מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא
או"ח · סימן מו
בשו"ע או"ח הלכות שבת סי' שמ"ג סעיף א' כ' המחבר קטן אוכל נבילות אין ב"ד מחויבין להפרישו אבל מצוה לגעור בו ולהפרישו ובהגה"ה כתב מאיסור דאורייתא ולהאכילו בידים אסור אפילו דברים שאסורים מדברי סופרים וכן אסור להרגילו בחילול שבת ומועד כו' וכתב המ"א ס"ק ב' דבאיסור דאורייתא ב"ד מוחין ביד האב להפרישו. וכן כתב שם הט"ז ס"ק א':
והנה רש"י ז"ל בחומש פרשה יתרו על הפסוק לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך אלו קטנים או אינו אלא גדולים אמרת הלא כבר מוזהרים הם אלא לא בא אלא להזהיר גדולים על שביתת הקטני' וזהו שאמרו שבת קכ"א קטן שבא לכבות שומעים לו מפני ששביתתו עליך עכ"ל. ולא אדע למה שינה רש"י מלשון המשנה דקתני אומרי' לו אל תכבה. ועי' במהר"א מזרחי שמפרש דברי רש"י מ"ש שהגדולי' מוזהרים על הקטנים דאלו לאו בני אזהרה נינהו עוד הביא מה דאיתא ביבמות דף קי"ד ע"א דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו ומוקי למתניתין דקטן שבא לכבות בעושה על דעת אביו ועי' שם ברש"י שהתינוק צופה באביו ורואה שנוח לו בכך ואביו עומד עליו והוה כאילו מצוהו לעשות כו' ע"ש. וקשה לי מהא דאיתא ביבמות דף ה' ע"ב דתניא יכול יהא כיבוד אב ואם דוחה שבת ת"ל (ויקרא י"ג) איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו כולכם חייבין בכבודי מאי לאו דאמר לי' שחוט לי בשל לי וטעמא דכתב רחמנא את שבתותי הא לאו הכי דחי לא לאו דמחמר כו' ע"ש האיך הי' ס"ד לומר דכיבוד אב ואם דוחה שבת השתא אב ואם מוזהרים על בניהם ובנותיהם הקטנים שלא יעשו על דעתם כ"ש שהבנים והבנות הגדולים מצווין שלא לחלל שבת בשביל כיבוד אב ואם ואין לומר דאף דאב ואם אינן רשאין לצוות לבניהם הגדולי' לחלל שבת בשבילם ומ"מ אם עברו וציוו לבניהם שיחלל שבת הוה אמינא שכיבוד אב ואם דוחה שבת דז"א דהא פסקינן ביו"ד סי' ר"מ דכשאביו רשע אינו חייב לכבדו וראיתי מובא בשם החזקוני שהעיר בזה ואין ספר החזקוני בידו לעיי' בו: ועוד אמינא דגם לדעת הרמב"ם ז"ל פרק ו' מהל' ממרים הל' י"א דאם אביו רשע נמי חייב הבן לכבדו נמי קשה דהנה בכתובות דף ל"ד ע"א איתא פלוגתא בהמבשל בשבת ור' יוחנן הסנדלר ס"ל דבמזיד אסור בין לו ובין לאחרים עולמית ובגמ' פליגי רב אחא ורבינא חד אמר מעשה שבת דאורייתא וחד אמר דרבנן והקשיתי אמ"ד דאוריית' האיך הוה ס"ד לומר דאם אמר האב להבן שחוט לי בשל לי דשרי בשבת הא אסור באכילה משום מעשה שבת. ואפילו למה דמשני הש"ס דבלאו דמחמר נמי קשה הא אמרינן התם מ"ט דר"י הסנדלר ושמרתם את השבת כי קודש הוא לכם מה קודש אסור באכילה אף מעשה שבת אסורין באכילה אי מה קודש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסור בהנאה ת"ל לכם שלכם יהא. ויש להקשות דלמה לן קרא דמעשה שבת מותר בהנאה. תיפוק לי' דאי אסור בהנאה הא הו"ל מקלקל וקי"ל כל המקלקלין פטורין גבי שבת אך באמת לא קשיא די"ל דמה שנאסר בהנאה ע"י חילול שבת גופא אין לפוטרו דאהכי חייבי' רחמנא כמו דאיתא בתמורה דף ד' ע"ב לרבא דס"ל דכ"מ דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ומ"מ חייב דאהכי חייבי' רחמנא ה"נ דכוות' אבל הא קשיא דתיפוק לי' דמדאיצטריך קרא לאשמועינן דכיבוד אב ואם אינו דוחה את השבת ש"מ דמותר בהנאה דאי אסור בהנאה הא בלא"ה אין צריך לשמוע להזיק בידים כדאיתא ביו"ד שם דאינו מחויב לזרוק כיסו לים. אמנם י"ל דלפי הסד"א דכיבוד אב ואם דוחה שבת גם לר' יוחנן הסנדלר לא נאסר כיון דעשה דכיבוד דוחה ל"ת דשבת דהא בהתירא קא עביד ומעתה אם נימא דעכ"פ דאסור לאב ואם לצוות את בניהם לחלל שבת והמה מוזהרים עליהם כונו שמוזהרים על הקטנים ולאו ק"ו הוא שוב מסתברא דחשיב מעשה שבת באיסורא ואסור באכילה לר' יוחנן הסנדלר או בהנאה להס"ד אי לא הוה כתיב לכם ולמה לן קרא דכיבוד אב ואם אינו דוחה את השבת:
אולם י"ל דאי לא הוה כתיב הך קרא דאת שבתותי תשמורו הוה אמינא דהקרא לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך בא להזהיר אב ואם על הגדולים שלא יצוו אותם לכבדם ע"י חילול שבת אבל קטנים לא הוה ידעינן להזהירם עליהם אבל השתא דכתיב את שבתותי תשמרו דלגדולים לא איצטריך על כרחך כי אתי קרא אתה ובנך על הקטנים הוא בא להזהירם ומ"מ צע"ק:
ודע דיש לעורר על מ"ש המ"א שם בסי' שמ"ג ס"ק ג' דכל דבר שהוא משום מצוה ספינן לי' בידים כגון שמחנכין אותו לתקוע שופר בשבת והביא מ"ש התוס' פסחים דף פ"ח דמותר להאכיל פסח לקטן אע"פ שלא נמנה עליו משום חינוך מצוה ובספר דו"ח לרע"א מערכה ח' משיג עליו דשאני תקיעת שופר דרבנן אבל שלא למנוייו דאסור מדאורייתא מה מהני בזה חינוך ע"ש. ולפע"ד לפי מה דאית' בחגיגה דף ו' ע"א בעי רב ששת קטן חיגר לדברי ב"ש וסומא לדברי שניהם מהו ומוקי הש"ס לא צריכא בחיגר שיכול להתפשט ובסומא שיכול להתפתח ואמר אביי כל היכא דגדול מחויב מדאורייתא קטן נמי מחנכין לי' מדרבנן כל היכא דגדול פטור מדאורייתא מדרבנן קטן נמי פטור ועי' בתו' ד"ה בחיגר א"כ לפ"ז כיון דגדול אינו תוקע בשבת ואינו אוכל פסח שלא למנוייו גבי קטן נמי ליכא מצוה לחנכו וחידוש בעיני למה לא העירו כלל מש"ס דחגיגה הלזו וצ"ע:
והנה בספר דברי שאול פרש' יתרו על הפסוק זכור את יום השבת לקדשו כתב ליישב קושי' התו' שבועות דף כ"ח בהא דאמרינן התם הני נשי הואיל ואיתנייהו בשמירה איתנייהו בזכירה ונימא איפכא הואיל ולתנייהו בזכירה לתנייהו בשמירה וע"ז כתב הוא ז"ל דמאי קושיא הא כתיב לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך הרי בהדי' דנשים מצוות על השמירה. אמנם הדבר נכון דודאי האב מוזהר על שביתת בתו כמו שמצוה על שביתת בהמתו ועבדו ואמתו הנכרים וכ"ש על בתו רק שהמה בעצמם אינם מצווים ולא אבין דבריו דאיך מדמה בתו הגדולה שהיא ברשות עצמה לבהמתו. ועבדו ואמתו באמת המה מצווים בעצמם כמו בנו ובתו: