אור ברסלב
מצח אהרן חלק א מצח אהרן - דרוש כ

מצח אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין

מצח אהרן - דרוש כ

מצח אהרן - דרוש יט

(התעוררות קודם כל נדרי):

הס קטגור וקח סנגור מקומו. רבים יתפלאו וישתוממו על שנוי העתים ומזני בני האדם מן דורות הקודמים לדורות שלפנינו, הן בימי קדם, חרדו העם אף לשמועה כי ימי אלול ממשמשים ובאים, ומי יאמר בעת ששמעו קול השופר וימי הדין הולכים וקרבים, נפל אימה ופחד על כל אחד, ובלב נשבר ועינים זולגות באו כולם לביהכ"נ לשפוך שיחם לפני ה', בבכי ותחנונים צעק כל אחד על צרותיו ובקש מאת ה' לחוס ולרחם עליו ולחלצו מן המצר, והאם יוכל לשער החרדה שנפל על כאו"א מישראל ביוהכ"פ גופא, ואמנם מה נשתנו העתים, הן אנחנו כעת בשעה היותר נבחרה מכל השנה, שעה אשר אבינו הרחמן יבקרנו, כמ"ש דרשו ה' בהמצאו, היא השעה "ביוהכ"פ קודם כל נדרי" שעת פתיחת שערי רחמים וכולנו עומדים במנוחה שלימה, שום דמע לא נראה מאחד, אף שום אנחה לא ישמע יוצאת מקרב לב עמוק, האם לא יחסר לנו מאומה ואין לנו על מה לבקש רחמים? הלא הצרות והגזרות מתגברות ואנחנו מחשים? זו פלא היא בעיני רבים: ואמנם אנכי לא אתפלא כלל ע"ז, דהנה בעת אשר יבוא זאב וישוך לכבש ברגלה או בשאר אבר שאין הנשמה תלויה בו, אז תצעק מרה מרוב כאבה האנוש, וביותר תגדל צעקתה אם ראתה בתוך זה את אדונה הבעה"ב, שאז תצעק לפניו לעזרה משיני הזאב, לא כן כאשר הזאב יטרוף את הכבש בגרונה אז שוכבת במנוחה ושום צעקה איומה לא תשמע מן הכבש, יען כי נחנקה היא בשיניו וכמעט שמתה היא ולא תוכל עוד לזעוק, כן רבותי לפנים בדורות העברו, אף שודאי היינו מונחים בין שיני הזאבים, אכן תוקף הגזרות והגלות לא הגיע עוד למרום קיצם, ולא נטמטם עוד לבותינו והי' לנו כח לבכות ולצעוק על היסורים והצרות שסבלנו, אכן עתה בכמה מדינות לבד בארצנו הנאורה טרפו הזאבים את השה, והגזרות הגיעו למעלה ראש, עד שמרוב צרות וחוסר פרנסה נאבד מאתנו כל הרגש, וכמתים נחשבנו אשר אין לנו עוד רגש לבכות ולקונן, כי ע"י רוב התלאות וחסר פרנסה הוכרחו זרע ישראל להתגשם במדה נפרזה ולבנו אטומה מרגש התורה ויר"ש, והאם נוכל להתפלא שוב על אשר אין אנו נרעשים ונפחדים מאימת יוה"ד, כי אין בשר המת מרגיש:

ומעתה נוסיף קצת על המשל הזה, בעל הכבש ישב פעם אחד אצל שולחנו במסבת אחד ממכיריו, ובעד החלון ראה שזאב בא לעדר וטרף כבשה אחת, ותיכף קפץ הבעה"ב פתאום ממקומו ולקח חרבו וחניתו לנוס לעזרה, האורח היושב ממולו, בראותו חפזון ומרוצת הבעה"ב לעזר הכבש, שאלוהו כמשתומם, הן הכבשה שוכבת במנוחה ושום צעקה לא ישמע ממנה, וא"כ מדוע תחפז כ"כ, ויענהו הבעה"ב, כי לבד אשר דבריך ושאלתך לא יוכל לעכב אותי מלחפוז, אדרבה עוד דבריך גופא גורם לי להחיש ולמהר עזרתי, כי זה ודאי לא נוכל לחשוב, אשר מה שתשתוק ולא תצעוק מרה, הוא מחמת שלא יחסר לה מאומה, דהא לעינינו שמונחת בתוך שיני הזאב, וא"כ בע"כ אשר שתיקתה הוא מפאת שלא תוכל עוד לצעוק, דנחנקה בגרונה ורגעיה ספורים, ואם לא אחיש להצילה, מי יודע אם יועיל אח"כ ההצלה, כן רבותי ידוע תדעו, כי השטן ודאי מקטרג לפני אבינו שבשמים הרוצה לעזרנו בטענתו הזאת, כי כלום יחסר לנו מאומה, דאם הי' חסר לנו אז היינו צועקים כעת קודם כל נדרי עת פתיחת השערים לעזרה, ובאשר שום דמע, ושום אנחה לא ישמע, א"כ מסתמא אין לנו על מה לבכות, וע"ז מבקשים אנו כעת שישתוק הקטגור בטענתו, גופא, והי' הוא עצמו כמביא נורא לקיני', דאיך יוכל לחשוב שלא יחסר לנו, הלא בין שיני אריות אנחנו מונחים הנושכים אותנו בשארי ארצות כגון פרס וכדומה על כל מדרך כף רגל, ומה שאין אנו צועקים, באשר טרפו אותנו באברים שעיקר נשמת היהדות תלוי בזה, כי בצוק העתים נתרוששנו מאוד ועניות מעברת על דעתו וע"ד קונו ותכפו עלינו צרות אחר צרות, וגזרות קשות מאוד עד שנחשבנו לנחנקים ממש, ואיך יוכל להיות שישמע קול יעקב, או נתפלל בכונה בעתים כאלו אשר כ"א בנפשו יביא לחמו, ולכן השתיקה גופא גורם שימהר ה' לשלוח עזרתו מקדש, כי חלילה אם לא יצילנו עתה מי יודע מה יהיה מאתנו, וזו היא כונת התפלה "הס קטגור" פי' שתשתוק הקטגוריא "וקח סנגור" ואיזה טענה תקח לסנגורך "מקומו" פי' מקום הקטגוריא תוכל להפוך לסנגוריא, כי אין סנגוריא גדולה מזה, באשר הגענו למצב איום כזה, אשר בעת צרות איומות לא יתעורר בנו הרגש לבכות ולהתחנן בשעה יקרה כזו, כבר נחשבנו כמתים מרגש היהדות ע"י הצרות ואם לא עכשיו אימתי, הגיעה העת לרחם על הכבשה הנחנקה ולהצילנו מידם:

תוכן העניינים

מצח אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה