אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק ב אה"ע › סימן נב

מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא

אה"ע · סימן נב

סימן נא

בשו"ע אה"ע סי' קס"ט סעיף כ"ג איתא מנעל של ע"ז כו' לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה כשרה כו' וכתב הב"ש בס"ק כ"ב דאיירי בע"ז של עכו"ם והפקיר וכוונתו שלא לקנות המנעל כו' לפ"ז אסור לחלוץ בו מטעם שאין שלו המנעל ולר"ת איירי בע"ז של עכו"ם ובטלו ע"ש והנה אנכי לא אבין למה כתב טעם שאין המנעל שלו ולא כתב הטעם שכתבו הראשונים ונחלקו בזה רבותינו ז"ל וביותר מבואר ברשב"א בחידושיו וז"ל ומיהו לכתחילה לא תחלוץ משום שנראית כשנהנית מע"ז א"נ משום דלכל למצוה מאיס כו' ע"ש ושני טעמים הללו איתא, בחידושי המאירי ובחידושי הריטב"א ז"ל אך הרשב"א הוסיף לומר דיש מפרשים דלכתחילה לא תחלוץ משום שנהנית שניתרת להנשא ע"י כך אבל בדיעבד חליצתה כשרה דנהי דעבדא איסורא חליצתה לא מיפסלא בהכי והרמב"ן ז"ל חולק ע"ז דא"כ הי' צריך להיות דגם בדיעבד החליצה פסולה והביא ראי' מסוגיא דר"ה דף כ"ח ע"ש ושום אחד מהם לא הזכיר הטעם שאינו שלו ועוד יותר תמוה מה שסיים ולר"ת איירי בע"ז של עכו"ם ובטלו א"כ ע"כ מיירי אפילו קנאו מן העכו"ם דהא רשאי לקנותו ומ"מ פסול משום דמאיס למצוה דאי משום שאינו שלו איזה חילוק יש בין הי' מקודם של ע"ז ובטלו לבין הי' של חבירו ישראל דלכתחילה לא יחלוץ מחמת שאינו שלו ואם קנאו ג"כ אין חילוק ורשאי להב"ש לחלוץ בו אפילו לכתחילה סוף דבר שדברי הב"ש המה אצלי כספר החתום:

הן אמת שבתוס' שם כתבו וי"ל כגון שהגביה השופר והסנדל על מנת שלא לקנותו דהא תנן (לעיל דף ק"א) במנעל שאינו שלו חליצתה כשרה ע"ש אבל התוס' כתבו לענין דיעבד דכשר אבל לא כתבו דלכתחילה פסול מטעם שאינו שלו:

וכשאני לעצמי לא אדע אם בעינן שיהי' שלו ממש כמו ד' מינים שבלולב אלא דבעינן שיהי' עשוי לרגלו אבל אם נעשה לרגלו ולא שילם מעות עדיין אע"פ שלא קנה ולא נתכוין לקנותו מ"מ אפשר דחולצין בו לכתחילה כיון שנעשה לו להילוכו חשיב נעלו והא דאיתא התם בסוגיא דא"ל רב יוסף לאביי הכי קאמינא לך הב לי' ואקני' לי' ז"א אלא בגונא דהתם שהסנדל לא נעשה לפי מידת רגלו דבכה"ג בעינן לכתחילה שיהי' עכ"פ שלו והטעם בזה כתב הרשב"א דלכתחילה גזרו משום קטן או גדול שאין יכול להלך בו או שאינו חופה את רוב רגלו דכל שאינו שלו אינו עשוי כמידת רגלו ע"ש אבל אם נעשה כמידת רגלו אין צריך שיהי' שלו אף לכתחילה אחרי שנעשה: כמדתו ל"ש למיגזר בי' מעתה לפ"ז ניחא שפיר מה שכתבו הקדמונים ז"ל טעמים אחרים ולא הזכירו כלל הטעם שאינו שלו דמנעל של ע"ז אפילו אם נעשה כמידת רגלו ואח"כ הניחו לפני ע"ז לרגלו ג"כ לכתחילה לא תחלוץ מחמת שנראה כנהנית מע"ז או משום מיאוס או משום איסור הנאה מע"ז כמ"ש למעלה:

ועוד יש לפע"ד להעיר לפמ"ש הרשב"א ז"ל שם דמשו"ה סנדל של ע"ז מותר בדיעבד דמשמשי ע"ז לאו לשרפה קיימי ואית להו תקנתא בביטול ואי משום איסור הנאה מצות לאו ליהנות ניתנו ואי משום שנהנית שניתרת לעלמא בכך מ"מ עיכובא משום מצוה דרמיא עליה היא ומצוה לאו הנאה היא ע"ש א"כ איך הדין כשהחלוץ מקבל בעד החליצה מעות הרי הוא נהנה ממש ע"י המנעל צריך להיות דכשחולץ במנעל של ע"ז פסול גם בדיעבד. ובפרט לפי מה שהביא שם הרשב"א בשם הרמב"ן ז"ל לחלוק על הסוברים דהטעם דאסור לכתחילה הוא דמה שהיא ניתרת לעלמא חשוב הנאה דא"כ הי' צריך להיות דגם בדיעבד החליצה פסולה וטעמא דמילתא דכיון דאם לא יצא לא נהנה ולא עביד איסורא אמרינן דלא יצא ע"ש א"כ פשיטא דכשהחלוץ מקבל מעות ע"י החליצה צריכה להיות החליצה פסול' להרמב"ן ז"ל:

וביותר לפמ"ש הרשב"א שם להלן דף ק"ו דבחולץ ע"מ שתתן מאתים זוז צריכה ליתן דכיון דא"א לחליצה שתתבטל הרי זה כשכירות ע"ש א"כ הכא הרי הוא לוקח שכר בעד המנעל דוגמא לזה מצינו ביו"ד סי' י' גבי השוחט בסכין של משמשי ע"ז דבהמה בריאה מותר לשחוט בה דהוה מקלקל ומסוכנת אסור לשחוט והביא הש"ך בס"ק ה' דדעת הרמב"ם ז"ל דכל הבהמה אסורה ודעת הרשב"א דיוליך הנאה לים המלח ע"ש ועי' בסי' קמ"ב ונראה דדעת הרמב"ם הוא כדעת הרמב"ן דפסלינן השחיטה כי היכי דלא יהנה ולא יהא עביד איסורא א"כ הכא נמי בחלץ במנעל של ע"ז דמ"ש ותמיה לי מה שלא העירו כלל הפוסקים בזה וצע"ג:

ועוד יש לתמוה על הב"ש מהא דאיתא בגיטין דף כ' כתבו על איסורי הנאה כשר ובגט אפילו בדיעבד מעכב שיהי' של הבעל ומ"מ כשר כשכתבו על א"ה הרי מוכח דליכא למיפסל מטעם שאינו שלו ועי' שם ע"ב בתוס' ד"ה בכתובת קעקע שהעירו על הך דשלחו מתם כו' ןז"ל ואע"ג דאסור לכתוב דהא מתהני באיסורי הנאה ע"ש ולא העירו כלל דהוה אינו שלו מוכח שגם התוס' לא חשו לזה כלל ובלמדי עמדתי ע"ז ואמרתי דמטעם אינו שלו י"ל דזה בזה תליא דאם כשר לכתוב על א"ה הרי יש להבעלים זכות לדבר זה לכתוב עליו גנו וה"ה במנעל של ע"ז לחלון בו אח"כ שמעתי שכבר כתב בספר תפארת צבי חלק יו"ד בישוב דברי התוס' חולין דף ק"מ ד"ה למעוטי מ"ש וצ"ע בבהמת עיר הנדחת אם עבר והקדישה והקריבה אם הקרבן כשר ע"ש וקשה איך מהני מה שהקדיש הא אינו שלו וכתב הוא הך סברא דתליא בזה דאם הקרבן כשר הא יש להבעלים זכות ושפיר הקדישו ודו"ק:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה