מצפה אריה תנינא חלק ב· רבי אריה ליב ברודא
אה"ע · סימן א
כבוד הרב הגאון המפורסם הישיש מו"ה יהושע נ"י האבד"ק סאקאלאב:
עתה באתי להשיב לכת"ה בדבר השאלה באיש אחד מקהלתו שנשא אשה בפרייסין בהיותו דר שמה ואח"כ הי' מוכרח לצאת מן המדינה עפ"י חוקי הממשלה ולשוב לביתו לעיר סאקאלאב והאשה אינה רוצית לבוא לפה וגם הבעל אומר שהוא בעצמו ראה שזינתה אשתו עם קצב אחד ועוד העיד השמש המחזיק המרחץ שמעולם לא נכנסה לבית הטבילה ויש עוד עד בדבר הזה וגם היא עוברת על דת בחילול שבת ויוצאה בשוק וראשה פרוע וע"כ רצון כת"ה להתיר לו לישא אשה אחרת (אחרי כי אינה רוצית לקבל גט ברצונה) גם בלי מאה רבנים וענוותנותו תרבני להגיד חוות דעתי העני' וזה החלי בעזר הצור: הנה מצד אמירת הבעל שראה בעצמו שאשתו זנתה בודאי אין להתיר לישא אחרת שהרי מבואר ברמ"א אה"ע סי' קע"ח שבזמן הזה דאיכא חרם דרגמ"ה אין הבעל מהימן לומר שמאמין לדברי העד האומר שזינתה וכופין אותו לשמש עמה עיי"ש וכבר כתבו האחרונים דה"ה באומר שראה בעצמו שזינתה ג"כ הדין הכי וכן כתב המרדכי בפרק האומר בקידושין בשם רבינו שמעון דחיישינן שמא עיניו נתן באחרת עיי"ש ועיין בספר ישוי"ע אה"ע סי' ס"ח ובאמת ע"כ צריך לומר הכי דאל"כ יהיו ח"ו בנות ישראל כהפקר דכל אחד יאמר כן ומה הועיל ר"ג בתקנתו:
והנה הרמ"א כתב וז"ל וי"א דבזמן הזה שיש חרם דר"ג שלא לגרש אשה בע"כ אינו מהימן לומר שמאמינה או שמאמין לדברי העד דחיישינן שמא עיניו נתן באחרת ואומר שמאמינה אעפ"י שאינו מאמין גם מנדין אותו על האומר שמאמינה וגרם לבטל חרם דר"ג וה"ה בכל מקום שלא יוכל לגרש בנא דעת האשה וי"א דכופין אותו ומשמש עמה אעפ"י שאומר שמאמין לדברי העד כו' עיי"ש והי"א הב' הוא דעת הר"ש המובא במרדכי הנ"ל ושיטת הי"א הא' היא דאסורה עליו רק דמנדין אותו כיון שעי"ז גרם לבטל תקנת רגמ"ה ולדעתי צ"ע למה לא כתב הרמ"א האי דינא ג"כ על מי שאומר שראה בעצמו שזינתה דהא המחבר ג"כ מיירי מזה שם בסעיף הקודם לזה עוד יש לדקדק למה ייחד דבריו לומר מחרם שלא לגרש אשה בע"כ למה לא הזכיר מחרם דב' נשים אך ע"ז יש לומר דכיון דחרם דב' נשים גם אם אמת כדבריו צריך התרה ממאה רבנים וא"כ אם הרבנים לא יאמינו לי' בלא"ה אינו רשאי לישא אחרת ואם יאמינו לו מסתמא יראו ויכירו שהמעשה אמת כדבריו ומשו"ה לא דיבר רק מגט בע"כ אבל הקושיא הראשונה קשה ונ"ל דיש לומר דבדקדוק השמיט הרמ"א ז"ל דבאמת יש להתבונן הא בתקנת הרגמ"ה בתשו' מהר"ם מרוטענבערג מבואר דבגט בע"כ גם הסופר והעדים בכלל החרם א"כ איך רשאים העדים להיות עדים בזה אך אי נימא שרשאי הבעל להאמין לדברי העד וממילא נאסרה עליו שפיר רשאין העדים לחתום הגט דהמה סומכין על נאמנות של העד ולהיות גם עדי מסירה א"כ היכי שהוא אומר שראה בעצמו אין אנו צריכים לדון על הבעל כלל אם יש עליו חרם דרגמ"ה דבלא"ה לא ימצא עדים על הגט דהמה בודאי אינם רשאין להאמין לו באמירתו לחוד ודו"ק:
והנה אנכי כבר עמדתי להקשות על השיטה הא' שהביא הרמ"א ז"ל דמנדין אותו על שגרם לבטל חרם דרגמ"ה אלמא מזה דגם מה שגרם לאסור עליו חשוב ביטול א"כ יקשה הא דאיתא במכות דף ט"ו ביטלו ולא ביטלו היכי משכחת לה הא שפיר משכחת לה בכה"ג שאומר שראה בה בעצמו דבר ערוה או שמאמין לדברי העד שאומר שזינתה וזה חשוב ביטול לעשה דולו תהי' לאשה ומה לי חדרגמ"ה ומה לי עשה דולו תהי' לאשה כיון דגרם ע"י אמירתו שלא יוכל להחזירה צריך להיות דחשיב ביטול לשיטת הי"א הנ"ל. אך יש לומר דזה לא חשוב ביטול עשה כיון דמהני אמתלא לחזור מדבריו הראשונים אך עכ"פ נרויח בזה ליישב דברי רש"י ז"ל שכתב התם אמה דמשני הש"ס התם שהדירה דהיינו שמצא בה דבר ערוה והדירה והתוס' הקשו ע"ז דא"כ אינו מצוה לקיימה ולפי הנ"ל יש לומר כונת רש"י ז"ל דליכא עדים רק שאמר שמצא בעצמו בה דבר ערוה והדירה דשוב לא מהני אמתלא להפקיע איסור נדר דהא לדעת רש"י ז"ל מיירי באומר הנאת תשמישי עליך ובלא הדבר ערוה לא הי' הנדר חל כלל רק מחמת שאמר שמצא בה דבר ערוה הנדר חל וכיון שכבר הדירה לא מהני אמתלא לבטל הנדר למפרע כיון שבשעה שנדר שפיר הי' חל דאז בההיא שעתא עדיין לא הי' משועבד לה וזו היא סברא נכונה לפענ"ד ומ"מ הדבר צריך אצלי תלמוד. ולענין להתיר לו לישא אשה אחרת אפילו ע"י מאה רבנים יש חשש שמא יתן אמתלא אח"כ שכבר נשא השני' ותהי' הראשונה מותרת לו אפילו לפי דיעה ראשונה של הרמ"א שם ותהיינה לו שתי נשים כאחת:
ומה שכתב כת"ה בשם מהריב"ל דבפ"פ כופין אותו לגרש לא ידעתי הבין הלא מסתמא הוא ז"ל מיירי מצד עיקר הדין של הש"ס אבל לא מיירי לענין תקנת רגמ"ה וגם בספר בני אהובה מסתמא מיירי ג"כ רק לענין דינא דגמרא ולא מצד תקנת רגמ"ה ואין הספרים ת"י לעיין בהם ואם כן הוא תמוה לי טובא שהרי בתוס' זבחים דף ב' ע"ב ד"ה סתם אשה מבואר בהדי' דאין כופין אותו לגרשה כשזינתה ברצון שכתבו וז"ל ואפילו אם זינתה תחת בעלה מ"מ אם לא ירצה הבעל לא יגרשנה אלא שלא תשמשנו ע"ש:
ומה שכתב כת"ה לדמות למה שכתב הרא"ש דמשו"ה נאמנת האומרת גרשתני דאינה חשודה לעשות איסור שתתקלקל כל ימי' באם תנשא בלא גט דה"ה בנ"ד אם ישא עוד אשה יעבור כל ימיו על איסור חרגמ"ה לא דמי כלל דמלבד דאין לדמות איסור מיתה דא"א לאיסור תקנת ב' נשים ג"כ יש לחלק דהתם גם אם יגרשנה בעלה הראשון או ימות ג"כ אסורה לבעלה השני דנעשית סוטה כיון שנישאת מקודם אבל הכא גם אם יגרש אח"כ לאשתו ראשונה או תמות נתבטל החרם לגמרי ול"ח כל ימיו באיסור ופשוט:
ודברי הרא"ש הואיל ואתא לידן נימא בה מלתא הנה ראיתי בנו"ב מהדו"ת חלק אה"ע סי' צ"א שעמד על הרא"ש דלמה הי' להרא"ש לחדש טעם חדש בקיום דברי רב המנונא ולהוסיף דברים שתהא נשארת באיסור א"א כל ימי' ונ"ל די"ל דבאמת פריך התם רב משרשיא ממתניתין דהשמים ביני לבינך והא הכא דידעה היא דבעלה ידע בה ומשני קסבר היא גופא אמרה נהי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע עיי"ש והנה י"ל דהרא"ש סבר דשינויא דחיקא הוא וגם לעיל דפריך רב המנונא מרישא האומרת טמאה אני לך ולמה לא חש רב המנונא בעצמו לסיפא (דמתניתין רק המתין עד דמתיב רב משרשיא ע"כ השכיל הרא"ש לחדש בה דבר דהכא שאני שלא תפקיע עצמה מתחת בעלה בטענת שקר שתהא באיסור א"א כל ימי דהאי טעמא ליכא גבי השמים ביני לבינך אלא רב המנונא הכי קאמר דאפילו למשנה אחרונ' דבטמאה אני לך אינה נאמנת והרי אם באמת אמרה הלא יודעת בעצמה שהיא אסורה לבעלה והיא באיסור סוטה כל ימי' ואם אין אתה מאמין לה על כך ותאמין לה כשהיא אומרת לבעלה גרשתני הלא יש לחוש שתערים לומר לבעלה גרשתני כיון שבין כך ובין כך כל ימי' באיסור ומה לה באיסור סוטה:
ומה לה באיסור א"א ואף שא"א חמור מסוטה שזה בכרת וזה בלאו מ"מ האשה אינה יודעת לחלק בכך וגם בש"ס גופא יבמות קי"ט ע"א אמרי' מה לי איסור לאו ומה לי איסור כרת ומשו"ה צריך לחלק בין ידע בה בעל ובין לא ידע בה בעל דבידע בה בעל לא מעיזה ואין לחוש דלמא נטמאה ואומרת גרשתני ומשו"ה כתב הרא"ש ז"ל שני הטעמים:
ועוד נראה לפענ"ד בפשיטות דדברי הרא"ש ז"ל מוכרחים דאל"כ יקשה דגם באומרת טמאה אני לך משכחת אופן שתהא נאמנת גם למשנה אחרונה כגון שאומרת שגם בעלה ראה שנאנסה וידע מזה דהא מתניתין מיירי באשת כהן ובאונס כמו דמוקי לה הש"ס התם בהדי' א"כ באונס ודאי משכחת לה שנאנסה בפני בעלה ובכה"ג שאומרת דידע בעלה תהא נאמנת מטעם חזקה דרב המנונא דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה דדמי לגרשתני ובאמת לא מצינו דבר זה ועוד דאם הי' הדבר כן למה לא אמר רב המנונא להאי חזקה דאין אשה מעיזה פני' וכו' לענין טמאה אני לך וכנ"ל אלא מוכח דגם באומרת טמאה אני לך ואתה יודע מזה ג"כ אינה נאמנת וצריך להבין הטעם מזה ע"כ חידש הרא"ש ז"ל דבאומרת טמאה אני לך היא מבקשת שיגרשנה בעלה בגט ומשו"ה אינה נאמנת אפילו היכי דידע מזה אבל בגרשתני איכא עוד סברא לומר שאין אשה מפקעת עצמה מיד בעלה לישב כל ימיה באיסור ואע"ג דמתוך הסוגיא דפריך התם מהשמים ביני לבינך לרב המנונא משמע דלא נחית הש"ס לזה היינו משום דבמשנה אינו מבואר האיך הדין בכה"ג שאומרת טמאה אני לך ואתה יודע מזה אבל קושטא דמלתא הכי הוא דגם בכה"ג אינה נאמנת ומטעם שמחלק הרא"ש ז"ל ודו"ק:
אך כל זה אין נ"מ בנידון דידן כיון דהישועות יעקב מביא דהסכמת האחרונים דבזמה"ז אינו נאמן לומר שראה שזינתה:
ומ"ש כת"ה דהיא חשובה מורדת כיון שהוא אינו יכול לדור במדינת פרייסין מטעם הממשלה היא מחויבת לבוא לדור עמו פה במדינה הנה אפילו אילו יהיבנא לי' דחשובה מורדת לא הייתי מצטרף להתיר בלא מאה רבנים ואעפ"י שבספר נחלת יעקב איתא תשובת הגאון מליסא ז"ל שהתיר במורדת לישא אשה אחרת בלא התרת ק' רבנים אנא אמינא במטו מניה דלישרי לן מרן ובדבר זה הפריז על המדה וכבר כתבתי בתשובה אחת דמצדה תברא דמנ"ל דרגמ"ה חשש לתקנת אשתו הראשונה לבד דנדון מחמת זה דהיכי דהיא מורדת ואינה רוצה לציית דינא קנסינן לה ושרינן להבעל לישא אחרת הא יש לומר דהיה חושש ג"כ לתקנת אשתו השני' דלמא אח"כ יעשה שלום עם אשתו הראשונ' ויהי' לו שתי נשים ויגרע זכות של אשתו השניה ובשלמא היכא דאשתו הראשונ' נאסרה עליו אין לחוש לזה אבל במורדת יש לחוש שיעשו שלום בניהם ותהי' היא צרתה של האשה השני' אשר לקח לכן אין להתיר בלי השכמת מאה רבנים. אך כל זה במורדת ממש אבל בנ"ד אין לחושבה כלל למורדת דהא מבואר בב"ש סימן ע"ה דאין לכוף את האשה היכי שהנישואין היו במדינתה ובפרט שכאן הית' בשעת הנישואין דירתו קבועה במדינת פרייסין ואעפ"י שעכשיו הוא אונס ואינו יכול לדור שם מ"מ אין לחייבה שתלך למקום דירתו דאונס רחמנא חייבי' לא אמרינן ובכה"ג כבר הורה זקן הנו"ב מהדו"ק סי' ע"ד דאעפ"י שהוא אנוס אין לכופה וכנ"ל ומעתה לא חשובה מורדת כלל ואעפ"י שיש להתיר לו לישא אשה אחרת דעכ"פ איכא טעם נכון להתיר כדי שלא לעגן אותו ואף אם היא אינה בכלל מורדת מ"מ יש לו לגרשה ויתן כתובתה ואם אינה רוצה לקבל גט מרצונה יש להתירו ע"י מאה רבנים והשלשת כתובתה כמו שמבואר באחרונים אבל בלא מאה רבנים והשלשת כתובתה אין באפשרי כלל להסכים לזה:
ולמען ידע כת"ה כי עברתי על כל דבריו ראיתי לעורר מה שכתב כת"ה כיון דמשמשתו נדה איכא חשש זנות כיון שהיא עושה זאת משום הנאת תשמיש ליתא לפענ"ד דהא מבואר דמשמשתו נדה הוא דת משה ומבואר ברא"ש שם דרק דת יהודית הוא משום חשש זנות אבל לא דת משה וגם בלא"ה קשה להאמין שהבעל לא ידע כל אותו זמן שלא הלכה לבית הטביל' ואם ידע מזה אין לה דין עוברת על דת כמבואר בשו"ע ובפוסקים:
והנה ראיתי שאוח"ז בעל ישועות יעקב ז"ל נדחק מאוד ליישב דברי הרמ"א דלמה לא הגיה בסי' ס"ח דבזמן הזה אינו נאמן לומר פתח פתוח מצאתי כיון דמשועבד לה וכמו שכתב הרמ"א בסי' קע"ח וסיים ע"ז בזה"ל ומי שימצא מקום לתרץ דברי הרמ"א באופן אחר חכם גדול יתקרי ושכר הרבה יטול מן השמים עיי"ש והנה אף כי ידעתי מך ערכי ואיני ראוי להקרא חכם גדול תיתי לי שאני חתנו וזכיתי ליישב דבר זה בפשיטות דגבי פתח פתוח שאני דכיון שזינתה קודם נשואין א"כ בשעת החופה לא היתה ראוי' לביאה והוי חופה בטעות ולא חשוב חופה כלל ואין כאן שיעבוד דהשיעבוד הוא נעשה רק ע"י חופה וכיון דהחופה בטלה אינו משועבד לה ומשום הכי שפיר ניחא דהתם גבי פתח פתוח אם כן לפי דבריו לא התחיל השיעבוד מעולם כלל ואין כאן חזקת חיוב ואף על גב דבשעת נשואין לא הוה ידעינן מזה מ"מ בשעה שאחר כך שמצא פתח פתוח נתברר למפרע דלא הי' התחלה להשעבוד דוגמא לזה כתבי התוס' בכתובות דף כ"ב ע"א ד"ה תרי ותרי וז"ל דליכא למימר אוקי גברא אחזקתי' דאם הוא עבד לא הי' לו חזקת כשרות מעולם וא"כ הוה גילוי מילתא בעלמא הגע עצמך במי שלוה מחבירו מעות בעדים ואמר לו אל תפרעני אלא בעדים ואח"כ טוען הלוה שהמעות המה מטבעות מזויפים ורוצ' להחזירם למלוה והמלוה אינו רוצה לקבלם ואומר שאינו יודע אם המה שלו מי נימא שהלוה חייב לשלם למלוה כיון שכבר נתחייב בפני עדים שוב אינו מהימן למיפטר נפשי' בטענה זו ובודאי לא מסתבר למימר הכי כיון דלפי טענת הלוה לא מתחייב מעולם וחשיב כאומר לא הלויתני וכיון דעדים אינם יודעים להעיד על המטבעות שלא היו מזויפים לא חשיבי בדבר זה עדים כלל ועי' בט"ז חו"מ סוף סימן ע"ה א"כ הכא נמי בטענת פתח פתוח ואפילו לדעת החולקים שם על הט"ז וסביר' להו כיון שבשעת קבלת המעות הי' בחזקת חיוב הוה לי' כאומר איני יודע אם פרעתיך גם כן יש לומר דהכא גרע טפי דעיקר קנין של החופ' היא הביאה אם כן כיון דבשעת הבעילה הי' עתיד להתברר שזינתה איך אפשר לומר שהוא משועבד לה ומשום הכי לא שייך כאן לומר הך דינא מה שכתב הרמ"א בסי' קע"ח דבזמן הזה שהוא משועבד לה מחמת חרם דרגמ"ה אינו נאמן דהכא שאני דלפי דבריו לא נתחייב מעולם ודו"ק: