז דאין ענין זה לזה כלל ודו"ק. ועיין בתוס' שם ד"ה לילה שכתבו וז"ל וכן משמע בברייתא ובחגיגה לר' יוחנן וכן במנחות בפ' שתי הלחם דף י"ז ובפ' אמר להם הממונה דף כ"ט ע"ש. ומשמע דכוונתו דמכל הני מקומות מוכח דלא כאביי אבל לפי הנ"ל י"ל דאביי לא פליג כלל בזה דאמרינן בעלמא לילה אינו מחוסר זמן רק דוקא גבי פסח שאני ומטעם שכתבתי:

ואת אשר אנכי אחזה ליישב הקושיא הנ"ל גם להס"ד דר' זירא. דהנה לכאורה יש להקשות לפי מה שפסק הרמ"א ביו"ד סי' ר"ס דאם מל בתוך ח' בדיעבד יצא א"כ מאי פריך רבא הכא ותסברא העול לו כל זכר והאי לאו בר מהילא הוא הא כיון דבדיעבד יצא דילמא משום מצוה דפסח מהלינן גם בתוך חית והנראה לדעתי בזה דרבא פריך לר' זירא דפשיט מהברייתא בתוך זמנו דערל קטן חשיב ערלה א"כ על כרחך סבר ר"ז דאף דאינו צריך למולו בע"פ בתוך ח' מעכבו בפסח דאם נימא דבערב פסח צריך למול אף אם הוא בתוך ח' אינו ראי' כלל לערלות דשאר קטנים דודאי עד כאן לא מיבעי' ליה לרב חמא אלא בסתם קטנים דזמנם למול הוי ביום ח' ומשו"ה אפשר לומר דכל זמן שאין צריך למול לא חשיב ערלה אבל בקטן שצריך למולו ביום שנולד כגון יליד בית או לרב אסי דסבר בשבת דף קל"ה דיוצא דופן נימול לאחד פשיטא דחשיב ערלה כיון שבר מילה הוא ועיין בספר קרבן עדה על הירושלמי שכתב בהדי' הכי וא"כ ה"ה בקטן בערב פסח אם נימא שמחויב האב למולו משום מצוה דפסח שפיר חשיב ערלה דמה לי אם הוא בר מילה משום מצות מילה או משום פסח אלא על כרחך סבר ר"ז דפשיט מהברייתא לשאר קטנים סבירא ליה דגם בערב הפסח אין האב רשאי למול בתוך ח' ומשו"ה שפיר פריך רבא ותסברא:

והנה הטעם הא דבאמת אין האב צריך למול בערב הפסח גם להס"ד דהש"ס דחשיב ערלה צ"ל דנהי דבדיעבד יצא מ"מ לכתחילה פשיטא דאסור דהא איכא עשה דביום השמיני ימול וכיון דר"ז מוקי להברייתא דמיירי באיתיליד ביני וביני וא"כ הלא כבר עשה פסח ואנן קיי"ל כר' נתן דאכילת פסחים לא מיעכבי וליכא אלא עשה דאכילת פסחים ואין עשה דותה עשה כמו דפרכינן בפסחים דף נ"ט ע"א מכדי האי עשה והאי עשה ואין עשה דוחה עשה. מעתה מיושב קושית הרב הג' הנ"ל דאם נימא דמיירי דערב הפסח הוא יום שביעי כיון דבלילה דהוי ליל שמיני חשיב ערלם ומעכבי באכילת פסח פשיטא דרשאי למולו ביום ז' משום עשה דפסח דהא אם נימא דאינו יכול למול מעכב ג"כ עשיית הפסח דהא אף דאכילת פסחים לא מעכבי מ"מ בעינין בשעת עשי' שיהי' ראוי לאכילה ובלאו הכי הפסח פסול כדאיתא בפסחים דף ע"ח וכיון דמעכב העשיה הפסח א"כ הוא עשה שיש בו כרת ויש לנו לומר דדחי לעשה דביום השמיני כמו דאמרי' התם בפ' תמיד נשחט דיבוא עשה שיש בו כרת וידחה לעשה דהשלמה ולפי זה כיון דצריך למולו משום עשה דפסח חשיב א"כ בר מילה ולפי עה שאמרנו לעיל דכל שהוא בר מילה פשיטא דחשיב ערלה אף אם הוא תוך ח' דמה לי אם חיוב המילה הוא משום עשה דמילה או משום עשה דפסח א"כ ה"נ חשיב ערלה לכו"ע גם בערב הפסח א"כ הוי איתנייהו בשעת עשי' ומעכבי גם העשיה עד שיהא נימול מקודם ולהכי לא מצינו לאוקמי הברייתא הכי ודו"ק היטב כי זה נכון מאוד לדעתי:

והנה יש לעיין בברכות דף י"ט ע"ב בברייתא ולאחותו מה ת"ל הרי שהי' הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו יכול יטמא אמרת לא יטמא וכתב רש"י ז"ל דלמול אם בנו נמי אית בה כרת ואית דאמרי דבערבי פסחים קאי דמילת זכרים מעכבי בפסח ע"ש וכן כ' הרמב"ן ז"ל בזבחים דף ק' ומשמע מדבריהם אלו דמילה בעצמו הי' שפיר נדחית מחמת מצוה דטומאת קרובים דמצות מילה של האב ל"ח מצוה שיש בו כרת וגם טומאת קרובים לא הי' מעכבי מעשיית הפסח די"ל דמיירי שהציבור הוא טמא ושפיר עבדי פסח בטומאה רק משום דמילת זכרים הוא דמעכב מלעשות הפסח. ולכאורה אמאי לא נימא כיון דהא דלא מל הוא מחמת דמצוה דטומאת קרובים הוא דדחי למילה חשיב כמו לא אפשר ולא מעכבי כלל מילת זכרים בפסח. ואם באנו לומר ולחלק דכיון דבעצם הוא בר מילה אף דהוא אנוס מחמת מצות דטומאת קרובים לא חשיב לא אפשר ושפיר מעכב דהואיל אילו הי' מל היה יוצא בדיעבד. חדא דזה דוחק דמה לי אם הוא אנוס שישב בבית האסורים ומה לי אם הוא אנוס על פי חק התורה. ועוד הלא דעת הרמ"א ז"ל דגם מל בתוך ח' בדיעבד יצא ומ"מ פריך הגמרא התם אערלה שלא בזמנה ותסברא האי לאו בר מהילא הוא:

ואחרי התבוננתי ראיתי שיש לעורר ולומר דהא דאמרי' בסוגיא דיבמות הנ"ל דכל שנאנס ואין באפשרו למול אין מילת זכרים מעכבא בפסח היינו דוקא שנאנס משעה שהגיע זמן המילה ולא הי' סיפוק בידו למולו מעולם דאז חשיב אונס אבל אם כבר הגיע זמן מילתם עוד קודם שנאנס והתרשל מלמולם עד שנאנס אח"כ כה"ג מעכבים מילת זכרי' בפסח כיון שהי' בידו למולם מעיקרא ונראה שיש לדמות למה שכתב הרמ"א ז"ל בהגה"ה בשו"ע יו"ד סי' רל"ב ס"ק י"ב דעי שנשבע או נדר לעשות דבר תוך שנה או ביום פלוני יש לו לעשותו מיד או בשחרית כשיגיע אותו היום כו' ואם לא עשהו מיד כי אמר עדיין יש לו פנאי לעשותו ושכח או נאנס אח"כ ולא עשהו יש אומרים דמקרי אונס וי"א דלא מיקרי אונס עש"ה. והכא נמי י"ל הכא דתליא בפלוגתא דרבוותא דלדעת האגודה דלא חשיב אונס כה"ג מעכבי נמי בפסח ולדעת האחרים דחשיב אונס לא מעכבי כיון שהי' באפשרי לעול לא הי' לו להתרשל בזה. ואם נימא דכל שהי' סיפוק בידו למול ונאנס אח"כ מעכבי בפסח שפיר ניחא הא דהולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו גם לפי פירש"י ז"ל שהבאתי לעיל דמיירי במילה בערב הפסח די"ל דמיירי הכא כגון שהי' לו שהות למול את זכרי' מקודם. וביחוד לפי מאי דמוקי הגמרא בזבחים דף ק' שמת לו מה אחר חצות א"כ הי' לו שהות למול קודם חצות ומש"ה שפיר מעכב בפסח ודו"ק:

והנה לענין מילה בתוך זמנו בדיעבד כבר האריכו בזה גדולי האחרונים ז"ל ובראשם בעל ש"א שהוכיח לומר דהא דאמרינן דבדיעבד יצא היינו דהוי מעות לא יוכל לתקון אבל לא עשה מצוה כלל. וראיתו ברורה מש"ס דשבת דף קל"ז דאמרינן התם הי' לו שתי תינוקת למול כו' וקדם ומל של אחד בשבת בשבת דחייב דלא עביד מצוה.

אמנם ראיתי להגאון מטרניפאל ז"ל בספרו מנחת חינוך שהוסיף לומר דבר חדש דנהי דלא עביד מצוה מ"מ ליכא ג"כ שום איסור מלמול תוך זמנו דכיון שהוא חותך את הערלה מקודם כשיגיע יום ח' ליכא ערלה ואין לו מה לחתוך ודמיא לשורף את החמץ קודם ע"פ שאין לו שוב מה לשרוף כשיגיע זמן הביעור והאריך מאוד בזה וכתב דלא מצא בשום מקום דנימא דביום השמיני כו' יחשב ללאו הבאה מכלל עשה דדוקא ביום השמיני ולא קודם וע"כ ליכא שום איסור בזה. ואני אומר כבוד הרב במקומו מונח ודבר זה לא כיון להלכה חדא דהא קיי"ל החובל בחברו עובר בלא תעשה כדאי' בש"ס דמכות דף ט' הכהו הכאה שאין בו שוה פרוטה לוקה וא"כ אם מל בתוך ח' כיון דלא עביד מצוה מקרי חובל שלא ברשות ועובר על לאו זה ואין לומר דאין בזה לאו דחבלה דבלא"ה הי' צריך למולו ביום חי דזה אינו דמ"מ כיון דבאותה שעה שמל אותו לא הי' צריך למולו חשיב חבלה דוגמא לזה מצינו במכות דף ה' ע"א באו עדים באחד בשבת שפלוני הרג את הנפש ונמצאו זוממים ואח"כ באו עדים שבשני בשבת הרב פלוני את הנפש דחייבים דבההיא שעתא גברא לאו בר קטלא הוי וכן ה"ה הכא וזה ברור:

אולם לדעתי עכצ"ל דאיכא עוד איסור משום עשה דביום השמיני דמשמע ולא מקודם דאלת"ה מאי פריך הש"ס הכא ותסברא המול לו כל זכר והאי לאו בר מהילא הוא דלמא שפיר חייב למולו כדי שיאכל בפסח כיון דליכא שום איסור בזה ואין לומר דכיון דעכ"פ אין חיוב על האב למול תוך ח' שוב אין המילה מעכבו בפסח. זה אינו חדא דלשון הגמרא לא משמע הכי ועוד דאף שאין המילה מוטלת עלי' ג"כ מעכבי כמו שכתב המ"ל והמהרש"א דאף בנשים ג"כ מעכב מדקאמר התם כגון שהי' אביו ואמו חבושין בבית האסורין ע"ש. וגם הכא לא שייך לומר מה שאמרתי לעיל דהוי חובל דהא הכא הוי חובל ברשות אלא על כרחך דאיכא איסור משום דכתיב וביום השמיני דוקא לא קודם והנלפע"ד כתבתי. והנני ידידו הד"ש בלונ"ח.

ארי' ליב ברודא

תוכן העניינים

מצפה אריה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה