מצפה אריה· רבי אריה ליב ברודא
סימן טו
הנה ראיתי להש"ך בחו"מ סי' ל"ז ס"ק כ"ט שהביא ע"ש התוס' בפ' חזקת הבתים דף מ"ד בסוגיא דפרה וטלית שדקדקו מדכתב הרשב"ם ז"ל וכגון שמכר ראובן ללוי שלא באחריות פי' משום דאי באחריות הוי שמעון נוגע בעדות דאף דהוי יאוש ושינוי רשות מפיק לי' שמעון מלוי כיון דאין הפסד ללוי שיחזור על ראובן. וכתב הש"ך ע"ז דאין דבריהם נראין וכי בשביל שאין ללוי הפסד יוציאנו מידו הא כבר קנאו ביאוש ושינוי רשות כו'. שוב כתב גם ראיתי בנ"י שם שהביא בשם ר"י בן הרא"ש דכוונת הרשב"ם דאילו באחריות לא הוי שנוי רשות וכאילו הוא ברשות גזלן והדרי' לי' וחשיב נוגע בעדות ע"כ אינו נראה לי דמה ענין אחריות אצל שינוי רשות וכן משמע מכל הפוסקים שכתבו סתמא קנה ביאוש ושינוי רשות ולא חילקו בין מכר לו באחריות או לא ע"כ קיצור דברי הש"ך ע"ש ולדעתי נראה שדברי הר"י בן הרא"ש נכונים מאוד דמ"ש הש"ך דמה ענין אחריות לשנוי רשות. שרי לי' מרי' דאשתמיטתי' לי' שכן כתבו התוס' בב"ק בפ' מרובה דף ס"ו ע"ב ד"ה ש"מ דיאוש לא קני דאף אי יאוש לא קני מ"מ קדיש כו' דיש כאן יאוש ושנוי רשות באותן קרבנות דאין הגזלן חייב באחריותן ע"כ וכן כתבו התוס' דף ס"ז ע"א ד"ה מעיקר' חולין וז"ל בהקדישות שאין חייב באחריותן לא הוי צריך ליתן טעם זה דהא יש כאן שנוי רשות אלא בעי לאוקמי' אפי' בחטאת ואשם ואע"ג דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן א"כ מבואר בהדיא בדבריהם דכל שחייב הגזלן באחריות לא חשיב שנוי רשות. אבל לכאורה באמת צ"ע דא"כ כל מכר נמי הא המוכר חייב באחריות ואיך חשיב שנוי רשות כמו שהקשה הש"ך על הר"י בן הרא"ש. ונראה לי דבפשיטות ניחא דכל מכר דעלמא דנהי דהמוכר חייב באחריותו אינו אלא באחריות דנפשי' דהיינו אם יוציאנו מיד הלוקח שנמצאת גזולה דאחריות בע"ח ליכא במטלטלין שביד הלוקח דהא לא משתעבדי לבע"ח ומשו"ה כיון דאם נימא דקנה הלוקח ביאוש ושנוי רשות גם אם ימצא גזולה אין הנגזל יכול להוציא מיד הלוקח שוב נתבטל כל החיוב האחריות דהרי אין ביד הנגזל להוציא ממנו אם כן זה בזה תליא ועם השנוי רשות נתבטל האחריות ואיך נימא דלא חשיב שנוי רשות משום האחריות הא אי קנה שוב ליכא שום אחריות אבל בחטאת ואשם דאף אי מהני ההקדש מ"מ יש כאן חיוב אחריות דאף אם יגנב או יאבד חייב להביא אחרת במקומ' לא חשיב שנוי רשות דאכתי תורא דראובן הוא. ולפ"ז יש לפרש מ"ש הר"י בן הרא"ש ז"ל דאילו מכר לו באחריות ל"ח שנוי רשות הכי פירושו דכוונת הרשב"ם שמכר לו בסתמא ולא פירש לו אחריות דבכה"ג אינו חייב אלא באחריות דנפשי' ומחמת זה לא נתבטל שם שנוי רשות דאילו קבל עליו הגזלן בפי' כל האחריות דאתי דחייב נמי באחריות דאחריני כגון אם יוציאו עכו"ם ממנו אפילו שלא כדין כדאיתא בחו"מ סי' רכ"ה לא קנה כלל דכיון דאף אם נימא דקנה וחשיב שנוי רשות ג"כ חייב הגזלן באחריות כל כי האי גוונא לא חשיב שנוי רשות ולא קנה:
ובזה ניחא נמי הא דכתב הרשב"ם ז"ל שם דבקרקע לא מהני יאוש ושנוי רשות וסבר התוס' דכוונתו דיאוש לא מהני בקרקע וע"ז הקשו דמהירושלמי משמע דיאוש מועיל בקרקע ע"ש אבל לפי מה שבארתי י"ל דכוונת הרשב"ם דשנוי רשות לא שייך בקרקע דדוקא במטלטלין דליכא שום אחריות רק אחריות שמא תמצא גזולה ולזה עם הקנין של הלוקח נסתלק האחריות וחשיב שנוי רשות כמו שכתבתי אבל בקרקעות דגם בע"ח מצי טריף לי' מיני' א"כ גם אחר הקנין נשאר האחריות לא חשיב שנוי רשות:
שוב ראיתי להתוס' סוכה דף ל"א ע"ב ד"ה וקרקע אינה נגזלת שכתבו דמסוגיא דפרה וטלית בב"ב משמע בהדיא דבקרקע לא מהני יאוש וכתבו עוד וכי תימא משום דקא סבר יאוש כדי לא קני ושנוי רשות לא שייך בקרקע ע"ש ולכאורה תמוה למה לא שייך שנוי רשות בקרקע כמו במטלטלים אבל לפמ"ש שפיר יש חילוק גדול דדוקא במטלטלין דליכא אחריות דבע"ח הוא דחשיב שנוי רשות אבל לא במקרקע ודו"ק כי זה נראה לדעתי נכון:
ודרך אגב הנני להזכיר בזה מה שראיתי להנוב"י מהד"ת חלק אה"ע סי' ע"ז בתשובתו להגאונים ר' שמואל ור' זלמן מרגליות ז"ל שכתב וז"ל ומה שכתבתם כיון שהוא לאחר יאוש בהתירא אתי ליד הקונה והיינו טעמא דיאוש ושינוי רשות. הנה לא ראיתם דבר זה לדעתי בשום קדמון דטעמא דיאוש ושנוי רשות הוא משום דבהתירא אתי ליד הקונה כו' ע"ש ועיין בתשו' הגאון ר' סענדר מרגליות מסאטנוב בספרו תשו' מהרא"ם סי' נ"ב שהרבה להשיג על תשו' של הנוב"י הנ"ל ובתוכה כתב גם על הנ"ל שכן מבואר בתשו' הרשב"א סי' תתקס"ח ע"ש. ואחרי אלף בקשת הסליחה נעלם מאתם שכן כתבו התוס' בסוכה שהבאתי למעלה שכתבו וז"ל וכ"ת משום דקא סבר דיאוש כדי לא קני ושנוי רשות לא שייך בקרקע הא טעמא דיאוש לא קני משום דבאיסורא אתי לידי' כמפורש במרובה (דף ס"ו) והכא גבי קרקע נמי הרי נתיאש קודם שהחזיק בה הלוקח כמו גבי פרה וטלית עכ"ל הרי בהדיא דסבירי להו נמי דטעם דיאוש ושנוי רשות הוא משום דבהתירא אתי לידי' וראה זה פלא. ודע דלפי מה שכתבתי לפרש דברי הרשב"ם לחלק בין קרקע למטלטלין לענין שנוי רשות מוכח דהרשב"ם לא סבירא לי' הטעם הלז ודו"ק: