מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
יו"ד · סימן א
כבוד ידידי הרב הגאון החוב"ק המפורסם בתורתו ויראתו מו"ה שמעון נ"י האבד"ק חיראב:
מה שהעיר כת"ה בקונטריסו אשר שלח אלי דאף למאי דפסקינן ביו"ד סי' כ"ד סעיף י"ג דאם הגרים שליש ושחט שני שליש כשרה דזה אינו רק אם במה שהגרים למעלה לא הי' שום פסול אחר זולת ההגרמה אבל אם דרס או החליד במה שהגרים דמלבד פסול הגרמה איכא נמי עוד פסול אחר השחיטה פסולה. ובזה עלתה לו לפרש כן כונת הרמב"ם ז"ל שהובא שם אם דרס או החליד בין בשליש ראשון ובין בשליש אמצעי הרי זו פסולה ודבריו תמוהין כאשר האריכו הכ"מ והש"ך ביו"ד שם. אבל לפי הנ"ל יש לפרש כונתו דזה קאי אהך דינא שכתב בתחילת דבריו אם הגרים שליש ושחט שני שליש דכשרה דאם דרס או החליד באותו מיעוט שהגרים פסולה זהו תודכ"ת וענותנותו תרבני שאחוה דעתי בזה וארחיב קצת הדיבור את אשר יורוני מן השמים וזהו החלי בעזר הצור:
הנה בחולין דף י"ט ע"א איתא אמר רב הונא אמר רב אסי מחלוקת בששחט שני שליש והגרים שליש דרבנן סברי כולה שחיטה בעינן בטבעת גדולה וריב"י סבר רובו ככולו אבל הגרים שליש ושחט שני שליש ד"ה פסולה. דכי נפקא חיו תא בעינן רובא בשחיטה וליכא א"ל ר"ח אדרבה לימא מר איפכא מחלוקת כשהגרים שליש ושחט שני שליש דריב"י סבר מידי דהוה אחצי קנה פגום ורבנן התם מקום שחיטה וכו' אבל שחט שני שליש והגרים שליש דברי הכל כשרה וכתב רש"י ז"ל בד"ה מידי דהוי מיהו בתוספות כ"ש לא סגי ליה דלא מצטרפא הגרמה לאכשורי לשחיטה הואיל ולאו מקום שחיטה הוא והר"נ ז"ל בחידושיו שם לחולין כתב דמסתברא דכיון דמדמינן לה לחצי קנה פגום דלריב"י דשני שליש לאו דוקא אלא ה"ה בשחט שליש ועוד הא רב הונא גופיה מכשר לקמן בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש ובודאי ההגרמה שבסוף אינה מכשירתה אלא שחיטת שליש אמצעי היא מכשירתה ואם הניחה נמי כשרה ע"ש שסיים דרב הונא הגרמה במקום הראוי לשחיטה עביד לה. וכן כתב הר"נ בחידושיו על הרי"ף ז"ל דרב הונא ורב יהודה פליגי דר"ה סבר דלמעלה מטבעת הוי מקום שחיטה ונשחY שלא בהכשר דמי והו"ל כחצי קנה פגום הלכך הכל תלוי בחתיכת רובו של קכה וכו' ורב יהודה סבר דהגרמה לאו במקום שחיטה דמי אלא במקום טרפות וכ"ז שנגרם רוב אסורה וכו' ע"ש עכ"פ נשמע מזה דדעת הר"נ דהגרמה חשיב מקום שחיטה לר"ח ולר"ה אליב' דריבר"י ודעת רש"י ז"ל דר"ח שני שליש דוקא קאמר סבר דל"ח מקום שחיטה:
ומעתה לפ"ז לשיטת הר"נ ז"ל אליב' דר"ח ור"ה דהגרמה חשיב מקום שחיטה אלא ככשחט שלא בהכשר דמי מעתה לשיטה זו יש לומר דלדעת הפוסקים דרסה וחלדה במיעוט קמא דקנה גם כשדרס או החליד משהו למעלה ממקום הטבעת דהיינו הגרמה ג"כ פסול כיון דהוי מקום שחיטה כמ"ש כ"ת. אבל לדעת רש"י ז"ל לאו מקום שחיטה היא ו ב כאלו חתך ביד או ברגל וכמ"ש הש"ך שם ס"ק ט"ו ין עולה על הדעת לומר שדרסה וחלדה יפסול בהגרמה כך היה עלה במחשבתי תחילה אך אח"כ התבוננתי שאי אפשר לתפוס החבל בשני ראשין דהא הפוסל שהה דרס והחליד במיעוט קמא דקנה הוא הב"ח בשם הרש"ל שהביא הש"ך שם בסעי"ק י"ג שכתב שם דאפילו מאן דפליג אהגרים שליש ושחט ב' שליש וסבר דכשר משום שאינו מקום שחיטה אבל בשהה או דרס או החליד מודה גם מסתבר למימר הכי דמ"ש מיעוט בתרא שכבר הכל שחט כראוי ואפ"ה אסרינן מאחר דנעשה כעין פסול בענין שחיטה כ"ש במיעוט קמא עכ"ל. מעתה ז"א אלא אי נימא דהגרמה לאו מקום שחיטה הוא אבל אי נימא דהגרמה חשיב מקום שחיטה ואפ"ה כשר בהגרים שליש ושחט שליש פשיטא דבשהה או דרס וכו' ג"כ כשר במיעוט קמא דקנה דמ"ש מהגרמה אלא שהמה ז"ל כתבו שיטתם לפי מ"ש הרמב"ם והטור והמחבר ז"ל כרב יהודה דשחט שליש והגרים שליש וחזר ושחט שליש האחרון כשרה דהגרמה לאו מקום שחיטה הוא לכן בדוקא נקנו הגרים שליש ושחט ב' שליש כשרה דדוקא נקט ושחט ב' שליש דאי שחט רק שליש אינו כשר דלא מצרפינן מה שהגרים לרוב שחיטה וכשיטת רש"י ז"ל ועיין בש"ך ובפמ"ג שם דאפילו איפסוק מלשחוט ג"כ פסול ע"ש:
והנה אנכי בעת למודי הקשיתי לשאול לדברי הר"נ ז"ל דטעמא דרב הונא הוא דהגרמה מקום שחיטה הוא וכנשחט שלא בהכשר דמי אלמא דשני ענינים המה ואע"פ דהגרמה פסול מהלכה למשה מסיני מ"מ חשבינן לי' למקום שחיטה א"כ איך קאמר הגמ' בחולין שם דף י"ג גבי תורא דבני מר עוקבא דאתחיל ביה שחיטה בתורבץ הושט וגמר בושט אמר רבא רמינן עליה חומרי דרב וחומרי דשמואל וטריפנא לי' חומרי דרב דאמר במשהו וחומרי דשמואל דאמר לאו מקום שחיטה הוא ע"ש דמבואר בהדי' דלרב כשר גם בשחט בתורבץ הושט וקשה לי דמנ"ל הא דלמא סבר רב דתורבץ הושט במשהו כושט דמקום שחיטה הוא מ"מ חשיב כנשחט שלא בהכשר דהוי הגרמה וכמו שחט את הקנה למעלה ממקום הטבעת דחשיב מקום שחיטה להצטרף לרוב שחיטה ומ"מ הכי אגמרה דהוי פסול שחיטה אם נשחט הרוב בהגרמה. ויש לומר דעכ"פ הי' צריך להיות כשר אם התחיל למעלה בתורבץ הושט וגמר בושט דהלכתא דהגרמה לא נאמר אלא ברוב כמו בקנה וה"ה בושט ורש"י ז"ל שכתב שם וז"ל מקום שחיטה היא ואם שחט שם כשרה הילכך דינו כושט וכי גמירי הגרמה בקנה הוא דגמירי אבל בושט לא שייכא הגרמה לדעתי צ"ע דמנ"ל דלרב כשר רוב שחיטה בתורבץ הושט דלמא סבר כרב הונא דמצרפינן מה שהגרים בקנה לשחיטה דהוי מקום שחיטה ומ"מ כשהגרים רוב קנה פסול דכשנשחט שלא בהכשר דמי כן ה"ה בושט דאם התחיל למעלה וגמר למטה כשר כשגמר לשחוט למעלה בתורבץ הושט גם רב מודה שפסול ולכן בני מר עוקבא בכונה התחילו לשחוט בתורבץ הושט וגמרו בושט כרב דאי גמרו למעלה הרוב גם לרב פסולה וצ"ע:
והנה לפי שיטת הר"נ ז"ל יש לישב קושית הכו"פ בסי' כ"א בסוגי' דרבוצה בחולין דף מ' דמוקי הגמ' הברייתא דהשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז בחצי קנה פגום והקשה הגאון ז"ל לרב אדא בר אהבה דסבר בע"ז דף נ"ד ע"א. אדם אוסר דשא"ש וקשה לדידי' מהך ברייתא כמו דפריך בחולין אר"ה ואיהו לא מצי משני בחצי קנה פגום דהא איהו סבירא לי' בחולין דף כ"ח ע"א ושט ולא קנה אבל לדעתי יש לישב דאיהו יסבור כשמואל דאמר תורבץ הושט ברובא ויסבור כרב הונא או כרב חסדא לשיטת הר"נ ז"ל הגרים שליש והוסיף עליו כ"ש למטה כשר וה"ה בושט אליבא דשמואל וא"כ משכחת לה שפיר שהי' חצי תורבץ הושט פגום והוסיף כ"ש בושט דכשר בכה"ג. ומ"מ אין להקשות לדידי' דליתני זבח וכגון שהי' חצי קנה פגום וגם חצי תורבץ הושט פגום והוסיף כ"ש על הקנה ועל הושט דז"א דהא צריך הקנה לשחוט תחילה כמ"ש רש"י חולין ל ע"ב וז"ל לעולם דרך הקנה לשחוט תחילה לפי שהוא סמוך לעור והושט סמוך למפרקת וא"כ כבר נאסר בשחיטתו ובושט מחתך בעפר הוא. והנה התוס' כתבו התם בד' מ"ג ד"ה כשמואל דאמר לאו מקום שחיטה הוא וז"ל ואפילו למאן דמכשיר בפ"ק הגרים שליש ושחט שני שליש שאני גרגרת דלא מטרפ' במשהו עד דאיכא רובא עכ"ל משמע דסבירא להו כשיטת רש"י ז"ל דשני שליש דוקא דאי נימא דבהוספה:
כ"ש סגי דמצטרף מה שהגרים לשחיטה בודאי אין לחלק בין קנה לושט דכמו דמצרפינן בקנה לרובא בשחיטה כן יש לנו לצרף ג"כ בושט לרובא בשחיטה ומאי איכפת לן דושט נקיבתו במשהו ואם באנו לחלוק דבקנה הוי למעלה מקום שחיטה והכא הא סבירא לי' לשמואל דתורבץ לאו מקום שחיטה הוא לא הי' צריכי' התוס' לחלק מחמת דושט נקיבתו במשהו אלא דשאני קנה דהוי מקום שחיטה גם למעלה:
ודע דלדעתי צריך לפרש הא דקאמר הגמ' גבי תורא דבני מר עוקבא דאתחיל בתורבץ הושט וגמר בושט הכי פירוש' שגמרו לשחוט שני שליש למטה בושט דאי גמר רק לרוב הא גם לשמואל פסול כיון דסבירא לי' דתורבץ לאו מקום שחיטה הוא הא לא מצרפינן לי' לרוב שחיטה ואולי יש לפרש דהא דקאמר הלשון לאו מקום שחיטה הוא לאו דוקא אלא פסול משום הגרמה כמו בשוחט בקנה למעלה מטבעת אבל לענין צירוף חשיב מקום שחיטה ודוחק:
והנה לרב הונא דקאמר מחלוקת בשחט שני שליש והגרים שליש אבל בהגרים שליש ושחט שני שליש שד"ה פסולה יש לכאורה להסתפק איך הדין בנפסק מאלי' למעלה ממקום מיעוט הקנה אי דמי להגרמה דהא הכא נמי שייך לומר הך סברא שכתב רש"י ז"ל שם דכשנחתך רוב הסימן לא נחתך אותו הרוב בשחיטה ע"ש או שאני הגרמה דהוי פסול שחיטה וגרע טפי אבל נפסק למעלה הוי כמו חצי פגום למטה ואופן זה מסתברא טפי וכן מצאתי להר"ב ז"ל בחידושיו לחולין בגמ' הנ"ל אהא דפרכינן והאמר שמואל ברובא וז"ל וא"ת ומאי קושיא כי אמר ברובא בפסוקה אבל בהגרמה אפילו במיעוטא הוי הגרמה מידי דהוי אגרגרת דאמר רב הונא בפ"ק הגרים שליש ושחט שני שליש טרפה עכ"ל הרי בהדיא דבנפסק הקנה למעלה ממקום שחיטה גם לרב הונא כשר ועוד הא הרשב"א ז"ל פוסק להחמיר כרב הונא דהגרים שליש ושחט שני שליש פסולה והטור הביא לשיטה זו גם הרמ"א הביא כי המנהג להחמיר ובסימן ל"ג כתב הטור והמחבר בפשיטות דגרגרת שנפסק רוב במקום הראוי לשחיטה פסולה ע"ש מבואר דבזה ליכא מאן דפליג דבעינן רוב דוקא וכן מוכח מהא דאמרינן בחולין דף כ"ח ע"א גבי ההוא בר אווזא דמסמס קועי' דמא דאמרינן נבדקי' לקנה ונשחטי' והדר ליפכוה לושט ולבדקיה וכתב רש"י ז"ל דקנה נבדק מבחוץ לפי שאינו נטרף אלא ברוב אבל ושט דנקובתו במשהו לא הוי נבדק מבחוץ ואם נימא דלמעלה ממקום שחיטה פוסל בקב משהו אמאי לא אמר הש"ס דלהפכיה נמי לקנה ולבדוק שמא נקב למעלה אלא פשוט דבקנה לכו"ע אינו פוסל נפסק אלא ברוב אפילו למעלה ממקום שחיטה ולפ"ז תמוהין לי דברי הש"ך בסימן כ"ד סעי"ק י"ג שהאריך לחלוק על הפוסקים שמחמירין בדרס והחליד במיעוט קמא דקנה וכתב דכל הני פסולים לא גרע מפסוקת הגרגרת דקי"ל דלא מטורפי אלא ברובא ומאן דפוסל בהגרמה היינו טעמא דבעידן דנפקא חיותא ליכא רובא במקום שחיטה ע"ש. ולפי מה שבארתי למעלה דבנפסק למעלה לכו"ע לא נטרפה אלא ברובא ולא אמרינן דבעידן דנפקא חיותא ליכא רובא במקום שחיטה ומ"מ בהגרמה פסולה חזינן דע"י הגרמה דהוי פסול שחיטה גרע טפי ולא דמי לנפסק מאליו כמו כן יש לנו לומר בדרס והחליד דאף דחצי קנה פגום כשר בגרגרת מ"מ היכי דהוי פסול שחיטה גרע טפי ופסול כמו בהגרמה אח"כ ראיתי שכבר העיר בזה התב"ש בסעי"ק י"ב בסתירת דברי הש"ך ע"ש:
עוד יש להקשות מתוס' חולין דף מ"ג הנ"ל ד"ה אי כשמואל הא אמר ברובא אע"ג דשמואל פוסל הגרים שליש ושחט שני שליש וכו' ע"ש מבואר בתוס' דלשמואל גופיה היכי דהתחיל בתורבץ ושחט בושט פסול ואיהו גופיה סבירא ליה דתורבץ הושט ברובא ובפחות מרוב כשרה לשחיטה אלמא דהגרמה גרע מאלו נפסק מאליו וע"כ מחמת דפסול שחיטה גרע טפי וא"כ שפיר י"ל דבשהיה וחלדה נמי אמרינן הכי. ולכאורה עלה על לבי דיש לומר דלמאן דפוסל הגרים שליש ושחט שני שליש גם בנפסק מיעוט למעלה בעינן שיתחיל לשחוט תחת אותו מקום שנפסק למעלה דכיון דשחט תחת אותו מקום שלמעלה ג"כ למטה והשלים שם לרוב לא איכפת לן מה שהגרים למעלה בתחילה דהא כי נפקא חיותא נפקא ע"י רוב במקום שחיטה אבל התחיל לשחוט לצד האחר שלא כנגד אותו מקום שהגרים למעלה אפשר שפסול מחמת הטעם דבעידן דנפקא חיותא ליכא רובא במקום שחיטה וכסברת הש"ך ואתי שפיר ג"כ הך דתורבץ הושט דאמר שמואל ברובו משום דהא דאמר שמואל ברובו היינו דוקא שהתחיל אח"כ לשחוט למטה תחת אותו מקום שנפסק מלמעלה בתורבץ אבל בתורא דבני מר עוקבא דהתחיל בתורבץ וגמר בושט דהיינו שלא שחט למטה תחת אותו מעט שנפסק למעלה סבר שמואל דפסולה:
והנה בחי' עמדתי על הרשב"א שם בחולין דף י"ט שכתב לפסוק להלכה כרב הונא דהגרים שליש ושחט שני שליש פסולה והביא ראי' לזה מהא דאמרינן לקמן דף כ' אמר ר' ירמי' אמר שמואל כל הכשר בשחיטה כשר במליקה הא פסול בשחיטה פסול במליקה. למעוטי מאי ומסיק התם למעוטי הגרים שליש ושחט שני שליש כדרב הונא ומדנקט סתמא דהש"ס הך לישנא דר"ה ש"מ דהלכתא כותיה ע"ש. ואמרתי דראיה זו יש לדחות דהא שקלא וטריא דהש"ס אליביה דשמואל קאי דהא ר"י משמי' דשמואל אמר להך שמעתתא להכי לא הוי מצי הגמ' למימר דאתי למעוטי שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דלדידי' בלא"ה פסול בשחיטה משום דלא הוי שחיטה מפורעת בכה"ג דהא איתא התם איקלע רב נחמן לסורא בעי מיני' שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש אמר להו לאו היינו דר' אלעזר בר מניומי דאמר שחיטה העשוי' כמסרק כשרה ודלמא במקום שחיטה במקום שחיטה מאי למימרא מהו דתימא בעינן שחיטה מפורעת וליכא קמ"ל ע"ש אלמא בכה"ג ל"ח שחיטה מפורעת וא"צ לפסול מטעם הגרמה אלא אפילו במקום שחיטה פסול כה"ג וא"כ לא שייך לדמות מליקה לשחיטה ולא מצינו במליקה שיהא פסול מפורעת ומשו"ה מוכרח הש"ס לומר כרב הונא וא"כ אין ראי' מזה דהלכה כר"ה ודו"ק:
ודרך אגב אמרתי לכתוב בזה מ"ש התוס' שם דף ל' ד"ה השוחט שכתבו שם לישב פירוש הקונטרס ח"ל וי"ל דאע"ג דיש רוב במקום אחד לא הוי שחיטה מפורעת וכו' אבל כשנחתך למעלה או למטה לא מירווח ואינה מפורעת וכי פריך משנים אוחזין בסכין ושוחטין לא הוי מצי לשנויי דהתם כששחט כל אחד רוב והרי היא מפורעת דמ"מ כשקדם האחד ושחט רוב וחבירו לא שחט עדיין אלא מיעוט אינה מפורעת ופסולה וכתב המהר"ם מלובלין בחידושיו על הש"ס יש לתמוה דלמה להו לתוס' לדחוק זה דמי הגיד לו דכשישחוט כל אחד רוב הוי שחיטה מפורעת דלעולם אימא לך דלא הוי מפורעת אלא כששוחט במקום אחד אבל כשיש שום חתך למעלה או למטה מבית השחיטה לא הוי מפורעת בין במיעוט סימן ובין ברוב הסימן לכן פריך שפיר משנים אוחזין בסכין ושוחטין ע"ש. ולפע"ד דברי התוס' מוכרחין דהא הש"ס קאמר התם משמיה דר"ש בן לקיש דאמר דבעינן שחיטה מפורעת ובחולין דף ל"ב אמר ר"ש בן לקיש כאן ששחט במקום חתך כאן ששחט שלא במקום חתך דשלא במקום חתך לא הוי רק טרפה וקשה לי תיפוק לי' דלא הוי שחיטה מפורעת ושחיטתו פסולה וזהו תמיה עצומה אבל לפמ"ש התוס' דהיכי דהוי החתך ברוב הסימן חשיב שחיטה מפורעת שפיר דהא פסוקת הגרגרת ברובא ומנקובת הושט לא קשיא דכיון דהוי רק נקב משהו מסתברא דמשום נקב כ"ש לא נפסד השחיטה דאכתי הוה שחיטה מפורעת:
וכן משמע מדקתני השוחט בב' או בג' מקומות דהוי חתך אבל נקב כ"ש בעלמא לא איכפת לן:
אכל עוד יש לי לעורר לדעת רב האי גאון ואביו רב שרירא ורב שמואל בר חפני שפסקו להלכה דבעינן שחיטה מפורעת כמ"ש התוס' שם בסוגייא ד"ה לימדתנו והג"א שם א"כ קשה דברי הגמ' שהבאתי למעלה ההוא בר אווזא דהוי ממסמס קועי' דמא דאמרינן התם נבדקיה לקנה ונשחטיה לקנה והדר לפכוה לושט וכתב רש"י ז"ל שהקנה נבדק מבחוץ לפי שאינו נטרף אלא ברוב ע"ש ומשמע דאלו הוי נטרף בפחות מרובא לא הי' בדיקה לקנה מבחוץ מעתה קשה לשיטת הגאונים ז"ל ניחוש שמא נחתך הקנה בפחות מרובא והוא ישחוט למטה או למעלה ממקום שנחתך ופסולה משום דלא הוי שחיטה מפורעת וי"ל דכונת רש"י דלא מטרף במשהו בעלמא דאלו הוי נטרף במשהו לא הוה בדיקה לקנה מבחוץ אבל כיון דלא הוי משהו אע"ג דהוי פחות מרוב ניכר מבחוץ ובנקב משהו שפיר חשיב שחיטה מפורעת כמו בושט וכנ"ל:
עתה נתנה ראש ונשובה למה שהבאתי למעלה מ"ש הש"ך דעת הב"ח בשם הרש"ל ז"ל דשהיה דרסה וחלדה פוסל במיעוט קמא דקנה והש"ך תמה ע"ז דהאיך נפרנס ברייתא שלימה דחולין דף כ"ט שחט חצי גרגרת ושהה כדי שחיטה אחרת וגמרה שחיטתו כשרה מבואר בהדיא דשהיה במיעוט קמא דקנה אינו פוסל והכו"פ בסי' כ"ד שם כתב לישב זה וז"ל מיהו י"ל דהנך רבוותא ס"ל דתליא בפלוגתא דריב"י ורבנן דלריב"י סגי ברובא בכשרות אבל לרבנן בעינן כולו בין בתחילה ובין בסוף בכשרות ועיין שם דף למ"ד ברש"י ותוס' ותראה כן וא"כ י"ל דהך ברייתא דשהי' במיעוט קמא כשר ריב"י הוא אבל לפי מה דקי"ל להחמיר כרבנן כמ"ש רש"י אף שהי' במיעוט קמא דקנה פוסל ע"ש ויצא לנו מזה דדין שהי' דרסה וחלדה דין אחד להם עם הגרמה דכולהו פסולי שחיטה כהדדי נינהו ומאן דפוסל בהגרמה שליש פוסל נמי בכל הני גם במיעוט קמא דקנה. ומעתה אמינא אנא אוסיף מיא ואוסיף קמחא לפי מה דפסק הטור והמחבר דהגרים שליש ושחט שני שליש כשרה ודוקא בשחט שני שליש מכשירין אבל לא מצרפין מה שהגרים לתשלום הרוב אלא בעינן שישחוט רובא לבד ההגרמה וכמ"ש רש"י ז"ל לרב חסדא. וכן כתב הבעה"מ ועיין בפמ"ג בש"ד סעי"ק ט"ז דאם הגרים שליש ושחט שליש והפסיק מלשחוט פסולה דליכא רובא בשחיטה עי"ש. כן נראה לפע"ד לחדש ולומר דה"ה גבי שהיה דרסה וחלדה אפילו למאן דמכשר שהיה דרסה וחלדה במיעוט קמא דקנה מ"מ אין להצטרף המיעוט מה ששחט בפסול לשחיטת רוב דנימא דסגי בהוספת פורתא כמו בחצי קנה פגום דסגי בהוספה כ"ש אלא בעינן שישחוט רוב מלבד זה המיעוט שנשחט בפסול דכל מה שנשחט בפסול לא מצרפינן למעשה המכשיר של שחיטה. וכמו דאמרינן בהגרמא דלא דמי לחצי קנה פגום כן ה"ה בהנך פסולים מחמת הטעם דכל שנפסל דרך שחיטה גרע טפי טובא וכמו דאמרינן הך סברא לדעת הפוסלים שהי' דרסה כו' במיעוט קמא דקנה לגמרי משום דהוי דרך שחיטה גרע טפי כן אנו נימא לענין זה שאין להצטרף המיעוט שנשחט בפסול וכמו שבארתי:
הן אמת כי ראיתי בפמ"ג סי' כ"ד בשפתי דעת סעי"ק ט"ז שכתב וז"ל וה"ה הגרים שליש ושחט שליש ופסק מלשחוט וכו' ובזו חמור הגרמה דאלו דרס והחליד בשליש א' דקנה והוסיף רוב בהכשר כשרה מידי דהוה אחצי קנה פגום ואלו בהגרים כיון דאין הרוב נפסק במקום שחיטה לאו כלום הוא עכ"ל. אבל מה אעשה אני תולעת ולא איש דלפי קט שכלי לא כן הוא אלא גם בשהיה דרסה וחלדה ג"כ פסול בכה"ג דכל. פסולי שחיטה דמי' להדדי וכפי מה שהבאתי למעלה מ"ש הנר"ו בשם רש"י ותוס' דמאן דפוסל בשהה ודרס במיעוט קמא היינו משום דמחמרי בהגרמה כרבנן דפליג אריב"י. א"כ לפ"ז אין לנו להוסיף בפלוגתא ולומר דבתרתי פליגי חדא בהגרמא אי כריב"י אי כרבנן ושנית אי שהיה דמי להגרמה וכמו שהגרמה אין המיעוט שהגרים מצטרף להרוב ה"ה בשהי' אי לא דמי שהי' להגרמה דבהגרמה גם לריב"י אין המיעוט שהגרים מצטרף להרוב מחמת שאינו מקום שחיטה אבל שהה ודרס דהוי במקום שחיטה מצרף להרוב אלא מסתבר טפי לומר דרק בחדא פליגי אי כריב"י אי כרבנן אבל לכו"ע אין חילוק בין הגרמה לשהיה ודרסה ודין אחד לכולם:
ולפי הנ"ל נרווח לן לישב שיטת ר"ת בתוס' דף ל' ע"ב ד"ה החליד דמפרש דאיבעי' דהש"ס הוא במיעוט קמא וכתבו התוס' והא דאמר לקמן דשיעור שהי' הוי מבהמה לבהמה ומעוף לעוף היינו מדרבנן ע"ש ולפי הנ"ל י"ל דגם לשיטתו יש דין שיעור שהי' גם לעוף מה"ת לענין זה אם מצרפינן מה ששחט מקודם לרוב שחיטה וגם מיושב מה דקתני בתוספתא שחט מיעוט הושט ושהה כדי שחיטה וגמרה שחיטתו פסולה הוי פירושו שגמר רק רוב ושט ובכה"ג פסולה גם לשיטת ר"ת ז"ל דליכא רובא בשחיטה:
אך לכאורה גם לפ"ז קשה כקושיית הש"ך מהך ברייתא דקתני שחנו חצי גרגרת ושהה כדי שחיטה אחרת וגמרה שחיטתו כשרה ואי נימא דמה ששחט קודם שהי' לא מצטרף לרוב שחיטה אמאי כשרה לפי מאי דמסיק הגמרא בחולין דף כ"ט דמחצה על מחצה אינו כרוב א"כ הכא אפילו אם נפרש דמאי דקתני וגמרה היינו שחט לכל הקנה מ"מ הא ליכא אלא מחצה בכשרות ואנן בעינן רובא בכשרות:
ומה שנראה לפע"ד לישב דהנה התוס' שם בחולין דף כ"ט ד"ה דכו"ע מחצה על מחצה אינו כרוב כתבו וז"ל וא"ת דבפ"ק דעירובין דף ט"ז פסקינן כרב פפא דפרוץ כעומד מותר והי' נראה לחלק לשאר איסורין ובין דבר התלוי בחיות אי לאו דמייתי עלה לעיל דתנור עכ"ל והנה מה שכתבו התוס' לחלק בין דבר התלוי בחיות פירושו דכיון דתלוי בחיות הרי חזינן דבמחצה עדיין לא נפקא חיותא כלל ומשו"ה גבי שחיטה לא סגי בשחיטת מחצה אע"פ דבעלמא הוי כרוב אך מ"ש אי לאו דמייתי עלה לעיל דתנור דבריהם צריכים ביאור דכונתם בדברים אלו אינן לדחות חילוק זה דע"ז אינו ראי' כלל דהא הגמ' פריך מהא דתנור דאי נימא מחצה ע"מ כרוב לגבי שחיטה זיל הכא איכ' רובא וזיל הכא איכא רובא א"כ שפיר פריך מתורת כ"ש דאי נימא דגבי שחיטה הוי כרוב כ"ש בעלמא כמו גבי תנור אלא כונת התוס' צריך לומר דאכתי לא מתיישב הך ברייתא דתנור דמוכח דגם בעלמא אינו כרוב אהך מימרא דרב פפא דאמר פרוץ כעומד מותר ואע"ג דהגמרא דחי הך דתנור דשאני התם דתרי רובא בחד מנא ליכא מ"מ קשה להס"ד דהתם דלא סבירא לי' הך חילוקא דתרי רובא בחד מנא ליכא הי' לו למיפרך מברייתא דתנור אהא דרב פפא (ומ"מ דברי התוס' צריך עיון לפע"ד) אך עכ"פ סברת התוס' לא נדחית דאנן קיימינן בזה דגבי שחיטה דהוא דבר התלוי בחיות העיקר אימת יוצא החיות של הבהמה לפ"ז י"ל דאע"ג דאנן קי"ל דמחצה על מחצה אינו כרוב היינו רק במחצה הראשון אבל מחצה השני' חשיב כרוב דעיקר חיותא נפקא בזה ואדרבה הא בחצי קנה פגום סגי בהוספה כ"ש מחמת דבזה נפקא חיותא א"כ פשיטא דכמו כן יש לנו לומר דהיכא דשחט מחצה הראשון בפסול שחיטה דשהה ודרס וחלדה אף דלפי מ"ש לא מצרפינן לשחיטת רובא מ"מ ניתר בשחיטת מחצה השני דהא בזה נפקא חיותא ודו"ק:
וארווחנא בזה לישב קושית הראש יוסף אף דמקודם רצה הגמ' לפשוט מהך ברייתא דשחט חצי גרגרת ושהה וכו' ומוקי לה הש"ס בעוף דכשר מטעם ממ"נ ואח"כ פשיט הגמ' מברייתא הרי שהי' חצי קנה פגום והוסיף עליו: כ"ש וגמרו שחיטתו כשרה וא"א מחצה על מחצה כרוב טרפה הוא ומשני רבא שאני לענין טרפה דבעינן רוב הנרא' לעינים ע"ש והקשה הרא"ש דלמה לא משני רבא כמו כן לעיל הך דשחט חצי גרגרת דשאני לענין טריפות דבעינן רוב הנראה לעינים ולפי הנ"ל שפיר ניחא דלעיל לא מועיל הך חידושא דרבא דאע"ג דלענין טריפות בעינן רוב הנרא' לעינים מ"מ כיון דנימא דמחצה על מחצ' כרוב לגבי שחיטה ובשחיטת מחצה ראשונה חשיב שנשחט בכשרות הגרגרת וכששהה אח"כ ונפסלה ותו לא מצית להצטרף בהדי שחיט' א"כ שוב ליתא לשחיטה כלל. דבזה אין לומר דנכשיר ע"י שחיטת מחצה השני' דהא תרי רובא בחד מנא ליכא והכא כיון דמעיקרא איתכשר ע"י מחצה הראשון משום דחשיב כרוב ואח"כ נפסלה שוב לא מצית למימר דמחצה השני' היא כרוב וכמו דדחי הש"ס לעיל בהך דתנור דתרי רובא בחד תנא ליכא ופי' רש"י ז"ל דאי האי רובא האי מיעוטא אבל לענין שחיטה לא הוזכר רוב אלא בחתיכה וכי קרינן פלגא רוב חיתוך ליכא דמכחיש לי' דהאי פלגא דקאי לא מקרי רוב שלם עכ"ל, ולפ"ז השתא אי נימא דמחצה ע"מ כרוב ומתחיל' הי' נחשב שחיטת מחצה כרוב להכשיר על ידה שוב א"א לומר דאח"כ יהא חשוב מחצה השני' כרוב ועל הך ברייתא דחצי קנה פגום שפיר משני אבל אי נימא דמחצה על מחצ' אינו כרוב שפיר יש להכשיר ע"י שחיטת מחצה השניה וכמו שבארתי למעלה ודו"ק כי זה נכון מאוד לדעתי:
שוב התבוננתי דיש לישב קושית הכר"ו שהבאתי למעלה לרב אדא בר אהבה דס"ל בע"ז דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו איך יתרץ הברייתא דהשוחט חטאת וכו' והא איהו ס"ל בחולין דף כ"ח ושט ולא קנה ולפנ"ד נרא' עפ"י מה דאיתא בחולין דף כ"ט ע"ב פלוגתא דר"י ור"ל אי ישנו לשחיטה מתחיל' ועד סוף או אינה לשחיטה אלא בסוף דאמר רבא הכל מודים כו' בעולת העוף נמי היכא דמליק סי' אחד למטה וסי' אחד למעלה פסולה כו' לא נחלקו אלא כגון ששחט סי' אחד בחוץ וסי' אחד בפנים ורבה בר לימי משמי' דרב יוסף אמר דלא נחלקו אלא כגון מקצת סימנים בחוץ וגמרו בפנים ופי' רש"י דמיירי בעוף קדשים וע"ש בתוס' ד"ה כגון ונראה מוכח דדוקא כששחט מקצת סי' בחוץ נפסל דחשוב אינו ראוי להביאו לפנים אבל כשחתך שדרה ומפרקת לבד בחוץ ואח"כ הכניס בפנים ומלק כהלכתו כשרה. והנה התם בסוגיא פריך הש"ס לרב אדא מברייתא דקתני חותך שדרה ומפרקת עד שהגיע לושט או קנה ודחי דלמא שאני התם דאיכא שדרה ומפרקת וכתב רש"י ז"ל דאזיל לי' חיותא בכל שהוא א"כ לפ"ז ה"ה כששובר שדרה ומפרקת ואח"כ שחט את הקנה חשיב שחיטה לטהרה מידי נבילה כמו במליק' א"כ שפיר ניחא הברייתא דג' חטאות דיש לאוקמא בכה"ג שחתך שדרה ומפרקת והי' חצי קנה פגום וגמרו דחייב משום שחוטי חוץ דהא הי' אפשר להביאו לפתח אוה"מ וכנ"ל: