מצח אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין
מצח אהרן - דרוש לה
הספד על החסיד ר' ליב מקעלעם זצ"ל בעת הדבר הנורא שהיה בסביבותינו רח"ל בקיץ תרנ"ד:
אמר ריב"ל לא נבראו רעמים אלא כדי להפחיד לבו של אדם ולפשוט עקמומיות שבלב שנא' והאלקים עשה שייראו מלפניו (ברכות נ"ט ע"א): ראוי להתבונן, הלא הרבה שלוחים למקום, כמה שרפים נחשים ועקרבים ישנם בעולם כמה אריות דובים וחיות טורפות ומזיקים גדולים, ומדוע רק הרעם יפחיד לבות האנשים אמנם החלוק בין נזק הרעם לנזק שארי מזיקים ל"ע. כי בכולם. קודם שיבוא המזיק לא יבוא שום אות שיבשר בואו, ורק לפתע פתאום יבוא ויזיק, וא"כ קודם ההיזק לא הרגיש אדם בלבו שום עצב ויגון, ואח"כ שוב אין בכדי שימשה, באשר שכבר בא ההיזק, ולאדם אחר לא יועיל ג"כ באשר ההיזק נעשה בחשאי, והנשיכה שנשך הנחש, לא נשמע לשום אדם זולת אותו האיש הנשך ל"ע, לא כן היזק הרעם, שקודם ביאתו יעלו עננים גדולים ושחורים עד שהחשך יכסה ארץ, ודבר זה בעצמו פועל הרבה להדאיב לב האדם ולפשט עקמימותו ואח"כ כשיוצא המזיק, נשמע קולו הנורא גם למרחוק, ולבד האיש הנזוק גם כל הסביבה יראים וירעשון ויפחדון מאימה ומגור, ומשו"ה נברא היזקו בטבע מעציבה כ"כ בכדי לפשט העקמומיות שבלב:
אחי ועמי! הן החשך כסה כל סביבותינו, עננים שחורים עלו על שמי גלילותינו בכל פנה ועבר, כי קול נהי נשמע מעיירות הקרובות איך הדבר שודד כל מחמדם, נלכדו במצודת מלאך אכזרי אנשים ונשים רבים, יצא חתן מחדרו אל בית עולמו, וכלה מחופתה אל עולמה, נשארו אלמנות ויתומים באין משען ומשענה, כמה עוללים ויונקי שדים גועים ברעב מחמת מיתת אמם, ידי גבאי ומנהלי העיר מלאות עבודה, בכדי להשכיר מינקת לכל אחד, וכאשר ראיתי בעיני את המצב המבהיל הזה בעיר אחת הקרובה אלינו, איך ישבו ילדים בחצר בית הכנסת, ומנהלי העיר נקראו לאספה בשביל זה קראתי עליהם מליצת הנביא (יואל ב') תקעו שופר גו' "קדשו צום" כל הצומות הנוראים, ט"ב, יוכ"פ תקדשו אותם במאכל ומשתה כמו בחגים ומועדים, כי כרוזא נפיק בכל העיירות שלא להתענות בהם מאימת הדבר, "קדשו קהל" פי' הזמינו הקהל לאספה, קבצו זקנים, ועל דבר איזה ענין נקראים הקהל לאספה "אספו עוללים ויונקי שדים" אשר נשארו בלא אב ואם ל"ע, ומצד האחר כמה כרכים נשרפו וכמה עיירות הקרובות היו לברות לשיני האש, וכאשר אך נביט ע"ז נראה, אשר העננים גדולים מאוד הקיפו אותנו מכל צד, ובתוך זה הכה על קדקדנו הרעם החזק, והוא הסתלקות החסיד, צדיק יסוד עולם קדוש וטהור, נאסף ממנו בחטאינו, וקול רעם גדול כזה נשמע גם למרחוק, כי מי לא שמע מגדולת החסיד הזה, ובוודאי רעם גדול בתוך עננים שחורים ונוראים כזה לא בא אלא לפשט עקמומיותינו ולהתבונן היטב הנזק הגדול שגרם בפטירתו:
הנזק יהיה לנו בשלשה פרטים, עפמ"ש ז"ל במדרש רבה (שמות רבה פ"ה) למה נמשלו ישראל לעוף, מה עוף אינו פורח אלא בכנפיו, אף ישראל אינם יכולים לעמוד אלא בזקנים ע"כ, ופעולת הכנפים אצל העוף הוא ג"כ על ג' פרטים, אן בהם רוחפת על אפרוחיה והיתה למחסה ולמסתור למו להצילם מכל צרה, ב) בהם מגינה על אפרוחים להלחם עם הטורפים הבאים על הגוזלות, כמשאז"ל (ברכות נ"ג) נצלת בכנפי' ועוד אז"ל, מה עשתה היונה התחילה צווחת ומטפחת באגפיה כדי שישמע לה בעל השובך, ג) בהם תעוף ברום שמיא ותתן בשמים קנה, וכן פעולת צדיקים עם בני דורם בג' דברים הנ"ל, א) מרחפים באברתם להגן על הדור להצילם מכל צרה וגזירות רעות, וכמ"ש צדיקים שבדור מגינים על הדור, וכן אז"ל כל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם כמ"ש חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה:
רבותי:
אף שמיתת החסיד הזה, אבידה שאינה חוזרת, והיזקו נרגש וניכר לכל העולם, כי מי יגן על הדור? מי יזיח גזירות ר מי יכפר עוונות ואין מי שירחף עלינו באברותיו להגן? בכ"ז אצלנו יגדל ההפסד ביתר שאת, באשר קרובים וסמוכים אנו אל מקום החלל, ונתבונן בדברי המדרש לכל יש תמורה כי זהב מעפר יוקח כו' אבל תלמיד חכם שמת מי מביא לנו תמורתו ע"כ, ויש לדקדק א) מ"ש "תלמיד" חכם, הול"ל "חכם", ב' מלת "לנו" מיותרת, והבאור בזה הוא עפמ"ש המפרשים בכוונת ההספד של ר"ז (מ"ק כ"ה) ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גדלה שעשועיה או נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה ע"כ, והכוונה בזה, כי כלל העולם מתנחם במיתת הצדיק כי נולד צדיק אחר במקומו כמז"ל (קדושין ע"ב) כשמת ר"ע נולד רבי, כשמת רבי נולד רב יהודה ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו שנאמר וזרח השמש ובא השמש ע"כ אמנם אנשי גדול העיר ששכן בה הצדיק אינם מתנחמים בזה, כי אולי יזרח אור הצדיק שנולד בעיר אחרת, וזה שאומר אוי נא לה אמרה רקת כו' וכל ההפסד הוא רק לה:
אמנם זה גופא טעמא בעי, מה איכפת אם יזרח אור הצדיק בעיר אחרת, כיון שעכ"פ ישנו בעולם ויגן על כל, ולדברי המדרש דלעיל אשר הגנת הצדיק נמשל להגנת העוף בכנפיה אתי שפיר, כי כנפי העוף לא יוכלו להגן כ"א כפי גודל הכנפיים, ובאם יש לה אפרוחים הרבה אשר מקום הכנפים לא תחזיק לחסות על כולם, על אותם שלא יכסו הכנפים לא יהיה שום הגנה, ואפי' אותן האפרוחים היושבים תחת הכנפים לא ידמה ההגנה זה לזה, כי כל הקרוב ביותר לגופה, השמירה מעולה ביותר, להצילם גם מזרם מטר וברד, ולא יקבלו אפי' טפת גשמים, באשר כל גופם מוחבא תחת הכנפים, לא כן האפרוחים היושבים בקצה הכנפים, אשר רק ראשם יוכלו להחביא תחת הכנף, וקצת גופם בולט לחוץ, ואף שעי"ז לא יכם הברד על ראשם להכותם מכת מות, באשר ראשם ועיקר חיותם מוגן ומוסתר, בכ"ז לא ינצלו מיסורים אשר יכם הזרם והברד ולחלוחית המים, וכן ממש הוא הגנת הצדיק, שלא יוכל להגן יותר מכפי גודל צדקתו וחסידותו, וכפי גודל מעלתו, כן יוגדל כמות הגנתו על יושבי תבל, וחלק האנשים היושבים סמוך ממש למשכן הצדיק, עליהם יהיה הגנתו הגנה מעולה להצילם מכל דבר רע, ואותן האנשים היושבים מעט רחוק ממנו, ידמו להצפרים אשר רק ראשם נחבא תחת כנפי האם, והגנת הצדיק יהיה רק שלא יכלו חלילה לגמרי מסערת הזמן, אבל אינם בטוחים עדיין להנצל ע"י זכותו גם מיסורים ומרעין בישין, והיושבים הרבה מרחוק עליהם לא תהיה הגנת הצדיק כלל, כי יושבים הם לגמרי מחוץ כנפי צדקתו וחסידותו, ומעתה וודאי יגדל ההפסד לאותו מקום הסמוך ביותר למשכן הצדיק, ולא יוכלו להתנחם עי"ז שבעולם נברא צדיק אחר, כי אין שוה ההגנה למקום הסמוך ממקום הרחוק:
ואל המשל הזה נדמינו גם אנו, כי אנחנו היינו מן הסמוכים למשכן החסיד, אשר עלינו היה סוכך באברתו, כל קשי יום וכל מר לבב, באזני מי השמיע צרת נפשו אם לא לפני האי חסיד וצדיק, אשר תמיד השתתף בצער כל אחד, ולמי אוי, למי אבוי, אם לא למחוזינו כי אבדנו כלי חמדתינו, נפלה עטרת ראשינו:
ולדרכנו נפרש המדרש הנ"ל, ואז נראה מה גדול שברנו אין מנחם לנו, דהנה יש שני מיני ת"ח א) ת"ח אשר ישא על שכמו איזה משרה בעיר, כגון רב, מ"ץ, ר"ם, נשיא, ב) ת"ח אשר אין לו שום משרה ממשרות הקדש. והנה החכם אשר יכהן פאר באיזה משרה, אינו נקרא עוד בשם "תלמיד" חכם, באשר הוא עוד אינו כפוף לרב ומרא דאתרא, אחרי שהוא בעצמו הוא המרא דאתרא, לא כן הת"ח אשר אין לו משרה וכפוף הוא לחבר העיר אשר קבלוהו עליהם למד"א נקרא בשם "תלמיד" חכם, באשר שגם הוא נחשב כתלמיד לפני חבר העיר, ומחויב הוא להזהר בכבודו כמו כל הקהל, והנה אם יסתלק חכם כזה שהיה לו איזה משרה אז אפילו אותה העיר עצמה יכולה לקבל תנחומין כי בלעדי רב או מ"ץ לא יוכלו להיות, וא"כ המשרה עצמה תכריח להשיג רב אחר שישב בתוכה, אבל כשימות חכם כה, אשר בחייו לא רצה לקבל שום משרת הקודש, ונקרא רק תלמיד חכם, זהו אבידה שאינה חוזרת לעולם, כי ע"ז לא יעמלו בע"ב העיר להשיג חסיד אחר כזה אשר ישב בתוכה, וזה באור המדרש לכל יש תמורה כו', ואפילו חכם שמת גם כן יש תמורה כי יבוא אחר וישב במקומו, אבל "תלמיד חכם" תלמיד דייקא, מי מביא "לנו" תמורתו, לנו דווקא, כי אצל כלל העולם לא יגדל ההפסד, באשר נולד צדיק אחר תחתיו, אבל לפני אותה העיר שמת בה, יגדל ההספד, כי מי יודע באיזה מקום יזרח השמש הנולד, ולפני העיר הזאת אין תמורה, ומעתה נתבונן היטב בנפשינו מה גדול שברנו, כי החסיד הזה התרחק תמיד מלקבל עליו שום משרה, ואיך ננחם, באשר האבידה הזאת אינה חוזרת אלינו עוד לעולם, כי וודאי לא נשתדל להשיג חסיד אחר שישב במחוזינו, ויהיה סמוך אלינו ממש, ואיך ננחם?:
הנה אם אפרוחים הקטנים הצריכים עוד לאמם יאבדו את אמם בשעת שלוה ומנוחה שאין אצלם שום טורף ומזיק, ג"כ עת צרה היא להם, כי חוששים בדאגתם פן יבוא איזה מזיק וירצה להזיקם מי ילחום בעדם בעת ההיא, ומי יודיע לבעל השובך? ואכן בכ"ז לא גדל הפחד כל כך, באשר לעת עתה לא יעמוד המזיק לעיניהם, אכן מה גדול שברם בעת שהם רואים שהטורף כבר בא, וגם כבר עלה בידו להכות על קדקוד איזה אפרוחים, ובתוך זה אבדו גם את אמם, אז אין קץ וערך לצרתם, כי הסכנה כבר מרחפת עליהם ואין מי שיודיע לבעל השובך, לכו נא אחי ונתבונן באיזה עת אבדנו את החסיד, הן הטורף כבר בא, ובכל סביבותינו רומס, דורס, טורף אין מציל, פלצות תאחזינו בראותינו בנינו ובנותינו כלות, ובידי מלאך אכזרי נמסרות, ואלו היה זה בחיי החסיד, בטח היה מתחיל לטפח בכנפי תפלותיו ובדמעות עיניו, להודיע לבעל השובך, איך נשבה עדר ה', כי נוכל להמליץ על מצב האיום מאמר המקונן, "כי עלה מות בחלונינו להכרית עולל ויונק מרחובות קריה" דהנה אפילו אם נגזר חלילה מיתה על אדם, יהיה לו תנחומין אם מיתתו היא כדרך כל הארץ, ימות בביתו, על מטתו, ואנשים עומדים אצלו בעת הגסיסה, אכן מה גדול הכאב אם ימות בעצם השוק, כמו שנעשה עתה לנגועי החלי רע ר"ל, אשר תיכף כשיאחזנו המחלה יובילו אותו השוטרים לבית החולים המיוחד לזה, העומד בקצה העיר ושם יגוע וימות לי שום איש מקרוביו, ועל זה קונן, כי עלה מות גו' להכרית עולל "מרחובות קריה" פי' באמצע הרחוב שם יכריתם הכורת, ובעת צרה כזאת אבדנו את החסיד, אין מי שיגן בעדינו, גדול כים שברנו מי רפא לנו, ועלינו צווח הנביא "על מה אנחנו ושבים", פי' התבוננו היטב על איזה יסוד אתם יושבים כעת "כי ה' הדימנו וישקנו מי ראש" שהשקנו סם מר מאוד, "קוה לשלום גו' לעת מרפא" פי' קוינו לעת שירפא ה' במהרה את מחלת עמינו, אכן אהה "והנה בעתה" אדרבה עוד הבעית אותנו ביותר מהסתלקות החסיד, כי מזה נפחוד פן חלילה עוד תגדל הרעה, ולהכי נסתלק הצדיק שלא יראה ברעה העתידה לבוא, כמ"ש כי מפני הרעה נאסף הצדיק, פי' שלא יראה ברעה העתידה לבוא על הדור חלילה:
ונשוב להתבונן במדרש כאשר ראה עשו שיעקב בישל הנזיד להברות ליצחק אביו באבלותו על אברהם אמר עשו גם באותו זקן פגע מדת הדין א"כ לית דין ולית דין ע"כ, והמאמר תמוה מאוד, איך עלה על דעת עשו שאברהם יחיה לעולם, אטו לא ידע שסוף אדם למות, וגזירה קדומה היא על החי שימות, ונ"ל כן, דהנה אם ראובן נצרך לילך לשמעון אשר יושב רחוק ממנו מהלך שני ימים, אז יודע ראובן כי בפחות משני ימים לא יוכל להתראות עם שמעון, וכ"ז הוא רק אם שמעון יושב במקומו וראובן הולך אליו, אבל אם גם שמעון הולך כנגדו ונפגעו בדרך, אז יתראה עמו קודם הזמן, והלוך כזה מיקרי "פגיעה" באשר פגע בו והלך כנגדו, כן ה"נ שני מיני מיתה יש בעולם, א) אדם שמתנוונה והולך, וליחות השרשי שלו יכלו ולאט לאט יגועו ויתמו כחותיו עד שימות, מיתה כזאת, היא המיתה הטבעיית ונקראת "גויעה" באשר האדם הולך ומתקרב אל המיתה מעט מעט עד שיגוע, ויש ג"כ מיתה מסוג שני, כגון אדם בריא אולם אשר לפי כוחותיו הטבעיים, היה יכול עוד לחיות על פני האדמה, רק שאיזה מחלה תקפתהו והפילהו למשכב והורידהו גם לשאול, באופן כזה, הרי המיתה נתקרב אצלו כי הוא היה יכול עוד לחיות, רק שהמיתה נתקרב אצלו ומת קודם הזמן וכל מיתה שהיא באה קודם זמן הראוי נקראת "פגיעה" באשר המות הלך אצלו, ומזה תראה כמה פעמים בתנ"ך, על מיתת ההרוג מאת רוצחו קרי "ויפגע בו וימת" באשר שמיתה כזאת היא קודם זמן הראוי, והנה זה ידוע שאברהם אבינו מת חמש שנים קודם זמנו, וכמ"ש רש"י ז"ל בפ' תולדות ולזה מיתתו נקראת בשם "פגיעה" באשר שבאה קודם הזמן, וזה שתמה עשו, גם באותו זקן "פגע" מדת הדין דבשלמא אם היה מת בזמנו גזירה היא על אדם שימות, אבל לאותו זקן שהוא קברניט הספינה ומדברנא דאומתי', אשר בכל רגע ורגע יועיל הרבה לעולם, א"כ די היה שימות בזמנו ולא שהמיתה יפגענו קודם הזמן, וכן אחיי התמיה הזאת נוכל לתמוה גם על החסיד אשר לפנינו, כי הלא לפי כחותיו הטבעים הי' יכול עוד להאריך ימים, ורק מחלה מסוכנה הדריכהו שאול, וגם אנן נתמה כזאת גם לאותו זקן" החסיד הנורא אשר היה אור המאיר לארץ ולדרים עליה, וכל רגע מימי חיותו לא יסולה בכל הון, בעד עבודתו העצומה ובעד הטובה שנדם לכל העולם, וא"כ די היה שיגוע כדרך כל הארץ, ומה נחזה כעת אשר גם בזקן זה "פגע" מדה"ד? אכן באמת הן הן הדברים שאמרנו לעיל, דפלצות ובעתה יאחזנו בשומינו אל לב מיתת החסיד ותשובת התמיה הזאת, דכמו התם גבי אברהם אבינו להכי מת קודם זמנו, בכדי שלא יראה ברעה העתידה, וכמו שמוזכר התם ברש"י שלא יראה את בן בנו יוצא לתרבות רעה, להכי לקחו הקב"ה קודם זמנו, דכן היא המידה שכל מקום שיסתלק הצדיק לכפר בעון רעת הדור, אז אינו נוטל צדיק היותר גדול בדור, אכן כשיסתלק הצדיק בכדי שלא יראה ברעה העתידה לבוא, אז הדבר להיפך, שצדיק היותר טוב, הוא רק הוא זוכה לזה שלא יראה ברעה, ולהכי אברהם אבינו זכה להסתלק קודם זמנו בכדי שלא יראה ברעה העתידה לבוא, וכן אחיי באשר נראה שצדיק היותר מפורסם בדור הזה נאסף בלא עתו מסתמא הוא בכדי שלא יראה ברעה העתידה, וחיל ורעדה יאחזנו בשומינו אל לב אשר עוד אין די למלאך אכזרי, ירפא ה' את שברנו:
מעלה השניה מן כנפי האם, אשר בהם רוחפת על האפרוחים, והיתה למכסה ומסתור למו לגוננם מכל צרה, כי אם יפול אבן, יפול כנפי האם, אם ירד מטר וברד, ירד על כנפי האם, והאפרוחים אינם מרגישים שום טעם יסורין, משא"כ אם תמות האם, אז כל דבר שיפול, וכל מקרה ופגע הכל הוא על האפרוחים עצמן, וכזה הוא ג"כ הגנת הצדיק על הדור, עפ"י מה דאיתא במדרש (שה"ש רבה) בשעה שבאו ישראל לקבל התורה אמר הקב"ה איני נותן לכם התורה אלא הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואני נותנה לכם, אמרו לו הרי צדיקים שבדור והרי בנינו ערבים בעדנו, ולפי"ז כ"ז שיש צדיקים בדור אין הילדים יודעים משום טעם יסורים, כי כל הערבות יפול רק על הזקנים, אכן עתה כאשר נאספו הצדיקים ואין מי שיגן, יפול כל הערבות רק על האפרוחים והם רק הם יסבלו כל יסורי עונשי עבירות הדור: מעלה הג' מכנפים, אשר בהם תעוף ברום שמיא ותלמד את האפרוחים ג"כ לעוף למעלה, כן מדת צדיקים ממשיכים את ההמון אחר אמונת ה' כמשארז"ל (ש"ר פט"ו) ויאספו כל זקני ישראל ואומר ויאמן העם, הזקנים קבלו תחלה ומשכו כל ישראל אחריהם ועשו אותם להאמין לשמו של הקב"ה, וא"ז הרב ר' חיים זצ"ל בספרו דברי חיים פי' בזה מאה"כ, ויאמר אליהם משכו וקחו לכם צאן, הכוונה בזה, שימשכו את בני ישראל אחריהם לאמונת ה', ויש לכוון כוונה הזאת במד"ר פ' ברכה כשהלך יהושע לבקש את משה רבו ולא מצאו אמר הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם, דהנה לעיל (דרוש מזכה הרבים) כתבתי בשם המפרשים פי' הגמרא, אטו יראה מלתא זוטרתי, אין לגבי משה מילתא זוטרתי, כי טבע הזאת הוא בכל איש להביט תמיד על מעשי זולתו, ואם יהיה תמיד במסבת אנשים צדיקים, אז מעט מעט יתרגל גם הוא בעבודת ה', כי נקל לפניו מאוד ללמוד מדרכיהם הטובים, ולהיפך גם איש תמים, אם יתערב בגוים, בקרב שכנים רעים ילמוד גם הוא ממעשיהם הרעים, כמ"ש ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, וזה כוונת הגמרא "אין לגבי משה" כלומר אותו הדור שהיו בסביבות מרע"ה, וראו את חסידותו וענותנותו, היה גם להם מילתא זוטרתי לילך בדרך ה', עיי"ש שבארתי זה בארוכה, וכ"ז שמשה רבינו חי היה, באמת היה יראת שמים מילתא זוטרתי, גם לפני כל המון ישראל, באשר היה להם מורה דרך כמרע"ה, אכן כשבקש יהושע את משה רבו ולא מצאו, אמר "הושיעה ה'", פי' עכשיו צריכים אנחנו שיושיענו ד' על דבר שמו, יהוא יהיה לעזר לפנינו לעבוד אותו עבודה תמה, יען "כי גמר חסיד" וכיון שהחסיד איננו עוד, עי"ז "כי פסו אמונים מבני אדם", פי' כלה ותמה האמונה הטהורה מלב כל אדם, אחרי שאין להם ממי ללמוד את דרך ה', ועל זה יש להתאונן ולצעוק מרה במיתת הצדיקים, שלא נשאר שום מורה דרך התורה והמצוה, ולהיפך ידי פריצים תגבר עי"ז להוליך שולל את הדור להושיבם תחת צל כנפיהם, ולהורותם הדרך לפי דעתם הם, שאינם חשים על תכלית תורה ויר"ש, כי כ"ז שהצדיק הי' חי לא יוכלו המה לקום בעצתם, אכן כעת מי ימחה בידם, ואף אנו הרבה יש לנו לבכות על הסתלקות החסיד ר' ליב זצ"ל, כי בעודו בחיים מי שראה את החסיד ודרכיו הנפלאים, היה יכול גם הוא ללמוד מדרכי חסידותו ופרישותו, ומסתמא איש כזה היה עומד ג"כ בפרץ, אכן עתה ממי נוכל ללמוד את דרך ה'?:
וכאשר הגעתי לסיום ההספד, הזכירני אחד מן השומעים שאזכיר בתוך דברו גם להחסיד ר' משה יונה ז"ל מסמילק אשר נסתלק בימים אלו, ונשאתי המשל הזה, לאיש עני בא אחד מן הקרובים לי, וסר לאחד מבתי המלון אשר בעיר, וכאשר נתייעצו הבעה"ב העני עם אשתו, אם יקראו להאורח הנכבד שיסור גם לביתם, לעשות לפניו איזה ארוחה, השיב העני פי אם נקראהו ממלונו אז מוכרחים אנו להוציא הוצאות ע"ז, להכין מגדנות וממתקים, ובשגם שעי"ז אתבטל ממלאכתי ואין זה לפי כח מצבינו הדל להוציא הוצאות מרובות לכבוד אורח כזה אשר אינני קרוב לנו כ"כ, אכן עוד הם מדברים ומתייעצים, בא להעני הזה אחד מאחיו אשר לא ראה אותו ימים רבים, וסר ישר לביתו, ומחמת זה היה מוכרח העני להשאר בביתו להתבטל ממלאכתו, גם להכין ארוחה טובה ומגדנות עבורו, ובכן אמר לאשתו, שעתה תקרא גם להאורח השני, כי מעתה לא יוצרך עוד זמן והוצאות לאבד עבורו, כי באלו המגדנות גופא, יכבד גם אותו ולא יוצרך כ"א להוסיף עוד מעט מים במיחם, כן רבותי אף אם אמנם כבר הגיעה לאזני השמועה הלא טובה מהסתלקות החסיד השקדן הגדול ר' משה יונה ז"ל, וחובה גדולה היה מוטל עלינו לקבל פניו בהספד גדול כראוי לערכו הרם, אמנם הלא ידוע לכם, כי אינני מן העשירים בדעת, ואין די כח מחשבותי להכין רעיונות טובות לקבל פני אורחים חשובים, וגם אתם מצדכם לא יתנכם העת ע"ז, כי מסבת ההספד מוכרח כ"א מכם לאבד זמן הרבה ולבטל ממלאכתכם, ולכן השתמטתי מזה, אכן כעת כאשר עסוקים אנו בהספידו של החסיד הגדול הקרוב ללבנו ולמקומינו, הוא החסיד מקעלעם זצ"ל ואתם מצדכם עומדים כבר הכן לקבלת פניו, ואנכי מצידי ערכתי ג"כ איזה רעיונות עבורו, ולכן על הרעיונות הללו, ועל אותו הזמן עצמו, נקרא אלינו לכבד גם להחסיד התמים במעשיו ר' משה יונה זצ"ל, כי כלום צריכים אנחנו להוסיף מאומה עבורו, ורק מעט מים הוסיפו להוזיל מעיניכם עליו, ובזה נצא גם ידי חובת ההספד עבור הני תרי צנתרי דדהבא מאורות היקרים אשר האירו לארץ וגודל חסידותם ופרישותם, ינוחו בשלום על משכבם עד קץ הימין ויבולע המות לנצח אכיה"ר: