מצפה אריה· רבי אריה ליב ברודא
סימן י
ראיתי בספר גאון יעקב על מס' עירובין דכתב בדף ב' ע"א בהא דפריך הגמרא מאי שנא גבי סוכה דתני פסולה וז"ל ליתני ישפיל אבל ימעט לא מצי למיתנא דמשמע נמי יגביה הקרקע כדאמרי' בירושלמי ובסוכה כהאי גוונא פסולה משום תעשה ולא מן העשוי עיין תוס' סוכה דף י' ע"ב עכ"ל ע"ש ובמחכ"ת דבריו תמוהים דפשיטא דכשר כהאי גוונא ולא שייך לומר כלל בזה תעשה ולא מן העשוי אחרי שאין הפסול בסכך עצמו כמו דאיתא בהדיא בשו"ע או"ח סי' תרכ"ו סעי' ג' בהגה"ה דמותר לעשות סוכה תחת מחובר או בית ולהסירו אח"כ ולא מקרי תעשה ולא מן העשוי הואיל ואין הפסול בסכך עצמו ע"ש והכא נמי הא אין הפסול בסכך עצמו. גם הא בהדיא אמרינן בפ"ק דסוכה דף ד' ע"א דאם היתה גבוה מעשרים אמה ובא למעטה בכרים וכסתות לא הוי מועט אבל תבן וביטלו הוי מיעוט וכן אמרינן התם דאם בנה בה איצטבא כנגד דופן האמצעי על פני כולה כשרה. ומשמע דכבר היתה הסוכה מסוככת ומ"מ כשהוא ממעטה כשרה. וכן משמע בשו"ע שם סי' תרל"ג ובמג"א שם שכתב ונ"ל דאסור למעטה ביו"ט עיין סי' שי"ג ע"כ ומוכח מזה דהסוכה כבר היה מסוככת דהא לסכך ביו"ט בודאי אסור וגם אסור לנענע ביו"ט דהא היא מוקצה אלא על כרחך דכשר בכה"ג ואינו בכלל תעשה ולא מן העשוי ומה שרמז הגאון המחבר ז"ל על תוס' סוכה דף י' לא מצאתי שום רמז בזה ואף כי המעיין בספר הנ"ל יראה כי המחבר היה רב גוברי' וחד מגדולים המובהקים בדורו מ"מ אני אימר כבודו במקומו מונח ובדבר הזה שגג מאוד:
ודע דבראשית ההשקפה עלה על לבי להסתפק אם לקח סכך גזולה וסיכך סוכתו ואח"כ קנה הסכך מבעליו הראשונים אם צריך לנענע הסכך משום תעשה ולא מן העשוי דבגזל אפשר לומר דחשוב פסול בהסכך עצמו. ואם כה נימא קשה דהא אמרינן התם אבל גזל עצים וסיכך בהם אין להם אלא דמי עצים בלבד ומשמע דהסוכה כשרה ואין צריך לנענע כלל הסכך וקשה אמאי לא מפסל משום תעשה ולא מן העשוי כיון דבשעת הסיכוך הי' פסולה אלא דעם עשייתה נתכשרה משום דקני לה מפני תקנת השבים ועכ"פ הי' העשויה בפסול וכן קשה הא דפריך הש"ס בסוכה בסוגיא דאוונכרי דף ל' ע"ב וליקנינהו בשינוי מעשה ומשני קא סבר לולב אין צריך אגד וא"ת לולב צריך אגד שינוי החוזר לברייתו הוא. ואם נימא דבגזל אמרינן תעשה ולא מן העשוי הא אפילו אם שינוי החוזר לברייתו הוי שינוי נמי אין יכול לצאת בו דהא לעיל דף י"א ע"ב מסקינן דמאן דסביר' לי' לולב צריך אגד סבר דילפינן לולב מסוכה דמה סוכה תעשה ולא מן העשוי אף לולב נמי אמרינן תעשה ולא מן העשוי ובעינן שיהי' אגודתן בכשרות ואם אגיד בפסול ואח"כ נעשה בהכשר צריך לסותרן ולחזור ולאוגדן ע"ש. א"כ ה"כ כיון דבשעת אגד אכתי חשיב גזל בידי' אלא דמחמת האגד נעשה שלו ע"י שינוי מעשה עכ"פ הי' האגוד בפסול והו"ל תעשה ולא מן העשוי.
והיה בדעתי לומר ולחלק בין גזל ישראל לגזל עכו"ם דבגזל ישראל לא חשיב פסול הגוף כיון דעכ"פ כשר הוא לבעלים עצמן לצאת בו ולהכי לא שייך לפסול משום תעשה ולא מן העשוי אבל בגזל עכו"ם כיון שאינו כשר לשום ישראל למצוה כיון שהבעלים המה עכו"ם חשיב פסול הגוף ובזה הי' אפשר להעמיד כוונת רש"י ז"ל מ"ש התם דסתם עכו"ם גזלי ארעא דישראל הוא ע"ש ודו"ק:
אולם נראה דלא כן הוא אלא שבפסול גזל לא אמרינן תעשה ולא מן העשוי בין מישראל ובין מעכו"ם אחרי דלא אשתמיט שום אחד מהפוסקים להשמיענו כזאת ובה' ציצית סי' י"א סק"ו פסק הרמ"א דאם גזל צמר ועשאן חוטין כשרים לציצית ע"ש והא בציצית בעינן טוויה לשמה ואם הי' בזה חשש דהעשה ולא מן העשוי הי' מחלק בזה אחרי שיש נ"מ לענין דינא. אלא מוכח דגזל כיון דהפסול אינו בעצם אלא מחמת דבר אחר לא אמרינן בזה תעשה ולא מן העשוי. דוגמא לזה כתבי התוס' בפ' לולב הגזול דף ל"א ע"ב ד"ה באשירה לענין דיחוי אצל מצות וז"ל וללישנא קמא דפרישית דע"ז דכותי אפי' בלא ביטול יוצא כגון ביו"ט שני דלא בעי לכם קשה דהא באשירה דכותי מיירי דיש לה ביטול ואפ"ה משמע דלא יצא מדחשיב לי' דיחוי וכ"ת ביו"ט ראשון הוא דחשיב לי' דיחוי לפי שלא הי' שלו קודם ביטול א"כ מי שנתנו לו לולב ביו"ט לא יצא ואע"ג דלא דמי כולי האי דשל ע"א אין תקנה בשום אופן מ"מ כיון דמשום ע"א דאיכא השתא לא מיפסל אין לנו לחושבו דיחוי מחמת שאינו שלו ע"ש כמו כן יש לנו לומר הכא דדמי למי שנתנו לו לולב מאוגד ביו"ט דלא מיפסל משום תעשה ולא מן העשוי.
איברא דיש לומר דדבר זה אי אמרינן בגזל משום תעשה ולא מן העשוי תליא אי פסול דגזל הוא רק מחמת דלא חשיב לכם ואינו אלא ביו"ט ראשון דאז לא שייך לומר בזה תעשה ולא מן העשוי כמו שהבאתי למעלה סברת התוס' אבל אי נימא דחשיב מצוה הבאה בעבירה יש לומר גם כן דחשיב פסול בגוף כמו שאר פסולין ואמרינן תעשה ולא מן העשוי.
ובזה יש ליישב דברי הבעל המאור שהביא ראי' דלולב או סוכה הגזול אינו פסול מחמת מצוה הבאה בעבירה דלית הלכתא כר' שמעון בן יוחאי דאמר גזול דומיא דפסח מסוגיא דאוונכרי דפריך ולקני' בשינוי השם וכן הביא ראי' מהא דאמרינן גזל עצים וסיכך בהם דכשר ואמאי לא מיפסל משום מצוה הבאה בעבירה.
ולכאורה יש לתמוה אמאי לא הקשה כמו כן ממימרא דרב הונא גופא דמאי מהני יאוש ושינוי רשות נימא דמ"מ פסול למצוה משום מצוה הבאה בעבירה ואם נימא שסבר הוא ז"ל ג"כ מה שתרצו בתוס' שם ד"ה והא קניא ביאוש דמשום דקני לי' מקודם שפיר יוצא בו ולא מיפסל משום מצוה הבאה בעבירה הא לא קשיא ג"כ מה דהקשה הוא ז"ל מהא דפריך ולקנינהו בשנוי השם וכן הא דגזל עצים וסיכך בהם דהא שפיר יוצא בי' כיון דקניא לי' מכבר.
אבל לדעתי נראה לפרש דבריו דכוונתו כך הוא דאם נימא דמחמת טעמא דמצוה הבאה בעבירה פסול למצוה חשיב כמו פסול הגוף וא"כ אמאי יוצא אפילו אם נימא דהוי שינוי השם הא זה השינוי הוא נעשה אחר שכבר הי' אגוד א"כ האגוד עכ"פ הי' בפסול והו"ל תעשה ולא מן העשוי וכן קשה גבי גזל עצים כו' אע"כ דלא פסקינן כר"ש בן יוחאי וליכא פסול בגזל אלא משום דלא הוי לכם וליכא כלל הפסול דתעשה ולא מן העשוי כדברינו הנ"ל ודו"ק ומהתימא שלא ראיתי מי שהעיר בזה בספרים: