אור ברסלב

מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא

חו"מ · סימן ב

סימן א

ראיתי להגאון רע"א ז"ל בספר דו"ח בביצה דף ל"ז שהקשה אהא דאמרינן לא דנין ולא מקדישין ואיתא בירושלמי וכולן שעשו בין אונסין בין שוגגין ובין מזידין בין מוטעין מה שעשו עשוי בשבת ואצ"ל ביו"ט והביאו הרי"ף בהלכות וכתב הגאון ז"ל וז"ל וקשה לי דמ"מ בהאי דאין דנין אמאי במזיד מה שעשו עשוי הא כיון שעברו על איסור דרבנן לדון בשבת נעשו פסולין ואין דיניהם דין ואף אם נימא דכמו דפסולי עדות דרבנן צריך הכרזה ה"נ לענין פסול דיינים מ"מ הא לאותו דבר שנפסל א"צ הכרזה כמ"ש הנ"י והביאו הסמ"ע בסי' ל"ד וצע"ג עכ"ל. ובמחכ"ה לפע"ד דבריו תמוהין דאיך נימא דמחמת שדן בשבת או ביו"ט נפסל וכיון שנפסל אין דיניו דין הא אם נימא דאין דיניו דין והדין בטל הא לא עשה עבירה כלל דפשיטא דאם נימא דהדין בטל חשוב כמו פטפוטי מילין בעלמא ולא מיפסל מחמת זה רק אם נימא מה שעשו עשוי והדין קיים אז עבר על איסור דרבנן שדן בשבת ופסול מכאן ולהבא אבל לאותו דין בעצמו לא נפסל אך בזה יש לפקפק ונימא דניזיל לאידך גיסא דאם תאמר דבדיעבד מה שעשו עשוי שוב עבר עבירה דרבנן וצריך להיות הדין בטל:

אמנם לפמ"ש הר"ן ז"ל בחידושיו בחולין י"ד במתניתין השוחט בשבת וביו"כ שחיטתו כשרה והקשו הקדמונים ז"ל למה יהי' שחיטתו כשרה הא נעשה מומר שחילל שבת וע"ז כתב הוא ז"ל ואין זה כלום דבשבת נמי לא מחייב עד גמר שחיטה דמקמי הכי הו"ל מקלקל בחבורה דקיימ"ל דפטור עיי"ש א"כ הכא נמי כ"ז דלא גמר דינא לא נחשב עדיין איסור דעיקר הוא הגמר דין ומשו"ה נפסל רק מכאן ולהבא דאז נגמר העבירה:

ונ"ל דיש להביא ראיה לזה מסוגיא דפרק זה בורר דפריך הש"ס והא רבא הוא דאמר לוה בריבית פסול לעדות ומשני רבא לטעמיה דאמר רבא אדם קרוב:

אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע וקשה לי הא הטעם דאמר רבא שם בסנהדרין דף ט' אדם קרוב אצל עצמו זהו משום דאמרינן פלגינן דיבוריה כמו שכתב רש"י ז"ל וכל הקדמונים א"כ הכא אפילו אם נימא דפלגינן דיבורי' ובר בינתוס הלוה בריבית לאיש אחר מ"מ עכ"פ זה האיש דאמר לדידי אוזפי בריביתא הי' מן העדים על ההלואה א"כ נפסל מחמת שעבר על הלאו דלא תשימון עליו נשך. הן אמת שהש"ך בחו"מ סי' נ"ב כתב דרק המלוה והלוה נפסלין ולא העדים מחמת דלא משמע לאינשי אלא במלוה ולוה ודלא כט"ז יו"ד סי' קס"א דגם העדים נפסלים ע"ש והנה המ"ל בהל' מלוה ולוה האריך הרבה בדבר זה והביא טעמא של הש"ך בשם תשו' הריב"ש סי' תק"ב שכתב שלא נפסלו העדים משום דלא משמע לאינשי ואפילו את"ל דמפסלי עדים הא לא נפסלו אלא מדרבנן ופסולי דרבנן בעי הכרזה ע"כ ומסתפק המ"ל בפשט כונתו בסוף הלשון של הריב"ש ומשמע דעכ"פ מדרבנן העדים פסולים וכן הביא בשם בעל כנה"ג דאפילו במלוה ע"פ העדים פסולים ומעתה קשה דאף אי פלגינן דיבורי' הוא פסול מחמת שהי' עד על מלוה בריבית וכן קשת על הך סהד' דאמר קמי דידי אוזיף בריבית א"כ הוא נפסל על מה שהי' עד מלוה בריבית וליכא למימר דהוא לא נעשה עד אלא הי' בשעת מעשה ההלואה דזה אינו לפי מה דפסקינן בחו"מ סי' ל"ו דעדים צריכין לראות לכוין כדי להעיד אח"כ בב"ד ואם לא בא להעיד רק למחזי לא מקרי עד כשר א"כ על כרחך נתכוין זה העד דאמר קמי דידי אוזיף בריבית שבא לתכלית הזה לראות כדי להעיד א"כ נפסל משום שעבר על לא תשימון אי מה"ת או עכ"פ מדרבנן ולמה פסל רבא לבר ביניתוס משום עדותם של אלו גם לא משכחת כלל בשום פעם לפסול מלוה בריבית עפ"י עדים ולא משכחת נמי לפסול העדים מחמת עדותן דהא קי"ל אין אדם נפסל ע"י עצמו דאי אפשר לאחוז החבל בשני ראשין דאם אין הב"ד מקבל עדותן מאיזה טעם יהיו נפסלין אבל לפמ"ש דנעשו פסולין רק מכאן ולהבא שפיר ניחא ולפ"ז צריך לפרש מה שהקשו התוס' ב"מ דף ע"ב ע"א ד"ה שטר ותימא דאמאי אין העדים נפסלים כיון שעוברים על לא תשימון כו' כונתם שיהי' נפסלים מכאן ולהבא אבל משמעות התוס' לא כן הוא אלא כונתם שיהי' השטר פסול מחמת דהעדים נפסלים אך גם זה י"ל דהשטר חתמו אחר ההלואה ובשעת חתימתן כבר היו פסולים:

עוד עלה על לבי דמשכחת לה לפסול את המלוה בריבית שבאו לשם לראות את ההלואה לא כדי לראות גוף ההלואה אלא כדי להעיד לפסול את המלוה והעדים. אבל זה דוחק לפע"ד אלא יש אופן דמשכחת לה כגון שהיו אנוסים מחמת נפשות כמו שתירצו בתוס' שם על קושייתם שטרי חוב המוקדמים ע"ש גם אולי יש לומר דהא דאמרינן דלהסוברים דפסול מדרבנן זה אינו אלא לפי מה דקי"ל כאביי דמה"ת לא בעינן רשע דחמס אבל לרבא לשיטתי' דמה"ת לא מיפסל אלא רשע דחמס ס"ל לרבא דכל שאינו רשע דחמס אפילו מדרבנן לא מיפסל אבל קשה לחדש דבר זה כיון דלא מצינו דאיפלגי בזה אביי ורבא וצ"ע:

אחר כותבי כל זה ראיתי בספר שו"מ מהדורא שתיתא' סי' קל"ג כתב בשם אביו הגאון ז"ל במה שנסתפק בעל חוו"ד בסי' ק"ס בריבית דרבנן אי העדים נפסלים וע"ז אמר אביו הג' ז"ל שנעלם ממנו דברי התוס' בב"מ דף ע"ב ד"ה שטר שכתבו דמיירי בריבית דרבנן ולא נפסלו העדים כיון שאין מרויחין והיינו כו' דאף דקי"ל כאביי אדרבנן לא מקרי רשע וא"כ מבואר ספיקו של הגאון ז"ל כו' וע"ז השיב הגאון המחבר ז"ל דיש לדחות דמיירי בלא הכריזו ובאיסור דרבנן הא בעי הכרזה מיהו לפמ"ש הנ"י דלאותו עדות מפסלי אף בלא הכרזה עדיין קשה ע"ש ולפי הנ"ל אין התחלה לקושיא זו אך מלבד זה אגב שיטפא כתב האסתפקתא של החוו"ד אם העדים נפסלים בריבית דרבנן דליכא אפילו רמז מזה כלל וספיקו של החוו"ד הוא רק אם העדים עוברים על לא תשימון בריבית דרבנן ודבר זה ליכא למיפשט מדברי התוס' ובחנם כתב שנעלם מהגאון חו"ד דברי התוס':

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה