מצפה אריה· רבי אריה ליב ברודא
הוספה
שלא להוציא נייר חלק אעתיק כאן מה שאמרתי בישוב קושית גדול אחר לפי מאי דמשמע מהשטמ"ק ב"ק דף מ"א בשם הר"ר ישעי' דבן פקועה אף דלא טעון שחיטה מ"מ נחירה בעי' א"כ קשה הא דאמרינן התם דף ק"ו ע"ב איתיבי' ר"ח בר אבין היכן שורי נגנב כו' והעדים מעידין אותו שאכלו משלם תשלומי כפל ומשני הב"ע כגון שאכלו נבילה ולישני לי' כגון שאכלו טריפה כר"מ דאמר שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה ולישני' לי' בבן פקועה כר"מ דאמר ב"פ טעון שחיטה ולשיטת הרר"י הנ"ל מאי פריך ולישני לי' בבן פקועה אמאי לא נימא דבב"פ נמי כיון דטעון נחירה חייב ד' וה' על הנחירה דזהו שחיטתו כמו דאמרינן ביומא דף ס"ג גבי שעיר המשתלח דחייב משום או"ב דדחייתו לצוק זה שחיטתו לדעתי י"ל ולחלק דהתם גבי שעיר המשתלח כל עיקר ההכשר הוא הדחיי' לצוק ולהכי חשיב כמו שחיטה אבל הכא הא דמהני גבי' הנחירה הוא רק משום שכבר אהני לי' שחיטת אמו א"כ כל עיקר ההכשר של הנחירה הוא בא מחמת שחיטת אמו ולא קרינן בי' וטבחו כולו דהא האם כבר נשחט שלא על ידי פעולתו:
וע"ד פלפול אמינא ליישב עפ"י מאי דאמרינן בחולין דף ע"ה ע"א דהשוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי טעון שחיטה ואם מת טהור מלטמא במשא דד' סימנים אכשרה רחמנא ולהכי י"ל דאף דבעלמא סבר ר"מ דשחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה מ"מ בב"פ טריפה מודה גם הוא דלא שמי' שחיטה דבשלמא בטריפה דעלמא סובר ר"מ דשמה שחיטה משום דעכ"פ אהני השחיטה לטהרה מידי נבילה משא"כ בב"פ דהשחיטה לא אהני לה כלל דהא לענין טומאת נבילות כבר נטהר בשחיטת אמו ולהיתר אכילה לא אהני דהא הוי טריפה. וראיתי שכבר העיר בסברא זו הגאון רע"א בחי' ליו"ד סי' ט"ז. ולפ"ז יש לפרש לשיטת הרר"י סוגיות הש"ס על דרך זה דלבתר דפריך ולישני לי' בטריפה ודחי כר"מ דאמר שחיטה שא"ר שמה שחיטה חזר המקשן ופריך ולישני' לי' בב"פ היינו שהטריפה הי' ג"כ ב"פ. ולהכי שפיר ניחא הקושיא הנ"ל דאפי' אם נימא דלשיטת הרר"י דנחירה בעי' חשיב כמו שחיטה ובב"פ דעלמא חייב נמי ד' וה' מ"מ היכ' שהוא טריפה לפי הס"ד אפילו לר"מ פטור דהוי שחיטה שאינה ראוי' דהא השחיטה לא אהני כלל כמו שבארתי למעלה ודו"ק: