אור ברסלב
מצפה אריה תנינא חלק א יו"ד › סימן לח

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

יו"ד · סימן לח

סימן לז

להרב הה"ג חכם ושלם מופלג בתורה ובמדעים כ"ש מו"ה מאיר מכונה ד"ר יונג רב דק' אונגריש בראד:

בדבר אשר נשאלתי מאת כמ"ע בעובדא דאתא לקמוהי במוהל אחד שבא אליו איש אחד מכפר הסמוך:

אליו שנולד לו בן זכר והי' יום ח' ללידתו בשבת וע"כ ביקש מהמוהל שיסע עמו על שבת לביתו וימול התינוק בזמנו כדת ולא רצה המוהל ליסע עמו באמרו כי שמע אשר גדול אחד ממדינת אונגארן הורה שאינו מחויב בזה וע"כ נימול התינוק אחר שבת שלא בזמנו וצועק כמ"ע ע"ז דשלא כדין עשה המוהל בזה כי עליו הדבר מוטל מחמת שכל ישראל מחויבין למול היכא שאין האב בעצמו אומן למול את בנו והא דאיתא בש"ס קידושין דף כ"ט ע"א והיכא דלא מהליה אבוה מחייבי ב"ד למולו לאו דוקא ב"ד אלא החיוב הוא על כל ישראל ורצון כמ"ע אשר אחוה דעי בדבר הזה והנני למלאות את מבוקשו לעיין ולהגיד את אשר יורוני מן השמים ומאתו יתברך אבקש שלא אכשל ח"ו בדבר הלכה:

תמן אמרינן תנינא להא דת"ר האב חייב בבנו למולו ולפדותו. וקאמר בגמרא למולו מנלן דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו והיכא דלא מהליה אבוה מחייבי בי דינא למימהליה דכתיב המול לכם כל זכר כו' והיכא דלא מהליה בי דינא מיחייב איהו למימהל נפשיה דכתיב וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה כו' וקשה לי דלמה לי' להש"ס למילף דאב מחויב למול את בנו מקרא דוימל אברהם את יצחק בנו דכתיב בפרשת וירא ולא מייתי מקרא דלעיל בפרשת לך דכתיב ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו כו' וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה כאשר דבר אתו אלקים. כמו דמייתי הפסוק בחיובא דב"ד ובמילת עלמו מפרשי לך כמו כן הי' להש"ס להביא חיובו של האב משם. ונראה די"ל דמהתם אין ראי' דגם לדורות האב מחויב למול את בנו דבשלמא בפרשת וירא דכתיב כאשר צוה אותו אלקים מוכח דגם לדורות החיוב מוטל על האב משום דכל מקום דכתיב צו הוא זירוז מיד ולדורות כמו דאיתא שם להלן בסמוך אבל בפרשת לך גבי מילת ישמעאל דלא כתיב צו אלא כאשר דבר אתו אלקים אינו מוכח דהוה נמי לדורות אף דלמעלה כתיב בהדיא ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם זה קאי על הב"ד אבל לא על האב כמו דאמרינ' שם בגמרא: והנה הרמב"ם ז"ל בפרק א' מהל' מילה הלכה א' כתב ומצוה על האב למול את בנו ועל האדון למול את עבדיו ילידי בית ומקנת כסף וכתב הכ"מ במנין המצות כתב רבינו סי' רט"ו למול את הבן שנאמר וביום השמיני ימול את בשר ערלתו וצריך טעם למה לא מנה מצות הרב למול את עבדיו עכ"ל. ובאמת אני תמה שהרי בש"ס מייתי לה מקרא דאמרי' וימל אברהם את יצחק בנו וגם למה לא מנה מילת עבדיו למצוה מיוחדת. ולפי האמור י"ל משום שסובר דבפרשת לך לא כתיב ציווי של הקב"ה לאברהם שימול הוא את בנו ואת עבדיו רק המול לכם כל זכר וקאי על הב"ד ומה שמל אברהם את ישמעאל בנו ואת ילידי ביתו ומקנת כספו היה רק בתורת ב"ד ומובן שמה דהזכיר הש"ס ב"ד זהו משום דביד ב"ד למולו משא"כ באיש אחר אין בידו לכוף את חבירו וכמו כן האב את בנו והאדון את עבדיו כיון שיש היכולת בידם למול נחשבו כמו ב"ד אבל אין עליו מצוה מיוחדת למול את בנו בתורת אב או את עבדיו בתורת אדון ורק בפרשת וירא דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו כאשר צוה אותו אלקים מצינו שהי' ציווי מיוחדת מאת הש"י לאברהם שהוא מחויב למול את בנו קודם כל אדם בתורת אב ועולה שפיר דעת הרמב"ם בספר המצות שלא מנה מצות אדון למול את עבדיו אלא שזהו בכלל המול לכם כל זכר אבל ליכא מצוה מיוחדת על זה אבל בספר היד להלכה כתב שמוטל החוב על הרב למול את עבדו שהוא כמו ב"ד לשאר אחד מישראל מפני שיש היכולת בידו לעשות ולמול את עבדו:

והנה כמ"ע הביא מ"ש הרא"ש בפ' כיסוי הדם דאם אין האב רוצ' למול את בנו החיוב מוטל על כל יש'. והנה הש"ך בחו"מ סי' שפ"ב ס"ק ד' הביא ג"כ את דברי הרא"ש הנ"ל. אמנם מ"ש עוד דאפשר שבשו"ע לא הביא דהחיוב על כל ישראל משום דבזמנו דהיינו ביום ח' הרי האב יכול למול כל יום ח' ואי אפשר לידע אם אין רצונו למול את בנו לדעתי ליתא שהרי אמרינן שם בגמרא דקידושין כל מקום שנאמר צו הוא זירוז מיד ולדורות הרי המצוה לזרז את עצמו כל כמה דאפשר:

והנה יש לי להעיר בהא דאמרינן בפסחים דף ד' ע"א ונבדק מצפרא דכתיב וביום השמיני ימול בשר ערלתו ותניא כל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצו' שנאמר וישכם אברהם בבוקר וקשה לי תיפוק לי' מדכתיב גבי מילה צו וכל מקום שנאמר צו אינו אלא זירוז ול"ל למילף מקרא דוישכם אברהם בבוקר אבל לפי מה שכתבתי למעלה שפיר ניחא דצו לא נאמר אלא גבי האב שהוא מוהל את בנו אבל לא גבי ב"ד או בשאר כל אדם שצריכים לעשות בזריזות וע"כ צריך למילף מוישכ' דהתם לא נאמר צו ומ"מ הי' זריז בדבר כן ה"ה בשאר מצות זריזים מקדימים למצו'. ומה שהביא בשם הגר"א דכופין את האב ומכין אותו עד שתצא נפשו שימול את בנו כמו שכופין אותו בשאר מצות כבר קדמוהו התשב"ץ חלק ג' סי' ח' וז"ל וא"כ ביום ח' למילתו הי' מותר לכם להכותו ע"י עכו"ם עד שתצא נפשו לעשות מצוה בזמנה. עוד כתב שם וז"ל והרמב"ם ז"ל כתב בפרק ראשון מהל' מילה אין מלין בנו של אדם שלא מדעתו אלא א"כ עבר ונמנע נראה מדבריו שאם לא עבר ונמנע אלא שהוא מתעצל בה אין חייבין לעשותה בזמנה אבל היו חייבין לכופו אפילו ע"י הכאות כיון שלא הי' לו אונס כמ"ש עכ"ל. וכבר כתבתי שלדעתי מחויב האב להיות זריז למול את בנו משום דכתיב גביה לשון צו שהוא מורה על זירוז יותר ממה שמחויבים בשאר מצות להיות זריזים מקרא דוישכם אברהם בבוקר לכן אם אחרים רואין שהאב מתעצל בדבר ואינו מקיים מצות זירוז יכולים למול גם ביום ח' שלא מדעתו וזהו בכלל מה שכתב הרמב"ם ז"ל אלא א"כ עבר ונמנע כונתו אחרי שהוא עבר. על מצות זירוז. אכן ידעתי מך ערכי ואינני כדאי לחלוק על התשב"ץ ולא באתי אלא לעורר:

והנה בשבת דף קל"ג ע"ב איתא ת"ר מהלקטין את המילה ואם לא הילקט ענוש כרת מני אמר רב כהנא אומן מתקיף לה רב פפא אומן לימא להו אנא עבד' פלגא דמצוה אתון עבדיתו פלגא דמצוה כו' וקשה לי אמאי לא משני הש"ס דליכא אומן אחר כמו דמשני הש"ס שם לעיל קל"ג ע"א אי איכא אחר ליעביד אחר ומשני דליכא אחר ונ"ל בישוב הדבר דהכי פירושא דבשלמא אי הוה אמרינן מצות מילה כשרה רק ביחיד והאחד צריך לגמור את כולה א"כ בודאי על המתחיל לגמור את המילה דאם התחיל ולא גמר את המילה ביטל אח המצוה ועשה חבורה בשבת בחנם. אבל כיון דמילה בשנים כשרה ממילא אפילו אי ליכא אחר פטור מכרת דמ"מ עשה פלגא דמצוה ויש ביד אחר למול אלו היה אומן אחר ואין החסרון גמר המצוה מחמתו משא"כ היכא דאתא בין השמשות כמו דמשני הש"ס חסרון גמר המצוה הוא ממילא מחמתו שהתחיל בשעה שא"א כלל במציאות לגמור שפיר חייב כרת. וחילוק כזה מצינו באופה מיו"ט לחול בפסחים דף מ"ז ע"ב דפוטר רבה מטעם הואיל ואי איקלעי לי' אורחים ומ"מ באופה בה"ש חייב כמו שכתבו התוס' בשבת דף צ"ה ע"א ד"ה והרודה ואומר ר"י דאיכא לאוקמא ברודה סמוך לחשיכה דלא חז תו לאורחין ע"ש. אבל מ"מ אין להקשות מהש"ס דשבת הנ"ל על מ"ש הרא"ש ז"ל דכל ישראל חייבין למול והכא אמרינן אנא עבדינא פלגא דמצוה אתון עבדיתו פלגא דמצוה א"כ בעלמא נמי האיך אפשר להטיל על אדם אחד:

החיוב למול. לימא אנא עבדינא חדא מצוה עבדיתו אתון אידך מצוה די"ל דהש"ס לא קאמר אלא דמצי למפטר נפשיה מכרת מחמת האי סברא אבל מ"מ חיוב מוטל על כל איש מישראל שיש בידו למול בכל פעם ופעם כמו דאמרינן גבי פיקוח נפש כל הזריז הר"ז משובח ובודאי גם אי ליכא אחר החיוב מוטל על כל איש מישראל להציל כל נפש מישראל ואיננו רשאי לפטור א"ע בשום טענה ואם אינו עושה כן הרי הוא עובר על לא תעמוד על דם רעך: אך בנידון דידן שאלה גדולה היא אם הוא מחויב ליסע בע"ש כיון דלא מטא זמן חיובא עד למחר וראיתי שכ"ת העיר בזה והוא במ"ש התוס' בפסחים דף צ"ג ד"ה אלא דנרא' מדבריהם שמותר להרחיק את עצמו קודם הפסח אע"פ שימנע מלעשות הפסח וכל יקר ראתה עינו מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' ו' מהל' פסח הטעם דהזאה דוחה פסח מפני שיום שאסרו הזאה אינו זמן פסח וע"ז העיר מסוכה כ"ה דאמרינן משום דלא מטא זמן חיובא ומשמע דוקא משום דעוסק במצוה פטור מן המצוה אבל בלא"ה נדבר רשות אין להרחיק את עצמו להיות פטור מפסח וע"כ כתב דרק למיפטר מכרת אמרינן הך סברא דלא מטי זמן חיובא אבל מ"מ מצד החיוב הוא אינו יכול לפטור א"ע ממצוה אפילו קודם דמטי זמנו ויפה העיר בכ"ז. אבל לפענ"ד יש לעורר מש"ס דחולין דף פ"ד ע"א דפריך הש"ס וליפרקינהו וליכסינהו. וכ' בתוס' שם תימא מנ"ל שצריך לפדותו ולחייבו בכיסו ע"ש. משמע שאינו מחויב להביא את עצמו לידי חיוב ואם באנו לחלק דשאני התם דאינו מחויב לעשות מעשה הפדיון כדי להתחייב בכיסוי א"כ הכא נמי אינו מחויב לנסוע למקום התינוק להיות מחייב את עצמו במצות מילה משא"כ בש"ס דסוכ' שאדרב' הוא טהור והוא מטמא א"ע ועי"ז יפטור מלעשות פסח ע"ז שפיר אמרינן דרק משום מצוה שרי אבל לדבר רשות לא ואפילו בחילול שבת איתא בשבת דף י"ט ע"א אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת ה"מ לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שרי ע"ש וכתב הרז"ה דהוי כמתנה לחלל שבת משום סכנה ועיין בספרי מצפ' אריה סי' ל"א מה שכתבתי בזה. אבל אחר העיון לכאורה יש לחלק ולומר דשאני הך דחולין דחסרון מעשה הפדיון הוה חסרון ממון דגרע טפי משא"כ הכא דזמן ממילא קאתי אכן לפי תירוצ' של התוס' דסופו לפדותו דמשום הפסד קדשים חשיב שחיטה ראוי' ומחויב לכסות אפילו קודם פדיה ע"ש מוכח דאי לאו הטעם דחשיב שחיטה ראויה ויש לכסות בלא פדיה לא הוה אמרינן דכיון דסופו לפדותו מוטל עליו החיוב לפדותו תיכף כדי שיקיים מצות כיסוי חזינן שאינו מחויב להביא עצמו לידי חיוב: אמנם לפענ"ד דאפילו לפי מה שכתב הרא"ש וכן הוא הדבר בפשיטות דהמצוה על כל ישראל וכן יש להוכיח ממאי דפליגי ר' אליעזר ור"י בשבת קל"ז גבי היו לו שתי תינוקות למול כו' דפוטר ר' יהושע מטעם דהי' טרוד בדבר מצוה דפשיטא דלא באב שיש לו ב' תינוקות או דהב"ד מלו בטעות אלא מיירי בכל אדם מישראל מ"מ מהתם גופא מוכח דאינו ונחייב לחזור בעיירות ולהרים ולגבעות למול תינוקות שהרי אמרו התם ובש"ס פסחים דף ע"ב א"ל רב אשי לרב כהנא הרי ניתן שבת לדחות אצל תינוקות דעלמא א"ל לגבי האי גברא מיהת לא ניתן שבבת לדחות ואי נימא דמחויב בחול לחזור בעיירות אחר קיום מצות מילה א"כ נימא דהי' טרוד גם אצל שאר תינוקות וא"ל דהתם היינו טעמא דאסור לילך חוץ לתחום למול בשבת א"כ לא הי' טרוד. אולם אכתי לא נח בזה דא"כ לר' אליעזר דמכשירי מילה מותר בשבת א"כ למה נקט היו לו שתי תינוקות למול הא אפילו ליכא אלא תינוק אחד למול נחשב לטרוד בדבר מצוה משום תינוקות דעלמא אלא על כרחך דוקא כשיש לו מוכנים שתי תינוקות למול דעליו מוטל למולם וע"כ הוא טרוד אבל בלא"ה אינו מחויב לחזור בעיירות למול ואפילו ב"ד מסתברא דאינן חייבין אלא בעירם למול אבל בעיר אחרת שיש שם ב"ד אחר אין שום חיוב עליהם אלא על ב"ד שבעיר המילה וכן יש להביא ראיה מש"ס חולין פרק שילוח הקן דף קל"ט ע"ב דאיתא התם ת"ר כי יקרא קן ציפור מה ת"ל לפי שנאמר שלח תשלח את האם יכול יחזור בהרים ובגבעות כדי שימצא קן ת"ל כי יקרא במאורע לפניך וכ' רש"י ז"ל לפי שנאמר שתי פעמים ע"ש. שמשמע דאל"ה לא הוה ס"ד דצריך לחזור בהרים ובגבעות לבקש אחר קן. אולם יש לדחות דהברייתא מוסיף לומר דיכול יחזור בהרים ובגבעות כדי שימצא קן כו' וע"ז אשמעינן קרא דאין צריך לחזור למצוא קן אבל אם ידוע שיש באיזה מקים קן אפשר דמחויב לחזור והכא נמי דודאי אם אינו ידוע לו א"צ לחזור אולי יש תינוק למול אבל כשידוע שיש תינוק למול אפשר שחייב לחזור ולמולו. עכ"פ לפענ"ד אינו ראיה מזה לא לכאן ולא לכאן ועיין בס' פ"ת סי' רצ"ב מה שהביא בשם ספר חו"י ובשם ספר משנת חכמים איך הדין אם אינו רוצה ליקח הבנים ועי' בס' ח"צ סי' פ"ג:

אכן שמעתי בשם הגר"א ז"ל שפעם אחת בנה לו בית כדי לקיים מצות מעקה באמרו שצריך אדם להשתדל בכל מה שיש באפשרו לקיים כל המצות שבתורה עכ"פ פעם אחת אע"פ שמי שאין לו בית פטור ממעקה וכן מי שאינו לבוש בגד של ארבע כנפות פטור מציצית מ"מ חייב להשתדל לקיים המצוה ועפ"ז שפיר ניחא דממצות שילוח הקן התורה פטרתי' מלחזור אחריה כלל אע"פ שלא קיים מעולם. סיומא דהך מילתא אע"פ דפשיט' דמצד חק המוסרי הי' מוטל על המוהל לנסוע על שבת למקום הילד למולו ולהיות נקרא מהזריזים מ"מ לא נחשב כי הוא ביטל מצות עשה שבתורה כי יוכל לומר לאו כו"ע עלי דידי רמיא ומצינו כעין זה גבי צדקה דג"כ מחויב כל אדם מישראל. שיתן צדקה עכ"ז אמרו חז"ל דלאו כולי עלמא עליה דידיה רמיא וגם איתא בר"ה דף ו' ע"א אמר רבא וצדקה מחייב עלי' לאלתר מ"ט דהא קיימי עניים ופריך הש"ס פשיטא ע"ש הרי מבואר דאפילו נדר שבודאי מוטל עליו לקיים מ"מ אינו מחויב לחזור אחר עניים ולפי השערתי מה שנתנה התורה זמן ג' רגלים לעבור בבל תאחר שמסתמא בזמן כזה יזדמנו עניים והי' יכול לקיים את נדרו. זולת זה מה שעלה על דעתו דמילה בזמנו אפילו אי ליכא אב אין החיוב על הב"ד למולו והא דדוחה שבת משום שחביבה מצוה בשעתה ופלפל בש"ס דמנחות דף ע"ב לפענ"ד הוא כ"ז רק לפלפולא בעלמא אבל פשיטא דעל הב"ד מוטל לקיים מצות מילה בזמנו ג"כ דהא מקרא מלא בפרשת לך ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר וזה קאי על הב"ד כדמוכח בש"ס דקידושין הנ"ל וכמו שכתבתי למעלה. ומה שעמד על התוס' בסוכה שם ד"ה רבא אמר אידי ואידי אחר חצות יעיין נא בספרי מצפה אריה סי' ל"א שכתב' וז"ל ודע דדברי התוס' בסוכה הנ"ל אינם מכוונים מה דהקשו אהך דרבא כו' דלדידי' לא קשה כלל דאיהו מוקי לה אליבא דר"ש ומשום אנינות כו' וכונת התוס' צריך לפרש אהא דפריך לעיל מיניה ממאי דלמא אידי ואידי אחר חצות הא כר' ישמעאל הא כר"ע דלפ"ז לא אתיא כר"ש כפי' רש"י ז"ל רק משום דטומאת קרובים דחי לעשה דפסח ולהכי שפיר הקשו התו' וזה ברור והנראה לפענ"ד כתבתי:

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה