אור ברסלב
מצח אהרן חלק א מצח אהרן - דרוש ט

מצח אהרן חלק א· הרב אהרן וואלקין

מצח אהרן - דרוש ט

מצח אהרן - דרוש ח

(לר"ה, ידבר בענין משפוי העליון):

בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, מאי כבני מרון הכא תרגימו כבני אומרנא, ריש לקיש אמר כמעלות בית חורון רב יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד, אמר רבה בב"ח אר"י וכולן נסקרין בסקירה אחת כו' שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם (ר"ה י"ח):

כל המפרשים הראשונים נתלבטו מאוד בכוונת התנא איך יהיו שני הפכים בנושא אחד, שיעברון אחד אחד, וגם יהיו כולן נסקרין בסקירה אחת. ואשר אחזה לי בבאור המאמר, דהנה רבו מאוד השאלות והספיקות אשר רבים שאלו ורבים עוד ישאלו, להבינם דרכי ה' והנהגתו, באשר נפלאות נראה באופן משפטיו, כי צדיק נתפס במצודת מלאך המות, רק בעבירות קלות שיהי' לו, ורשע הימנו שיש לו עבירות הרבה יצא נקי בהשפטו ויכתב בספר החיים, ואף כי כמה תירוצים יש ע"ז, א) מה שהשיב הקב"ה למרע"ה כששאל ממנו הודיעני נא את דרכיך, שמשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, פי' שיתן לרשע שכר מעט מצותיו בעוה"ז בכדי לטורדו מעוה"ב, ב) ע"ד מ"ש אל תאמין בעצמך עד יום מותך, כי הקב"ה היודע עתידות שבסוף ימיו יצא זה האיש לתרבות רעה, משו"ה יסלקנו מן העולם קודם זמנו כדי שימות זכאי ולא ימות חייב, ולהיפך ברשע שגלוי וידוע לפניו אשר בסוף ימיו יחזור בתשובה יחייהו ויקיימהו אף שאין זה לפי מעשיו דהאידנא, ג) לפעמים יסולק הצדיק קודם הזמן מחמת דעתיד למיפק מיני' זרעא דלא מעלי, ולהיפך ברשע, ובודאי אין עול בחיקו ית' וכל מה דעביד לטב עביד, אמנם בכ"ז למי שירצה לשאול, עדיין יש מקום שאלה, ותשובות אלו אינן מספיקות לתרצה, והוא כי בזוה"ק הביא דבעת שהשטן מקטרג על ישראל אומר לו הקב"ה הבא עדים א"ל השטן וכי אתה לעדים צריך והלא הכל גלוי לפניך, א"ל הקב"ה אפ"ה בעינא דליהוי כתתאי כך לעילאי, כלו' שרוצה אשר משפט העליון יהיה כמשפט התחתון מה משפט התחתון בב"ד ועדים כך משפט העליון יהיה בב"ד ועדים, מיד יבואו מלאכים להעיד, ע"כ, ולפי"ז עדיין יש מקום שאלה, דבשלמא אם הקב"ה היה דן יחידי ובלי עדים, שפיר היינו יכולים לתרץ כתשובות הנ"ל, שמחמת אשר לפניו הכל גלוי ויודע עתידות, משו"ה לא ידין לאדם באשר הוא שם, כפי המדרגה אשר עומד בעת המשפט, מחמת שהוא יודע שלזה טוב המות מחיים ולהיפך לשני, אבל הלא ידין לאדם עפ"י עדים ובב"ד, וכפי משפט התחתון, ובאשר מהב"ד של מעלה נעלמו העתידות, לא יוכלו לשפוט רק כפי מקומו ושעתו וכפי הגדת העדים, ועוד דהא צריך להיות כמשפט התחתון, ואם ידינוהו על העתיד אין זה כמשפט התחתון וא"כ איך יסכימו הב"ד ש"מ לענוש לצדיק למיתה עבור עבירות קלות, והרשע שיש לו עבירות חמורות יצא נקי בהשפטו?: אכן באמת ג"ז לק"מ, שיש ג"כ עצה נכונה באופן שגם הב"ד ש"מ יחרצו משפט כזה, והוא עפ"י משאז"ל מנחות (מ"א) מלאפא אשכחי' לרב קטינא דהוי מכסי בסרבלא א"ל קטינא קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עליה א"ל ענשיתו אעשה א"ל אין בעידנא דריתחא ענשינן אעשה ע"כ, הרי דלפעמים הדין משתנה, דבדבר כזה אשר שלא בעידנא דריתחא לא ענשי, בכ"ז בעידנא דריתחא ענשי עליה, ומזה הטעם אמרו ג"כ מלך והדיוט מלך נכנס תחילה לדין מקמי דליפוש חרון אף (ר"ה י"ז) דהאיש הנשפט קודם, בקל יצא זכאי משום דעדיין לא נפיש חרון אף, א"כ שפיר משכחת פתרי להא חידה סתומה, שאדם אשר אין לו כ"א עבירות חמורות ינצל מן הדין, ואדם שאין לו כ"א עבירות קלות ילכד בפח, כגון דאותו האיש שיש לו עבירות חמורות דנוהו בתחילה בעת שלא היה עדיין החרון אף גדול, לכן יצא זכאי וגם הגבעות נעשו למישור, והצדיק נדון אח"כ בעת שהיה החרון אף גדול לכן נתפס ג"כ על עבירה קלה, ולפי"ז הכל ניחא, דבאמת לפני הקב"ה בעצמו כולם נסקרין בסקירה אחת, והוא היה יכול גם לדונם כאחת, רק משום שרוצה דמשפט העליון יהיה כמשפט התחתון, והב"ד ש"מ לא יוכלו להמית הצדיק ולהחיות הרשע, משום דהמה לא ידונו כ"א באשר הוא שם, לכן מה עושה הקב"ה, יעבירם לפני הב"ד ש"מ אחד אחד ולאותו אדם שירצה שהב"ד יפטרוהו מדין קשה, יקראוהו לעמוד לדין בתחילה בעת שלא יגדל עדיין החרון אף, ולזה האיש אשר מטעם הכמוס אצלו ית' רוצה להמיתו אף שהוא צדיק, יקראוהו בעת החרון אף הגדול, ואז גם על עבירות קלות יחרצו הב"ד עליו משפט מות, ולזה מהני מה שאצלו נסקרין כולן בסקירה אחת, בכדי שידע למי לקרוא לדין בתחילה, ולמי אח"כ בעת החרון אף, וזהו מה שהמליצו חז"ל בחלוקה הראשונה "כבני אימרנא" כלו' כמו שבבני אימרנא בשעה שמעשרין אותם אז מי שיוצא ראשון ראשון נשכר, שבטוח הוא שישאר בחיים, ורק מי שנתפס להיות העשירי, הוא העומד לשחיטה ולעבור מן העולם, וכיון שיצא העשירי אז מחדש מתחיל להיות ראשון ראשון נשכר עד שיגיע הנני, עוד הפעם לעשירי, כמו כן הוא במשפט העליון, מי שישפט בראשונה בעת שלא גדל עדיין החרון אף הוא נשכר, וגם על החמורות יצא זכאי, ומי שישפט אח"כ בעת החרון אף הוא יתפס במצודה וישפכו חמתם להענישו אף על עונות קלות, ומכיון שאחד נתפס וחמתם שככה, אז מחדש ראשון ראשון נשכר עד שיגדל החרון אף עוד הפעם, והטעם שמעבירין אותם אחד אחד לפני הב"ד ש"מ הוא ג"כ כמו במעשר, כי באמת יש להבין מה שהקפידה תורה במעשר בהמה להעביר תחת השבט אחד אחד והעשירי יהיה קודש, ולא נתנה רשות לבעה"ב שיברור חלק עשירי מכל הצאן שיהיה זה למעשר, וכמו שמעשרין כל התבואות. י"ל דאם הרשות היתה נתונה לבעה"ב ליקח חלק עשירי אז היה בוחר הכבשים הגרועים ביותר כגון הכחושות והזקנות אשר אינם ראויים עוד לעצמו, אותם היה בוחר למעשר, והיה בזיון לגבוה, ומשו"ה לא ניתן רשות לבעה"ב לברור כמו שירצה, ורק היוצא בעשירי הוא יהיה קדש הן טוב הן רע, וכמו שבבני אימרנא, בלאו העצה דמעביר אחד אחד, היה בורר הבעה"ב הגרוע ביותר, כן נמי במשפט העליון, אלמלא העצה דמעביר אחד אחד, רק היה מניח כלל העולם לפני הב"ד ש"מ והיה מצווה אותם לשפוט למיתה כפי המשפט, וודאי שהיו בוחרים למיתה רק הפחותים שבעם, מי שהוא מרובה בעבירות יותר מחבירו, או שהוא כבר זקן ונס לחה אשר לא יצלח עוד לישוב העולם, ולכן יעבירם אחד אחד, ועל כל אחד בפני עצמו מוכרחים הב"ד ש"מ לגמור הדין, באשר לא ידעון עוד מה נעשה עם האחרים, ועי"ז יוציא הקב"ה הדין כרצונו, להמית הצדיק ולהחיות הרשע וכמ"ש דלמי שירצה להחיות, יקראהו לדין בתחילה, ולמי שירצה להמית יקראהו בעת גודל החרון אף, ואז גם הב"ד ש"מ יחרצו משפט מות גם בעד עבירות קלות, ולפי"ז שניהם אמת, דלפני ב"ד ש"מ יעבירם אחד אחד כבני אימרנא, ולפלרו ית' כולם נסקרין בסקירה אחת למי לקרוא בתחילה ולמי בסוף וכנ"ל:

אכן במה שאמרו כבני אימרנא, אשר מלת "כבני" מיותר, והול"ל "כאימרנא" גם בזה כוונו כונה עמוקה, כי באמת גם תשובה שלנו אינה מספקת עדיין כל צרכה, דהתינח באנשים גדולים אשר המה בני עונשים בב"ד ש"מ ומחויבים לתת דין וחשבון על מעשיהם, אז יוכל הקב"ה לעשות עצה הזאת למי שירצה להחיות, לקרוא ראשון, ולמי שירצה להמית לקרוא בסוף, אבל מה נענה על אותן צעירי הצאן עוללים ויונקי שדים שהמה אינם עדיין בני עונשין ולא יוכל כלל לקרוא אותם ביום הכסא לתת חשבון על מעשיהם, א"כ אפוא עדיין ישאל השואל בראותו שגם כמה עוללים נאספו מנו, איך יסכימו הב"ד ש"מ מצד הדין להמיתם, אף שנפשות נקיים המה ואין עול וחמס בכפיהם, ואפי' אם נימא שהקב"ה מראה לפני הב"ד ש"מ את שטר הערבות, אשר הקטנים ערבים המה בעד מעשי אבותיהם וכמ"ש (שה"ש רבה) ע"פ משכני אחריך יעו"ש, ולזה יש מקום לחייבם מה"ד בעד הערבות, מ"מ יקשה לנו, נהי דמן הדין יש מקום לחייבם, אבל הלא דרכיו דרכי נעם, וכל נתיבותיו חסד ורחמים, ואיה החסד והרחמים להמית הקטנים בעוד שלא חזו שמש ולא נהנו כלל עדיין מן העולם א ומצד החמלה ראוי היה להרחיב להם זמן הפרעון בכדי שיוכלו קצת ליהנות מן העוה"ז. והנה קושיא כזאת ממש יפול גם בעת שמעשרים הצאן, שגם כבשים הקטנים שנולדו זה לא כבר יוצאים לדיר להתעשר ולפטור החוב האלהי שמוטל עליהם, ובאם אחד מן הקטנים יוצא בעשירי אז יהיה הוא קדש לד', ויוצא לשחיטה ויאבד זכרו מן העולם, וגם בכאן מי ששכלו קצר יוכל להתפלא, איה אפוא הטעם להמית הקטנים והיונקים, וכי מה היה איכפת לקוב"ה אם רק הגדולים יעברון תחת השבט, והקטנים שנולדו בסוף השנה הזאת יפטרו חובתם לשנה האחרת או לשתי שנים בכדי שיוכלו ליהנות קצת מן העולם שנבראו בה, אמנם באו וראו דרכי ה' שלא דרכינו דרכיו ומה שנדמה אצלנו לאכזריות הוא רק מחמת שאנחנו קצר הראות, ובאמת זהו גופא רחמנות גדולה שאין למעלה, כי (במס' בכורות נ"ח) אמרו כיצד מעשרן מעמידים אמותיהן מבחוץ והן מבפנים וגועות ויוצאות לקראת אמן וליפקינהו אינהו יעבור כתיב ולא שיעבירוהו, ע"כ, ולא לחנם הקפידו לעשרם דוקא באופן כזה, והטעם לזה, דעי"ז שהכל רואים אשר הכבשים הקטנים צועקין וגועין בקול איום בעת שנלקחה אמן מעליהם, ואף שטוב מאוד לכבשים הקטנים לשבת בדיר למחסה ולמסתור מקור וחום מטר וברד, בכ"ז בעת שתלקח אמם מהם ירוצו לקראת אמם, ואז בעינינו נראה ונתבונן בשכלנו מצב הקטנים, שא"א להם לחיות אפי' שעה אחת בלא אמן, עד שמרוצים הם אף לצאת מן הדיר אחרי אמן, ואז הכל יהיו מודים כי טוב יותר גם להקטנים כי אחד מהם יצא עשירי והוא יפטור בזה חוב המיתה המוטל על אמו ואחיותיו הנשארים, כי באם תשחט האם, אז מלבד שהיא תאבד מן העולם, גם הכבשים הקטנים הנשארים בחיים חשובים כמתים וטוב להם המות מחיים כאלו, כי מי יאכילם ומי ישקם, ואם ישחט הקטן, טוב לו וטוב לכלמו, הוא לא יסבול יסורין, ועי"ז ינצלו עוד כמה נפשות. וכן הוא ממש במשפט העליון, באמת העוללים לא יקראון כלל לדין, רק מעמידין לדין אבותיהן ואמותיהן, ואע"ג דאינהו לא חזי מזלייהו חזי שאבותיהם יעמדו כעת על ספסל הנאשמים, אז הקטנים בעצמן ירוצו לקראת אבותיהן ויתחילו לצעוק הוי אבי! על מי נטשתם צעירי הצאן מי יפרנסנו ומי יגן בעדנו, וכיון שהב"ד ש"מ ישמעו קול הצאן, בנים, הקטנים שיצעקו מרה בעת שרוצים ליקח אבותיהן מעליהם, ושא"א להם לחיות בלעדם כי טוב להם המות יותר מחיי יתום ויתומה בלי אב ואם, אז גם הם יודו ויסכימו לזה כי טוב יותר לכלמו להמית בן אחד ועי"ז ינצלו מן המיתה אבותיו עם הבנים הנשארים, משא"כ אם ימות האב או האם, מלבד שהמה יאבדו מן העולם, גם היתומים הקטנים נחשבים כמתים, וטוב להם מות מחיים, וזה מה שדייקו חז"ל במתק לשונם "כבני" אימרנא כלומר ככבשים הקטנים המכונים בשם "בני" דאידי ואידי חד טעמא הוא:

והנה לתי' הזה ראשון ראשון נשכר, ואמנם רב יהודה א"ש בא גם הוא לתרץ הקושי' הראשונה באופן אחר ולדידי' יבא להיפך כי אחרון אחרון נשכר, וזהו מ"ש כחיילות של ב"ד, כי מנמוסי המלוכה אשר בעת מלחמה תתן פקודה לכל חיילותיה המפוזרים במקומות מושבותיהם שכולם יקבצון למקום אחד ויהיו מוכנים לעת הצורך ואמנם למקום המערכה לא תשלח כולם בפעם אחת, מקודם תשלח פאלק אחד ואחריו שני, וכו', ובתוך זה כאשר הסכסוכים יתפשרו ותשקוט המלחמה, אז הפאלקין הנשארים ישולחון בחזרה לביתם בשלום, באשר לא יוצרכו עוד לילך למלחמה, נמצא לפי"ז אשר הפאלקין הראשונים שהיו במקום המערכה היו בסכנה כ"א מהם, וגם הרבה מהם נהרגו, אכן הפאלקין הנותרים באחרונה כאשר באו כן הלכו, רק שקצת מורא היה להם פן יקראון גם הם למערכה, וכן הוא ג"כ במשפט העליון, כי המפרשים ז"ל כתבו בכוונת הפייטן כמה יעברון וכמה יבראון מי יחיה ומי ימות אשר בהשקפה ראשונה מכפיל הדברים ללא צורך, ועוד מקודם אמר בכלל, כמה יעברון וכמה יבראון, ואח"כ בלשון יחיד מי יחיה ומי ימות ולא אמר כמה יחיו וכמה ימותו, ופירשו כי הם שני דברים נפרדים, מתחילה ישפט העולם בכללו כמה פראצענט ימותו בזאת השנה והנותר ישארו לחיים, ואח"כ ישפט כל אחד ואחד בפני עצמו, אם הוא יהיה מן הפראצענטין הנקצבים למיתה, או מן הנותרים לחיים, ולפי"ז מי שנשפט תחילה קודם שנגמר הפראצענט הנקצב למיתה, הוא בסכנה גדולה פן חלילה עליו יעבור הכום והוא ילכד במצודה, אכן אח"כ כאשר יודיע הקב"ה כי כבר נגמר הפראצענט והסך הנקצב כבר נדונו למיתה, אז ממילא הנשארים יוכלו להיות בטוחים שלא ידונו שוב למיתה, יהיה מי שיהיה, הן צדיק הן רשע, באשר א"א עוד לשפוט למיתה, ולזה שפיר הוצרכו שני ההפכים להיות בנושא אחד, כי באמת לפני הקב"ה בעצמו כולם נסקרין בסקירה אחת מי יחיה ומי ימות, לפי הטעמים הכמוסים אצלו, ורק בכדי שיסכימו גם הב"ד ש"מ למשפטו יעשה העצה הזאת שיעבירם אחד אחד, ואותן האנשים שירצה להמיתן, יקראם לדין בתחילה קודם שנגמר הפראצענט. ואז יצא הדין כפי משפט הצדק, להצדיק הצדיק ולחייב הרשע, ואותן הרשעים שירצה להחיותן, ובדין אינם יכולים לעמוד מרוב רשעתם, יניחם לבסוף ואז לא יוכלון שוב להשפט למיתה באשר כבר נתמלאה הסאה, וזוהי הכוונה "כחיילות של בית דוד" כלומר שאחרון אחרון נשכר וכנ"ל:

ואמנם ריש לקיש בא באמצע, להורות לנו עוד חסד אחד מה שנמצא במשפט העליון, אשר לדברי שניהם אין מבואר עדיין, כי בזה שניהם מודים, אשר יעברון אחד אחד לדין, רק דללישנא קמא ראשון ראשון נשכר, ולר"י א"ש אחרון אחרון נשכר, והנה באמת לפי המשל שהמשיל לישנא קמא אשר אופן כניסתם לדין הוא כמו הכבשים היוצאין לדיר להתעשר, אשר הפתח קטן ואין מקום לצאת אלא לאיש אחד, כמו שבדיר לא יוכל לצאת רק כבש אחד ולא יותר, א"כ תקשה קושיא אחרת, דבזמן שאדם מוכרח להלוך דרך פתח שאינו אלא כפי מדת איש מצומצם, ולאדם הזה יש צעמאדאן גדול אשר הרבה חפצים ומזונות מונחים בתוכו, מוכרת הוא להניח את הצעמאדאן עם החפצים, כי לא יוכל לקחתו עמדו באשר צר המקום, וכן אם האדם העובר דרך פתח כזה, פרנסתו הוא, שנושא על כתפיו אדם חיגר, והחיגר יפרנסו בשכר כתיפו, היכי ליעביד לישא את החיגר על כתפיו לא יוכל, באשר הפתח קטן ומצומצם רק כפי קומת איש, ולהשליך את החיגר מעל כתפיו, א"כ ממה יתפרנס? וא"כ לפי המשל אשר משפט העליון ג"כ באופן כזה כבני אימרנא, א"כ אפי' זה האיש אשר בעצמו יצא בשלום דרך הפתח, מה יעשה עם צרור המזונות שנקצב לו בר"ה ובאם נקצב לו מזונות סך עצום, הלא לא יוכל לנושאם דרך הפתח, וכן רוב הפעמים, אשר מזונות של אחד תלוי בחבירו ובאם ימות חבירו אין לזה ממה להתפרנס ומה התועלת אשר הוא בעצמו יצא בשלום אחרי שלא יהיה לו ממה להתפרנס, לזה בא ריש לקיש לתרץ גם קושי' זאת ולתקן דברי הלישנא קמא, דזה אמת שיעברון לדין אחד אחד, אכן אופן הלוכם, לא כבני אימרנא דרך פתח קטן, רק כמעלות בית חורון, כלומר כמי שרוצה לילך ע"ג מעלה קצרה והעמק משני הצדדים שלא יוכלו לעבור שני אנשים כאחד, זה בצד זה, אבל על כתיפו יוכל לישא משא כפי כחו, ואף אם כחו ישיג לישא על כתיפו משא כמה פוד או כמה אנשים זה ע"ג זה, יוכל ג"כ לנושאם באין מעצור, שרק זה בצד זה לא יוכלון לעבור שני אנשים כאחד, אבל על שכמו יוכל לישא כפי השגת כחו, וכן הוא במשפט העליון, כאשר יצא אדם אחד בשלום מן הדין, אז יוכל לישא על כתפיו כפי כחו וזכותו הרב, אם יש לו זכות גדול ישא עמדו הרבה מזונות ובגדים לצורך השנה, גם ביתו הוא נושא על כתיפו ומצילו בזכותו, כן כמה אנשים התלויים עליו שהוא מגין עליהם, או שפרנסתו הוא מהם יקחם עמדו ויוציאם בשלום מן הדין, ולדידי' ג"כ מתורץ המאמר באופן אחר, כי בשעה שידונו לאדם אחד והוא יצא בשלום אז כל העולם נסקרין כלומר שיחפשו בכל העולם אם ימצא איזה אדם, אשר פרנסתו של אדם זה תלוי בו, או שמגין עליו, יקח גם אותם עמדו להוציאם בשלום, וזמש"ל בעז"ה:

תוכן העניינים

מצח אהרן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה