אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק א יו"ד › סימן מב

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

יו"ד · סימן מב

סימן מא

כבוד ידידי הרב המאוה"ג החוב"ק כש"ת מו"ה ישראל נ"י אבד"ק הערלוי במדינת רומעניא:

ע"ד המקוה הישנה אשר במקום תחנותו אשר אינה מחזקת המים שבה די שיעור הצריך לטבילה ואפי' כששופכין אליה הרבה מים הולכים לאיבוד במשך לילה אחת ובבוקר השכם חסרה ואין מים בתוכה. ויען כי חושב כ"ת שהמים שבתוכ' המה מי תמצית והמה נאבדים ע"י דפנות של המקוה לכן עצתו לטוח דופני המקוה בצימענט לבל יבואו ובל יצאו המים דרך הדפנות מאומה ואם תחסר מי המקוה יש לתקן ע"י שיתן בימי החורף שלג הרבה וע"י תחבול' דאמפפמאשינע יומסו השלג תוך המקוה והיו למים. ואך מסתפק כ"ת כי יש חשש שאובין על הדאמפף קודם שיומסו השלג כדי שיעור ארבעים סאה ויפסול המקוה זהו תוכן דברי כ"ת:

ראשית כל הנני להודיע למעלתו כי החסרון של המים כל כך מהרה קשה להאמין שהמה יוצאים דרך חורי הדפנות וכאשר באו כן חוזרים ויוצאים אלא יותר מסתבר לתלות שהמה מי תמצית לבד לכן כמה פעמים אפילו אם ינווחו הדפנות בצימענט עד אשר בל יאבידו אפילו טיפה אחת המים יחסרו עד מהרה כבראשונה והמה נבלעים בקרקע בתחתיתה ואפילו אם יש בה מעין מפני שאין כל המעינות כחן יפה וחזק שתתן מים הרבה ודרך המעינות שאינם נושאים שום מים זרים עליהם יתר מכפי מצבם של המים הנובעים מתוכה ואפילו אם ישפכו עליהם מים הרבה עד למאוד במשך זמן מה נבלעים ונשקעים המה בקרקע והמים של המעין יעמוד על מדתה הראשונה כי המים הזרים הנשפכים ידחקו בתוך המעין את המים הנובעים לשוב לאחריהם בתוך עומק הקרקע. ומעתה לפי השערתי בל יועילו אוצרות שלג להעמיד מי המקוה שלא תחסר ותיזיל כמקדם. לכן לפ"ז אין לחוש מה שחשש כ"ת לפסול את המקוה אפילו אם יש בה כשיעור טבילה מטעם זוחלין כיון שהמים זוחלין דרך הסדקים שבדפנות. דדרך הסדקים לא היו זוחל כל כך שתהא חסרה ואתאי במשך לילה כל המים הנשפכין בתוכה. אלא מסתמא נשקעין המים בקרקע בתחתיתה ובאופן זה ליכא חשש זוחלין כמו שכתב הרב בהגה"ה ס"ק נ' דכשחוזר' המים לא חשיב זוחלין וכאן המים חוזר' ונובע בתוך המקוה כן נראה לפענ"ד ברור. וגם לא יהא תועלת כלל אם יתן שלג הרבה לתוך המקוה דכשיהא נימוח למים נבלע' המים ג"כ בקרקע בתחתיתה באין הבדל בין מים למי שלג וא"כ אין נ"מ כלל לדינא בעובדא שלפנינו:

אך עכ"ז אחרי אשר דפק על דלתותי בענין מקוה של שלג אם יש ליתן דאמפף לתוך המקוה למען ימס השלג למים אמרתי לעיין קצת בזה. הנה זה פשוט דהזיעה העולה מחמין מחמת רתיחתה חשיב משקה ומקבל טומא' כמו שמבואר ברמב"ם ז"ל בפ' ז' מה' טומאת אוכלין הל' א' שכתב מפני מה אמרו המער' משקה צונן לחמין חיבור מפני שעשן החמין עולה כתמרות עשן ומתערב בניצוק שבכלי העליון ומטמא הכלי שהעשן העולה מן החמין משקה הוא חשיב עכ"ל והוא ממתניתין דפ"ה דמכשירין מבואר עכ"פ דהזיעה היוצאת מהמים חשיב משקה ומצטרף עם החמין עצמה והא דמערה חמין לתוך צונן לא חשיב ניצוק התם היינו טעמא דאין להם הצטרפו' עם הכלי התחתון שהיא צונן אבל עכ"פ הזיעה עם המשקה היוצא ממנה כחדא חשיבא א"כ ה"ה לענין שאובים נמי נראה שהזיעה דינה כהמשקה שבכלי וחשיב כשאובים. וכן יש להביא ראיה מתענית דף י"ג דאמרינן אילימא בחמין טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו וכתב רש"י ז"ל ואי חמי האור הא שאובין נינהו ואי נימא דזיעה לא חשיב שאובין הא משכחת לה שהוחמו ע"י זיעת חמין אלא ע"כ דגם הזיעה חשיב שאובין אך באמת בלא"ה יש להקשות על הש"ס הא משכחת לה שנתחמם ע"י ברזל או אבנים מחומים ע"י אש וכבר הקשו כן בתוס' תמורה דף י"ב ד"ה ואין ויש מהקדמונים שמוחקין זה מהגמרא עיין בדבריהם ועיין בתוס' וכבר הארכתי בזה בתשובה ואכמ"ל:

אך בזה עלה על לבי להסתפק אם ג' לוגין שאובין פוסלין בשלג לפי מה דפסקינן בשו"ע יו"ד סי' ר"א סעיף ל' כרבינו שמריה שבשלג וברד וכדומה אין שאיבה פוסלת בהן שאם שאב מאלו למקוה החסר לא פסלוהו עוד אלא אפילו עשה כל המקוה משלג כו' שהביאו בכלי ועשה מהן מקוה כשר ע"ש א"כ יש לומר דה"ה אם הי' במקוה ג' לוגין מים שאובים ומילאוהו בשלג מ' סאה אין הג' מים שאובים פוסל המקוה ומותר לטבול בה כיון דשלג אין מקבל עליו דין שאוב או יש מקום לומר דשלג עכ"פ לא עדיף ממים שאינם שאובים וכמי שאם הי' במקוה ג' ג' לוגין מים שאובים אפילו אם נתמלא הרבה מים כשרים המקוה פסולה כמו כן כיון שהי' במקוה ג' לוגין מים שאובים ואח"כ מלאוהו בשלג מ' סאה המקוה פסול. ולא מצאתי גילוי לדין זה ולכאורה י"ל דאינו פוסל דהא הטעם שפסלו חז"ל ג' לוגין שאובים הוא משום גזרה דכלה שאוב ובשלג הא אפילו כולה שאוב כשר אך י"ל דיש לגזור שמא יטבלו אחר שיהי' נימוח השלג וכן יש קצת ללמוד ממ"ש הרמ"א בהגה"ה שם שכתב ויש מחמירין לטבול בכל אלה עד שנימוח ונעשה מים וטוב להחמיר לכתחילה ואם נימא דבשלג אינו פוסל ג' לוגין מים שאובים לפעמים היא חומרא דאתי לידי קולא בכה"ג שהי' בה ג' לוגין מים שאובים דאחר שנימוח השלג מיפסל ואתי למיטבל במקוה פסולה:

והנה בעובדא דידן יש להסתפק לדעת רבינו אליעזר ודעימי' ז"ל דשלג כל זמן שלא נימוח אין טובלין בו כלל וכתב בעה"נ הובא בב"י דלאחר שנימוח הוה כמו פנים חדשות איך הדין במקוה שהי' בו שלג ארבעים סאה ועד שלא נימוח נתנו בה ג' לוגין שאובין ואח"כ נימוח השלג אי נימא דנהי דאין טובלין בשלג מ"מ חשבינן שהמ' סאה כשרים קדמו לג' לוגין שאובים דאע"ג דאין טובלין בשלג כ"ז שלא נימוח מ"מ חש"ב מקוה כשרה לאחר שתהא נימוח ובתר מעיקרא אזלינן ובשעה שבא השלג למקוה לא חי' הג' לוגין מים שאובים בתוכה ומצינו כיוצא בזה במקוה שהיו בו מ' סאה ונפסל ע"י שינוי מראה דמבואר בסעי' כ"ה דימלא מימיה בכתף. אלמא דאע"ג דמקוה פסול משום שינוי מראה מ"מ לא פסלו עוד שאובים כיון שעכ"פ יש בה מ' סאה. א"כ אפשר דה"ה בשלג אע"ג דאין טובלין בשלג לדעתם מ"מ לא הוי רק כמו שינוי מראה כיון שיש בה מ' סאה מים ואינו מחוסר רק המדה והמראה שוב לא פסלו בה שאובין או דילמא דשלג גרע משינוי מראה ונפסל ע"י שאובים וצ"ע. אכן עכ"פ כיון דדעת רוב הפוסקים דטובלין בשלג ולדעתם בודאי אינו פוסל שאובים כלל. ורק שהרמ"א כתב להחמיר כדעת רבינו אליעזר דיש להמתין:

עד אחר שנימוח עכ"פ בזה יש לסמוך דשוב אין נפסל ע"י שאובים כיון שהי' מ' סאה שלג קודם שנתנו הג' לוגין שאובים. כן נראה לפע"ד: ודע דיש בזה עוד שלישיה דעת בעל האשכול שכתב בהל' מקואות סי' נ"ה וז"ל ולעניות דעתי השלג אינו פוסל בכלי כו' אבל לעשות מקוה כולו או רובו משלג אפשר דלא מהני כו' ואפילו אם יתפשר אח"כ ויעש' מים אין בידינו להתיר כיון דבשעת הבאתו לא הי' ראוי לטביל' ודאי משום שאוב לא פסול דדוקא במים איכא פסול שאובים ולא בשאר דברים ע"ש. והנה מה שמחלק האשכול בין מיעוט שלג לבין כולו או רובו שלג וכן הוא דעת הראב"ד ז"ל בספרו בעל הנפש דרבנן דסברי דשלג אינו פוסל סברי דאין טובלין בשלג בתחילה ומשום הכי לא גזרו בג' לוגין שלג דדוקא במים גזרו חז"ל משום כולו שאוב אבל בשלג דבלא"ה אין טובלין בכולו שלג לא גזרו ועיין בהגהות כחל אשכול שהרגיש בזה ומתמה על הב"י דנראה מדבריו דלא נחתי לזה בפי' דברי הראב"ד וצ"ע אך כיון שבעלי הש"ע המחבר והרמ"א לא הביאו דעה זו כלל אין לחוש לזה וכ"ש למה שחידש בעל האשכול דאפילו אחר שיתפשר ויעשה מים אין לטבול בו שזהו דעת יחיד לבד: שוב התבוננתי דלכאורה דברי האשכול צריכים ביאור במה שכתב ודאי משום שאוב לא פסול דמאי נ"מ בזה כיון דבלא"ה אין טובלין בכולו שלג. ואי כונתו אג' לוגין שלג שאוב זהו פשיטא דהא בהדיא קתני במתניתין דפליגי בזה ת"ק ור' ישמעאל דת"ק סבר דשלג אינו פוסל ור"ע אמר שהיה ר' ישמעאל דן לפניו ע"ש. ואולי כונתו דאפילו אי היה מ' סאה שלג ונימוח דאין טובלין בו לדעתו ז"ל מ"מ אם באו למקוה אח"כ ארבעים סאה מים כשרין לא חשבינן לי' כמקו' פסולה מחמת השלג שהי' בו מקודם דנהי דאין טובלין בשלג מ"מ אינו פוסל ג"כ ואמרינן סלק את השלג כמו שאינו וטובלין במ' סאה מים הכשרים לבד והא דכתב למעלה דמחצה שלג היינו שאינו מצטרף לשיעור מקוה אבל לא היכי דאיכא שיעור מקוה לבד השלג: והנה ראיתי בחת"ס סי' רי"ג שכתב וראיתי לקדמון אחר ושכחתי מקומו דמסברא אמרינן דאיך אמר רחמנא ורחץ את בשרו במים הלא המים מתטמאים מהטובל בהם וחוזרים ומטמאים הטובל ואפילו למ"ד לטמא אחרים לאו דאורייתא רק טומאת עצמן יש להם מ"מ הוי חוקה טפי מפרה אדומה שיטהר הטובל ויטמאו המים אלא ע"כ קרא סמך אסברא חצונה שירחץ במים שאינם מתטמאין והם המבוארים בקרא אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור וכו' וכתב עוד החת"ס דלפ"ז שלג שהוא בכלל ורחץ בשרו במים ושלג וכפור אין בהם קבלת טומא' כמבואר ברמב"ם פ"א מה' טומאת אוכלים הל' כ"ב ע"ש א"כ לעולם טובלים בו בעינא אפילו הוייתו ע"י אדם אפילו שאובים בכלים שאינו מתמעט מדומי' דמעין עכ"ל ע"ש. והנני רואה שכדבריו כן הוא שראה לקדמון אחד ושכח אבל הדברים יצאו מפי רבינו רש"י ז"ל קצת באופן אחר שזה לשון רש"י ז"ל בפסחים דף י"ז ע"ב (והחת"ס בעצומו הביא מה דאמרו בגמרא שם למעלה) שכתב על הא דאמרינן התם אבל בקרקע טהורים ולקמן מתרגם לי' אמים דאיכא רביעית דאיכא תורת מקוה עלה למחטין ולצינורות דמדאורייתא לא לא מקבלי טומאה כדכתיב מקוה מים יהיה טהור ורביעית הוה מקו' מדאורייתא דכי כתיב ארבעים סאה באדם הוא דכתיב וכו' אבל לכלים קטנים אין צריך אלא כדי שיתכסו במים ע"ש. א"כ מבואר בהדיא דהמים של מקוה אינן מקבלין טומא' מקרא מקוה מים יהיה טהור ולא כמ"ש החת"ס דכשרות של המקו' תליא בטהרת המים דבעינן שלא יקבלו טומא' אלא אדרבה כל עיקר שאין מי המקוה מקבלין טומאה הוי משום דכשרין המה לטבילה אבל ליכא הוכחה מזה על שלג דמחמת שאינו מקבל טומאה יהיה כשר לטביל' וכן אין לומר דשאובין מחמת שמקבלין טומאה פסולין למקוה דמנ"ל הא אדרבה אי נימא שמקוה משאובין כשר לטבילה שוב יהיה בכלל מקוה מים ולא יקבלו טומא' כלל ועיקר היסוד הוא ההכשר לטבילה והקבלת טומאה תליא בזה ולא דכשרות המקוה תליא בקבלת הטומא'. וגם משמע מלשונו של החת"ס מדכתב אפילו שאובים בכלים שאינן מתמעטים מדומי' דמעין שדעתו שאפילו כשהשלג מ' סאה המה בכלים ג"כ טובלין בו ודבר זה לא ראיתי בשום אחד מהקדמונים ז"ל ונראה דרק כשנתנו השלג בקרקע כשר לטבול בו אבל מ"מ הא דאין טובלין בכלים מה"ת אין חילוק בין שלג למים לכו"ע: ומה שהקשה השואל שם אמאי כשר שלג שאוב למקו' הא הוי הווייתו בידי אדם לפע"ד בפשיטות יש לומר דדוקא מים דבלא מעשה אדם לא היו מתקבצים ועומדים במקום אחד שהיו הולכים ונוזלים רק ע"י סיבה שהמקום נמוך ומשוקע מתקיימים המים בתוכו ומשו"ה בעינן שיהא הווייתו בידי שמים אבל שלג שהשלג בעצמו מתקיים במקומו ואינו זז ממקום שהוא מונח ובכל מקום שהוא מונח הוא מקוה ועומד ואין דרכו ללכת כ"ז שהוא שלג ומתחילתו שם מקוה עליו לכן, לא איכפת לן אם הובא בכלים כיון שתחלת יצירתו הוא בתורת מקוה ודו"ק:

ודע דלפי מ"ש רש"י ז"ל כנ"ל מיושב הא דאיתא בנדה דף י"ז שלג נטמא מקצתו לא נטמא כולו דמבואר דשלג מקבל טומאה וכבר ראיתי שעמדו ע"ז האחרונים. אבל לפמ"ש רש"י ז"ל שפיר י"ל דמיירי בפחות מרביעית דאינו בכלל מקוה מים אבל אי איכא רביעית שלג דהוי תורת מקוה עלה אינו מקבל טומא' ודו"ק:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה