מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
יו"ד · סימן נב
בקידושין דף נ"ד ע"ב פריך הש"ס אברייתא דבפודה נטע רבעי שלו מוסיף עליו חמישיתו כו' מני אילימא ר' מאיר הוא מי מצי יהיב לי' במתנ' והא גמר קודש קודש ממעשר כו' ומשני לעולם ר"מ והכא במאי עסקינן כגון דיהיב לי' כשהוא סמדר ודלא כר' יוסי דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי וקשה לי הא בברכות דף ל"ו ע"ב איתא דרבנן פליגי אדר' יוסי בגפנים אבל בשאר אילנות מודי דמשיוציא חשיב פרי ובריש פרק כיצד מברכין דף ל"ה פליגי ר' חייא ור"ש ברבי חד אמר כרם רבעי וחד אמר נטע רבעי וכתב רש"י דלמ"ד נטע רבעי הוי כל אילנות בכלל וא"כ איך משני הש"ס הכא דלא כר' יוסי הא לדידי' מודי רבנן לר' יוסי בשאר אילנות והנה הרמב"ם ז"ל בפ' ט' מהל' מע"ש כתב שנתן לו כשהיא בוסר ותמה הכ"מ הא בש"ס איתא דיהיב לי' כשהוא סמדר ודלא כר' יוסי אבל לפי הנ"ל שפיר ניחא דהש"ס קאי למ"ד דתני כרם רבעי אבל הרמב"ם דפסק נטע רבעי אי אפשר לאוקמא דיהיב לי' כשהוא סמדר ודלא כר' יוסי אלא עכצ"ל דגם אחר שנעשה פרי רשאין ליתן במתנ' משום דמעשר שני ממון הדיוט הוא ודלא כר' מאיר דסבר ממון גבוה הוא ממילא אין חילוק בין סמדר לבוסר והנה לפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל שם דאין פודין אותו עד שמגיע לעונת המעשר ובפרק ב' מהלכות מעשר הלכה ג' כתב פירות שאינם ראויין לאכול מקטנן כגון הבוסר וכיוצא בו אינן חייבין במעשר לא משכחת שיהא מעשר שני קודש בזמן שהוא בוסר א"כ לפי"ז גם נטע רבעי נמי לא חשיב ממון גבוה כל זמן שעדיין הוא בוסר כיון דגמר קודש קודש ממעשר פשיטא דלא עדיף ממעשר: עוד יש לי לעורר במה שכתב הרמב"ם שם ואין פודין אותו במחובר כמו מע"ש וע"ש בכ"מ שהביא בשם רבינו שמשון שמשיג על זה מב"ק פרק מרובה דף ס"ט ע"א דאמרינן לא תימא כל הנלקט אלא אימא כל המתלקט אלמא דקודם לקיטה יכולים הבעלים לפדות ע"ש ולפענ"ד נראה די"ל לפי מה דקי"ל בקידושין דף ס"ב דאם אמר פירות ערוגה זו מחוברים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושים לכשיתלשו ונתלשו מהו א"ל כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי א"כ מסתברא שיש בידו לפדותו שיהא חל הפדיון לכשיתלשו א"כ בנטע רבעי נמי מהני הפדיון לכשיתלשו כמו במע"ש א"כ שפיר ניחא הך דב"ק הנ"ל דהא דקאמר הש"ס כל המתלקט אין הכונה שיהא חל הפדיון תיכף אלא שיהא חל כשיהיו תלושין להכי שפיר מהני ובלא"ה עכצ"ל דהחילול צריך להיות מכאן ולהבא דאל"ה הדבר תלוי אי אמרינן יש ברירה דלמ"ד אין ברירה אלא שהיו מחללין שיהא החילול מכאן ולהבא ובכה"ג כו"ע מודי דמכאן ולהבא יש ברירה עיין בשאג"א הלכות חמץ ומצה סי' צ"ב ובקצה"ח סי ס"א ס"ק ג':