אור ברסלב

מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא

חו"מ · סימן י

סימן ט

ע"ד שאלתו שאלת חכם. הנה מבואר בש"ס ופוסקים דבני העיר בצירוף חבר העיר יכולים לעשות תקנות אפילו היכי דאיכא פסידא לאחריני ומבואר בכמה פוסקים דלא בעינן הסכמת כל בני העיר אלא סגי ברוב בני העיר שהרוב יכולים לכוף את המיעוט כן כתב הסמ"ע בהדיא בסי' קנ"ו ס"ק וא"ו דבתקנות שמתקנין הקהל כ' הרא"ש בכלל ו' דין ד' דאין יחיד יכול לבטלן דבזה כתיב אחרי רבים להטות ע"ש. ונראה מדבריו דאף אם מיחה היחיד בתחילת התקנה אין במחאתו ממש. וכן משמע מלשון הרמב"ם ז"ל שהביא הריב"ש בתשובה סי' שצ"ט וז"ל ולעולם בני העיר אינם צריכים להסכמת אדם חשוב שבעיר אלא כל שתסכימו רוב הקהל וגדוליהם הרגילים לפקח בעניני מתא תקנתם קיימת ע"ש. אולם במרדכי ב"ב הביא שיטת ר"ת דאין ביד רוב בני העיר לתקן תקנות מתחילה נגד רצון המיעוט רק אם כבר הסכימו כולם על התקנה שוב יש כח ביד הרוב להסיע על קיצתן עיין בדבריו. והנה לכאורה עלה על לבי דיש להקשות על שיטת הרמב"ן כיון דמבואר בכל הפוסקים דגם בעלי אומניות יכולין להתנות בעניני אומנתם א"כ למה נקט הברייתא בפ' לא יחפור בני העיר יכולים להתנות על השערים כו' כיון דהסוחרים בעצמם על כרחך ג"כ הסכימו לזה דהא המה ג"כ בכלל בני העיר והסוחרים אינם צריכים להסכמת בני העיר בשלמא לדעת הרמב"ן ז"ל דכל בני העיר אינם צריכים להסכמת חבר העיר עיין בסמ"ע שם ס"ק מ"ה שפיר ניחא אבל לפמ"ש הבעל הגה"ה והש"ך דגם בני העיר לא מהני הסכמתם בלי חבר העיר עכצ"ל דבני העיר הוה פירושו רוב בני העיר ואשמועינן דהרוב יכולין לכוף את המיעוט להסיע על קצתן אם נעשה בהסכם חבר העיר ומיירי בלי הסכמת הסוחרים ושפיר ניחא אמנם יש לומר דבני העיר יכולים לעשות תקנה גם על הבאים ממקומות אחרים לעשות מסחור בעירם כמו שכתב בעל ההגה"ה בחו"מ סי' ב' דטובי העיר בעירם כב"ד הגדול מכין ועונשין והפקרן הפקר ועיין בסמ"ע ס"ק י' שמביא בשם תשובת הרשב"א סי' תשכ"ט דכל ציבור במקומו כגאונים לכל ישראל שתקנו כמה תקנות לכל ישראל אבל הרדב"ז חלק ה' סי' ש"א רמ"ח כתב דאין ביד בני העיר לעשות תקנות על הבאים ממקומות אחרים ע"ש:

והנה לכאורה יש לדקדק בגמרא דב"ב דף ט' דקאמר התם ה"מ היכי דליכא אדם חשוב אבל היכי דאיכא אדם חשוב לאו כל כמיניה דמתני דלמה ליה למימר דהברייתא מיירי דליכא אדם חשוב כמו כן היה מצינו למימר דהברייתא מיירי דאיכא אדם חשוב אלא גם האדם חשוב היה בשעת התקנה דגם הוא בכלל בני העיר ולמה ליה למימר דמיירי דליכא אדם חשוב ונראה לי דמהברייתא מוכח דבני העיר הוא בלא אדם חשוב דהא קתני התם נמי ורשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי ולשנותה לכל מה שירצו ואיתא בגמרא אמר אביי מריש הוי עביד מר תרי כיסי חד לעיי דעלמא וחד לעיי דמתא כיון דשמעיה להא דא"ל שמואל לרב תחליפא בר אבדימי עביד חד כיסא ואתני עליה איהו נמי עביד חד כיסא ואתני עליה רב אשי אמר אנא אתנויי נמי לא צריכנא דכל דקא אתי אדעתא דידי אתי כו' ע"ש א"כ מוכח דהא דקתני רשאין בני עיר לעשות הוא בלא חבר עיר דאי איכא חבר עיר אין צריכין כלל להסכמת בני עיר ולפ"ז גבי להסיע על קיצתן נמי אפשר לומר כמו כן דמיירי דליכא אדם חשוב כמו ברישא דברייתא דאי איכא חבר עיר אין צריך כלל להסכמת בני עיר אלא הרשות בעצמו להסיע ובאמת זהו דעת הסוברים בחו"מ סי' ב' דגדול הדור או טובי העיר א"צ להסכמת בני העיר מעתה כ"ז לרב אשי אבל לאביי דקאמר מריש הוי עביד מר תרי כיסי ולבתר דשמעי' להא דשמואל עביד חד כיסא ואתני עליה ורבה הא ריש מתא הוא ומ"מ סבר דצריך לאתנויי ש"מ דפליג אהא דרב אשי א"כ לדידיה הא דקתני בברייתא ורשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי אין הכרח לומר דמיירי בדליכא חבר עיר אלא אפשר לומר דלעולם מיירי בדאיכא חבר עיר רק היה נמי בשעת התקנה והסכים לזה והוא נמי בכלל בני העיר ולפ"ז גם סיפא:

דברייתא מיירי בסתמא נמי כמו גוונא דרישא (דזהו באמת קצת דוחק לאוקומא דמיירי בדליכא חבר עיר) ממילא מוכח דאין ביד חבר עיר בעצמו לקנוס בלא הסכמת כל העיר וכדעת החולקים שם בסי' י"ב:

והנה לדעתי נראה להביא קצת ראיה דאין ביד גדול הדור בעצמו לעשות תקנות בלי צירוף בני העיר ממתניתין דסוף פרק א' דכריתות דף ח' ע"א מעשה שעמדו קינין בירושלים בדינר זהב ואמר רשב"ג המעון הזה לא אלין הלילה עד שיהי' בדינרין בסוף נכנס לבה"מ ולמד האשה שיש עליה ה' לידות וכו' ואם נימא שיש ביד גדול הדור לבדו לעשות תקנות למה היה צריך למידרש הכי היה לו לגזור שלא ישלמו יותר מדינרין והלא רשב"ג נשיא היה וגדול הדור אלא ע"כ לא היה בידו לבדו לגזור על השער רק בצירוף בני העיר ואולי לא רצו בני העיר לגזור וכן מצינו עוד בכמה מקומות כמו בפסחים דף ל' ע"א דאמר להו שמואל להני דזבני כנדי אשווי זביני ואי לא דרשינא לכו כר"ש אך מהתם אין ראיה דהא אתרא דרב הוי כמו דמסקינן התם בגמרא אבל מ"מ יש להביא ראיה מסוכה דף ל"ד ע"ב דאמר שמואל להני דמזבני אסא אשוו זביני ואי לא דרשינא לכו כר"ט והתם ע"כ אתרא דידיה הוי מדפריך הש"ס ולידרש להו כר"ע וע"ש בתוס' ודו"ק: מה שכתב כ"ת דאין ביד הקהל לעשות תקנה רק למיגדר מילתא הנה בשו"ע חו"מ סי' ב' בסמ"ע ס"ק י"ג מבואר דלא כן הוא אלא דלמגדר מלתא כו"ע מודי דיש רשות ביד ב"ד וטובי העיר והמחלוקת שהביא ברמ"א שם הוא דוקא שלא למיגדר מלתא ורק יש בזה צרכי הקהל ע"ש. ודע דלפי ראות עיני נראה דיש בזה שני ענינים ואין שייכות ענין תקנת הקהל הא דסי' ב' לההיא ענין דב"ב שרשאין בני העיר להתנות דהתם קא פרט ותני על המדות ועל השערים ועל שכר פועלים דבענינים אלו המה כמו בעלי אומנים באומנתם דהוי עיקר חיותם תלוי בכך ומשו"ה כו"ע מודי דיכולים להתנות ולא בעינן כלל למיגדר מילתא ואך בשאר צרכי העיר דוקא דלא תליא בהם עיקר חיותם בזה יש פלוגתא בין הקדמונים אי יכולין לתקן בלי הסכמת כל בני העיר וזהו ברור לדעתי:

ודע דבהך מעשה דטבחי בב"ב יש לי מקום עיון דכיון שהמדובר היה ביניהם שאם יעשה ביומא דחבריה לקרעו למשכיה א"כ איך חייביה רבא לשלה עבור הקריעה הא קי"ל בפרק החובל ובחו"מ דקרע כסותי ע"מ לפטור פטור ודוקא בבא לידו בתורת שמירה בעינן שיאמר ע"מ לפטור אבל באם לא בא כידו בתורת שמירה לא בעינן שיאמר ע"מ לפטור אלא שאם אמר קרע כסותי הוא פטור א"כ ה"נ כיון שהותנו ביניהם שאם יעבוד ביומא דחבריה לקרעו למשכיה הא קרע עפ"י דיבורו ואמאי חייב וקשה לחלק בין דאמר קרע כסותי סתמא לאומר בתנאי דאם כיון דהטעם הוא דעשה עפ"י דיבורו א"כ צריך להיות דגם בכה"ג הוא פטור ואולי היה המעשה שזה מחה בו שלא לקרוע אבל לא משמע כן בגמרא וצ"ע:

וע"ד מה שהקשה כ"ת דלדברי הרמב"ן ז"ל שאין שבועה חל על הנולדים א"כ למה אמרינן בכל דוכתא מושבע ועומד מהר סיני הוא אין בזה שום קושיא דהרמב"ן ז"ל בעצמו שם כתב דיש יתרון בזה חרם משבועה דבחרם עפ"י תקנת הקהל חל על הנולדים והביא ראיה ע"ז מקבלת התורה וממגילה וצומות ולשיטת הרמב"ן ז"ל שם החרם הוא אלים כמו שבועה:

והנה ראיתי בנוב"י באה"ע סי' ע"ז שכתב להביא ראיה דחרם דרגמ"ה חמור לדחות איסור דאורייתא ממ"ש הר"נ בתשובה שאין שבועה חלה עליו מחמת דאיכא תקנת הקהילות או חרם דרגמ"ה שלא לישא שתי נשים ע"ש ולדעתי יש לדחות עפ"י מה שכתב הרדב"ז בתשובה סי' ס"ה דאין אדם יכול לישבע להפסיד לאחריני דלאו כל כמיניה לאשתבועי ולאפסודי לאחריני וקרוב בעיני שהוא שבועת שוא ע"ש א"כ ה"נ שפיר כתב הר"נ דאין חל השבועה כיון דאיכא פסידא לאשה שהוא משועבד מחמת תקנת הקהילות או מחמת חדרגמ"ה ע"ש אבל מ"מ י"ל דאין כח ביד חרם דרגמ"ה לדחות איסורא דאורייתא ודו"ק. והנה זה ג"כ מבואר בתשובת הריב"ש סי' שצ"ט דתקנת ציבור חל נמי על מי שבאים מעיירות אחרים לדור בהעיר הלזו ומשמע מזה דדוקא שבא לדור בקביעות אבל בדרך ארעי לא וכן כתב הרדב"ז בסי' ש"א רמ"ח דאין בכחם לגזור על הבאים ממקומות אחרים ע"ש אך בעובדא שהביא כ"ת אשר כבר עבר עשרים שנה מעת שנעשה התקנה לבלי לשכור הפראפינאציע מהאדון רק עפ"י אופני התקנה ובכל משך הזמן עשרים שנה לא הועיל התקנה כי האדון הלזה החזיק בעצמו לדעתי מחמת זה סגי למימר דנתבטל' התקנה לפמ"ש בתשו' צ"צ בסי' מ"ד דבתקנות אנו הולכין אחר דעת מתקני התקנות ומסתמא אלו ידעי מתקני התקנות שלא יועיל להם תקנתם מאומה זמן עשרים שנה לא היו מתקנים כלל והלא אפילו בתקנת אוראנדא מבואר באחרונים שכל שנתבטל העסק מחמת החזקה ג' שנים והאדון לא נתרצה להשכיר לבעל החזקה שוב בטל החזקה ורשאי כל אדם לשכור אותו מהאדון ומכ"ש הכא שהיה עשרים שנה ביד האדון בעצמו פשיטא דנתבטל' התקנה ומה שנלע"ד כתבתי:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה