מצח אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין
מצח אהרן - דרוש ל
(ידבר במעלת הבטחון):
אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו, זה יוסף ולא פנה אל רהבים גו', ע"י שאמר כי אם זכרתני והזכרתני שתי פעמים נתוסף לו שתי שנים בבית האסורים (מדרש רבה פ' מקץ):
כבר נלאו המבארים למצא פתח ביאור למדרש הזה שפתח בשבחו של יוסף, ואמר אשרי הגבר כו' זה יוסף, משמע שהי' יוסף בוטח בה', וסיים בגנותו שלא בטח בישועת ה' עד שגם נענש ע"ז, ונאמר בביאור המאמר, כי באמת במה שאמר כי אם זכרתני והזכרתני אל פרעה הורה מדת בטחונו בה' ביתר שאת ויתר עז, ולא בא ח"ו עונש עליו בעבור זה כאשר נראה בהשקפה ראשונה:
וטרם נבוא אל הביאור, נקדים מ"ש המד"ר פ' ואתחנן בטענתו של משה להכניסו לאה"ק, וז"ל א"ר לוי אמר לפניו רבש"ע עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ, א"ל הקב"ה מי שהודה בארצו נקבר בארצו ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו מנין גבירתו אומרת ראו הביא לנו איש עברי ולא כפר אלא אמר לשר המשקים כי גנב גנבתי מארץ העברים, נקבר בארצו, אתה שלא הודית בארצך אין אתה נקבר בארצך כיצד בנות יתרו אומרות, איש מצרי הצילנו מיד הרועים והוא שומע ושותק לפיכך לא נקבר בארצו" ע"כ המדרש, והמדרש תמוה מאוד, דמשמע שבא ללמדנו שיוסף הראה בזה גבורה יתירה במה שהודה שהוא מארץ העברים, עד שזכות הזה גרם לו להקבר שם, וא"כ דאימתי הוא גבורה אם לא הי' שום אדם יודע מזה רק שהודה בעצמו אז הי' נחשב הדבר לגבורה, אבל באשר שכבר נודע הדבר, ופוטיפרע אמרה זה, ראו הביא לנו איש עברי, א"כ מוכרח הי' להגיד שמארץ עברים הוא ומה גבורה הראה בזה, כיון שלא הי' יכול להכחיש ולומר שמארץ אחרת הוא, אחרי שכבר נתוודע ע"י פוטיפרע, ובע"כ לומר ששר המשקים לא ידע מזה שאמרה פוטיפרע, א"כ הי' יכול לפניו להכחיש שלא לומר שמארץ העברים הוא ומדלא הכחיש רק הודה היתה זכותו גדולה, אמנם לפי"ז לא היה להמדרש להזכיר מה שאמרה פוטיפרע דזה מקטין הזכות?:
ולכן נ"ל דהמדרש נתכוון בזה להראות את שפל מצב הישראלי, אשר הי' בעת ההיא, ואיך הי' גדולה מספחת האנטימיטיזמוס שם, וכמו עתה אשר עומד מצבינו באותן המדינות אשר האנטיסימיטוס יקננו שם, דכל דבר עלילה יעלילו על ישראל, ובאם יקרה לילה גדולה, אשר קשה להאמין כי מי שהוא בגדר אדם יעשה נבלה כזו, אז יתנו האמתלא כי הוא יהודי, ועל הודי יש להאמין כל הנבלות שבעולם, ובאם יראו שאחד מצוררי שם יעשה נבלה גדולה אז יתחילו לרנן אחריו כי אולי אבותיו מזרע יהודה יצאו, וטיפת דמי ישראלי בעורקיו, ואמנם שום דבר טוב, לא יאמינו על יהודי, ואם יקרה לפעמים שיהודי יעשה דבר טוב בגלוי, אשר א"א להטמין זאת, יאפילו בטליתם ע"ז, וכמו שקרה זה לא כבר באחת המדינות אשר פרץ שם המגפה ל"ע, והי' שם רופא עברי אשר נתן נפשו בעבור טובת מוכי החולי, והי' כ"כ עסוק בטובתם עד שהמחלה דבקה גם בו בעצמו והפילתהו לשחת, ואז הדפיס שר העיר מודעות שכולם יבואו לחלק לו כבוד האחרון וללוותו לבית עולמו בכבוד, וכאשר הפליג בשבחו מאוד, אמר עליו שכפי שידע הוא מעלותיו, יוכל להעיד עליו שאין בו אפי' טפת דם ישראלי, ואינו דומה אפי' במקצת להאנשים שישמרו תורת משה, רק הוא כנוצרי נאמן מלידה ומבטן. ומספר המדרש דבמצב כזה היו עומדים הישראלים גם בעת ההיא במצרים, דבאמת הי' הדבר אשר המצריים המה שטופי זימה וחשודים על הזנות ועל כל הנבלות הגדולות, כי טבע האקלים פועל הרבה על יושביה להרע או להטיב וארץ מצרים אשר נקראת "ערות הארץ" פעלה גם על יושבי' שיהיו מושחתים בכל המדות רעות, ולהיפך ארץ העברים, אשר אוירה מחכים, היו כל יושביה בעלי מדות ישרות ונחמדות, והנה במעשה דאשת פוטיפר שהי' יכול להכשל בה אותו צדיק, לולא אימץ לבבו ביראת ה', היא נבלה גדולה אין קץ, וכמו שאמר יוסף בעצמו, "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת הרי שקראה בעצמו רעה גדולה, דבאמת הי' גדול עונו מאוד אם הי' בא חלילה אל הפעולה, כמו שטען בעצמו, הן אדוני לא ידע וגו' ולא חשך ממני מאומה, כלומר שהפקיר לו כל שפחותיו, אף שלא נגע בטומאתם עכ"פ צדקה טענתו נגד המסיתו, כי החטא הי' גדול מאוד, באשר אינו בכלל, לא יבוזו לגנב כי למלא נפשו כי ירעב, וכן ספר רובי הטובות שגמל לו אדונו, שכל אשר יש לו נתן בידו, וא"כ יהי' כפוי טובה שהיא מדה רעה שאין גרועה ממנה, ודבר נבלה גדולה כזו קשה להאמין על שום אדם, ובפרט לאיש אשר יצא מארץ העברים, ואמנם פוטיפרע הבינה גם היא כי לא יאמינו לה אם תספר עליו מעשה כזה, וכמו שהי' באמת אח"כ אשר פוטיפר לא האמין לה כלל, וכמו דאיתא במד"ר פ' וישב, שאמר פוטיפר ליוסף אנא ידע דלית הוא מנך כו', אלא כדי להוציא מלבן של בריות אני מיסרך, ולכן בכדי לאמת הנבלה הגדולה על יוסף, אמרה לכולם, ראו הביא לנו איש עברי' לצחק בנו, ורמזה בזה להודיע שהוא עברי, ועל עברי יאמינו כולם, כי כ"כ היו מוכים בנגע האנטיסימיטיזמוס, עד שהעוירה את עינם להאמין עליהם כל הנבלות היותר גדולות, וכן לפני פוטיפר ספרה, בא אלי העבד "העברי" והכל לכוונה זו שעי"ז יאמינו לה, באשר העברים היו חשודים בעיניהם, ונראה מזה את מצב ישראל בעת ההיא, שהיו חשודים אצלם לכל דבר רע, ואמנם על דבר טוב לא האמינו שיהודי יעשה, וכמו שנראה מהספור של משה, אשר הראה דבר טוב מאוד ואהבת הבריות באופן מבהיל, באשר הוא לא הי' לו שום הכרה עם בנות יתרו, ובכ"ז התאזר כגבור להושיען מידי הרועים וכמ"ש, ויקם משה ויושיען, ומה אמרו הם ע"ז, איש "מצרי הצילנו מיד הרועים" משום דדבר טוב נאות למצרי לעשותו, ועברי א"א שיעשה דבר טוב, ומתוך שני הספורים הללו נראה כמו בראי מצב העברים בעת ההיא, ומעתה, בוא וראה קורא נעים, את אומץ לבב יוסף ובטחונו הגדול בד' ומסירת נפשו בעד שם היהדות, וניחזי אנן, אם עברי אחד אפי' מן היותר אדוקים, אשר בעת שבתו בעירו ובביתו מצטיין במנהגיו ובתהלוכותיו כפי חוקי ומנהגי העברים היותר אדוקים, בכ"ז כאשר יבוא לכרך שיושביו עמים אחרים אזי יתאמץ להסתיר ממנו צורת העברי כפי היכולת, יסלסל את שערו, יקצר בגדיו, והכל בכדי שלא יכירוהו שהוא מן העברים האדוקים, ובאם נפגוש אותו בדרך הלוכו ונשאול אותו מדוע אתה עושה ככה? אף הוא ישיב אמרים לנו, באשר הוא כעת בעיר שרובה עכו"ם, ולשחוק יהי' בעיניהם, אם יראו אותו מצטיין במלבושיו והכל יסתכלו עליו בשבע עינים, לאמר שזה הוא יהודי אדוק, הרי נראה אשר מחמת שקשה בעיניו לסבול השחוק אשר ישחקו ממנו, מרוצה להסתיר ממנו תאר היהודי, ובאם נראה לפעמים, אשר אדם הולך בכרך אירופא גמור, בתארו ובמלבושיו ממש כמי שהולך בעירו הקטנה, ואף אם יודע שעל כל צעד וצעד יביטו עליו בשבע עינים, ובכ"ז איננו מתפעל כלל, ואינו חושש לזה מאומה, נכירהו בזה לאיש אמיץ הלב, אשר יהדותו חזקה כ"כ, עד שהוא מרוצה גם להיות לשחוק בשביל שם הזה, ואמנם הגע בעצמך דוגמא היותר גדולה, אדם אחד היושב בארץ שרובה עכו"ם, ונתפס בשביל עלילה גדולה, ומחמת זה הושם בכלא עד יחקר הדבר, ויודע בעצמו, אשר כל השופטים והשוטרים יחזיקו אותו לאינו יהודי, ועי"ז יחפשו עליו זכות בכל האפשר, ואמנם אם אך יתוודע להם האמת שהוא יהודי, אז יאמתו העלילה ויחרצו עליו משפט קשה, אם הי' שואל גם מאתנו, מה היינו אומרים לו, שבודאי לא יגלה להם שהוא יהודי, כי מה איכפת לו אם הם טועים בזה והלא גם עי"ז נצול משביה, ואמנם אם נראה שאיש הזה יאמר לנו, יהי מה, ואנכי לא אסתיר יהדותי ממני אף רגע, אף שגלוי זה יהי' לי לנזק גדול, כדאי לי גם לקבל היזק בשביל שם יהדותי. ואנכי רק על ה' אבטח שיתן חני בעיני השופטים להכיר האמת, אז נתפלא על גודל בטחונו ומסירת נפשו על היהדות, ובוא נא עמדי קורא יקר, ונצייר בדוגמא הזאת עוד מעלה אחת גבוה מזה, כגון אם התפוס הזה אשר אנו מדברים בו, הוא בארץ כזו אשר יושבי' מושחתים במדות מאוד, ועלולים לכל דבר רע, ורק שמשנאתם ליהודים יחזיקו הדבר בהיפך, עצמם לאנשים ישרי לב, ואת היהודים למושחתים וחשודים על כל הנבלות, והתפוס הזה, אף שידע שגלוי יהדותו יזיק לו הרבה, בכ"ז התחזק והודה בפה מלא שהוא יהודי, ואמנם באשר קודם פסק הדין, ינתן רשות להחוטא לדבר זכות על עצמו, התחיל גם הוא להמליץ על עצמו, בטענה הזאת, אדוני השופטים איך תוכלו להאמין עלי שנכשלתי בנבלה כזאת, הלא עברי אנכי, והעברים אינם חשודים לנבלות כאלו, ואמנם עתה אף שיושב אנכי זה כמה שנים בקרב אומות מורדי אור, והייתי יכול ללמוד מדרכיהם הרעים, בכ"ז גם פה לא עשיתי מאומה, ולא למדתי מדרכיהם הרעים, וודאי הדבר, שמענה הזאת תפליא כל אזן שומעת, ממסירת נפשו ובטחונו בד', לבד שלא הסתיר ממנו יהדותו עוד נתן חרב בידם להצית אש השנאה בקרב לב השופטים, במה שאמר שלא למד מדרכיהם הרעים, ובאם יבקש עוד, אשר אם אולי לא ימצא השופט היושב ראשונה במשפטו, את הטענה הזאת צודקת וכדאית להפך בזכותו, יענה זאת לפני המושל בעצמו, ובזה עוד יותר יצית השנאה גם בלב המושל ואין קץ למסירת נפש כזה, הן הוא יודע אשר בין עקרבים הוא יושב כמו באומות הקדמונים, אשר שנאתם עזה מאוד לישראל, ויחזיקו אותם לחשודים על כל הרעות הגדולות, ועצמם לטהורי לב, והאסור הזה הנצרך לרחמיהם וטובתם יחשוב ללמד זכות בזה שיהפך לגמרי, ולומר דברים כאלו, וודאי שאין ערך למסירת נפש כזה:
ועתה בוא וראה אשר המסירת נפש הזאת ממש כצורתו וכהווייתו עשה יוסף הצדיק, הן אנחנו הזכרנו את מצב העברים בארץ הזאת, אשר החזיקום לחשודים על כל הנבלות, ואשת פוטיפר כאשר רצתה להאמין דברי' על יוסף אמרה לכל שהוא "עברי" ועצמם החזיקו לישרי וטובי הלב, כמו שנראה מספור של בנות יתרו על משה, ואמנם פה בבית האסורים לא ידע שום איש, אשר הוא מארץ העברים, כי באשר תחלת ביאתו למצרים הי' ע"י המדינים, ואח"כ נתגדל במצרים, החזיקוהו כולם שמסתמא גם הוא מצרי, וא"כ יותר טוב הי' ליוסף שלא לגלות שהוא עברי, כי ע"י שיגלה זה, וודאי שר בית הסהר יאמת האשמה אשר בעבורה הובא לבית הסהר, ואמנם הבט וראה את נוסח המליצה, אשר יוסף הצטדק בזה לפני השרים, פתח ואמר "כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך גו''' וכדרך כל האסורים המצטדקים עצמם ומבקשים חסד מאת השופטים לקבל הסנגוריא שלהם, ובאם אתה בעצמך לא תמצא בדברי הסנגוריא שום זכות עלי, אז "והזכרתני אל פרעה" פי' שתביא דברי לפני המושל בעצמו, ובאיזה טענה אברר שנקי אנכי מן האשמה אשר העלילו עלי, הוא כן "כי גנב גנבתי מארץ העברים" והנולדים בארץ הזאת, אשר אוירה מחכים, וודאי שתפעול על יושביה להשרישם במדות טובות וישרות, ושיהיו גדורים מן הערוה, ובפרט בחטא חמור כזה, ומצב מקורי וודאי שאיננו עלול לחטא נורא כזה, אלא שתוכלו לחשוב אשר מחמת שזה כמה שנים אשר אנכי דר בארץ מצרים שהיא ערות הארץ, ובעלי תאוה וזנות הם, ואפשר אשר ישיבתי בארץ כזו גרם להשחית מדותי, ע"ז אמר "וגם פה" שהייתי עלול להשחת בכ"ז "לא עשיתי מאומה", כי עדיין בתומתי אנכי עומד, ולפי"ז האם נוכל לתאר בזה את אומץ לבבו של יוסף, וגודל בטחונו בד', אשר פעל בנפשו לחתות גחלים על ראש שופטיו, והכל בכדי שלא להסתיר שם היהדות ממנו ולברר האמת לכל, אשר עם הישראלי הוא עם ישר וזכאי:
ואמנם בשכר זה שילם לו ה' כפעלו וכגמול ידיו, ונתוסף לו שתי שנים בבית האסורים, וזה הי' לטובה גדולה, דהנה ה' רצה שיקוים עליו "כי מבית האסורים יצא למלוך", ואמנם זה לא הי' באפשר לצאת לפעולה, רק עד שתגיע העת אשר נגזר להתחיל שנות השובע, ולזה הי' חסר עוד שתי שנים ואילו הי' יוצא תיכף מן האסורים, לא הי' יכול להתקיים "יצא למלוך" והקב"ה שחפץ בגדולתן של צדיקים, עכבהו עוד שתי שנים עד שיגיע העת המוכשרת, ואז יחלום פרעה, ויוסף יפתור את החלום ועי"ז עלה לגדולה, וכן מפורש במד"ר פ' מקץ, כי זה הי' לזכות, וז"ל, ולמה נתוסף לו שתי שנים כדי שיחלום פרעה ויתגדל ע"י חלום ע"כ, הרי מפורש דזה הי' לזכות. ולא זכה לזה, כי אם ע"י שתי פעמים "והזכרתני" שאמר, שבזה הראה מסירת נפש גדולה, וזה מ"ש המדרש הנצב בפתח הדרוש, אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו, זה יוסף, ולא פנה אל רהבים, להחניפם ולדבר עמהם טוב בכדי לבקש חסד מהם רק מסר נפשו בכדי לגלות האמת, ובזכות זה נתוסף לו שתי שנים בביה"א, כדי שיתגדל ויצא למלוך:
וכן מ"ש המד"ר בפ' ואתחנן שהבאנו לעיל, דמשו"ה זכה להקבר באה"ק, משים שהודה בארצו, דהיא אמרה ראו הביא לנו איש עברי, והוא אמר כי גנב גנבתי גו' לא נתכוון בזה המדרש לומר שכולם ידעו שהוא עברי, רק בא לספר את מצב העברים בעת ההיא אשר רצתה להאמית העלילה ע"י שהוא עברי, ובכ"ז הודה שהוא עברי, אף שזה הי' יכול לגרום לו היזק, אמנם מרע"ה, אשר הוא עשה דבר טוב, והן אמרו, איש מצרי הצילנו, וא"כ הי' לו לתת מחאה ולגלות שהוא עברי, והוא לא עשה כן, משו"ה איבד זכותו מאה"ק, ולהיפך ביוסף אשר שילם לו ה' כפעלו, ואשרי כל חוסי בו: