מצפה אריה· רבי אריה ליב ברודא
סימן כד
בשו"ע אה"ע סי' ל"ח ס"ק ל"ט איתא דהאומר לאשה הרי את מקודשת לי חוץ מפלוני כלומר שלא תאסר עליו אלא תהיה א"א לכל העולם ולפלוני כפנוי' הרי זו מקודשת מספק אבל אם אמר הרי את מקודשת לי ע"מ שתהי' מותרת לפלוני ה"ז מקודשת ותהי' אסורה עליו כשאר העם מפני שהתנה בדבר שאי אפשר לקיימו עכ"ל ע"ש ומשמע מלשונו דבאומר חוץ מפלוני מותרת לאותו פלוני מטעם ממ"נ דאי לא חשיב קדושי בכה"ג הא היא פנוי' ואי מהני הקדושין היא ג"כ מותרת לו דהא התנה חוץ מפלוני דיש לעיין בזה הא הרשב"א ז"ל כ' בחי' לגיטין ריש פרק המגרש בבי הא דאמר אביי התם את"ל איתא לדר' אבא בא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה חוץ מראובן ומתו שניהם מתייבמות ללוי ואין אני קורא בה אשת שני מהים מאי טעמא קדושי ראובן אהני קדושי שמעון לא אהני וכתב הוא ז"ל וז"ל והא דאמרינן קדושי שמעון לא אהני לאו למימרא דלא אהני כלל דהא ודאי אהני לאוסרה בביאה אראובן דכיון דתפסי קדושי שמעון שאם מת ראובן ויש לו בנים עדיין הוא אסורה לעלמא מחמת קדושי שמעון א"כ אפי' ראובן אסור לבוא עלי' משום דמשתמש בצד מקודש שבה לשמעון והלכך אסורה היא לשניהם עכ"ל ע"ש בדבריו אלו. מבואר בהדיא דאף דמה שאמר חוץ מפלוני מהני שלא תהי' לזה אשת איש גמורה מ"מ אותו פלוני אסור לבוא עלי' מצד אישות שיש בה לכו"ע וא"כ יש לתמוה למה סתם המחבר נגד דעת הרשב"א ז"ל ולא ראיתי מי שיעורר בזה.
והנה לכאורה דברי הרשב"א ז"ל אינם מובנים וטעמא בעי מאי איסור יש בזה כיון דאיתא לדר' אבא דבקדושין נמי מהני שיור אליבא דר' אלעזר כמו גט וא"כ כיון דגבי גט אם אמר חוץ מפלוני תנן בהדיא דר' אלעזר מתיר ואפילו אם לא התיר רק לאדם אחד ושייר לכו"ע ג"כ מהני הגט לאותו איש כדאמרינן שם בהדיא מ"ט דר' אלעזר אמר קרא ויצאה והיתה לאיש אחר אפי' לא נתגרשה אלא לאיש אחר הרי זו מגורשת ע"ש חזינן דאף דלכו"ע היא אסורה באיסור אשת איש מ"מ היא מותרת לאותו פלוני שגירשה א"כ מאי שנא דבקדושין סבר הרשב"א ז"ל דהיא אסורה לאותו פלוני. ועוד איזה איסור יש בזה ומה שמו אשר יקרא לו כיון דאיסור א"א ליכא בזה.
ואשר אנכי אחזה בזה לפרש דטעמו של הרשב"א ז"ל עפ"י מאי דאמרינן בקידושין דף י"ג ע"ב דפריך מיתת הבעל מנ"ל וקאמר הגמרא מדאסר רחמנא אלמנה לכה"ג מכלל דלכו"ע שרי ופריך ודילמא לכ"ג בלאו ולכו"ע בעשה וכתב רש"י ז"ל דהעשה היא ויצאה והיתה לאיש אחר ע"י גירושין ולא ע"י מיתה ולאו הבא מכלל עשה עשה ובתוס' ד"ה לכו"ע הביא בשם ר"י דעשה הוא ודבק באשתו ולא באשת חבירו והרשב"א ז"ל בחי' שם הביא פי' רש"י ז"ל גם הביא בשם הראב"ד ז"ל כתירץ הר"י ז"ל דהעשה הוא מקרא דודבק. וכתב עוד ואע"ג דההיא קרא בבן נח כתיב איכא למימר נאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה ע"כ ע"ש שמעינן מזה דדעת הראב"ד והר"י ז"ל דמלבד איסור א"א יש ג"כ בישראל איסור עשה מקרא דודבק באשתו ולא באשת חבירו אף היכי דליכא איסור אשת איש ולפ"ז שפיר ניחא דברי הרשב"א ז"ל הנ"ל דבקדושין דאף דאמר חוץ מפלוני וליכא לגבי' אותו פלוני איסור דא"א מ"מ כיון שהוא נעשית אשתו של זה וקנאתה שתהא אשתו לכל דבר אסורה לאותו פלוני מחמת איסור עשה דודבק באשתו ולא באשת חבירו ומשו"ה זה אינו אלא בקדושין אבל בגירושין שכבר נפסק כח האישות שהי' להבעל בהאשה והיא כבר גרושה מאשה לכן אף שהיא אסורה לכו"ע מחמת איסור אשת איש ששייר בה מותרת היא לאותו פלוני שגירשה לו כיון דהיא שוב לא חשיבה אשת איש וגם לא שייך לאוסרה משום עשה דודבק כיון שהיא גרושה לגבי בעלה ודו"ק:
ומעתה לפי האמור כל דברי הרשב"א ז"ל אינו אלא לפי דעת הראב"ד והר"י ז"ל דגבי ישראל נמי איכא עשה דודבק אבל לדעת רש"י ז"ל דהאי עשה דקאמר הגמרא שם הוא מקרא ויצאה והיתה לא שייך הכא כיון דבקידשה חוץ מפלוני אינה צריכה גט כלל לגבי דידיה וגם כל עיקר העשה אינו אלא לדעת הס"ד דפריך דמיתת הבעל מנ"ל אבל להמסקנא ליכא עשה כלל פשיטא דבקדשה חוץ מפלוני אף אם נימא דמהני הקידושין היא מותרת לאותו פלוני לגמרי וליכא שום איסור אצלו ודו"ק.
איברא דדברי הרשב"א ז"ל בקדושין שהבאתי למעלה שכתב משום דנישנית בסיני לזה ולזה נאמרה תמוהין לכאורה דהיכן מצינו שנישנית בסיני ואי משום דכתיב ואל אשת עמיתך לא תקרב הא אדרבה דרשינן מזה אשת עמיתך ולא של אחרים. ונ"ל שיש ליישב ע"פ מאי דמצינו בקדושין דף כ"א ע"ב גבי יפת תואר אשת ואפי' אשת איש וכתבו בתוס' ד"ה אשת ואע"פ דאין אישות לעכו"ם כדאיתא בפ' ד' מיתות מ"מ איכא עשה דודבק באשתו ולא באשת חבירו ע"כ ע"ש. להכי י"ל דמשו"ה חשיב כמו שנישנית בסיני מדאיצטריך התורה להתיר ביפת תואר אפי' אשת איש מכלל דבלאו הכי אסורה אולם ראיתי להרשב"א שם בקידושין דף כ"א גבי יפת תואר שעמד ג"כ בזה דאמרינן אפי' אשת איש והא אישות לית להו ודחק שם ליישב באופן אחר וצ"ע למה לא תירץ כתירץ של התוס' דמ"מ איכא עשה דודבק ומשמע דלא סבירא הכי אלא דבנכרית לישראל ליכא שום איסור תורה אפי' כשיש לה בעל ולדעתי יש להביא ראי' גדולה לדעת התוס' מהא דאמרינן בסנהדרין דף נ"ט ע"א נאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח ופריך אדרבה מדלא נשנית בסיני לבן נח נאמרה ולא לישראל ומשני ליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור ופריך והרי יפת תואר ומשני התם משום דלאו בני כיבוש נינהו ע"ש ואם נימא דישראל אינו מצווה על עשה דודבק כלל הי' להגמרא להקשות מכל אשת נכרי דאסורה לבן נח ולא לישראל אלא מוכח מזה כמ"ש התוס' דעשה דודבק איתא נמי לגבי ישראל ולדעת התוס' צ"ל דהא דקי"ל דישראל הבא על הכותית חייב משום נשג"ז ואינו אלא מדרבנן הוא רק בכותית שאין לה בעל אבל בכותית שיש לה בעל היא מה"ת. וראיתי להרב ב"ש בא"ה סי' ט"ז שהביא כן בשם התוס' הנ"ל דאם יש לה בעל עובר בעשה ודבק באשתו ולא באשת חבירו ע"ש.
היוצא מדברינו אלה דהא דכתב הרשב"א ז"ל בגיטין דבחוץ מפלוני אסורה היא לפלוני מצד אישות שיש בה לעלמא אינו אלא לדעת הראב"ד והר"י ז"ל דבישראל נמי איכא עשה דודבק אבל לרש"י ז"ל ולפי מאי דסתם המחבר שם בא"ה דבנכרית ליכא מה"ת איסור דרך זנות ולא חילק כלל בין אם היא פנויה או נשואה ועכצ"ל דליכא האי עשה דודבק גבי ישראל א"כ ה"ה גם בחוץ מפלוני היא מותרת להנשא לאותו פלוני וליכא שוב איסור בזה.
ואמינא להביא ראי' לדעת הרשב"א ז"ל מגמרא דקדושין הנ"ל מהא דאמרינן מדאסר רחמנא אלמנה לכ"ג מכלל דלהדיוט שרי ויש להקשות הא שפיר משכחת לה כגון שקדשה בעלה הראשון חוץ מכ"ג וא"כ מחמת איסור האישות היתה מותרת להכ"ג דהא גם בחיי בעלה היתה מותרת לו אבל כשמת ונעשית אלמנה היא אסורה לו משום איסור אלמנה דאף דלגבי כ"ג ל"ח אלמנה מ"מ לענין איסור כהונה י"ל דאסורה כמו דאמרינן התם לענין גט אליבא דרבנן איסור כהונה שאני ואפילו לא נתגרשה אלא מאשה לא יקחו וכתב התוס' ד"ה אפי' דגם ר"א סבירא לי' הכי דאיסור כהונה שאני דהא היכי דלא התירה לשום אדם מודה ר"א דלא הוי גט כלל וגבי גט אמרינן דאפי' לא נתגרשה אלא מאישה לא יקחו ע"ש. וא"כ הכא נמי כיון דעכ"פ הוא אלמנה לגבי כו"ע פשיטא דגם אצל כ"ג היא חשובה אלמנה. וביותר יש להקשות לפי מ"ש הר"ן והראב"ד בקדושין דף ס' ע"א בהא דאמר ר' יוחנן בא אחד וקידש' מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקידשה מעכשיו ולאחר עשרים יום כו' דכולן תופסין בה דר"י לא סבר כר' אבא אלא סבירא לי' דעד כאן לא פליגי רבנן אדר' אלעזר אלא בגט אבל בקדושין מודי דשיור אינו פוסל א"כ גם אליבא דרבנן קשה דהי' יכול הגמרא לאוקמי' בהכי אבל לפי מ"ש הרשב"א ניחא שפיר דהא גם בלא איסור אלמנה היתה אסורה ג"כ לכ"ג מצד אישות שיש בה וכמו שהיתה אסורה בחיי הבעל כן הוא אסורה נמי לאחר מיתתו אם נימא דמיתת הבעל אינה מתירה:
והנה לכאורה יש להקשות בהגמרא הנ"ל בהא דאמר אביי קדושי ראובן אהני קדושי שמעון לא אהני ופירש"י ז"ל דלא אהני מידי כיון דלא אסרה על שום אדם. ומוכח לפי"ז דבקידושין בעינן דווקא שיהא אסרה על שום אדם אבל היכי שאינה אסורה בקדושין שלו על שום אדם לא חלו הקידושין כלל לפ"ז קשה איך נפרנס הא דאמרינן התם מ"ט דר' אלעזר אמר ר' ינאי משום זקן אחד דאמר קרא ויצאה מביתו והיתה לאיש אחר אפי' לא נתגרשה אלא לאיש אחר דאיך חלין הקדושין של זה השני כלל כיון שהקדושין שלו לא אהני מידי דהא היא אסורה לכו"ע מחמת קדושי ראשון דהא לא גרשה רק לזה. וא"ל דהא קדושי שני מהני לאוסרה אראשון דז"א דהא בהאי קרא גופה כתיב ומצא בה ערות דבר ובין לב"ש דסברי בסוף המגרש דערות דבר דוקא ובין לב"ה דאמרי או ערוה או דבר עכ"פ מיירי הקרא נמי באופן זה שגרשה הראשון מחמת שנאסרה עליו א"כ הא בלא הקדושין של שני אסורה הוא לראשון.
אך זה בפשיטות יש ליישב דדוקא היכי שהוא כבר אסורה משום איסור אשת איש חשיב לא מהני אבל הכא אף דהיא אסורה לראשון משום איסור סוטה מ"מ שפיר תפסי קדושי שני דמהני לגבי ראשון למהוי א"א. ועכצ"ל הכי דאל"כ חייבי לאוין כמו ממזרת ונתינה או פצוע דכא שפסולים לבא בקהל וקיי"ל דקדושין תופסין בהם אמאי הא לא מהני הקדושין לאוסרה אעלמא דגם בלא"ה אסורין לעלמא משום שפסולים לבא בקהל אלא ע"כ דכגון זה חשיב מהני דמעיקרא לא היתה א"א ועכשיו נעשה א"א:
והנה ראיתי בס' תועפת רא"ם באו"ח סי' כ"ד אות ג' שהביא קושיא מחכם אחד על רש"י ז"ל שם בקדושין בהא דמסקינן התם דאיתקש מיתה לגירושין דכתיב ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות או כי ימות האיש האחרון וכתב רש"י ז"ל דמכי ימות האיש האחרון לבד אי אפשר למילף דמיתת הבעל מתיר משום דאיכא למימר לכו"ע בעשה ואליו בלאו וע"ז הקשה דאכתי מוכח דמותר לגמרי דהא קיי"ל בקדושין דף ע"ח דמחזיר גרושתו אינו עובר רק בקידש אבל בעל ולא קידש אינו לוקה דכתיב לשוב לקחתה והאיך יהי' משכחת לה שיועילו הקידושין כיון דבלא קידושין שלו אסורה לכו"ע בעשה וא"כ הקדושין לא אהני מידי ודמי להא דאמר אביי אי איתא לדר' אבא קדשה ראובן חוץ משמעון ואח"כ קדשה שמעון חוץ מראובן ומתו שניהם מתייבמת דקדושי שמעון לא אהני וכבר הבאתי למעלה דברי הגמרא הנ"ל והכא נמי הא הקידושין של המחזיר גרושתו לא אהני מידי. וע"ש שהקושיא הזאת מצאה חן בעיני הגאון המחבר ופלפל הרבה ביישוב קושיא זו.
ואני אומר דהקושיא מעיקרא ליתא דפשיטא דכה"ג חלין הקדושין כיון דמעיקרא לא הי' בה רק איסור עשה אבל איסור אשת איש מחמת קדושין לא הי' בה ועכשיו ניתוסף איסור ע"י קדושין ודוקא התם דכבר היא אסורה באיסור אשת איש ע"י קדושי ראובן משו"ה אמרינן דקדושי שמעון לא אהני אבל הכא כיון דמעיקרא לא הי' בה קדושין ועכשיו היא מקודשת שפיר מהני וכמ"ש למעלה וזה ברור
אבל אי קשיא לי הא קשיא לי וגדולה היא אלי לפי מה דאיתא בירושלמי בגיטין שם בסוגיא בעי ר' ירמי' הרי שאמר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה וניסת לאחר ומת האיך זה מתיר מה שאסר הראשון מילתה אמרה שמיתתו גירושין ומתירין בזה מה שאסר הראשון א"ר ירמי' לא אמר אלא שמיתתו גירושין הא נשואין לא ופירש הפני משה דסבירא לי' להירושלמי דדוקא אם מת זה השני היא מותרת לאותו שאסרה אבל אם גרשה לא. והקרבן עדה מפרש איפכא דדוקא גירושין מותרת לזה אבל מיתה איננ' מתרת וכן אמרי' התם בתר הכי גבי הא דנענה ר"ע ואמר הרי שהלכה היא וניסת לאחד מן השוק ומת והלכה וניסת לאותו שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובני' ממזרים מלתא אמרה שאין גרושין מתירין ע"ש. הרי מבואר בהדיא בירושלמי דפליג אש"ס דילן דאמרי' מודה ר' אליעזר שאם נשאית לאחר מן השוק ונתאלמנה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו ומוקי לה להא דנענה ר"ע בע"מ ע"ש בסוגיא והירושלמי לא סבירא הכי אלא סביר' לי' אליבא דר"א דחדא מינייהו מתיר דהיינו לפי' הק"ע דוקא גרושין ולפי פי' הפ"מ דוקא מיתה ואליבא דר"ע שניהם אינן מתירין לא מיתה ולא גרושין.
מעתה קשה לי על הירושלמי ממקרא מלא דכתיב לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה וקיי"ל דמחזיר גרושתו אינו חייב אלא בקידש ובעל אבל בעל בלא קדושין אינו לוקה משום דכתיב לקחתה והאיך חל הקדושין כלל הא לא אהני מידי כיון דדרשינן ויצאה והיתה לאיש אחר אפי' לא נתגרשה אלא לאיש אחר וביחוד שבירושלמי שם איתא דטעמא דר"א הוא מהך דרשה דר' ינאי מקרא הנ"ל ודרשה דר' יוחנן שהביא בש"ס דילן מקרא דאשה גרושה מאשה ואפי' לא נתגרשה אלא מאישה ליתא בירושלמי ע"ש א"כ כיון דהקרא מיירי באופן זה שלא גרשה מקודם אלא לזה שנשאה בנתים וכתיב ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות או כי ימות האיש האחרון א"כ זה האיש שהתירו כבר מת ולכו"ע היא אסורה וקיימא עוד מחמת קדושין הראשונים וא"כ כשמקדש בעלה הראשון את גרושתו הא לא מהני מידי כיון דאינה אסורה לשום אדם. ובשלמא להש"ס דילן שפיר ניחא דהא כיון שניסת בנתים לאחר נפקעו הקדושים הראשונים ובמיתת האחרון היא מותרת לכל העולם ושפיר אהני הקידושין אבל לשיטת הירושלמי קשה כנ"ל.
איברא דמהרשב"א ז"ל שהבאתי למעלה שמעינן דיש לו שיטה אחרת בהא דאמר אביי קדושי שמעון לא אהני דהוא ז"ל אינו מפרש כפרש"י ז"ל אלא כך כתב בחידושיו הא דאמרינן קדושי ראובן אהני קידושי שמעון לא אהני לאו למימרא דלא אהני כלל דהא ודאי אהני למיסרה בביאה אראובן דכיון דתפסי קדושי שמעון לגבי' לומר שאם מת ראובן ויש לו בנים עדיין היא אסורה לעלמא מחמת קדושי שמעון כו' אלא ה"ק לא אהני דיבורי' למיסרה אראובן דחוץ מראובן קאמר עכ"ל ולפירוש זה לא בעינן כלל שיהי' אהני הקדושין לגבי עלמא אלא אפילו לא אהני לאוסרה מחמת הקדושין לשום אדם ג"כ חלין הקדושין ושפיר ניחא הקושיא הנ"ל על הירושלמי אבל לשיטת רש"י ז"ל צע"ג:
עוד נראה לפע"ד דבר נאה בהא דאמרינן בקדושין דף מ"ט בעי ר"ל מהו שמייעד אדם לבנו קטן וכו' ואמר ר' זירא ת"ש איש פרט לקטן אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן ואי אמרת מייעד א"כ מצינו אישות לקטן ואלא מאי אינו מייעד אמאי קא ממעט לי' קרא תפשוט מיני' דמייעד אמר רב אשי הכא ביבם בן תשע שנים ויום אחר הבא על יבמתו עסקינן דמדאורייתא חזיא לי' מהו דתימא כיון דמדאורייתא חזי' ליה וביאתו ביאה הבא עלי' לחייב משום אשת איש קמ"ל ופירש"י ז"ל וביאתו ביאה לכל דבר וקנאה ליורשה כדתנן בן ט' שנים הבא על יבמתו קנאה. והתוס' שם הקשה על זה דלא קני אלא מדרבנן. וע' בתוס' גיטין דף מ' ע"ב ד"ה וכתב לה שהביאו בשם הרשב"ם דיבם קטן קנה יבמתו מן התורה ע"ש. והרשב"א ז"ל בחידושיו שם כתב דלפי פירש"י ז"ל מדינא הוה לן למימר דנתחייב עלה משום א"א אלא דגזרת הכתוב היא דאימעטה דאע"פ שהיא אשתו גמורה וקנאה דבר תורה שאין אדם מתחייב עלה משום אשת איש וכן פי' הראב"ד ז"ל. וקני בביאה כדגרסינן יבמה יבא עלי' כל דהו ואפ"ה ממעט רחמנא ממיתה. וקשה לי ע"ז דא"כ אמאי נאיד מלאוקמי' במייעד לבנו קטן דמאי קושיא אי מצינו אשת איש לקטן אימא אה"נ אלא דרחמנא מיעטה ממיתה כדאמרינן השתא כי מוקמת לה ביבמה לקטן עכ"ל. ולפע"ד נראה דרש"י לשיטתי' דסבירא לי' בגיטין דהא דאמר אביי קדושי שמעון לא אהני היינו דלא אהני כלל שפיר ניחא הכא דהא דהוכיח ר"ז מדאמרי' פרט לאשת קטן ש"מ דאין יעוד לקטן הכי פירושו דאם נימא דקטן מייעד על כרחך הוא אוסרה אכו"ע משום א"א דאם נימא דלא אסורה משום אשת איש הקדושין לא מהני ולא מידי דהא יעוד אינו אלא קידושין דהא בעינן דעת שניהם כדאמרי' התם וגם צריך לקדשה כמו קדושין דעלמא להכי דין אחד יש לו עם קידושין דעלמא דאמרינן דכל דלא אהני לאוסרה אעלמא אינם חלין כלל וה"ה ביעוד ומשו"ה שפיר פריך דאי אמרת מייעד וחלין הקידושין ע"כ היא נאסרת משום איסור אשת איש דאי לאו הכי לא הי' חלין הקידושין כלל ומשו"ה מוקי לה הגמרא ביבם בן תשע שנים ויום אחד דסבר רש"י ז"ל דקני לה מן התורה שתהי' אשתו לכל דבר והכא הא אהני לאוסרה על שאר האחין כדתנן ביבמות דף צ"ו ע"א בן ט' שנים ויום אחד הבא על יבמתו פסל ע"י אחין ולשיטת רש"י והראב"ד ז"ל דקנאה מדאורייתא פשיטא דגם זה הוי מדאורייתא וכן כתב הב"ש בה' חליצה סי' ק"ע ס"ק י"ב ע"ש. ועוד נראה דביבמה לא בעינן שתהי' מהני הקדושין לאוסרה אעלמא דדוקא גבי קידושין אמרינן הכי דכל עיקר הקידושין הוא דאסר לה אכו"ע כהקדש אבל יבמה שאני דאין בה ענין קדושין כלל וכל דיני' חלוקין משאר קידושין ואין צריך לקדשה כלל אלא כיון שבא עלי' אפי' בשוגג או באונס ואפי' בע"כ קנאה כדאמרי' משום דאשה הקנו לו מן השמים לכן שפיר קא ממעט קרא דיבמה דאף דקנאה מ"מ אין חייבין משום א"א ודו"ק כי זה נכון מאוד: