אור ברסלב

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

יו"ד · סימן מ

סימן לט

אלקים יענה את שלום ידידי הרב הגדול משכיל ושלם במעלות ובמדות כש"ת מו"ה שלמה פישער נ"י רב בק' קארלסבערג במדינת זיעבענבירגען:

ע"ד שאלתו שאלת חכם בדבר נערה נכרית אחת שכלתה נפשה להתגייר ולהנשא לבחור יהודי אחד אם נכון הדבר עפ"י דתה"ק להזדקק לה לגיירה וכת"ה האריך לספר בשבחה של הנערה הלזו כי אמת בפיה כי כלתה נפשה להתחבר בדת יהודית זה כבר עוד טרם הכירה את הבחור הנ"ל וכבר מנעה רגליה מלילך לבית תפלתם ולא עוד אלא שכמה פעמים באה לבכה"נ בשבת ויו"ט וקנתה לה סדור תפלה מתורגם ללשון אשכנז. ומעת שנתהווה האהבה בינה ובין הבחור הנ"ל ניתוסף ונתחזקה בלבה אהבתה לתורת משה רבינו ע"ה וכ"ת כתב במכתבו שמאמין לדבריה באמונה שלימה שהכל אמת וצדק. וע"כ דעתו נוטה שיש להתיר הלהתגייר ושתהא נשאת להבחור הנ"ל כאשר כתב הרב"י ביו"ד סי' רס"ח והביא בשם התוס' יבמות דף כ"ד ע"ב ד"ה לא מ"ש בסוף דבריהם וההוא דפ"ב דשבת כו' בטוח הי' הלל דסופו לעשות לשם שמים. וכן ההוא דהתכלת דף מ"ד ע"א ההיא דאתי' קמיה דר"ח ואמרה ליה גיירני ע"מ שאנשא לאותו תלמיד הו' וסיים הרב"י מכאן יש ללמוד דהכל לפי ראות עיני הב"ד זהו תוכן דברי כת"ה:

הנה תחילת כל דבר יש לי הערה גדולה שמה שהביאו התוס' דיבמות מהש"ס דפרק התכלת הלשון שאמר' לר"ח גיירני ע"מ שאנשא לאותו תלמיד ליתא כלל בגמרות שלנו אלא כך איתא בגמרא אמרה לו רבי צוה עלי ויעשוני גיורת אמר לה בתי שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים. הוציאה כתב מידה ונתנה לו. וכתב רש"י ז"ל שסיפרה לו כל המאורע. אבל ליכא רמז כלל שאמרה ע"מ שאנשא לאותו תלמיד ומה. שאמר לה זיל זכי במקחך אינו מבואר שאמר לזה האיש שרשאי לישאנה ולא נזכר אם שאל אותו זה האיש אי מותר לישא אותה או אפילו אם יש ברצונו לישאנה. גם לא נזכר כלל שהיה זה אחד מתלמידיו אלא מעשה באדם אחד ולא קאמר מעשה בתלמיד אחד כדרך הש"ס בכ"מ. ואף שהיא שאלה אותו שיגיד לה שמו ושם רבו ושם בית מדרשו והוא כתב ונתן לה מכל זה עדיין ליכא הוכחה שהוא היה באמת אחד מתלמידיו וגם מצד הסברה קשה לומר דאם אמרה גיירני ע"מ שאנשא לאותו תלמיד שיהא מתיר לה ר"ח לקבלה ולגיירה דהרי אין לך נתגיירה לשם אישות יותר מזה וגבי מעשה דהלל הזקן בפ"ב דשבת ל"א ע"א שהביאו התוס' ביבמות הנ"ל דאמר הנכרי גיירני ע"מ שתעשני כה"ג דאיתא בגמרא שגיירו וא"ל כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות כתב המהרש"א בח"א דמקודם אמר לו הלל הך כלום מעמידין מלך כו' ואח"כ גיירו ובשעה שגיירו כבר ידע העכו"ם שאי אפשר להיות כה"ג ע"ש. דאין הדעת נוטה שהלל גיירו ולא הודיע לו מזה שא"כ יש חשש גיירות בטעות. וגם מבואר בחולין דף צ"ד דאסור לגנוב דעת חבירו ואפילו דעתו של נכרי ע"ש וכ"ש שלא נכון להונות לו ולגיירו:

הן אמת שראיתי בתשובת ר' עקיבא איגר ז"ל סי' מ"א שמשיג על המהרש"א מתוס' דיבמות הנ"ל ממה שכתבו שהלל היה בטוח שסופו לעשות לשם שמים לפענ"ד יש לפרש כונת התוס' שסופו לעשות הגירות לשם שמים להכי השתדל הלל עמו ולא דחה אותו כמו שמאי הזקן באמת:

הבנין ולא השתדל עמו כלל להודיע לו שדבר זה אינו באפשרות כלל כמו שעשה הלל ומה שהשיב הגאון רע"א לדעת המהרש"א איך למדו הלל תורה לנכרי אנא אמינא שתי תשובות בדבר חדא דבגמרא ליתא שלמדו הלל תורה אלא אמר לו לך למוד טכסיסי מלכות והנכרי בעצמו הבין לילך ללמד תורה שנית מה דשקל וטרי הגאון ז"ל אי מותר ללמוד תורה למי שבא להתגייר קודם הגירות לפענ"ד פשוט דשרי וזה מוכח ממאמר הלל בעצמו שם כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות ופשיטא דלאו דוקא מלך אלא כל ההתמנות שאדם רוצה להיות צריך ללמד מקודם שיהא מוכן למלאות חובתו וכמו כן כשרוצה להתגייר צריך ללמוד מקודם דינים ההכרחים לידע תיכף כדי שלא יפשע ח"ו ולא ישגה וכן הוא מפורש בש"ס יבמות דף מ"ז ומודיעים אתו מקצת מצות קלות וכן הוא ברמב"ם ובטור ובשו"ע וכל לימוד המצות המה בכלל לימוד התורה ואיך מסתפק הגאון ז"ל בדבר פשוט כזה אתמהה:

ועתה לחזור נא לנידן שלפנינו ולמען ברר הדברים צריך אני להאריך קצת תנינן ביבמות דף כ"ד תנו רבנן הנטען על השפחה ונשתחררה או על הנכרית ונתגיירה ה"ז לא יכנוס אם כנס אין מוציאין מידו ופריך בגמרא הא גיורת מיהא הויא ורמינהו אחד איש שנתגייר לשם אשה ואחד אשה שנתגיירה לשם איש כו' אינם גרים דברי ר' נחמיה ומשני הא אתמר עלה כו' הלכה כדברי האומר כולם גרים הם ופריך אי הכי לכתחילה נמי ומשני משום דרב אסי הסר ממך עקשות פה כו' וכתב רש"י ז"ל במתניתין דלא ישאנה משום לעז שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון וכן נראה דעת התוס' ד"ה משום ע"ש. אבל דעת הרשב"א ז"ל בחידושיו דלזות שפתים שזו לא נתגיירה אלא לשם זנות וזה לא כנס אלא לשם זנות קאמר והנה לדינא יש נ"מ כמ"ש הרשב"א ז"ל דלרש"י אם ודאי בא עלה לא שייך תו הטעם דלזות שפתים ולרשב"א גם בודאי בא עליה איכא לזות שפתים ע"ש ולפענ"ד יש למצוא עוד נפקותא רבא לדינא דלרש"י דוקא היכי שהקול שיצא עליהם הי' שזינו יחדיו אבל אם לא יצא הקול שזינתה עמו אלא שיש אהבה יתירה בינו לבינה ונפשם קרובה זה לזה כאהבת נשים ומ"מ מעולם לא ראו בהם דברים מכוערים אם לא נתייחדו מעולם לא נחשב בכלל הנטען על האשה וליכא חשש לזות שפתים אבל לרשב"א כל שיש חשש כדי שתנשא לו היא מתגיירת משום אהבתה אליו הויא בכלל נטען ולכתחלה לא תנשא לו משום לזות שפתים וז"ב מצד הסברא:

אמנם יש לדקדק בדברי הרשב"א מה שמוסיף דברים וכתב שני ים של לזות שפתים שלא נתגיירה אלא לשם זנות וזה לא כנס אלא לשם זנות ולכאורה קשה דהיה סגי לומר שנתגיירה לשם זנות לחודא ומשו"ה לא ישאנה ול"ל תו הטעם דכנס לשם זנות אך אם נימא דהרשב"א ס"ל דהיכא שבטוחין אנו שסופו להיות יהודי לשם שמים מותר לגייר אפילו לשם אישות או לשם כבוד כמו להיות כה"ג וכדומה כמו שכתבו התוס' ביבמות וכפירוש הגאון רע"א ז"ל דהלל גיירו קודם שלמד שא"א להיות לגר כהן גדול שפיר ניחא מה שכתב הרשב"א ז"ל שני הטעמים דהא מתניתין סתמא קתני דבכל גווני לא ישאנה אפילו אם בטוחים אנחנו שעתה היא גיורת גמורה לשם שמים מכל מקום יש חשש לזות שפתים דכונס לשם זנות ע"כ לא ישאנה וצריך לומר דהא דפרק התכלת דמשמע דשרי ר' חייא שישאנה משום דשום אדם לא ידע מההוא מעשה כלל ולא יצא עליהם קול זנות וליכא לזות שפתים לא הוה בכלל נטען אולם כבר כתבתי דלפענ"ד נראה עיקר פשט המהרש"א בדברי התוס' וגירסת התוס' ע"מ שאנשא לאותו תלמיד ליתא בגמרות שלפנינו ועיין בתוס' לקמן ביבמות דף ק"ט ע"ב ד"ה רעה שכתבו ג"כ שיודע הי' הלל שסופם להיות גרים גמורים ע"ש אבל לא כתבו בענין נטען על האשה ולא לענין שיהא מותר לישא אותה אחר הגירות. ומה שאמר לה רבי חייא זיל זכי במקחך אותן מצעות שהציעה לו באיסור תציע לו בהיתר לא הוה אלא שדיבר על לבה דברים טובים כדי לרצותה אבל לא שהתיר תיכף לגיירה ושישאנה. תדע דאין לומר שהתירה לגיירה והתירה להנשא לאלתר דא"כ יקשה ביבמות דף ל"ה ע"א דאיתא א"ל אביי בשלמא גיורת כיון דדעתא לאתגיירא מויכטרה כדי להבחין בין זרע הנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה יקשה לס"ד דאביי האיך התיר ר' חייא לההיא איתתא להנשא לאלתר דהא איהי לא היתה דעתה לאתגיירא ולא מינטרא א"כ עכ"פ היתה צריכה להמתין ג' חדשים ימי הבחנה. אלא עכצ"ל דלא התירה כלל להנשא במה דאמר תציע לו בהיתר ורק דברים טובים דיבר על לבה וכנ"ל:

והנה לכאורה צריך להבין מי דחקו לרש"י לפרש דלזות שפתים היינו שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון הא יותר נראה פשט הרשב"א שלא יאמרו שבשביל זה נתגיירה אך כ"ל די"ל דלא ניחא ליה לרש"י לפרש הכי משום דקי"ל בש"ע ופוסקים דכל גר שבא להתגייר בודקין אותו אם הוא מתגייר לשם שמים עיין יו"ד סי' רס"ח סעיף י"ב. ומעתה במתניתין דקתני על הנכרית ונתגיירה מסתמא מיירי שבדקו אותה קודם הגירות שמתגיירת לשם שמים ומ"מ קתני דלא ישאנה מחמת כיון שהוא נטען אכתי יחזיקו הקול הראשון ויהא לזות שפתים אע"פ שנבדקה ויאמרו שאף שהגירות היה לשם שמים מ"מ הקול מתחילה היה אמת ואח"כ הגירות הי' לשם שמים:

אבל אי קשיא הא קשיא לי מה פריך הגמרא הא גיורת מיהא הוה ורמינהו אחד איש שנתגייר לשם אשה כו' וכתבו בתוס' דמשמע שלא יכנוס הוא אבל אחר שרי לכנוס לכתחלה הא כיון דאמרו חז"ל דהרי זה לא יכנוס שוב ליכא חשש שהיא מתגיירת לשם איש כיון שבשעת הגירות היא יודעת שתהא אסורה לו להנשא לכתחילה ונראה דמזה ראיה לדעת הפוסקים דאם התרו בהם שאסור לכונסה ועבר וכנסה מוציאין אותה ממנו וא"כ מתניתין דקתני ואם כנס אינו מוציא מיירי על כרחך שלא ידעו מהך דינא דלא ישאנה דאי ידעו גם בעבר וכנסה יוציא ומשו"ה שפיר פריך הש"ס גם לאחר לא תנשא משום חשש שהיא נתגיירה לשם אישות:

והנה בב"מ בפרק השוכר את הפועלים מייתי הש"ס שני עובדי חדא בדף פ"ד ע"א דר' יוחנן אמר לר"ל אי הדרת בך יהיבנא לך אחותי דשפירא מנאי קביל עליה ועובדא השני' דף פ"ה ע"א דרבי אקלע לאתריה דר' טרפון כו' ואמר רבי לבן הבת של ר' טרפון אי הדרת בך יהיבנא לך ברתאי הדר בי' איכא דאמרי נסבה וגירשה ואיכא דאמרי לא נסבא כלל כדי שלא יאמרו בשביל זו חזר זה. ובתוס' שם דף פ"ד ד"ה אי הדרת בך כתבו לקמן מוכח דנסבה כו' ולא חייש לשמא יאמרו בשביל זו חזר זה כדחייש לקמן. וצ"ל דס"ל כהך איכא דאמרי שם להלן דנסבה ע"ש וצ"ל דשאני בעל תשובה מגר דלא מוטל עלינו לקבל גרים כאלה מה שאין כן בבעלי תשובה דמצוה רבה איכא להחזיר את חבירו בתשובה כדאיתא התם בגמרא אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה. וכמו שהדרי' רבי לר' יוסי בריה דר' אלעזר בר"ש שהבטיח לו לעשותו רב ואמר לו חכים עבדו לך וגולתא דדהבא פרסו עלך ורבי קרי לך ע"ש וכן מצינו בש"ס כמה פעמים מימרא דרב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אע"פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה:

והנה יש לתמוה על ר"ל איך אמר לר' יוחנן מאי:

איהנת לי התם קרי לי רב' הכא רבי קרי לי וכי חלילה שר"ל לא הי' מכיר טובה לר' יוחנן אלא מסתברא דכוונת ר"ל הי' אדרבה שלא עשה תשובה לתכלית כבוד המדומה שיקרא רבי אלא אדרבה מתחלה עשה תשובה שלימה ורצה להתדבק בבת גדול הדור לא מפני יופיה. ומשו"ה הקפיד ר"ל כשאמר ליה ר' יוחנן ליסטים בליסטיותי' יודע ובימי עלומי שמעתי בשם אבי אמי הרב המפורסים מו"ה עזריאל מאיר גראדשטיין מלובלין ז"ל שאמר לפרש לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות כו' שבשעה שעוסק שלא לשמה יצפה שיבוא ע"י מה שלומד לעת עתה שלא לשמה לידי מדריגת לימוד לשמה א"כ בזה שעוסק שלא לשמה ג"כ יש בזה כוונה רצויה וזה מורה הלשון לעולם שמה שלומד שלא לשמה יהיה על דרך זה שיבוא לידי לשמה ודבר זה ראוי למי שאמרו ואנכי הוספתי לפרש בזה מה דאיתא בהוריות דף י' ע"ב אמר רב נחמן בר יצחק גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמ'. והא אמר ר"י אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמ' שמתוך שלא לשמה בא לשמה אימא כמצו' שלא לשמה. ולכאור' הא בפירוש נאמר גדולה עבירה לשמה ממצו' שלא לשמה. ולפי הנ"ל יש לפרש שלא לשמה עפ"י מה שהקשו בתוס' ברכות דף י"ז ד"ה העושה הא אמרינן התם כל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא ותירצו דהכא מיירי שאינו לומד אלא לקנטר והתם מיירי שלומד ע"מ שיכבדוהו והחילוק מובן דכשלומד ע"מ שיכבדוהו בודאי יבוא אח"כ לידי לשמה משא"כ הלומד לקנטר לא יבוא לעולם לידי לשמה כי אין שיעור לדבר וא"כ הענין לימוד שלא לשמה מצד עצמו הוא עבירה אלא כשיש בזה כוונה רצויה חשוב עבירה לשמה וזהו כוונת רב נחמן בר יצחק גדולה עביר' לשמה שדבר זה מוכח ממצוה שלא לשמה דכל מצוה שלא לשמ' הוה נמי עבירה לשמה דמצד עצם הלימוד חשיב עבירה אלא כשמתכוין שיבוא לידי לשמ' יש בזה כוונה רצויה א"כ הוה כמו עבירה לשמה ולהכי שפיר משני אימא כמצוה שלא לשמה דתרווייהו המה בסוג אחד:

היוצא לנו מזה בנידון דידן שלפנינו אם יש חשד היינו שנטען על הנערה שהי' ביניהם קירוב בשר בפועל ממש אין אני מצטרף בשום אופן להתיר הנשואין נגד הלכה פסוק' בש"ס ופוסקים אמנם אם לא יצא קלא שהי' בא עליה אלא כמו שכתב כת"ה שמאמין באמונה שלימה שהדת יהודית בוערת בקרבה זה כמה שנים והיא מתגיירת לשם שמים והחשש הוא שיש אהבה מסותרת בינה לבין הבחור בזה יש לפענ"ד לסמוך על רש"י ותוס' להתיר להנשא לו ובלבד שיסכים עוד אחד מגדולי הזמן. ידידו:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה