אור ברסלב

מצפה אריה תנינא חלק א· רבי אריה ליב ברודא

או"ח · סימן ד

סימן ג

הנה ראיתי בספר שו"מ מהדורא תליתאה סי' קכ"ג חלק א' שכתב השאלה השני' מי המחויב לטבול מדינא דגמרא מעלתו הביא דברי הש"ס בר"ה דף ט"ז אמר ר' יצחק חייב אדם לטהר א"ע ברגל והובא ברמב"ם פרק ט"ז מטומאת אוכלין ומעלתו כתב שלא נמצא ברא"ש ובקיצור פסקי הרא"ש ובש"ע ואני מצאתי ברא"ש סוף מסכת ר"ה שמביא ירושלמי פ"ק דשבת ר"ח רבה מפקיד לרב אי אתה יכול למיכל כולי שתא בטהרה אכול ואי לא אכול ז' ימים בשתא. וכתב ראבי"ה קבלתי שאלו שבעה ימים הן שבין ר"ה ליו"כ וביאר הטור באו"ח סי' תר"ב שעל ר"ה א"צ להזהיר שהרי חייב אדם לטהר א"ע ברגל הנה מבואר דגם בזה"ז חייב לטהר א"ע ברגל ואף ר"ה נקרא רגל לענין זה עכ"ל:

ולפענ"ד שגג ולא ראה במחכ"ת מה שכתב הטור בסי' תר"ו בזה הלשון ואי משום דר' יצחק בר"ה ט"ו ע"ב דאמר חייב אדם לטהר א"ע ברגל היינו לטהר א"ע מכל הטומאות ואף מטומאת מת ולהזות עליו ג' וז' והאידנא אין לנו טהרה וכיון שאין בעלי קריין טובלין כל השנה אין חובה לטבילה זו ע"ש. ואיך יתכן שהטור יהי' סותר דברי עצמו מסי' תר"ב לסי' תר"ו. אלא פשוט לדעתי שמה שכתב הטור בסי' תר"ב שהרי חייב אדם לטהר א"ע ברגל סובר שיש בזה שני כוונות. א' שיהא מטהר את גופו ולטבול א"ע ברגל כפשוטו. והב' שלא יאכל טמא אלא יזהר לאכול פת בטהרה וע"ז מביא הש"ס מקרא דכתיב ובנבלתם לא תגעו ועי' ביבמות דף ע"ח ע"א דמקרא דבכל קדש לא תגע אזהרה לאוכל ע"ש הרי בהדיא דכינה הכתוב אכילה בלשון נגיעה והכא נמי בנבלתם לא תגעו נמי הכונה לא תאכלו פת טמא אלא בטהרה להכי סבר הטור דאעפ"י דהאידנא אין בידינו לטהר א"ע מטומאת הגוף עכ"פ יטהר א"ע ממאכלים טמאים אלא אוכל חולין בטהרה. ועוד אני אמור לולא דמסתפינא מפירושו של אבי העזרי שהביא הטור הוה אמינא לפרש הירושלמי דאמר ואם לא אכול ז' ימים בשתא אין הכוונה על ז' ימים שבין ר"ה ליו"כ אלא על שבעה ימים של ימים טובים שיש לנו בשנה מדאורייתא היינו יום א' דחג הסוכות ושמיני עצרת. ויום א' ושביעי של חג הפסח. ויום א' דשבועות ויום א' דר"ה ויו"כ. בס"ה ז' ימים טובים מה"ת. ואף דביו"כ ליכא אכילה כלל. יש לומר דערב יו"כ בכלל הז' ימים. או דעכ"פ מי שמותר לו לאכול כמו יולדת וחולה יזהר לאכול חולין בטהרה. וכבר שמעתי בשם הגר"א ז"ל שאמר לפרש את הפסוק בסדר אמור דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי ואח"כ מתחיל הכתוב ששת ימים תעשה מלאכה כו' וכתב רש"י ז"ל מה ענין שבת אצל המיעדות כו' שהכונה בזה על הימים טובים ממש שהם ז' ימים בס"ה כנ"ל מה"ת ועליהם אמר הכתוב ששת ימים תעשה מלאכה שביו"ט מותר כל מלאכת אוכל נפש וביום השביעי שהוא יו"כ שבת שבתון מקרא קדש כל מלאכה לא תעשו והוא ענין יקר מאוד ועי' בדרכי משה סי' תר"ב שהביא בשם המרדכי ריש מסכת ר"ה שפשיטא דביו"ט הי' לו פת טהור דהכל לשין בתוך בתיהם לכבוד יו"ט ע"ש עכ"פ מוכח דלא ס"ל הטעם דחייב אדם לטהר א"ע ברגל כמ"ש הטור. ועי' ב"י ומג"א סי' קכ"ח ס"ק ע':

תוכן העניינים

מצפה אריה תנינא חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה