מצפה אריה· רבי אריה ליב ברודא
סימן כב
כבוד ידידי הרב הגדול חו"ב המפורסם מוה' זאב וואלף ני' מ"ץ דק' אולינאב.
בשבוע העבר קבלתי את מכתבו עם חדושי תורה ויען כי קשה עלי לחזור על הראשונות ע"כ אחר אחרון אני בא ובמאי דסיים כבוד מעלתו אפתח:
והנה מה שכתב כ"ת בתמורה דף ו' ע"ב גבי הא דפריך התם הא לא רבי קרא ה"א דשעיר המשתלח בעל מום ש"ד מכדי אין הגורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם. וע"ז משני רבא התם לא נצרכה כגון שהומם בו ביום וחילל על חבירו ס"ד אמינא בשלמא מעיקרא לא ידענא אי האי מוקבע לשם אבל הכא כיון דאינכר שם לא לקי קמ"ל וכתב רש"י ז"ל וז"ל והא דגרסינן הכא דראשון הוא ותירוצא דמתרץ כגון שהי' לו חולה בתוך ביתו ל"ג לי' ושבשתא הוא דלא איירי הכא במחוסר זמן אבל במ' יומא גרסינן לי' ע"ש וע"ז תמה כ"ת דאמאי דחי רש"י פי' זה הא באמת שפיר ניחא דאצטריך היכי שנעשה בעל מום אחר הגרלה שאסור לשלחו לצוק דדחייתו לצוק זו הוא שחיטתו ועבר אל בל תשחטו כדאמרי' ביומא לגבי מחו"ז וה"נ אפשר לומר גבי בע"מ ולמה דחה רש"י ז"ל הגרסא בשתי ידים על לא דבר ולכאורה יפה תמה וכמדומה שגם אנכי עמדתי על זה זה כביר בעת למדי מס' תמורה אולם אחר אשר התבוננתי ראיתי שי"ל דלא בחנם דחה רש"י זאת ומצידה תברא.
דהנה שם בגמ' דיומא דף ס"ג ע"ב אמרינן אהא דדרשינן מקרא דמחו"ז פסול לשעיר המשתלח ואיצטרך למיכתב בע"מ ואיצטריך למיכתב מחו"ז דאי אשמעי' מחו"ז משום דלא מטי' זמני' אבל בע"מ דמטי זמני' אימא לא ואי כתב רחמנא בע"מ משום דמאיס כו'. ולכאורה יש לתמוה מאי זו פירכא דלא מטי זמני' הא זה גופא הוא הפסול דאי הוי מטי' זמני' לא היה מחו"ז והי' כשר ובכולא ש"ס הוי מצינו לומר כן ולא הוה משכחת כלל למידרש מה מצינו וגם הכא גופא אמאי לא קאמר דאי אשמועינן בע"מ משום דהוי בע"מ ול"ל טעמא דמאיס.
ונראה לפע"ד דפי' הגמרא דלא מטי' זמני' היינו שלא היתה לה שעת הכושר דלס"ד השתא דאכתי לא אסיק אדעתי' הא דרבא כגון שהי' חולה ביוה"כ לא משכחת לה מחו"ז אחר רק כל שלא הגיע עדיין לח' ימים ולזה לא הי' לו שעת הכושר לכן גרע מבע"מ שהי' לו שעה הכושר קודם שנעשה בע"מ ופרכא זו דלא הי' לו שעת הכושר מלא כל הש"ס כמו בפסחים בכמה מקומות ובמנחות דף ד' ובתמורה דף כ"ט ומשו"ה לרבא שם ביומא דמוקי לקרא דמחו"ז כגון שהי' חולה א"כ מיירי הקרא דמחו"ז דאותו ואת בנו ולזה כבר הי' לו שעת הכושר א"כ לא צריך קרא גבי בע"מ שאם נעשה בע"מ אחר הגרלה שפסול לשלחו לצוק דממחוסר זמן יליף לה דהשתא ליכא למידחא מה למחו"ז דלא מטא זימני' דהא לדידי' כבר היתה לו שעת הכושר ומש"ה שפיר פירש"י ז"ל בתמורה דלרבא לשיטתי' בלתי אפשר לקיים הך גירסא ורק הגירסא שהומם וחילל על אחר וקאי לענין בל תקדישו כן נראה לפע"ד והצעתי דבר זה לפני מו"ח הגאון נ"י וקלסיה:
ומה שהקשה כ"ת בדברי הת"י שם ביומא ד"ה דמטי זמני' שהקשו ז"ל הא מקרא דמחו"ז דמוקמינן לי' השתא בהומם וחלל על אחר שמעינן ממילא דראשון נפסל משום בע"מ וע"ז עמד מעלתו הא קרא דבע"מ אתי לפסול זה האחר ומשום בל תקדישו לפי פירש"י ז"ל.
לפי מ"ש לעיל שפיר ניחא דרש"י ז"ל פי' כן אליבא דרבא דלשיטתי' אזיל אבל לפי אוקימתא דרבינא דיומא שם דמיירי בהומם וחילל על אחר א"כ לדידיה י"ל דקרא דבע"מ אתי לפסול הראשון כשהומם אחר הגרלה דדוקא קרא דמחו"ז דלא משכחת כלל בראשון אליבא דרבינא מוקמינן ליה אאחר אבל קרא דבע"מ שפיר מוקמינן לי' אראשון וכגון שהומם אחר הגרלה.
ובאמת בזה עודנה אינו מיושב דברי הת"י דמ"מ לפי קושייתם דאראשון לא צריכנא שפיר איכא למימר דקאי אשני. אך באמת נ"ל דאם נימא דבע"מ פסול בראשון אף אם נעשה אחר הגרלה ממילא ידעינן דגם השני אינו רשאי להיות בע"מ דילפינן ממחו"ז ואף דבגמ' אמרינן וצריכא דלא הוי גמרי' ממחו"ז ז"א אלא אי לח הוי מצינו בשום עקום דשעיר המשתלח בע"מ פסול אבל אחרי דמצינו דראשון בע"מ פסול אף אחר הגרלה שפיר יש למילף ממחו"ז דגם השני אינו רשאי להיות בע"מ דהא לרבינא קרא דמחו"ז מיירי בשני והא דקאמר רבא בתמורה שהומם וחילל על אחר ופרש"י ז"ל דאשני קאי ומוכח מזה דאף דידעינן דראשון פסול בע"מ מ"מ אמרינן דאיצטריך קרא מיוחד אשני היינו דרבא לשטתי' ליכא למילף ממחו"ז דבמחו"ז עצמו לא שמעינן דפסול בשני דהא לדידי' קרא דמחו"ז מיירי בראשון וכגון שהי' חולה כו' אבל לרבינא שפיר איכא למילף ממחו"ז. תדע דעכצ"ל הכי דאל"כ קשה לרבא מנ"ל דגם השני אינו רשאי להיו' מחו"ז דלמא דוקא הראשון פסול מחו"ז אבל לא הב' כמו בבע"מ דאיצטרך קרא מיוחד אב' אע"כ דאחרי דידעי' שבשעיר המשתלח פסול בע"מ בחדא שוב איכא למילף זה מזה שגם השני צריך להיות כשר ופסול ביה בע"מ ומחו"ז לכן שפיר הקשו התוס' ודו"ק.
וראיתי מה שהביא כ"ת בשם ס' מעין החכמה מהגאון מהמבורג ז"ל לישב קושיות הת"י דהי' אפשר לומר דהקרא מיירי שנעשה הראשון טריפה אחר הגרלה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל דטרפה פסול מקרא דיעמד חי הנה דברי הרמב"ם תמוה כאשר כבר עמדו עלי' נושאי כליו דבש"ס דחולין דף י"א ע"ב אמרינן יליף משעיר המשתלח כו' ניחוש דילמא טרפה הוא וכ"ת מאי נפקא מינה מכדי אין הגורל קובע לעזאזל אלא א"כ ראוי לשם הרי מוכח בהדיא דטרפה אינו פסול רק משום דאינו ראוי לשם. ולי נראה דיש ליישב דבריו ז"ל דהנה התוס' שם ד"ה יליף מפרה אדומה הקשו דדילמא משום דאוקמינן אחזקה דפרה בת שתי שנים וטרפה אינה חיה ואני אמרתי ליישב קושייתם לפמ"ש הרש"ל ז"ל הובאו דבריו בש"ך יו"ד סי' נ"ז דהא דטרפה אינה חיה רק רוב טרפה אינה חי אבל מיעוט חי ומעתה שפיר הוכיח הש"ס דאי לא אזלינן בתר רובא ניחוש דלמא הי' מהמיעוט טריפות דחיה.
והנה הרמב"ם בפ"א מהל' מעה"ק כ' דכ"מ שנא' שעיר עזים בן שתים והכ"מ הגיה שעיר עזים בן שנה שעיר בן שתים ולפ"ז שעיר המשתלח דכתיב שעיר הוא בן שנה שניה ומעתה שפיר ניחא דהש"ס לא מצי למיפרך מקרא דיעמד חי דהוי מצינו לומר דמטעם חזקה הוא כקושית התוס' ואם נימא דניחוש דילמא הוא מן מיעוט הטריפות דחיה א"כ לא איכפת לן כלל שהוא טרפה אחרי שהוא חי דמקרא דיעמד חי לא מצינו למעט רק טריפות שאינם חיים אבל לא טריפות שחיים כמו דמצינו בחולין דף ק"מ ע"א דרצה הגמרא מעיקרא לומר דקרא דשני צפרים חיות אתי למעוטי טרפה ופריך הניחא למ"ד טריפה אינה חי' אבל למ"ד טריפה חיה מאי איכא למימר ע"ש וה"ה הכא ואף דהתוס' שם ד"ה טריפות הקשו דהכא משמע דלמ"ד דטריפה חיה לא ממעטינן טרפה מחיות ובע"ז דף ה' אמרינן מנין למחוסר אבר שאסור לבן נח שנאמר מכל החי ומוכח מסוגיא דהתם דאף למ"ד דטריפה חי' ממעט טרפה מקרא דכל החי וע"ז כתבו בסוף דבריהם או שמא יש לחלק בין חי לחיות עכ"פ זה אינו מוכרח לומר כן ומדברי התוס' בעצמם נראה שהוא דוחק לכן פריך הש"ס שם בחולין דטריפה פסול משום דבעינן ראוי לשם דלפ"ז בכל ענין פסול אף אם הוא חי ושפיר מוכח דאזלינן בתר רובא דבלא"ה ניחוש דילמא טריפה הוא ומן המיעוט שחי ודו"ק. אך דברי הרמב"ם והכ"מ שכתבו דשעיר בן שתים המה תמוהים כאשר תמה המל"מ ע"ש. ועוד יותר יש לתמוה דא"כ ל"ל קרא בשעיר המשתלח למענו מחו"ז דאי לאו הכי ה"א דשפיר דמי. תיפוק לי' דשעיר הוא יותר מבן שנה. ובשלמא למאי דמשני רבא דקרא אתי למחו"ז דאותו ואת בנו שפיר ניחא אבל לפי אוקימתא דרבינא בהומם וחילל על אחר וסבר דקרא דאתי למעט דמחוסר זמן לא משכחת לה כי אם בתוך ח' ימים תמוה מאוד דאיך ס"ד דזה האחר יהי' כשר מחוסר זמן כיון דשעיר הוא בן שתים וגם הס"ד דפריך מכדי אין הגורל קובע אלא הראוי לשם עדיפא הו"ל למיפרך הא לא הוי שעיר כלל וצ"ע.
והנה ראיתי להכ"מ שכתב דאף דטריפה פסול בשעיר המשתלח משום דאינו ראוי לשם כמו דאמרי' בש"ס דחולין הנ"ל מ"מ הוצרך קרא דיעמד חי היכא דהומם וחילל על אחר. צ"ע לכאורה דלפ"ז אמאי לא עביד הש"ס דיומא הנ"ל צריכותא גם לקרא דיעמד חי דבלאו הכי אפשר למילף במה הצד:
ואשר אני אחזה בזה ליישב לפי מה שהעלתי בחידושי זה כבר לענין שחוטי חוץ דממעטינן השוחט את הטרפה בחוץ פטור משום דבעינן ראוי לפתח אהל מועד דזה דוקא בשוחט טרפה הניכרת בחוץ שהוא טרפה דסתם שוחט את הטרפה הכי משמע כמו שכתב רש"י ז"ל בקידושין דף נ"ח ע"ש אבל בשחט בחוץ ונמצאת טרפה מבפנים לא יפטור מחמת זה והטעם בזה דכיון דלא מצינו בקרא בהדיא לפטור את הטרפה רק משום דבעינן ראויה לפתח אהל מועד וטרפה אינה ראוי' לפתח א"מ וא"כ היינו דוקא בראינו שהיא טרפה אבל היכא שלא היתה טרפה מבחוץ וראויה היתה להביאה לפתח א"מ ולשוחטה דלא צריכנא לחוש כלל דילמא טרפה היא וגם אח"כ אינה צריכה בדיקה כלל מה"ת דסמכינא ארובא חשיב שפיר ראוי' לא"מ דמה לי שהיתה באמת טרפה כיון דעכ"פ ראוי' לפתח א"מ כן. אפשר לומר נמי הכא דאם נימא דלא מצינו כלל בהדיא דשעיר המשתלח טרפה פסול רק משום דבעינן שיהי' ראוי לשם א"כ אינו פסול רק אם ניכרת בחוץ שהוא טרפה דאז אינו ראוי לשם אבל אם נמצאת אח"כ טרפה מבפנים לא מיפסל בהכי דזה חשיב שפיר ראוי לשם כיון דמה"ת אין צריכה בדיקה מבפנים. רק הגמרא פריך שפיר דאי לא אזלינן בתר רובא א"כ כל הקרבנות צריכין בדיקה מבפנים דחיישינן שעא טריפה היא א"כ כל שהיא טריפה אף מבפנים חשוב אינה ראוי' לשם ומיפסל אף לשעיר המשתלח. אך ז"א אלא להס"ד דהש"ס אבל לבתר דאזלינן בתר רובא ליכא למעט בכה"ג מחמת דאינה ראוי' לשם ולהכי בעינן שפיר קרא דיעמד חי:
והנה אמרתי להביא ראי' להרמב"ם ז"ל מחולין דף ק"מ ע"א דפרכינן התם אמאי דאמרינן טריפות מחיות נפקא הניחא למ"ד טריפה חיה אלא למ"ד טריפה אינה חיה מא"ל ועוד בין למ"ד טריפה חי' ובין למ"ד טריפה אינה חי' מתנא דבר"י נפקא דתנא דבי ר"י נאמר מכשיר ומכפר בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשאו בו מכשיר כמכפר אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ עשאו בו מכשיר כמכפר ופירש"י ז"ל דמכפר בחוץ היינו שעיר המשתלח ע"ש. ואם נימא דהא דטריפה פסול בשעיר המשתלח היינו רק משום דאין הגורל קובע לעזאזל אא"כ ראוי לשם א"כ קשה האיך יליף מיני' לצפורי מצורע כיון דבשעיר המשתלח אינו פסול אלא משום דאם לא חזיא לשם לא חשיב הגרלה אבל מחמת עצמו לא פסול בי' כלל טרפה ומש"ה היכי דנטרף אחר הגרלה או אליבא דר"ש שמת אחד מהן דמביא חבירו שלא בהגרלה לא איכפת לן כלל טריפה כמו דאמרי' שם ביומא לענין בע"מ ומחו"ז א"כ בצפורי מצורע נמי צריך להיות כשר דליכא בזה טעם דהגרלה. אלא ע"כ מוכח מזה דשעיר המשתלח טריפה פסול משום דבעינן יעמד חי ובכל גוונא פסול דהוי פסול בגופו כמו גבי קרבנות פנים וא"כ יליף מזה שפיר:
ובזה מיושב תמיהת התוס' שהקשו אמה דמשני התם למיעוטי צפורי עיר הנדחת דהא נמי תיפוק לי' מתנא דבי ר"י דכיון שאסורים בהכאה לא קרינן בי' ממשקה ישראל ומחמת גודל התמי' העלו דבר חדש דכל שהי' לו שעת הכושר לא ממעטינן ממשקה ישראל וכן כתבו דהא דמשני למעוטי חליפי ע"ז ע"ש ותירוצם דחוק מאד. ע' היטב בדבריהם ועי' בחידושי הר"ן ז"ל על חולין שהביא תירוץ של התוס' ז"ל וכ' שזה דוחק וכ' עוד דיש מי שתרצו דכל הני שנויי אתיא אליבא דר"ז ולא אליבא דתנא דבי ר"י וכתב דזה ג"כ דוחק וצ"ע:
וגם ראיתי מה שהקשה כ"ת דתירוץ של התוס' אינו מעלה ארוכה אהא דמשני רבינא התם הב"ע בעוף שהרג את הנפש ה"ד אי דגמר דינא בר קטלא הוא אלא דלא גמר דיני'. וע"ז קושיות התוס' ז"ל קעה וגם נצבה דהא נוגח ודאי פסול בקרבנות כדקיי"ל בתמורה דף כ"ח ובב"ק ד"מ ע"ב ומן הצאן להוציא את הנוגח וא"כ ל"ל קרא בצפורי מצורע תיפוק לי' מתנא דבי ר"י וזה הוא קושיא חמורה מאוד ולפמ"ש לעיל שפיר ניחא דכיון דלכל הני פסולי קרבן לא מצינו בהדיא בשעיר המשתלח דמעטי' קרא ורק משום דאין הגורל קובע לעזאזל אא"כ ראוי לשם וכיון דאינו אלא משום ההגרלה לא עצינו למילף מזה לצפורי מצורע כנ"ל אבל טרפה דפסול מחמת דכתיב יעמד חי שפיר מצינו למילף לצפורי מצורע מתנא דבי ר"י. ואין להקשות דלמעט נמי מקרא דיעמד חי של עיר הנדחת ושל חליפי ע"ז ועוף שהרג את הנפש כמו דממעטינן גבי צפורי מצורע מקרא דצפרים חיות דכל הני לא חשיב חיות משום דעומדים להריגה. דז"א דדוקא היכי דלא בעינן קרא למעט טריפות דלא איצטריך דמתנא דבי ר"י נפקא לי' מוקמינן לי' למעט כל הני דעומדים להריגה אבל בשעיר המשתלח דקרא דיעמד חי איצטרך למעט טריפה אין לנו למעט את כל הני וכן משמע מהסוגיא דכל אימת דמצינו לאוקמי' למעט טרפה לא ממעטינן כל הני אחרינייתא ע"ש.
ולפ"ז מוכח מהא דפריך הש"ס בחולין שם הניחא למ"ד טריפה חי' אלא למ"ד טרפה אינה חי' מאי איכא למימר ותו בין למ"ד טרפה חיה ובין למ"ד טרפה אינה חי' מתנא דבי ר"י נפקא דאף למ"ד דטרפה חי' ממעט בשעיר המשתלח טרפה מקרא דיעמד חי וצ"ל דחילוק הוא בין חי לחיות כמ"ש התוס' שהבאתי לעיל דאם לא כן לא הוי מקשה מידי למאן דאמר טרפה חיה ודו"ק.
איברא שבגוף הדבר מה שכתב רש"י ז"ל בחולין שם כאמר מכשיר ומכפר בחוץ דמכפר היינו שעיר המשתלח יש לפקפק טובא דבקדושין דף נ"ז ע"א מבואר בהדיא דמכפר בחוץ היינו עגלה ערופה וכ"מ בכריתות דף כ"ה ע"א ורש"י ז"ל פי' שם בכריתות דמכפר בחוץ היינו שעיר המשתלח ועגלה ערופה ועיי"ש בתוס' ד"ה תנאי היא אבל לי נראה ליישב דכוונת רש"י ז"ל ליישב מה שקשה לכאורה דבקדושין ובכריתות משמע דתנא דבי ר"י תנאי הוא ובחולין משמע דכולי עלמא ס"ל כתנא דבי ר"י דהא פריך בין למ"ד טרפה חי' ובין למ"ד טרפה אינה חיה מתנא דבי ר"י נפקא לי' ולזה כיוון רש"י ז"ל בישוב הדבר דלעולם כו"ע סברי כתנא דבי ר"י דמקשינן מכשיר למכפר רק הפלוגתא היא אם נימא דמכפר בחוץ היינו עגלה ערופה שפיר איכא למגמר מיני' גם לצפורי מצורע דאסורין דהא תרווייהו אין בהן קדושה כלל אבל אם נימא דמכפר בחוץ היינו שעיר המשתלח לבד ליכא למשמע מיני' לצפורי מצורע דאסורין בהנאה דשעיר המשתלח שאני דהוה קדשי מזבח ואסור מדין מעילה כמו שאר קדשים משא"כ בצפורי מצורע ויש עוד להאריך בזה בישוב הסוגיא ועיי' בס' המקנה שם.
והנה קשה לי בזה מה שפירש רש"י ז"ל בכריתות שם במאי דמשני התם תנאי היא וז"ל אלמא ס"ל דעגלה ערופה אסורה מחיים דכי היכי דגמיר מכשיר ממכפר ה"נ יליף מכפר ממכפר כו' ע"ש קשה לפי דבריו א"כ מה בעי קרא בתמורה וביומא לפסול בע"מ ומחו"ז בשעיר המשתלח דאי לאו הכי ה"א דבע"מ ומחו"ז בשעיר המשתלח שפיר דמי אמאי נילף מעגלה ערופה דפסול בי' כל הני דכפרה כתיב בה כקדשים וה"ה לשעיר המשתלח דהוי מכפר ממכפר וצ"ע.
ובעברי בהאי ענינא ראיתי ליישב דברי רש"י ז"ל בקדושין דף נ"ז דפרכינן התם מהא דתניא שחטה ונמצאת טרפה יקח זוג לשני' והראשונה מותרת בהנאה וא"א מחיים אסורה הראשונה אמאי מותרת בהנאה ומשני הב"ע שנמצאת טרפה בבני מעיי' דלא חל קדושה עלי' כלל וכתבו בתוס' וז"ל פי' בקונט' דקס"ד כשבדק בסימני' ונמצא שנטרפה בשחיטה כגון ניקב הושט דאי נטרפה מעיקרא כגון ניקב קרום של מוח או נחתכו רגליה לא שייך ליתני נמצאת ומשני שנמצאת טרפה בבני מעיי' וקשה כי נמי נמצאת טרפה שניקבו הדקין שמא הטריפה הי' אחר הלקיחה. לכן נ"ל דמעיקרא ס"ד שניקבו הדקין ופריך ואמאי מותרת שמא אחר הלקיחה הוא ומשני שנמצאת טרפה כגון ניטל הכבד שודאי הי' משנולד עכ"ל. והנה לדעתי יש לתמוה דלמ"ד מחיים אסור' מאי מהני שנמצאת טרפה אף אם נתברר שטריפות זו הי' משנולדה דמ"מ כיון דבשעת הלקיחה לא היינו יודעים מהטרפה ולא היינו צריכין לחוש לזה א"כ הלקיחה הי' כדין וע"ש מכל הקדשים שנמצאת טרפה אחר השחיטה שיוצאין לבית השרפה כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב ה' י"א מהל' אסורי מזבח נשחטה ונמצאת טריפה הרי זו תצא לבית השריפה ע"ש וכיון דמקשינן מכשיר למכפר א"כ צפורי מצורע נמי אף שנמצאת טרפה תאסר כמו מכפר ותבעי שריפה ואפשר לומר דלזה כיוון רש"י ז"ל דכיון דהכא על כרחך לא מיירי בטריפות חוץ כגון נחתכו רגלי' אלא בטריפות פנים ואם נימא דמחיים אסורים אמאי מותרת בהנאה ואפילו אם הטריפות הי' משנולדה צריך להיות אסורה כמו כל הקרבנות כנ"ל ומשני שנמצאת טרפה בבני מעיה כלומר דבזה משכחת לה כגון שיצאה בני מעי' ונתהפכו וחזרו דהוי ודאי טריפה כמבואר בפוסקים וכגון שנתברר שזה נעשה קודם הלקיחה ושפיר הוי לקיחה בטעות ומ"מ י"ל בזה נמצאת דזה אינו ניכר בחוץ אחר שחזרו ודו"ק. ידידו הדו"ש ומברכו בכט"ס
ארי' ליב ברודא
ועיין לעיל בסוף סי' ט' ולפי האמור כאן יש להעמיד ג"כ כוונת רש"י ז"ל מאי דמפרש בחולין דף פ"ה דנמצאת טריפה היינו בבכי מעיי' על דרך זה והבן: