מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
יו"ד · סימן ד
הנה ראיתי בספר מנחת חינוך בפ' אמור במצוה שלא יאכל זר תרומה שכתב דאם בת כהן נתאלמנה או נתגרשה מישראל ויש לה זרע מבעלה ישראל דאינה אוכלת בתרומה דמקרא מלא הוא ובת כהן כי תהי' לאיש זר כו' וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כו' מ"מ נ"ל דאם אכלה אפשר דאין בה חיוב מיתה ולא מלקות דזה הוה רק לאו הבא מכלל עשה אם אין לה בנים שבה ואם יש לה אינה שבה ואפשר לומר דהדרא לאיסורא קמא דאם אוכלת חייבת מיתה כדין זר ע"ש. ולפענ"ד יש להוכיח מש"ס יבמות ס"ט ע"ב דהיא חשובה כזרה גמורה דפרכינן התם אמתניתן דקתני ישראל הבא על בת כהן תאכל בתרומה ליחוש שמא עיברה מהא דתניא הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד ותו פריך והתניא בת כהן שנישאת לישראל ומת טובלת ואוכלת בתרומה מיד ע"ש. ואם איתא דבת כהן שיש לה זרע מישראל היא בעשה מאי פריך הא בהרי זה גיטך מיירי בבת ישראל שנשאת לכהן דאוכלת בשביל בעלה כהן מחמת שהיא קנין כספו כדאיתא בריש פרק אלמנה לכ"ג ביבמות דף ס"ו ע"ב וכשגרשה בעלה כהן שוב לא הוה קנין כספו והיא זרה גמורה ופשיטא דאיכא גבה בתרומה חיוב מיתה וספק חיוב מיתה יש להחמיר משא"כ בת כהן כשיש לה זרע מישראל יש בה רק עשה קיל יותר ואזלינן בספיקא לקולא ועי' בב"מ נ"ו ע"א דאיתא ור"ש לא שפיר קא מותיב לי' דקאמרי אינהו מיתה ומותיב רב ששת לאו עי"ש א"כ כ"ש דאין למיתיב מאיסור עשה על איסור מיתה וע"ש דהש"ס שקיל וטרי לשנויי ומדלא משני הכי מוכח דבת כהן שיש לה זרע מישראל היא אסורה בתרומה וחיוב מיתה איכא ודו"ק: