אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק א יו"ד › סימן עה

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

יו"ד · סימן עה

סימן עד

בדבר הקאניאק שנעש' מפסולת יין של סתם יינם אי מותר או אסור שהעולם נהגו בו היתר וגם בהיותי נתאכסן אצל גיסי המנוח הרב המפורסם ירא ושלם ר' מרדכי פינקעלשטיין ז"ל בבריסק הגיד לי כי ראה מכתב הגאון ר' יצחק אלחנן ז"ל מקאוונא שכתב להתיר לשתות הקאניאק. ע"כ אמרתי לעיין בזה וזה החלי בעזר הש"י:

הנה איתא בשו"ע יו"ד סי' קכ"ג סעי' כ"ד אגוא"ה אדריינט"י של עכו"ם אסור בהנא' וכ' בהגה"ה פי' דבריו יין שרף שעושין מיין נסך אע"פ שאינו רק זיעה מן הנסך הרי הוא כאיסור עצמו. ועי' בפ"ת שמביא את הצ"ל סי' ע"ה דה"ה היין שרף שנעש' מחרצנים וזגים של עכו"ם ולא כאשר מגידים המון עם כו' (היינו שהבע"ב אמרו שנוהגים בזה היתר) שאין חילוק בין הנעשה מיין נסך ובין הנעשה מחרצנים וזגין ע"ש דפשיטא להצ"צ דיש ג"כ לאסור הקאניאק שעושין מסתם יינם. אמנם מה דפשיטא לי' לבעל צ"צ מיבעי' לי טובא דמה שכתב הצ"צ דזהו מתניתין מפורשת החרצנים והזגים של גוים אסורים כו' א"כ דין אחד להם עם מה שנעש' מיין נסך. דבריו צודקים בזה אבל י"ל דזה דוקא ביין שרף שעושין מיין נסך היינו שהגוים עושין יין שרף מיין נסך ולהכי אסור משום דחשיב כאיסור עצמו וכן איתא בש"ס ע"ז כ"ט ב' דפריך אהא דקתני במתניתין והחומץ של עכו"ם שהי' מתחילתו יין פשיטא משום דאחמיץ פקע לי' איסוריה. ומשני רב אשי הא אתא לאשמוענין דחומץ שלנו ביד עכו"ם א"צ חותם בתוך חותם ע"ש וכן איתא התם בגמרא גבי יין מבושל. והנה לכאור' יש להקשות דמאי פריך פשיטא משום דאחמיץ פקע לי' איסורי' וכן:

פשיטא משום דאיבשל פקע לי' איסורי' דמאי פשיטותא הוא הא מצינו דדם שנתבשל או שמלחו פקע לי' איסורי' דמדאורייתא דם שבשלו או שמלחו שרי כדאיתא בפוסקים וצ"ל דדוקא דם דלא הוה אלא איסור אכיל' משא"כ יין נסך דהוה איסור הנאה לא שייך למימר הכי דהא מ"מ נהנה מהאיסור וכמו דמצינו בחמץ שחרכו אחר זמנו אסור בהנא' כיון שכבר נאסר. מעתה זה לא שייך לדידן דקי"ל דהאידנא סתם יינן שרי בהנא' ואינן אסורין אלא בשתיה בזה יש לומר דכל שנעש' חומץ או מבושל פקע לי' איסורי' דאין על זה תורת יין נסך כיון דאיתבטיל מתורת יין:

שוב ראיתי שהחילוק בין איסור הנא' לאיסור אכיל' בדבר שנשתנ' כמעט מפורש יוצא מדברי רש"י ז"ל ע"ז מ"ו ב' שכתב אית דגרסי המשתחוה לחטין קמחן מהו למנחות וא"א לומר כן דכיון דתלוש נינהו נאסרו בהנא' להדיוט כו' וכיון דנעש' ע"ז תו מאי מהני להו שינוי לא מבעי' ע"ז דכתוב והיית חרם כמוהו כל שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוה אלא אפילו כל איסור הנאה כן וכל הנעשה ממנו נאסר דהא הנאה היא עכ"ל הרי בהדיא כמ"ש דדוקא באיסורי הנאה לא מהני שינוי אבל באיסורי אכילה מהני שינוי דהא כתב הטעם דהא הנאה היא מוכח דבלא"ה הי' מותר. וע' בתוס' שם ד"ה יש שינוי כתבו בתירוצם דמדאורייתא ודאי פשיטא לי' דיש שינוי בנעבד כמו באתנן אלא מדרבנן הוא דקא מיבעיא ליה משום דע"ז יש לאסור אע"ג שנשתנ'. ועי' ברמב"ם פרק ג' מה' איסורי מזבח הל' י"ד שכ' המשתחוה לקמה חטיה מותרין למנחות שהרי נשתנה א"כ כ"ש בסתם יינם מסתברא לומר דאחר שנשתנה פקע איסור שתיית סתם יינם:

וראיתי בחו"ד סי' צ"ט ס"ק ה' שכתב לענין ביטול איסור לכתחיל' דהא דסבירא להו לרוב הפוסקים דמה דאין מבטלין איסור לכתחיל' אינו אלא מדרבנן זהו רק באיסורי אכילה אבל באיסורי הנאה אסור מדאורייתא שהרי הביטול גופי' הנאה הוי כמו דאסור לפטם בהמה באיסורי הנאה מהאי טעמא שנהנה מאיסורי הנאה אע"ג דהבהמ' לא נאסרה עי"ז. ומצאתי שגם מוח"ז הישי"ע כתב ג"כ הכי שם ע"ש. ואל תקשה דהא התם בדיעבד מותר לאחר הביטול דשאני התם דהאיסור ליתא בעין שהרי נתבטל בתערובות משא"כ כשנשתנה דמ"מ דבר האסור הוה בפני עצמו. ואין להקשות ממה דקי"ל דכל הנשרפין אפרן מותר אמאי לא נאסר מהאי טעמא שהאפר בא מא"ה והרי נהנה דשאני הני דמצותן בשריפ' ואינו שורפו בשביל הנאתו אלא בשביל המצוה שצותה התורה לשרוף וחשיב לא אפשר ולא קא מכוון ולהכי הנקברין אפרן אסור כדאיתא בתמור' דף ל"ד במתניתין וע' בירושלמי פרק ג' דערלה הלכה ג' באבנים מנוגעות שעשאן סיד פליגי התם אי עלו מטומאתן או לאו רצה הש"ס מעיקרא לומר דפליגי ג"כ אי אסורות בהנאתן או מותרות ומסיק דלא כן הוא אלא דלכו"ע אסורות בהנאה. ופריך הש"ס מהא דכל הנשרפין אפרן מותר ומשני שאני התם דכתיב נתיצה נתיצה ויש לומר הטעם מה שאסרתן התור' כיון דמצותן אינו בשריפ' אלא בנתיצ' אלא שעשאן סיד ונתכוון להנות מהם אסורות שהרי נהנה מא"ה [ועי' ברמב"ן פרשת תזריע שהביא הירושלמי וחסר שם איזה תיבות מהירושלמי]:

והנה ראיתי להצל"ח פסחים כ"ב מ"ש על דברי הת"י ד"ה והרי דם מה שכתבו להוכיח דדם לא הוי בכלל בהמה מדלא משני כשהותר' נבלה דמה נמי הותר דיש לדחות דגם אי דם בכלל בהמה ל"ש לומר כשהותר' נבלה דמה נמי הותר. דמשום איסור דם הי' יכול לבשלו או למולחו דמותר מה"ת לדעת רוב הפוסקים ע"ש. ולפי הנ"ל יש לסתור דבריו דהא דס"ל להפוסקים דדם שבשלו או שמלחו מותר הוא מטעם שכתב רש"י ז"ל בזבחים כ"א א' דע"י הבישול והמליח' יצא מתורת דם א"כ טעם זה לא מהני אלא לפי האמת דדם אסור באכיל' ומותר בהנא' אבל להס"ד של הש"ס דפריך דליתסר דם בהנא' בודאי גם דם שבישלו ושמלחו ג"כ הי' אסור כמו דקי"ל כל הנקברין אפרן אסור וזה מדאורייתא כמ"ש הת"י בסוף תמורה ואפילו להסוברין דאפרן אינו אסור מדאורייתא אלא מדרבנן מ"מ כ"ז שלא נעשו אפר גמור לכו"ע אסורות מה"ת כיון שנעש' מאיסורי הנאה:

וכמו כן ראיתי למוח"ז הישוי"ע או"ח הלכות פסח סי' תס"ז סעי' ח' אות ה' על מ"ש התו' בחולין ק"כ א' בהא דפריך הש"ס אברייתא המחהו וגמעו אם חמץ הוא ענוש כרת הא אכילה כתיב בי' דאע"ג דהוא אסור בהנא' הנאת חמץ לית בי' כרת אלא לאו וע"ז הקשה הישוי"ע הא אפילו אלו הוה כרת בהנא' אין מזה ראי' לחייב השותה דדוקא כשנהנ' מהדבר כמו שהוא אבל כשנשתנ' הדבר ואין דרכו לאכול כך ה"ה דאינו אסור בהנא' ע"ש. ולפי הנ"ל זה ליתא דאי הוה הנאת חמץ בכרת לא הוה מהני מה שנשתנ' הדבר מכמו שהוא דמ"מ יש לו הנאה מחמץ כיון שהווייתו מעיקרא משל חמץ. ואולי י"ל דדעתו דאף שהי' אסור מה"ת מ"מ לית בי' כרת בכה"ג שאין האיסור בעין אבל משמעות דבריו אינו כן וצ"ע:

עוד יש לאלק מלים בזה דהש"ס פריך התם להלן והרי אבמה"ח וכו' ותניא ר' נתן אומר מנין שלא יושיט כוס יין לנזיר ואבמה"ח לב"נ ת"ל לפני עור וכו' הא לכלבים שרי והקשו ע"ז בתו' ד"ה ואמתיח דמאי פריך הא הברייתא מיירי באבמה"ח של נכרי כדאיתא בנזיר ובתשובות מהרי"ל סי' קל"א הובא בהגהות חת"ס ובספר יד דוד שכתב בשם השואל שרצה לפרש דברי התוס' שדעתם בפירוש' של הגמרא הא לכלבים שרי דקאי לכלבים של גוי דהא הגוי נהנה בזה שנותן לכלבו ומה זה קושיא של התוס' והשיב המהרי"ל דגם להס"ד דפריך דאבמה"ח יהי' אסור בהנאה אינו אלא לישראל אבל לגוי גם להס"ד פשיטא דשרי בהנא' ע"ש:

ואנכי בעת למודי הערותי על דברי מהרי"ל דבלא"ה ניחא דהא כל השקלא וטריא של הסוגיא הלזו אזלא אליבא דר' יוחנן ואיהו ס"ל בחולין ק"ג ע"ב חלקו מבחוץ פטור והנה החוש מעיד שאין דרכן של כלבים לאכול כל האבר הבשר עם העצמות יחד אלא אוכל מתחיל' הבשר ואח"כ גם העצמות א"כ הו"ל חלקו מבחוץ וליכא שוב בזה איסור דאבמה"ח מן החי פשיטא גם להס"ד שרי בהנא' דהא ר' יוחנן ס"ל בחולין שם דאזהרתו מקרא דבשר בשדה טרפה לא תאכלו דמפורש בקרא היתר הנאה דכתיב לכלב תשליכון אותו. אבל לפי האמור יש לישב דברי המהרי"ל דמסתברא לומר דהא דס"ל לר' יוחנן דחלקו מבחוץ פטור זה אינו אלא לפי האמת דאבמה"ח שרי בהנאה אבל להס"ד דאסור בהנא' גם חלקו מבחוץ אסור דכיון דכבר נאסר בהנאה שוב לא נפקע האיסור ע"י החלוקה דמ"מ נתהווה ע"י דבר שאסור בהנא' וכנ"ל:

והנה אחר שנתבאר דאין ללמוד שינוי באיסורי אכילה משינוי באיסורי הנאה נצעד הלאה לעיין באיסורי אכילה שנשתנו מה דינם והנה כבר עמד על מדוכה זו המג"א בסי' רט"ז סעיף ג' גבי המוסק די"א שהוא מדם שמתקבץ בגרון חיה והרז"ה הי' חושש לאכלו והר"י כתב להתיר דאע"פ שמתחיל' הי' דם לא חיישינן להא דבתר השתא אזלינן כמו אם נפל חתיכת איסור לדבש וכתב עוד דצ"ע מבכורות ו' ב' דחלב חידוש הוא כיון דדם נעכר ונעשה חלב הו"ל לאסור א"כ ש"מ דבתר מעיקרא אזלינן זהו ת"ד בקיצור ע"ש. ועי' בספר ח"י הלכות פסח סי' תס"ז שכתב לחלק בין היכא שנתהפך לדבר המותר מעיקרא ע"ש אבל לפענ"ד אדרבה משם ראי' להיפוך שהרי איתא: התם דחלב טמאה אסור מריבוי דגמל. ואי נימא דבתר מעיקרא אזלינן אית לן למימר דחלב טמאה אסור משום דם אחרי דגבי בהמה טמאה לא התיר הכתוב א"כ הדרא לאיסור דם אלא מוכח דבתר השתא אזלינן ומשו"ה פשיטא דבחלב טמאה ליכא איסור דם. והא דאמרינן דחלב חידוש הוא היינו חידושו למה לא אסר הכתוב בפירוש את החלב כמו שאסר לדם כיון דדם נעכר ונעש' חלב וז"ב. תדע דהא הש"ס פריך התם וחלב מנ"ל דשרי בתר דקאמרינן דחלב הר כאבר מן החי ולמה לא פריך למ"ד דם נעכר ונעש' חלב לדידי' חלב מנ"ל דשרי. וגם הש"ס משני מדאסר רחמנא בשר בחלב מכלל דחלב לחודי' שרי אכתי קשה דלמא חלב לחודי' אסור משום דם ואין ראי' מבב"ח דהתם דרך בישול אסרה תורה ודם שבישלו שרי מה"ת ולהכי צריך הכתוב לאסור אבל חלב חי אסור משום דם:

ונראה לי דיש להביא ראי' מהספרי סדר נשא פרשה כ"ג על הפסוק חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה מגיד שעשה בו חומץ כיין שהי' בדין הואיל ועובד אסור בשתיית יין ונזיר אסור בשתיית יין אם למדתי לעובד שלא עשה בו חומץ כיין אף סיר לא עשה בו חומץ כיין כו' ת"ל חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה מגיד שעשה בו חומץ כיין הרי בהדיא דגבי נזיר אי לאו דריב' הכתוב בפירוש הוי אמינא דכשנעש' חומץ פקע איסורי' מיני' דודאי אין לומר דהכתוב בא לרבות כשנעש' חומץ קודם שקיבל עליו הנזירות דלא נאסר עליו מעולם. אבל אם הי' בשעת הנזירות יין ואח"כ נעשה חומץ לא הי' צריך לרבות דהא מדמדמ' לעובד דהוי פירושו כהנים שאסורים ג"כ בשתיית יין ואצלם לא שייך לומר דנעש' חומץ קודם שנאסר דהא כהנים אסורין ועומדין תמיד מסתמא ה"ה בנזיר מיירי ג"כ שבעת קבלת נזירותו הי' יין ואח"כ נעשה חומץ ומ"מ בעינן קרא לרבות דאל"ה הי' שרי:

שוב התבוננתי דבענין זה היינו דבר שהוא אסור באכיל' לבד אם אפשר להיות נפקע האיסור מצינו מחלוקת בכעין זה בין ר"ת ובין ר' יצחק בר' מרדכי בתו' ב"מ פ"ח א' ד"ה תבואת זרעך דר"ת סובר דלוקח קודם מירוח חייב בתרומ' ומעשר דתבואת זרעך קרינן בי' אבל לוקח אחר מירוח פטור ואע"ג דכבר נתחייב ברשות מוכר מ"מ איסור טבל פקע ע"י הלקיחה והריב"ם ס"ל להיפך דאם לוקח אחר מירוח כיון דכבר נתחייב תו לא פקע איסור טבל ולוקח קודם מירוח פטור דאכתי לא נתחייב כלל חזינן דדעתו עכ"פ דאפשר להיות לאיסור נפקע ע"י איזה שינוי וה"ה י"ל דאפשר להיות נפקע בכה"ג היכי דאחר השינוי לא הי' האיסור נתפס כלל אבל לדעת ריב"ם י"ל דכיון דחל האיסור שעה אחת תו לא פקע ואין לדמות לדם שבישלו או שמלחו דשרי דשם הוי גזירת הכתוב דפשיטא דשאר איסורים שבישלום ושמלחום אסור דזה ל"ח שינוי כלל אלא על כרחך דהוי גזירת הכתוב אצל דם אבל לא בשאר איסורים ואפשר דהטעם בזה משום דטבע הדם שיהי' נעכר ע"י הבישול והמליח' עד שישתנ' הכחות הפועלות מה שיש לדם בהווייתו בתולדה ולהכי חשיב הבישול והמליחה שיני אצל דם בלבד. תו איתא במג"א הל' פסח סי' תס"ב ס"ק ו' שהביא הרבה פוסקים דס"ל דכל שנשתנ' המים להיות יין או מעד הנקרא מי דבש חשוב המים כמו מי פירות ואינו מחמיץ ועי' פמ"ג שם וע' בספר מק"ח סי' תס"ו ס"ק ד' שכתב להביא ראי' דדבר איסור שנשתנ' נתבטל האיסור מכריתות ה' א' דאיתא התם לכתוב רחמנא כרמל ולילף לחם וקלי מיני' איכא למיפרך מה לכרמל שלא נשתנ' מברייתו. וע' בשו"ת הרי"מ בקידושין בסוגיא דחדש שהוא ז"ל העיר ג"כ מש"ס הנ"ל:

והנה כבר הבאתי למעל' מ"ש החוו"ד בסי' צ"ט בישוב קושי' הש"ך מנר חנוכה דיש חילוק בין איסורי אכיל' לבד ובין איסורי הנאה דבאיסור הנאה אין מבטלין איסור לכתחיל' מדאורייתא דנהנ' במה שמבטל דהביטול גופא חשיב הנאה. והנה דבריו אלה צריכין ביאור אי כונתו לישב הקושיא לא העלה כלל ארוכה דהא השיך בעצמו רצה לישב די"ל דהוקצה למצותו חמור טפי משאר איסורים ושוב דחה מדברי המהר"ם מרוטענבערג דמדמה הך דנרות חנוכה בעצים שנשרו מן הדקל א"כ מזה נדחה נמי תירוצו של החוו"ד דכתב דשאני נרות חנוכה דאסור בהנא' וע"כ רציתי לפרש דכוונת החוו"ד רק לפרש דברי הש"ך שכתב דהוקצ' למצותו חמור זהו מחמת דהוקצהו למצותו אסור בהנא' ומשו"ה חמור טפי. ואם כה נימא חידושו של החוו"ד אינו דבר של קיימא שהרי באמת אזלינן מזה משום שמדברי המהר"ם מרוטענבערג מוכח דאין שום חילוק בין נרות חנוכה לאיסור מוקצה ומוקצ' אינו אסור בהנא' כמ"ש המג"א בסי' תק"ז ובסי' שכ"ה ס"ק ט' בשם המרדכי ע"ש אמנם מספרי אחרונים נרא' שתפסו כונת החוו"ד דקיימינן בהך סברא של המג"א דבאיסורי הנאה אין להוסיף ולבטל. וראיתי דגם מוח"ז הישי"ע ז"ל כתב ג"כ בישוב קושי' הש"ך לחלק בין איסורי הנאה לאיסורי אכיל' ושם נרא' בהדי' דדעתו דלפי חידושו נדחה המהר"ם מרוטענבערג ולכאור' תמוה: אמנם להצדיק כונתם נ"ל די"ל דהמהר"ם מרוטענבערג יסבור דהך מימרא דרב מתנא דעצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביו"ט מיירי אפילו אם חל יו"ט אחר השבת אע"ג דבכה"ג אסור מה"ת משום הכנה ודלא כשיטת רבינו יחיאל שהביא הטור או"ח בסי' תכ"ז דכשנופל בשבת אסור ביו"ט שלאחריו דכיון שאסור מדאורייתא אין להתיר להוסיף אלא ס"ל להמהר"ם דגם בכה"ג מותר להוסיף. והנה בגוונא דאסור מטעם הכנה אסור להנות דהא הכנה מיחשב כאלו נעשה במלאכת שבת ואסור להנות ממלאכ' שנעש' בשבת. א"כ ג"כ יש לומר דאסור להוסיף ולבטל דהביטול בעצמו חשיב שנהנ' ממלאכת שבת דהא קי"ל דכל שנעש' בחילול שבת אפילו בחול אסור כדי שיעש' כדי שלא יהנה ממלאכת שבת ולהכי פשיטא דכמו כן אסור לבטל דנהנ' עם הביטול. ולפ"ז לפי מה דפסקינן ביו"ד דבאיסור דאורייתא אין להוסיף עליו כדי לבטלו והוא כשיטת רבינו יחיאל ועכצ"ל דרב מתנא איירי רק ביו"ט לחודי' דאסור מטעם מוקצה לחודי' אבל לא ביו"ט אחר השבת דאסור מטעם הכנה מה"ת וזה לא כשיטת המהר"ם מרוטענבערג א"כ אין אנו צריכים לבקש עצות לישב קושית הש"ך אלא י"ל כתירוצו של הש"ך דשאני מוקצ' למצותו דחמור ואין להקשות ממ"ש המהר"ם כיון דבין כך ובין כך המחבר לא ס"ל כמהר"ם אלא רק דנרווח לקיים הך סברא לחלק בין איסורי אכיל' לאיסורי הנאה שלא יסתור מדברי המהר"ם הנ"ל ואולי י"ל דגם אי נימא דגם ביו"ט אחר שבת מותר לבטל מ"מ שאר איסורי דאורייתא אסור לבטל אלא דשאני הכא דמקלי קלי' איסורי' וכמו שכתב המהר"ם דהך סברא דמקלי קלי איסורי' בעינן נמי לתרוצי הך דאין מבטלין איסור לכתחיל':

עוד אמינא ואומר שאפילו לדעת הצ"צ שאוסר יין שרף הנעשה מחרצנים מ"מ יש למצוא היתר בקאניאק עפ"י מה דאיתא בש"ס מכות ג' ב' ואמר יהודא אמר רב שלשת לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב של יין ומראהו כמרא' יין ונפלו למקוה לא פסלוהו מתקיף לה רב כהנא וכי מה בין זה למי צבע דתנן ר' יוסי אומר מי צבע פוסלין את המקוה בשלשת לוגין א"ל רבא התם מיא דצבעא מקרי הכא חמרא מזיגא מקרי ע"ש א"כ לפ"ז יש נמי לחלק בין יין שרף לקאניאק דיין שרף לא נשתקע שם יין לגמרי אלא שמו עליו משא"כ קאניאק נשתקע שם יין לגמרי ואין שמו עליו אלא לכאור' יש לומר דלפי מה דפריך הש"ס התם והתני ר' חייא הורידו את המקוה ומשני רבא לא קשיא הא ר' יוחנן בן כורי הא רבנן שוב לא צריכנא לשינויא דרבא לחלק בין מי צבע לבין חמרא מזיגא אלא מצינו לשנויי:

דר' יוסי סבר כרבנן ורב כר"י בן כורי ולדידי' גם מי צבע אינו פוסל את המקוה:

אבל באמת זה ליתא דהא אנן פסקינן להלכה ביו"ד סי' ריא סעיף כ"ג וכ"ד דמי צבע פוסל את המקוה כר' יוסי ופסקינן כרב יהודא אמר רב דג' לוגין מים שנפל לתוכן יין ומראהו כמראה יין אינו פוסל את המקוה. אבל לכאור' קשה דמנ"ל לחלק בין מי צבע לחמרא מזיגא כיון דלמסקנת רבא אינו מוכרח לחלק בהכי כי בלא"ה ניחא הך דר"י אמר רב סבר כר"י בן נורי אך יש לומר דאכתי חילוק זה מוכרח אליבא דרב פפא דבעי התם אי רב תני חסר קורטב ברישא ורב אומר כר' יוחנן בן נורי או דילמא רב לא תני חסר קורטוב ברישא ורב דאמר כדברי הכל. וגם אביי סבר התם דלא תני חסר קורטוב ע"ש ולדידי' יקשה הך דר' יוסי דע"כ משני כשינוי' דרבא לחלק בין הך דינא דרב למי צבע וכיון דרב פפא הוא בתרא הלכה כמותו. ובפרט דגם לרבא ליכא הוכח' דנחית מהך שינוי' אלא יש לומר דסבר דבמי צבע הכל מודין דפוסל את המקוה כר' יוסי אלא שעדיין יש לעורר דלפי מה דבעי רב פפא דרב כדברי הכל יקשה לדידי' הך דתני ר' חייא הורידו את המקוה דזה לא כרבנן ולא כר' יוחנן בן נורי ומצאתי בריטב"א שהקש' כן וכתב דרב פפא לא שמיעא לי' הא דתני ר' חייא וזה דוחק:

אלא י"ל דר' חייא אינו מחלק בין מי צבע להך דג' לוגין מים שנפל לתוכן יין ומשו"ה הך דתני ר"ח אתניא כר' יוסי אבל מדלא מתרץ הריטב"א הכי ש"מ דס"ל להריטב"א דמסתברא דדוקא נקט ר' יוסי מי צבע אבל בחמרא מזיגא מוד' דאינו פוסל המקוה. ואל תשיביני דאדרב' דאי אנו מדמין אותו למקוה יש לאסור לשיטת הפוסקים דס"ל להלכ' גבי מקוה כריב"נ דהכל הולך אחר הורא' כיון דמרא' הקאניאק דומה למרא' היין דזה טעות דודאי באיסורין לא אזלינן בתר המראה גם לריב"נ ובכל התור' כילה קי"ל דאין היתר מצטרף לאיסור לבד באיסורי נזיר ואם נפל היתר לתוך איסור אע"פ שמראהו כמרא' האיסור ג"כ לא מצטרף ורק במקוה ס"ל לריב"נ הכי ולא באיסורין דבאיסורין העיקר הוא הטעם ולא הורא' אלא אנו הכי קאמרינן דכמי דס"ל לרב אליבא דריב"נ דאזלינן במקוה בתר מראה דחשיב שינוי מ"מ יש חילוק בין היכי שנשתנ' ג"כ שמו דמעיקרא ובין היכי שלא נשתנ' שמו דמעיקרא כן הכא נמי באיסורין דאזלינן בתר טעמא יש מקום לומר דבעינן נמי שע"י השינוי ישתנה ג"כ שמו דמעיקרא ואולי זהו מטעם גזרה דכיון דג' לוגין שאובים הוא מדרבנן גזרו חז"ל גם בזה כדי שלא נטעה בכך וכן ה"ה באיסורים מצינו בפוסקים דחמץ שמו עליו אבל פשיטא שענין דמיון של המראה לא מעלה ולא מוריד באיסורים כלל:

והנה בעת למודי עמדתי בקושיא אהא דפריך הש"ס והא מיבעי' בעי לה רב פפא רב תני חסר קורטב ברישא כו' או דלמא רב לא תני חסר קורטוב ברישא כו' הא בסמוך אמרינן אמר רב יוסף לא שמיע' לי הא שמעתא א"ל אביי את אמרת לן ניהלה והכי אמרת ניהל' רב לא תני חסר קורטוב ברישא ור' יוחנן אסיפא פליג ורב דאמר כדברי הכל א"כ יותר הו"ל לפרוך אדרבא ממימרא דאביי משמי' דרב יוסף ואי רבא לא שמיע לי' הא דאביי מה פריך מר"פ. גם למה לא פריך ארב פפא מהך מימרא דאביי משמי' דרב יוסף דרב לא תני חסר קורטב ברישא וזה תמוה מאוד ולא מצאתי בערי מי שמעורר בזה:

ומה שנרא' לי בישוב דבר זה עפ"י מה דאיתא בנדרים נ"ה א' עובדא דהתם דרב יוסף אקפיד עלי' דרבא שמע רבא אתא לקמי' במעלי יומא דכפורי אשכחיה לשמעי' דהוה מזיג קמי' כסא דחמרא א"ל הב לי דאמזוג לי' אנא יהב לי' כי קא שתי' לי' אמר הדין מזגא דמי למזגא דרבא ברי' דרב יוסף ע"ש א"כ מבואר דרבא הוה רגיל למזגו מעט חמרא עם הרבה מים ורב יוסף הוה דרכו למשתא יין מזוג יותר חזק ולפ"ז הא דמשני רבא הך דרב דלא תקשי מהא דר' יוסי דמי צבע פוסל את המקוה משום דביין קורטוב בג' לוגין יין חמרא מזיגא קרי לי' זה אינו אלא במזגא דרבא אבל לרב יוסף שלא הי' דרכו למזגו רק ביותר יין לא מקרי בכה"ג חמרא מזיגא כלל אלא מים כמו מי צבע א"כ קשיא הך דר' יוסי אלא מוכח דר' יוסי פליג אריב"נ א"כ לרב יוסף שפיר י"ל דרב לא תני חסר קורטב ברישא ורב דאמר אפילו כרבנן והך ברייתא דתני ר' חייא הורידו את המקוה סבירא לי' כר' יוסי דלא אזלינן בתר המראה. לכן לא קשיא ארבא מרב יוסף רק ארב פפא דמבעי' לי' פריך מרבא דהש"ס לא ידע איך הי' מזגי דרב פפא וסבר הש"ס דרב פפא ס"ל כרבא במזג דרב פפא לא הי' אוהב לשתות יין כדמשמע משבת פ' תולין ק"מ ב' דאיתא התם ואמר רב פפא האי מאן דאפשר למשתא שכרא ושתה חמרא קא עבר משום בל תשחית ומשו"ה מרב פפא שפיר קא קשיא לי' דסבר הש"ס דמסתמא ס"ל כרבא במזג וע"ז משני דלרב פפא מיבעי' לי' ולרבא פשיטא דרב פפא לא ידע דבר ברור במזג כיון דלא הי' דרכו לשתות יין ובגוף קושית הריטב"א דלמאן דסבר דלא תני חסר קורטב ברישא קשה האיך משני לי' לברייתא דתני ר' חייא נ"ל לפי הנ"ל דהא דמשני רבא חמרא מזיגא קרי' להו משום דרבא לשיטתי' דס"ל בשבת ע"ז א' דכל חמרא דלא דרי על תד תלת מיא לאי חמרא היא ומשו"ה חשיבא לי' מזג בכה"ג וא"כ הא איתא התם לחד שינויא דמודה רבא ביין השירוני דרפי ע"ש א"כ אפשר דאוקמי הך דר' חייא דמיירי ביין השירוני כמו דמתרצו התוס' שם ד"ה דאמר דקרא אל יחסר המזג מיירי ביין השירוני א"כ כפי מה דמשני התם הש"ס א"כ התם משים חזותא אבל לטעמא בעי טפי וכתבו שם בתי' כדי של יפסיד המרא' דרך למזגו על חד תרין וקשה לכאור' מהך דמכות דמשמע דקורטב יין בתוך ג' לוגין מים המרא' כנרא' יין אלא ע"כ צ"ל דלא כל היינות שוה בזה ולא כל המראות שוות בזה אלא יש חילוק בין מראה למרא'. ורב מיירי ביש שני חלקי מים ושליש יין ור' חייא מיירי בדאיכא יותר מים משני חלקים נגר היין ואתי שפיר סוף דבר הכל נשמע דכח דהיתרא שיצא מהנאין מקאוונא ז"ל שריר וקים וכדאי לסמוך עליו וה' הטוב יצילנו משגיאות ויראני בתורתו נפלאות:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה