אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק א יו"ד › סימן עג

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

יו"ד · סימן עג

סימן עב

לכבוד הרב החריף מופלג בתורה וכו' מוה' מנחם מענדל נ"י:

מכתב כ"ת קבלתי ולאשר אין ברצוני למשוך תשובתי הנני להודיע חוות דעתי העני' בדרך קצרה אף במקום שכבר האריכו בזה גדולי הפוסקים ז"ל כאשר כל יקר ראתה עין מעלתו בשו"ע יו"ד סי' רנ"ו וסי' רנ"ט והציע כ"ז במכתבו אלי והראה פנים מסבירות להלכה ולפענ"ד יפה אשר דיבר כי אין לשנות כסף המושלש לבנין בית החולים לעשותם תיקון בית עלמין ואך את זה אמרתי לבאר הנרא' לפענ"ד. מה שכתב כ"ת כי לפי המבואר בסי' רנ"ט אין לשנותו רק למעליותא וכפי מ"ש הש"ך דלא תקשה מהך דסי' רנ"ו דרשאין בכי העיר לשנותן אפילו לדבר הרשות משום דכאן הוי דרך מקרה ולא בקביעות. לדעתי בלא"ה יש לחלק הך דסי' רנ"ט מנ"ד דהתם הדברים אמורים במעות שנתנדבו לצורך בהכ"נ או ב"ע ואח"כ רוצים לשנות לת"ת או בהמ"ד דזה וזה המה צרכי קהלה הן לעשירים והן לעניים וכל אפין שוין בזה בכה"ג תליא דלמעליותא יכולים בני העיר לשנות אבל בנ"ד שהמעות הושלשו לבנין בית החולים דזהו רק לצורך עניים שהעשירים אין דרכן לילך להתרפאות שמה כי מתרפאים המה בביתם אין לשנות לצורך ב"ע אשר בענין זה שוים המה העשירים ועניים דקטן וגדול שם הוא וא"ל דלאחר מיתה הכל המה בכלל עניים דז"א דהא מוטל על יורשיהם לכבדם במותם ובודאי מחויבים לסייע לזה ואם יקחו ממעות הנ"ל הלא מרוויחים גם העשירים וזה לא יתכן:

גם נ"ל פשוט דבית החולים יותר למעליותא מתיקון בדק ב"ע ובש"ס בשבת ריש פרק מפנין דף קכ"ז קחשיב בין ששה דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז ביקור חולים ולא קא חשיב הלוית המת [וצ"ע על הא שסידרו בתפלה באלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז הכנסת כלה והלוית המת אשר ליתא בש"ס] ובשלמא הכנסת כלה משמע מירושלמי פ"ק דפיאה דהוי נמי בכלל ג"ח אבל הלוית המת לא ידעתי מנ"ל ומצאתי בשו"ת רש"ל סי' ס"ד העיר בזה ואפילו למה דקחשיב בסידור בה"ת נמי הלוית המת דמשמע דכי הדדי נינהו כמו ביקור חולים ז"א אלא ביקור חולים כמו לילך לבקרם ולשמשם אבל לסייע להם במעות להאכילם ולרפאותם פשיטא דעדיף טפי כמו דאיתא בסי' רמ"ט סט"ז דמצות צדקה לנערים ללמוד תורה או לחולים עניים עדיף ממצות ביהכנ"ס ועיין בהגהת יד שאול שלימד מדברי המחבר דהוי במדריגה אחת עם ת"ת ואדרבה דזה הוי פיקוח נפש דעדיף מכל המצות ע"ש: שוב האיר ד' את עיני בש"ס ערוכה בב"מ דף ל' ע"ב דאיתא התם דתני רב יוסף והודעת להם זה בית חייהם את הדרך זו גמילת חסדים ילכו זה ביקור חולים בה זה קבורה ופריך הש"ס ביקור חולים היינו גמ"ח ומשני לא נצרכה אלא לבן גילו ותו פריך קבורה היינו גמ"ח ומשני לא נצרכה אלא לזקן ואינו לפי כבודו ע"ש א"כ יש לומר דהלוית המת הוא ג"כ שייך בגמ"ח כמו קבורה וכיון דמשני הש"ס בפרק מפנין הני בהני שייכי כמו כן י"ל ג"כ אהלוית המת אבל זה דוחק דא"כ יקשה אהא דר' יוחנן דקא פרט ביקור חולים ולא קא פרט הלוית המת ועוד דאיתא בסוכה דף מ"ט ע"ב דאמר ר' אלעזר מאי דכתיב ומה ד' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת וכו' משפט זה הדין ואהבת חסד זו גמילות חסדים והצנע לכת וכו' זו הוצאת המת והכנסת כלה ע"ש א"כ מוכח דהוצאת המת והכנסת כלה אינה בכלל גמילות חסדים והנה ר"י ז"ל פירש שני פירושים פירוש הא' דכתיב בהו לכת טוב ללכת אל בית אבל ולפ"ז פשיטא דבכלל זה הוא ג"כ הלויית המת ופירוש השני אם צריך לבזבז להוצאת מת עני או להכנסת כלה ולפי פירוש זה י"ל דהלויית המת אינו בכלל הוצאת המת אלא קבורה גופא הוא הוה הוצאת המת אבל א"כ יקשה דבסוכה נרא' דהוצאת המת אינו בכלל גמ"ח ובב"מ פריך הש"ס קבורה היינו גמ"ח וצריך לומר כמי דמיירי בזקן ואינו לפי כבודו כמו דמשני הש"ס בב"מ:

אבל אי קשיא הא קשיא לי למה לא משצי הש"ס אהא דפריך ביקור חולים היינו גמ"ח בזקן ואינו לפי כבודו כמו דמשני בתר הכי אקבורה אמנם אי נימא. דקבורה עדיף מביקור חולים שפיר ניחא דלא הוה מצי למימר גבי ביקור חולים דאתי לזקן ואינו לפי כבודו דא"כ קשה קבורה הייני גמ"ח ואין לומר לזקן ואינו לפי כבוד דלזה לא צריך קרא דהשתא ביקור חולים מחויב זקן ואינו לפי כבודו כ"ש קבורה להכי משני גבי ביקור חולים לא נצרכה אלא לב"ג וגבי קבורה לזקן ואינו לפי כבודו א"כ לפ"ז מוכח דקבורה עדיפא מביק"ח:

אמנם באמת מצינו בנדרים דף ל"ט ע"ב תניא בק"ח אין לה שיעור מאי אין לה שיעור סבר רב יוסף למימר אין שיעור למתן שכרה ופריך אביי וכל מצות מי יש לה שיעור והא תנן הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה וכו' אלא אמר אביי אפילו גדול אצל קטן וכ' השטמ"ק שאם הוא אדם גדול לא יאמר איך אלך אצל קטן ממני ויתחלל כבודי בזה ודאי אין לה שיעור ואפילו גדול שבישראל יש לו ללכת אצל קטן ולפ"ז שפיר ניחא דסוגיא דב"מ דקאי לפרש הא דתני רב יוסף לא מצי הש"ס למימר דבק"ח אתי לזקן ואינו לפי כבודו דהא איהו בעצמו ס"ל דאין לה שיעור הוי פירושא דמתן שכרה אין לה שיעור ולא ס"ל בגדול אצל קטן א"כ י"ל דזקן ואינו לפי כבודו פטור מביקור חולים אבל לאביי דקא מפרש דאין לה שיעור היינו אפילו גדול אצל קטן שפיר מצי לפרש הך דרשה דאת הדרך בזקן ואינו לפי כבודו אבל מלישנא דהש"ס דנקט סבר רב יוסף למימר משמע דהדר ביה רב יוסף לגבי אבת ואיהו נמי ס"ל בתר הכי כאביי דמפרש בגדול אצל קטן והנה השטמ"ק כתב עוד בנדרים שם אפילו גדול אצל קטן אע"ג דבהשבת אבידה פטרה תורה זקן ואינו לפי כבודו הכא חייב שהרי מצינו בהקב"ה שביקר אברהם ע"ש ולפ"ז שפיר ניחא הא דלא אמר הש"ס בב"מ אצל בק"ח זקן ואינו לפי כבודו דע"ז לא צריך קרא דהא שמעינן ליה מהקב"ה שביקר את אברהם ולפ"ז יש הוכחה דבק"ח עדיפא מקבורה מדאיצטריך גבי קבורה בזקן ואינו לפי כבודו ולא ילפינן מבק"ח:

ודרך אגב הנני להעיר כי מוכח מדברי השטמ"ק הנ"ל דגבי בק"ח חייב זקן ואיני לפי כבודו מצד הדין דלפנים משורת הדין גם באבידה חייב כדאיתא שם בב"מ דר' ישמעאל בר' יוסי לפנים משורת הדין הוא דעבד והא דאמרינן התם גבי הלויית המת דחייב בזקן ואינו לפי כבודו ג"כ הוא מצד הדין דרבי קרא ועיין בהגהות מהר"צ חיות:

שם בב"מ ד"ה זו קבורה שבמחכ"ת שגג בזה. והנה ראיתי להט"ז או"ח סוף הלכות ת"ב סי' תק"ס סעי"ק ו' שבתוך דבריו כתב דהכנסת כלה נחשב בדברים שאין להם שיעור ע"ש ותמיה לי טובא היכן נחשב בדברים שאין להם שיעור הכנסת כלה ואי נימא דהוה בכלל גמ"ח כמו שנראה מהירושלמי פ"ק דפאה דבש"ס דידן לא משמע כן כמ"ש למעלה מש"ס דסוכה הנ"ל ועוד הירושלמי נמי לא מיירי התם אלא לענין דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב אבל לא לענין דברים שאין להם שיעור דמיירי ברישא דמתניתין דפאה דאין כונתו לענין מתן שכרן לעוה"ב אלא לענין עשיית המצוה אין לה שיעור:

תדע דהא הש"ס פריך אדרב. יוסף וכל מצוה מי יש לא שיעור והא תנן הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה כו' ולא פריך אמתניתין דפאה משום דמתניתין לא מיירי במתן שכרן לעוה"ב דלענין מתן שכרן לעוה"ב אין שיעור לכל המצות כמו דקתני במתניתין שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות ואיתא במדרש רבה סדר תצא פרשה ו' כיבוד אב ואם חמורה שבחמורות ומתן שכרה אריכות ימים וכו' והקלה שבקלות שילוח הקן ומתן שכרה אריכות ימים ע"ש וראיתי בר"ש פ"ק דפאה שהקשה אמאי לא תני במתניתין שם ביקור חולים דאין לו שיעור והביא הש"ס דנדרים הנ"ל ותירץ דהוה בכלל גמ"ח דאיירי בגמ"ח דגופו כדאמרינן בירושלמי הדא דתימא בגופו אבל בממונו יש לו שיעור כדאמרינן בכתובות דף כ' באושא התקינו המבזבז בזבז יותר מחומש ועיין ברש"י ובתוי"ט דהיה רק תקנת חכמים אבל בחידושי הגר"א ז"ל כ' דהוה מדאורייתא ומטו לה מירושלמי שם להלן דאיתא גבי מעשה בר' ישיבב שעמד וחלק את כל נכסיו כך היתה הלכה בידם ושכחוהו ועמדו חכמים והסכימו על דעת הראשונים כו' כמה שנאמר למשה מסיני ע"ש ומידי דעסיקנא בהאי ענינא ראיתי בסידור הגאון ר"י יעב"ץ שהביא שם לתמוה על מה שכ' בסידורים אלו דברים שאדם עושה ואוכל פירותיהן כו' וע"ז שפך חמתו עליו על מה ששינה הגירסא דקתני במתניתין אדם אוכל ולא קאמר עושה ובמחכ"ת לא ראה כי בקידושין דף מ' איתא הגירסא הלזו אלו דברים שאדם עושה אותן ואוכל כו' ובחנם הרבה כעס וחמה על מסדר התפלה ע"ש]: ובגוף הדבר ע' ס' מחנה אפרים הלכות צדקה סי' י' דהא דבני העיר יכולים לשנות זו דוקא כמו בקופה ותמחוי דאין נ"מ כלל לעניים השינוי הלזו דבני העיר יחזרו ויגבו מעות אחרים לפרנסתם אבל היכא שיש נ"מ לעניים אינם יכולים לשנות ע"ש והוא ג"כ על דרך שכ' הש"ך לחלק בין דבר קבוע לדבר הבא דרך מקרה דכשבא דרך מקרה מסתמא יהיה הפסד לעניים לכן אין ביד בני העיר לשנות:

אך לכאור' יש לדחות דהא ז"א אלא בעניים ידועים כמו דמבואר התם אבל בית החולים הא הוי כמו עניים שאינם מבוררים ועדיין לא זכו בהמעות א"כ הא הרשות ביד הגבאים לשנות אבל לדעתי גם זה ליתא דעד כאן ל"א דאם נדר לעניים סתם חשובים אינם מבוררים רק אם הבריר' ביד הגבאי ליתן לאיזה מהם שירצ' ולאחרים לא יתן אבל אם קצוב שיתן לעניים הללו בכל שבוע חשוב כמו דקיץ וע' שטמ"ק ב"ק ס"פ החובל. א"כ בית החולים בעיר הזכות הוא לכל עניים בעיר שיקבלו אותם שמה בעת חוליים ר"ל חשיב כמבורר ששייך לכל בני העניים וע"ש ריש פרק השותפים שכתב דחצר השותפים שיש לכל א' חלק בו רק שאין הזמן להשתמש בו מבורר בכה"ג אמרינן יש ברירה שעיקר הדבר מבורר שהוא חצר השותפים אלא שאין מבורר באיזה זמן ישתמש בו ע"ש א"כ בית החולים נמי דרך בני אדם להיות חולים לפעמים ומצטרכים לרפוא' רק שאין הזמן מבורר לכן שפיר מצינו למימר דכבר זכו בו העניים בהמעות הללו שיעשו מזה בית החולים וכל שכבר זכו בהו והוי דרך מקרה אין ביד בני העיר לשנות לצדקה אחרת:

וע"ד שהעיר כ"ת אי יש לחלק בין גבאי לאדם אחר והביא מ"ש האו"ת בסי' קכ"ה ובנוב"י מהד"ת הנה באמת דבר זה נפתח בגדולי הראשונים ז"ל שבעה"מ והמלחמות בפרק שור שנגח דו"ה גבי ההיא גברא דתקע לחבריה כ' שהרי זה נעשה גבאי להקדש (ושוב אין לשנותן) ע"ש ומבואר בדבריו אעפ"י דזה התוקע הי' אדם אחר מ"מ נעשה כמו גבאי לזכות לעניים. וכבר עמד על מדוכה זו המחנ' אפרים סי' י"א והרחיב הדיבור מאוד בזה והביא ג"כ להוכיח ממ"ש רש"י ז"ל בקדושין דף ב"ז ע"א גבי איבעיא שדה לאחד ומטלטלין לאחר מהו ורצה הש"ס למיפשט מהא דמעש' בר"ג וזקנים שהיו באים בספינ' ואמר עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכ' בו לעניים ודחה הש"ס שאני רע"ק דיד עניים הוא וכ' רש"י ז"ל הואיל וגבאי צדקה של עניים הי' הרי הוא כידן ע"ש הרי דלא איצטריך הטעם דגבאי הי' אלא משום דלא תהא כשדה לאחד ומטלטלין לאחר הא בלא"ה לא צריכינן למימר דגבאי הי' אלא אפילו אדם אחר נמי זכ' לעניים: אך לפענ"ד ראיה זו יש לדחות ולומר דבאמת תליא בזה דאי נימא דשדה לזה ומטלטלין לאחר נמי קנה. ולכאור' איזה סברא יש בזה ועכצ"ל דיד הזוכה חשיב כמו יד שזוכה בשבילו דזכי' מטעם שליחות ושלוחו של אדם כמותו ואפילו כשזוכ' לאחרים עיקר הזוכה הוא השליח כמו דאיתא בקדושין דף מ"ג ע"א כיון דאמר מר שלוחו של אדם כמותו הו"ל כגופו וכן איתא בב"מ דף צ"ו ע"א ע"ש הרי דיש סברא לומר דשלוחו חשיב כמו הוא בעצמו ובעל דבר ולהכי סברת הש"ס דיש תורת אגב גם כשמקנ' שדה לא' ומטלטלין לאחר שע"י הקנין שעושה זה בשדה יהא מהני ג"כ שיזכ' לחבירו המטלטלין. א"כ י"ל דכ"כ אלים כח הזוכה לזכות עבור עניים אע"פ שאינם מבוררים ומאליו נעשה גבאי אבל אי נימא דשד' לא' ומטלטלין לא' ל"מ דלא אלים כח הזכי' כ"כ למיהוי כבעלים גופא גם לענין זה לא אלים כחו למיהוי תורת גבאי למיחשב כיד עניים רק גבאי קבוע ידו כיד עניים אבל אדם אחר לא וכיון דההיא איבעיא לא איפשיטא בש"ס עיין בחו"מ סי' רמ"ב דהוי ספיקא דדינא גם באדם אחר אי יכול לזכות לעניים שאינם מבוררים והוי ספק דזה בזה תליא ויש לי הרהורי דברים הרבה בזה בסוגיא הנ"ל אמנם אכמ"ל וגם לא הדברים בכור לכן אקצר ולא באתי אלא לעורר:

ושוב הביא שם המחנה אפרים בשם המהריט"ץ שכתב דבעינן גבאי קבוע אבל לא אדם אחר ע"ש עכ"פ חזינן דכבר איפלגי בזה גדולי הקדמונים ז"ל אך בעובדא דידן ראיתי במכתבו שכ' שזה שהושלש אצלו סך הכסף הוא ג"כ א' מטובי העיר א"כ בודאי חשוב כמו גבאי קבוע וכבר זכו בהו עניים ואין לשנות הנלפענ"ד כתבתי וד' יהיה בעזרי לבל אכשל בדבר הלכה חלילה ונעלה במסילה מעלה מעלה דוש"ת בלונ"ח:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה