אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק א יו"ד › סימן פב

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

יו"ד · סימן פב

סימן פא

כבוד ידידי הרב הה"ג החוב"ק המפורסם כש"ת מו"ה שלמה מעהר האבד"ק ברייליב יע"א:

ע"ד השו"ב שסידר קידושין לאיש עם אשה אחת במוש"ק והאשה נתגרשה מבעלה ביום עש"ק שלפניו עוד פעם אחת סידר קידושין לאיש אחד שעזב אשתו וילדה ובא למחנתו ונשתדך לאשה שהיתה משודכת לאיש אחר אם יש לאיש הזה נאמנות להיות עוד שו"ב ודעת כ"ת שיש לפוסלו מאומנתו זהו תוכן השאלה: הנה אנכי כאשר התבוננתי ראיתי שיש לעיין גם באופן שעשה המעשה הרע הזה בשאט נפש איזו איסור יש בהסידור קידושין ונראה שעבר על לפני עור כו' אחרי שהבליעל זה נשא אשה בתוך ימי הבחנה אבל יש לדון טובא כיון דהוה איסור דרבנן כמו שכתבו הפוסקים ויש להסתפק אם עובר על לפני עור כשמכשיל את חבירו באיסור דרבנן ובדבר זה כבר נסתפק הגאון בעל מנחת חינוך ז"ל בקונטרס קומץ מנחה הנדפס בסוף הספר סי' רל"ב ורל"ג וכתב שבתוס' ע"ז דף כ"ב ע"א ד"ה ותיפוק לי' איתא דגם במכשיל את חבירו באיסור דרבנן איכא לאו דלפני עור כו' מדאורייתא ובתוס' חגיגה דף י"ח ע"א ד"ה חולו של מועד בסוף הדיבור מבואר דעל איסור דרבנן אינו עובר על לפני עור כו' ע"ש אמנם המעיין בתוס' ע"ז יראה דבתוס' ליתא מילת מדאורייתא וי"ל דכונתם שעובר על לפני עור מדרבנן וראיתי שכן כתב הגאון האב"ד דפה בספרו בית יצחק חלק או"ח סוף סימן ס"ד ותו העיר שם דלפי מה שכתב הנתיבות בסימן רל"ד דבעובר על איסור דרבנן בשוגג אין צריך כפרה דחשיב כאלו אכל היתר גמור ליכא איסור דלפני עור כיון דאין כאן מכשיל כלל לגבי חבירו אך מהתוס' דע"ז מוכח דלא כהנתיבות וגם דבריו דחוקים ע"ש אבל אנכי בל אבין כונתו לפרש דמה ענין התוס' דע"ז להנתיבות הא הכותי הוא עושה מלאכה בחול המועד במזיד כמו דאיתא בש"ס שם בהדיא דאמר לי' ולא ציית וגם בתוס' חגיגה כתבו דפשטא דקרא הכי הוא וצדוקין מודים בה ע"ש הר בהדיא דמיירי במזיד ובמחילת כת"ה אגב שיטפי' לא עיין יפה:

אמנם אנכי אמרתי לעורר לפי מה שכתב הנתיבות בישוב קושית התוס' שם בע"ז ד"ה אי הכי תיפוק לי' משום לפני עור שהקשו מאי קאמר אי הכי אמלתא דרשב"א גופא הי' יכול להקשות תיפוק לי' משום לפני עור ע"ש ואמרתי דלהס"ד לא הוה מצי פריך משום דסבר דכותי לא גמר דבחול המועד אסור במלאכה והוה שוגג ומשום הכי הישראל אינו עובר על לפני עור אבל לבתר דמשני דאמר לי' ולא ציית דאמר אנא גמירנא טפי מינך שוב עושה המלאכ' בשאט נפש ובמזיד פריך שפיר אי הכי תיפוק לי' משום לפני עור: שוב התבוננתי דגם לפי דברי הנתיבות מסתברא במכשיל את חבירו מזיד וחבירו עושה בשוגג עובר המכשיל על לפני עור דהנה דברי הנתיבות צריכין ביאור דמאיזה טעם דעתו נוטה דבשוגג אין צריך כפרה כיון דבאיסורא דאורייתא ודאי גם בשוגג צריך כפרה וסליחה ונראה לי ביאור הדבר דכל תקנות חז"ל היו רק לתכלית טוב ותועלת לעשות הרחקה לדאוריית' או משום סייג וגדר אבל אלו לא הי' תועלת לא היו חז"ל גוזרין כלל ומה להם להרבות באיסורין לכן לא גזרו רק במזיד אבל כשאדם שוגג ואינו יודע משום איסור כלל ולא יועיל תקנתם מאומה מעיקרא לא גזרו כלל בכה"ג כיון דלא יועיל אחר שהוא שוגג ולמדתי סברא זו מהתוס' שבת ריש פרק במה אשה דף נ"ז ד"ה בזה שכתבו בשם ר"י ז"ל שדברים שמותר לצאת בהם שאין רגילות להסירן מותר לקשור ולהתיר ברשות הרבים דליכא למיחש למידי דאם יהא זכור שבת בשעת התרה לא אתי לאתויי ואם לא יהא זכור שבת אפילו נאסור להתיר ולהסיר לא יועיל ע"ש סברתם מבואר דחז"ל לא גזרו על השוגג ללא יועיל וצריך לומר דלא דמי לאיסורי דאורייתא שהענין מתועב מצד העצם דכל איסורי תורה איסורי חפצ' נינהו כמ"ש הר"ן ז"ל בנדרים דף י"ח ע"א משא"כ איסורי דרבנן שהדברים בעצמם אינם מתועבים כלל אך חז"ל אסרו משום סייג וגדר וזה לא שייך בשוגג ומעתה במה דברים אמורים כשאדם עושה בעצמו בשוגג אבל בגונא שאחד מכשיל את חבירו והמכשיל הוא מזיד שפיר יש תועלת מגזירת חז"ל ויש כאן סייג וגדר אסרו חז"ל גם באופן שחבירו עושה בשוגג דמכל מקום המכשיל לא יבא להכשילו שהוא יודע שאסור מדרבנן וזה הוא עיקר גזירתם הרחקה מאיסורי תורה וזה ברור. ונ"ל דיש להביא ראי' ברורה לזה מחולין דף ק"ז ע"ב דבעי התם הש"ס אוכל מחמת מאכיל צריך נט"י או לא ורצה הש"ס למיפשט מהא דאמר ר' זירא אמר רב לא יתן אדם פרוסה לתוך פיו של שמש אלא א"כ יודע שנטל ידיו ודחי שאני שמש דטריד וכתב רש"י ז"ל דטריד לשמש את המסובין ישכח שלא נטל ידיו ע"ש והא שכחה מחמת טרדא חשיב שוגג כמ"ש באו"ח סי' תקכ"ז סעיף ז' ועי' במג"א ובבאר היטב ס"ק ו' ומ"מ אסור ליתן להשמש הרי מבואר דלא כמו שכתב הבית יצחק דלדעת הנתיבות בצירוף דעת המנחת חינוך מותר ליתן לכתחילה לחבירו שיעבור איסור דרבנן בשוגג ודו"ק:

אמנם מה שיש לדון עוד בזה דהנה ביור"ד סי' קנ"א סעי' א' בהג"ה איתא בשם יש אומרים הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתם היינו דוקא אם אין להם כיוצא בהם או שלא יוכלו לקנות במקום אחר:

אבל אם יכולים לקנות במקום אחר מותר (מרדכי ריש פ"ק דע"ז) ויש מחמירין ונהגו להקל כסברא הראשונה ועי' בש"ך ס"ק ו' דהמקילין הוא מטעם דבעינן דוקא כעין תרי עברי דנהרא והיש מחמירין סבירא להו דמ"מ אסור מדרבנן ודעת הש"ך דבישראל לכולא עלמא אסור מטעם דב"ד מצווין להפרישו ע"ש והנה בכהן שעושה שליח לקדש לו אשה גרושה כתבו התוס' בב"מ דף י' ע"ב ד"ה דאמר וז"ל אבל ישראל אע"ג דעובר משום לפני עור כו' כשמקדשה לכהן ע"ש נראה מדבריהם דגם באופן דמצי הכהן לקדשה בעצמו מ"מ השליח עובר על לפני עור כו' דאי לאו הכי למה פשיטא להו דאיכא לפני עור הא מצי מיירי כשהכהן יכול לקדשה בעצמו ובאמת בשיטה מקובצת הביא תירוץ אחר בשם הריטב"א דמיירי בכה"ג דליכא לפני עור משום שהי' יכול לקדשה בעצמו ע"ש ולפענ"ד יש לומר דדעת התוס' דכאן חשיב כאילו לא הי' יכול הכהן לקדשה בעצמו דאלו הי' מקדשה בעצמו הי' עובר על לאו דלא יקח משא"כ עכשיו דזה בזה תליא דאם מקרי השליח בר חיובא משום לאו דלפני עור פטור המשלח וע"כ חשיב כמו בתרי עברי דנהרא. ולכאור' דברי התוס' צריכין עיון דהאיך אפשר למיפטר המשלח מטעם דהשליח עובר על לפני עור הא אם המשלח פטור על לאו דלא יקח דחשבינן אותו כאלו לא עביד עבירה האיך עובר השליח על לפני עור לא תתן מכשול הא אצל המשלח אין כאן מכשול וי"ל משום האשה דהא קיימ"ל דגם היא מוזהרת כדאיתא ביבמות דף פ"ד ע"ב אבל יש עדיין לפקפק לפי מה דאיתא בנודע ביהודא קמא סי' פ"א תשובת הגאון ר' צבי הירש אבד"ק גלוגא ורצה לחדש דכהן שנשא גרושה אעפ"י שמכשילין זה את זו וזו את זה אינם עוברים על לפני עור כיון ששניהם עוברים על לאו דאיסור כהונה והמה מכשילים זה את זה וראי' לזה ממה שכתב המשנה למלך בפרק ד' מהלכות מלוה ולוה הלכה ו' דהא דאין לוקין על לאו דלפני עור משום דהוה לאו שאין בו מעשה ואם איתא דכהן שנשא גרושה עוברים על לפני עור הא משכחת לה שיהי' עובר על לפני עור ע"י מעשה ע"ש ולפי"ז יש להקשות על התוס' הנ"ל דלמה יהי' השליח עובר על לפני עור כיון שהאשה ג"כ היא עצמה מכשלת אמנם דבריו תמוהין ואמינא כד ניים ושכיב אמר להדא שמעתתא דאישתמיטתי' לי' ש"ס מפורשת ב"מ סוף פרק איזהו נשך דף ע"ד ע"ב מלוה עובר בכולם ולוה עובר משום לא תשיך לאחיך ולאחיך לא תשיך ולפני עור לא תתן מכשול הרי בהדיא דשניהם מלוה ולוה דאע"ג דעוברים על הלאוין ומכשילים זה את זה עוברים על לפני עור וגם ראייתו תמוה דאטו לא משכחת לה לאו דלפני עור ע"י מעשה הא כשמושיט כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבן נח הא עושה מעשה בידים ממש אלא המשנה למלך הביא דבר זה בשם החינוך והחינוך לשיטתי' דס"ל כל שאפשר לעבור בלי מעשה חשיב לאו שאין בו מעשה וגם כשעושה ע"י מעשה הוא פטור ממלקות והמשנה למלך הביא שם דעת החינוך לעיל מזה ויותר תמוה בעיני על הגאון נו"ב בעצמו שהשיג על דבריו בתשובתו סי' פ"ב למה לא סתר דבריו אלה עפ"י הנ"ל:

עוד יש לדון בהשאלה שלפנינו לפי מה שכתב בשיטה מקובצת בב"מ הנ"ל דיש לומר דהשליח אינו עובר על לאו דלפני עור כיון דבקידושין גופא ליכא עבירה לפי מה דקיימא לן דקידש ולא בעל אינו לוקה א"כ הכא בנ"ד כיון דאיסור לישא בתוך צ' יום אינו אלא משום הבחנה א"כ בנשואין אכתי לא נעשה עבירה כלל דשיטת הרמב"ם ז"ל דאם עבר ונשא בתוך צ' יום אין צריך לגרש אלא מפרישין אותם וא"כ אין הקידושין עבירה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות סוטה פרק ב' הלכה ט' עבר ונשא מעוברת חבירו או מינקת חבירו הרי זו שותה שאין כאן עבירה עכ"ל וי"ל דאפילו לפי מה שכתבו התוס' דיש בקידושין איסור לפני עור זה אינו אלא באיסור כהונה דאח"כ כשבעל עובר ג"כ בלאו דלא יקח אבל לא במקדש תוך צ' יום וכנ"ל: ועתה נחזור נא לדברי הקומץ מנחה דכשמכשיל את חבירו באיסור דרבנן עובר על לאו דלפני עור מן התורה מטעם וכי גרע דבר זה ממשיאו עצה שאינה הוגנת לו במילי דעלמא דעובר על לפני עור מן התורה ע"ש ואנכי תמה אקרא מי איכא מידי דאלו עשה העברה בעצמו עובר רק על איסור דרבנן וכשגורם לחבירו לעשות עובר איסור דאורייתא ועוד יותר לפי מה שהעלתי במקום אחר דלאו זה דלפני עור לא תתן מכשול עובר גם אם לא אהני מעשיו וחבירו ניצל מהמכשיל ע"י סיבה אחרת דמ"מ זה המכשיל עשה את שלו והי' מכוין להכשיל את חבירו והתורה אמרה לא תתן מכשול וזהו עצם העבירה מה שנתן המכשול וגם הבאתי ראי' לזה מדברי המשנה למלך בשם החינוך דחקר טעם מנה שאינו לוקה על לאו דלפני עור ואי נימא דלא נגמר' העבירה אלא אח"כ כשחבירו נכשל על ידו א"כ הוה תמיד בהתראת ספק וגם היכן מצינו דבר כזה שיחייב מלקות כשלא עשה העבירה בשלימות רק נגמר ע"י מעשה שעושה אדם אחר דוגמא לזה איתא במכות דף ט"ז ע"א דפריך הש"ס אלא אונס ביטלו ולא ביטלו היכי משכחת לה כגון שקבל לה קידושין מאחר ופריך אי שוויתי' שליח איהי קא מבטלי' לי' ע"ש אלא ודאי דבשעה שנתן המכשול תיכף הוא עובר על לפני עור. שוב ראיתי שבספר יד מלאכי סי' שס"ז הביא להקת גדולי המחברים דשקלי וטרי בזה והעלו ג"כ דגם באופן שלא בא אח"כ למכשול על ידו מ"מ הוא עבר על לפני עור כשנתן המכשול ע"ש. מעתה לפי"ז אין הדבר אפשר כלל שיהי' עובר על לפני עור באיסור דרבנן דלאו ק"ו הוא ומה העובר על איסור דרבנן אינו עובר מן התורה הבא להכשיל ולא הכשיל יהי' עובר על לאו מן התורה דוגמא לזה איתא שם סוף ע"א ולאו ק"ו הוא הסוקל אינו נסקל הבא לסקול ולא סקל אינו דין שלא יסקל וכה"ג איתא במנחות ט"ו ע"א ומה המפגל אינו מתפגל הבא לפגל ולא פיגל אינו דין שלא יתפגל ע"ש א"כ הכא נמי איתא להאי ק"ו לכן אי אפשר שיהי' לאו דאורייתא בנותן מכשול באיסור דרבנן:

ועוד דאם כה נימא איך משכחת לה ביאות אסורות רק מדרבנן כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות סוטה הלכה ח' כגון שבא על ארוסתו בבית חמיו הא כיון שהכשיל זה את ארוסתו באיסור דרבנן הא עבר על לאו דלפני עור לא תתן מכשול ושוב אין האיש מנוקה מעון של איסור דאורייתא וכן בש"ס כתובות דף ל"ה ע"ב אמרינן מאי שניות לעריות אילימא עריות ממש שניות מדברי סופרים כיון דמדאורייתא חזיא לי' אמאי אין לה קנס ומאי פריך הא שפיר יש לומר כיון שהוא עובר בביאתו על לאו דלפני עור שהוא מכשיל אותה באיסור דרבנן משום הכי לא חזיא לי' מן התורה וגם בשיטה מקובצת הקשה שם מאי שנא מנתינה דדוד גזר עליהם והוה דרבנן ומכל מקום תנן בהדי' במתניתין דאין לה קנס וכתב לחלק דשאני שניות שהגזירה הוא מצד הרחקה מעבירה מעתה לענין קנס לא הפקיעו חכמים עיי"ש ואי נימא דאיכא לאו דלפני עור מאי מהני דלא הפקיעו חכמים כיון שהיא אסורה עליו מדאורייתא משום לאו דלפני עור:

אבל מכל מקום יהי' איך שיהי' עשה זה השו"ב בהסדרי קידושין נבלה גדולה וחילל שם שמים ברבים ואם הי' נתברר הדבר שעשה במזיד ובשאט נפש הי' ראוי לקונסו הרבה ולהזהירו כמו דאיתא ביו"ד סי' ס"ד סעי' כ' דטבח שדרכו לנקר הבשר ונמצא אחריו חוטין או קרומין מלמדין אותו ומזהירין אותו ובפתחי תשובה הביא:

תשובת עבודת הגרשוני סי' ט"ו בעובדא דטבח שמכר בשר שלא נמלח בתוך ג' ימים ולא הודיע להלוקחים דג"כ אין מעבירין אותו משום דהוה רק איסור דרבנן וכל שכן בנידן דידן שלפי מה שהעלתי לא עבר על לפני עור רק מדרבנן אבל מתוך כותלי מכתב כת"ה הכרתי שהשו"ב הזה מתנצל עצמו בטענת שוגג הייתי והנה הדין מבואר ביו"ד בסי' קי"ט סעי' ז' דטבח שהוציא טריפות מתחת ידו אין לו התנצלות לומר שוגג הייתי אכן הש"ך הביא בשם מהרי"ו מיהו באדם ידוע לירא שמים ומדקדק במעשיו אין מעבירין אותו ואמרינן בודאי משגה הוא עיי"ש ובנידן דידן אף שטענת שוגג רחוק מאוד מ"מ כפי מה שעיינתי בתשובת מהרי"ו גם בעובדא דידי' הי' התנצלות על דרך רחוק ומ"מ כתב שלא לדקדק אחריו כולי האי לביישו ולהכלימו בשתי ידים עיי"ש שהרבה לכתוב דברים כבושים הנכנסים ללב ועיין בכתובות דף ל"ג נהרי בי' מעיקרא אמרי אישתלין ע"ש שנראה שאפילו בזמן מועט יכולים להתנצל את עצמם בטענת שכחה מעתה מכל הדברים הנאמרים יבין כ"ת איך דעתי נוטה שאף על פי שאין להעבירו מאומנותו מכל מקום נכון להזהירו ולהתרותו ואולי גם לקונסו כפי מה שאדם יראה לעינים ובפרט אנשי יראי ה' יסתכלו בעינים פקוחות ואשרי משכיל אל דל:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה