מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
או"ח · סימן סב
הנה המג"א בסי' ש"ו ס"ק י"ג כתב דהא דשרי ליתן אתרוג ביו"ט לברך משום כיון שמחזירו שרי וקשה לי עפ"י מה דאיתא בתוס' קידושין דף ו' ע"ב ד"ה לא החזירו לא יצא שהקשו אמאי לא יצא הא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד ובגיטין דף ע"ה אמרינן דלא מהני תנאי ומעשה בדבר אחד וי"ל התם לא הוה מסקנא הכי ואיכא שינויי אחרינא א"נ י"ל הא דלא מהני היינו כששניהם סותרים זה את זה כו' אבל הכא סבר דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ע"ש. ולפי תירוצם הראשון משמע דהך מ"ד דסבר דכל תנאי ומעשה בדבר אחד אפילו אי אמרינן דע"מ כאומר מעכשיו דמי או אפילו הוא אומר בפירוש מעכשיו ג"כ תנאי בטל ומעשה קיים איך משני הך עובדא דרבן גמליאל וזקנים דאיתא בסוכה דף מ' שנתן ר"ג לזקנים לברך ביו"ט דעכצ"ל שנתן להם במתנה גמור' לא ע"מ להחזיר וביו"ט אסור ליתן מתנה גמורה לדעת המג"א ואיך נתן ר"ג לזקנים ביו"ט אתרוג שלו לברך וביותר קשה לדעת המרדכי דס"ל דבמקח שנעשה בשבת ויו"ט גם בדיעבד לא מהני וכן הקשה בספר המקנה ותירץ ג"כ כהמג"א אבל לדידי קשה לי דאכתי לא ניחא למ"ד דתנאי ומעשה בדבר אחד לא מהני בשום אופן וכנ"ל:
ומתחלה עלה על לבי די"ל דהטעם דאף בדיעבד לא מהני לדעת המרדכי או להחולקים דלכתחלה זהו מחמת האיסור שעוברים המקנה והקונה לחלל שבת ויו"ט ע"י המקח שהמה עושים זה לא שייך בכה"ג שהמה עושים המקח ע"מ להחזיר א"כ מצדם ליכא חילול שבת ויו"ט רק מצד חק התור' בטל התנאי מפני שהתנו תנאי ומעש' בדבר אחד עכ"פ אין האיסור מצדם רק מפאת חק התור' ומשו"ה שרי במתנה ע"מ להחזיר דהמה לא עבדי איסורא כלל ויותר מזה כתבו התוס' בשבת דף ד' ע"א ד"ה קודם כיון שמניח מלרדות מפני שאנו אוסרין לו לא מחייב ע"ש כ"ש הכא שהאיסור נעשה עפ"י חק התורה אעפ"י שהקנין הוא האיסור:
אמנם התבוננתי דיש לדמות ענין זה להא דאית' בב"מ דף ק"ב ע"א בהא דמשני הש"ס התם אפי' תימא דנפלה לחצרו כל היכי דאיהו מצי זכי לי' חצרו נמי זכיא לי' וכל היכי דאיהו לא מצי זכי לי' חצרו נמי לא זכיא לי' וכתב בשטמ"ק פירוש אפילו מדעתו ורצונו ובגניבה לחוד הוא דרבי רחמנא שיתחייב כפל ע"י חצרו ויש שפירש דהכא לא זכיא לי' שלא מדעתו ע"ש הרי חזינן דאעפ"י שהבעל החצר לא עשה איסור כלל ע"י פעולתו רק מפאת חק התור' שחצרו זכיא לי' מ"מ כיון שהקנין גופא הוא דבר האיסור גם כשנעשה שלא מדעתו ג"כ לא זכה א"כ ה"ה הכא אחרי שהקנין בשבת ויו"ט הוא דבר האסור אף שנעשה שלא מדעתו של המקנה והקונה מ"מ איסור' קא עביד והכא גרע טפי שהרי עכ"פ נעשית על ידו מה שנתן המתנה ע"מ להחזיר וצ"ע: