מצח אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין
מצח אהרן - דרוש יא
(התעוררות לר"ה שאמרתי קודם תק"ש):
על אלה אני בוכי' עיני עיני יורדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב (איכה א'):
נצחון המלחמה יהיה בשני אופנים, א) אם יעשה הרג רב בצבא שונאו ויפיל מהם חללים חללים עד שישארו מתי מספר ולא יוכל לעמוד נגדו ובאופן הזה עוד לא ירך לבב הנרדף והסכנה לא תגדל כל כך, באשר יש מקום תקוה למלאות אנשי צבאו, כי במדינה נמצאים הרבה אנשים, אופן ב), אם יקח בשבי כל כלי מלחמתו חרבותיו וקשתותיו, ובאופן הזה כמעט אין מקום תקוה לעמוד נגד אויבו כי מה יוכל לעשות במלחמה בידים ריקנות, והצופה העומד במקום גבוה להביט על המערכה, מה מאוד קשה לפניו לבשר לאנשי צבאותיו, באם רואה שכל כלי המלחמה נלקחו בידי אויבם, באשר יודע כי ע"י הבשורה הרעה הזאת יחתו ויחרדו מאד. הנה רבותי! מה נורא ואיום הדבר כעת לפני, כאשר עליתי על הבימה שהוא מקום המערכה עם אויבנו המר הוא השטן, וראיתי אשר כל כלי מלחמתנו שנוכל להלחם עמו, נתונים תחת ידו, דהנה המשורר אמר (תהלים) כחצים ביד גבור כן בני הנעורים, ובני נעורינו הם הם כלי מלחמתנו, דאם עוסקים בתורה אז הבל פיהם ימית כל המקטריגים והמשטינים, ומה נורא מצבי כעת, אשר עליתי להלחם עמו, והתבוננתי על כלי מלחמתנו איה הם, וראיתי כי אין איש, ביהמ"ד ריקם מבנינו הצעירים, ואיה הם נמצאים השטן לקח אותם לרשותו, בכחו הגדול הסיתם לילך למקומות הרחוקים לעשות שם מה שלבם חפץ, וכמעט לעבור על כל גופי תורה, אוי מה היה לנו ובאיזה זכות נלחם כעת עם אויבנו, וחלילה חלילה שלא יגבר עלינו:
וע"ז המלצתי הכתוב הנצב בפתח דברנו, עפ"י מה שהובא בס"מ בשם הזוהר, דאף שמצוה לבכות בר"ה ומי שאינו בוכה אז בידוע שאין נפשו מתוקנה, מ"מ על ענייני עוה"ז אסור לבכות שדומין ככלבים שצועקין הב לן חיי הב לן מזוני, ורק על העניינים הרוחניים כגון על גלות השכינה חורבן המקדש וכדומה ע"ז יבכה ויתחנן ביום הכסא, והנה בעת שיגיע היום הגדול והנורא, אז כל אדם יכין לו נד של דמעות וירצה מאוד לשפוך לבבו לפני אביו שבשמים, אמנם על מה יבכה, על ענינים הרוחניים לא יתעוררו רגשות לבו ע"ו, כי מרוב הצרות בגלות המר נאבד לנו חוש הרגש בענינים כאלו, ובאם יבכה על בקשת בני חיי מזוני, אף שעל דברים אלו היה יכול לבכות, כי אין לך אדם שאינו נצרך לזה בעוה"ר, אכן ע"ז אסור לבכות, בין כה וכה ילך יום הקדוש מאתנו בלי דמעות, כי על מה שהיה יכול לבכות אסור לבכות, ועל מה שמותר אין יכול לבכות, וע"ז בא המקונן לומר "על אלה אני בוכיה" פי' על צרות אלו שאומר לכם אוכל לבכות וגם מותר לבכות, באשר בזה "עיני עיני יורדה מים" פי' שני סוגי העינים עין הגשמית,. וגם עין הרוחנית יורדות מים, כי באבל הזה מעורב צרות עוה"ז ועוה"ב גם יחד, כי הטובה שאדם מקבל מבניו בעוה"ז, שהאב יתנחם עמו, ואף בצרה היותר גדולה שיקרה להאדם ח"ו, אך בזה יתנחם אם רואה בניו כשתילי זתים סביב לשולחנו, נמצא דהבן נחשב לאביו בגדר "מנחם" ואמנם לעוה"ב יתואר מעלות הבן לפני אביו בתאר, משיב נפש' כי ברא טבא משיב נפש אביו מגיהנם כידוע, וע"ז אמר הנביא, כי על הגזרה והמהומה הזאת, אשר בנינו ובנותינו יתרחקו מעל שולחן אביהם לילך למקומות הרחוקים, יכולים וגם מותרים לבכות בר"ה, באשר בצרה הזאת מעורב צרת עוה"ז ועוה"ב יחד, עין הגשמית גם עין הרוחנית ירדו מים ע"ז, וחוזר ומפרש, העין הגשמית תרד מים "כי רחק ממני מנחם" בני יקירי אשר בו התנחמתי כל צרותי נתרחק ממני למקום כזה אשר לא אשיג עוד לראותו לעולם והעין הרוחנית תבכה, כי רחק ממני "משיב נפשי" פי' שהבן אשר קויתי עליו כי הוא ישית ידו על עיני, וישיב נפשי מגיהנם לג"ע ע"י אמירת דיש, תפלה בצבור וכדומה רחק ממני כעת, והלך למקומות כאלו אשר לא יוכל שם לומר קדיש ולהשיב נפשי, ומי יודע אם לא יגרום עוד בזיונות לאביו כידוע בשם המדרש, בשעה שהבן רשע, אז מורידין אביו מג"ע ומוליכין אותו לגיהנם לראות במעללי בנו, ולומר עליו ארור שזה ילד, ועוד בה שלישיה שהיו בני שוממים כי גבר אויב פי' ע"י שבנינו שוממים כעת, וירדו לגמרי ממצב התורה והיראה, יש לפחוד חלילה, שעי"ז יגבר אויב הוא השטן ביוה"ד הנורא, והוא ינחול את הנצחון חלילה במלחמתו משום דזה הוא כלי מלחמתנו, ובאשר הוא לקח אותם תחת רשותו, באיזה זכות נוכל לעמוד נגדו אחי היקרים אין לנו על מי לסמוך כעת ועלינו לקיים מאמר התנא, אם אין אני לי מי לי, מוכרחים אנחנו להטיב לכה"פ מעשנו, ולתקן דרכינו, ולשוב בתשובה שלימה ואין דבר שעומד בפני התשובה, ובזכות תשובתנו נזכה להכתב בספר חיי"ט, בספר גאולה וישועה אכיה"ר: