אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק ב חו"מ › סימן כט

מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא

חו"מ · סימן כט

סימן כח

להרבני הגביר כו' מו"ה לוי שטיין בע"מ ברלין:

ע"ד שאלתו כמה צריך לשלם שכר שדכנות ומע"כ ראה בספר פ"ת סי' נ' שיש ליתן שני פראצענט ודרש ממני אם נמצא באיזה ספר שיש ליתן יותר. הנה בספר פ"ת שם מבואר בשם חקי דרך דביותר מעשרה פרסאות צריך ליתן כפל וכן הוא המנהג במדינתנו ובכל מדינת ליטא ופולין אמנם כ"ז הוא מתקנות ד' ארצות והמה לא תיקנו רק במקומן ומקום משכן כ"ת עיר המעטירה ברלין לא היתה תחת ממשלת ד' ארצות ולא ידעתי איך המנהג שם כי העיקר במנהגא תליא מלתא וכן מבואר בשו"ע בכמה מקומות דבשכר סרסור אזלינן אחר מנהג המקום:

והנה לפענ"ד יש לעורר ע"ד שדכנות האידנא דנתרבו המסילות הברזל יש לומר דעשרה פרסאות לא חשוב מקום רחוק דהעיקר חשבון עשרה פרסאות הוא משום דמהלך אדם בינוני ביום אחד עשרה פרסאות והאידנא ע"י מסילות הברזל יש לנסוע הרבה יותר ביום אחד וכה"ג ראיתי להגאון רי"ש נאנטאנזהן ז"ל ביו"ד סי' שע"ה לענין אבילות:

היכי שבא האבל למקום גדול האחין דהדין ג"כ דחשבינן יותר מעשרה פרסאות לריחוק מקום והעיר הגאון ז"ל דיש להסתפק האידנא דע"י מסילת הברזל נתקרבו יותר עיי"ש:

שוב הגיע לידי ספר יוסף דעת על הלכות אבילות מהגאון ז"ל ודיבר ג"כ אודות זה והביא בשם עלה נדפסה בשם שומר ציון באלטונא שכתב להחמיר דהתורה לא ניתנה אלא בדרך מהלך הפשוט בלי תחבולות וכמו בק"פ דחשוב דרך רחוקה בט"ו מילין אף שיכול לבוא ע"י צבים ופרדים כדאיתא בפסחים דף צ"ד והגאון ז"ל הוסיף להביא ראי' ממה דאיתא במכות דף ה' בבאו עדים ואמרו פלוני הרג את הנפש בצפרא בצפורי ובאו עדים שהי' בפניא באותו יום בנהרדעא חזינן אי יכולים לבוא לא הוי זוממים ואי לאו הוי זוממין ואמרו שם מהו דתימא ליחוש לגמלא פרחא קמ"ל ולפי"ז בזה"ז שמצוי לבוא ע"י אייזענבאהן הי' מקום לומר דלא הוי זוממין וע"כ דחז"ל שיערו עפ"י טבע רוב אנשים ולא חיישינן להמצאות ותחבולות רחוקות ומ"מ מודינא דאם טענו העדים שנסעו ע"י אייזענבאהן אפשר דאין הורגין אותם ע"ש והנה כל עין רואה יתמה על דבריו אלה דהאיך כתב על אייזענבאהן דלא חיישינן להמצאות ותחבולות רחוקות אשר האייזענבאהן נתפרסם בכל קצוי ארץ ואפשר דבזמן שכתב הגאון דבריו אלה לא הי' עוד אייזענבאהן במדינת גאליציא ולא ראה ולא ידע רק עפ"י השמועה שמצוי לבוא ע"י אייזענבאהן לכן הי' בעיניו כדבר חידוש והמצאה רחוקה דלא חיישינן כמו דלא חששו חז"ל שמא באו ע"י שם כאבוה דשמואל שכתבו התוס' קדושין דף ע"ג ד"ה מאי שבא לביתו ממדה"י ע"י שם ע"ש כמו כן הי' בעיניו האייזענבאהן כמו דברים המושכלים שכל זמן שלא שזפתו עין רואה קשה להולמם ונראה כעין דבר זר. ולולא דמיסתפינא הוה אמינא דהא דאמרינן התם בש"ס פסחים דמהלך אדם ביום עשרה פרסאות לא הוי פירושו שמהלך ברגליו דלפענ"ד קשה דבר זה שיהי' בכח אדם בינוני להלך ברגליו עשרה פרסאות ביום דידוע דפרסה הוא ד' מיל ושיעור מיל הוא שליש שעה פחות ב' מינוטין כמ"ש באו"ח בהג"ה סי' רס"א א"כ עשרה פרסאות הוא קרוב לשתים עשרה שעות ביום ובשבת דף פ"ט ע"ב אמר לו ליצחק בניך חטאו אמר לפניו רבש"ע כו' דל כ"ה דלילותא כו' דל תרתי סרי ופלגי דצלותא ומיכל ודביהכ"ס כו' הרי נשאר חצי היום שהוא שש שעות פנויים להלך ואיך אמרינן כאן דמהלך אדם עשרה פרסאות שהמה צריכים קרוב לי"ב שעות להילוך בלבד ע"כ נ"ל דכך פירושו דמהלך אדם אין הכונה להלך ברגליו אלא לרכוב על החמור כי דרכם הי' להשתמש בדרך על החמורים ולהכי מדוקדק לשון הש"ס ויכול לכנוס בסוסים ופרדים ולא הזכיר חמורים מחמת כי דרך רוב ישראל לרכוב על חמורים חשוב דרך רחוקה אם אינו יוכל לבוא על החמור רק בסוסים ופרדים שהמה רצים ביותר כן נ"ל:

והנה באו"ח סי' רמ"ט איתא אין הולכין בע"ש יותר מג' פרסאות כו' ואיתא במג"א ואם הוא יושב בעגלה יוכל ללכת יותר עיי"ש הרי מצינו דשיעור של פרסאות לאו דוקא אלא הכל לפי הענין ודו"ק אח"כ ראיתי שמוח"ז הישוי"ע ז"ל באו"ח שם הביא שבספר בית יעקב הביא לעורר ע"ז מש"ס דפסחים הנ"ל ובאמת שאני התם דגלי קרא:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה