מצות כהונה· רבי אברהם הכהן יצחקי
סימן מז
כהן שהודה שבא על פנויה א' והיא מעוברת ממנו אי שרי לישא אותה מי חיישי' שמא זינתה עם הפוסלה לכהונה והבועל הלז דר בחצר של הפנויה הלזו וגם פעמים הרבה שלן שם בבית הפנויה:
הנה מדאוריי' ודאי שריא דכבר איפסיקא הילכתא כר"ג בפ"ק דכתובות דס"ל דנאמת לומר מאיש פ' וכהן הוא אפילו ברוב פסולין אלא דבגמ' שם אמרי' ואת לא תעביד עובדא אלא בתרי רובי מיהו במודה לדבריה דעת הרשב"א ח"א סי' תר"י והרא"ש כלל ל"ב סי' יו"ד דבנו הוא לכל מילי וה"ה דאם כהן הוא מותר לישא אותה אבל הר"מ בפ"ג מה' יבום כ' דאפי' שניהם מודים חולצת וה"ה הקשה ממ"ש הר"מ בפ"ח מה"ת דאוכלת בתרומה ע"ש והב"ח בסי' קנ"ו כ' דדוקא בתרומה בז"הז דרבנן הוא דכ' הר"מ דמחזקי' ליה בבנו וגמ' דס"פ אלמנה לכ"ג דמייתי רבא דלא חיישי' היכא דלא דיימא מעלמא מדתן תאכל בתרומה רבא ס"ל תרומה בז"הז דאורייתא ע"ש והנה רש"י פי' שם דלרב ממזר ודאי ולשמואל ממזר ס' דלא כמסקנא דגמ' בפ' ע"י דע"ה דאפילו לרב ממזר ס' ושמואל תבדק אמו קאמר ע"ש ואיכא למידק לפירש"י אמאי אמרה רבא למילתיה אליבא דרב דהומ"ל אפי' לשמואל היכא דלא דימא מעלמא שריא דהא מתני' תאכל בתרומה קתני ונ"ל דס"ל לרש"י דהיכא דלא דימא מעלמא ספיקא הוי ומתני' דקתני תאכל בתרומה בתרומה בז"הז דרבנן ורבא קאמר דמודה רב דלא הוי ודאי דאי ליכא ספיקא אמאי תאכל אפילו בתרומה בז"הז ומעתה א"צ למ"ש הב"ח דהגמ' ס"ל תרומה בז"הז דאורייתא ועפי"ז דעת רש"י כדעת הר"מ דספיקא הוי ולפי"ז כהן אסור לישא אותה מיהו בנ"ר דדר שם והיה לן שם נר' דשריא לכ"ע דכבר כ' הרא"ש בכלל פ"ב דאפילו הר"מ מודה במשרתת בביתו שרגיל אצלה דל"ח לדעלמא ומהריק"ש בתשו' בסי' צ"א התיר בנדונו במשרתת אצלם ואפילו איכא שם אב ובנו מתשו' הרא"ש הלזו וראיתי למרן בב"י א"הע ס"סי ע"א שכ' וז"ל מדברי הרא"ש בתשו' כלל י"ז סי' ז' נר' בהדיא דמי שבא על פנויה וילדה ממנו בן ובת חייב לזונם והכנ"הג שם תמה דהרא"ש בכלל פ"ב כ' דוקא במשרתת ע"ש מ"ש על רי"ו ולק"מ דהרא"ש דעתו אפילו אינה משרתת ולא כ' בכלל פ"ב אלא דאפילו לדעת הר"מ בשרתת מודה וכמו שמבואר שם בדבריו ע"ש ועיין להרדב"ז ח"א סי' ק"ך ע"ש ונ"ל ראיה לדברי הרא"ש מגמ' דפ' אלמנה דמייתי רבא ממתני' דתאכל בתרומה ואמאי לא מייתי ממתני' דלעיל מינה שם בפ"ב מי שיש לו בן מ"מ פוטר חוץ ממי שיש לו מן הנכרית וע"ש במרדכי דמוקי לה לדעת הר"מ בחבושין והשתא לס"ד דרבא אמאי לא מייתי מינה אלא ע"כ ברגיל אצלה שאני ומתני' דאוכלת בתרומה ל"מ ברגיל אצלה דקתני אונס ומפתה נקטי' דבנ"ד דרגיל אצלה מודה הר"מ וכ"ש למ"ש הרדב"ז בח"ג סי' תקכ"ו בדעת הר"מ דלא מיירי בה' יבום אלא ץ בדדיימא מעלמא ע"ש:
וראיתי להרב נו"ב ח"ב חא"ע סי' כ"ז כ"ח כ"ט שנשאל עז אי שריא לינשא לו אם הוא כהן והשיב דשריא דס"ס הוא שמא לא זינתה עם אחר ואת"ל זינתה עם אחר שמא לא זינתה עם מי שפוסלה לכהונה ועוד משום דיש לה חזקת כשרות ואח"כ כתב דהיכא דרוצה לישא אותה בתוך ימי עבורה יש מקום לאסור לכ"ע דחיישי' שמא עיניו נתן בה כדקי"ל במעיד על השבויה דלא ישאנה ושוב חילק ביניהם ואין ולאו ורפיא בידיה עש"ב וא' הרואה בתשו' הרשב"א ח"ד סי' שי"ד יראה דליתא אלא דהיכא דשניהם מודים אפילו בתוך ימי עבור יכול לישא אותה ולא חיישי' לדעלמא עוד ראיתי להנ"ב שם שכ' ליישב קו' ה"ה דתרומה שאני דההיתר הוא לדידה לבד וכיון שהיא אומרת ברי לי שרי ע"ש והוא תימה דא"כ מאי מייתי רבא ממתני דתאכל בתרומה ומה שהוכיח מדלא מייתי בכתובות דל"ו ע"ב מתני' דמס' עדיות ע"ש ל"מ דממתני' י"ל. בתרומה דרבנן אבל. ברייתא קתני לכהונה והגמ' דחי דגם הברייתא:
איכא לאוקומא בתרומה ע"ש נקטי' דאתתא דא שריא:
לאנסובי לכהן זה ול"ח לדעלמא ועיין בסוף מס' מכות דפרכי' גבי יהודה מנא ידע וכו' ומשני כיון דחשיב ירחי דחזי' מחזקי' דלא חזי' לא מחזקי' ע"ש ועיין למהר"ץ בתשו' סי' מ"ד ולבנו הרב שאלת יעב"ץ ח"ב סי' קי"ב עש"ב:
וראיתי להרשב"ץ ח"ב סי' י"ט שכתב בפנויה שנמצאת מעוברת ואמרה מפ' אם מחזקי' ליה בבנו דאפילו לרב לא אמר אלא בבא על ארוסתו בבית חמיו ולענין ממזרות אבל באונס אשה ומפתה אותה כיון דלא דיימא מעלמא דבר ברור הוא דבתריה דידיה שרינן ליה דהא תנן התם ילדה תאכל בתרומה אע"כ שיש בתרומה חיוב מיתה עש"ב ודבריו תמוהים דא"כ מאי מייתי רבא ראיה ממתני' דתרומה ואביי דחיק לאוקומה בשהיו חבושין וצ"ע ודע דאם אינו מודה לדבריה וכופר שלא בא עליה מעולם והיא טוענת שבנו הוא וחייב לזונו וליתן לה שכר יניקתה כ' הרשב"ץ שם דתביעת ממון הוא וחייב שבועה ואם מודה שבא עליה אלא דאומר שמא בא עליה גם איניש אחרינא חייב לזונו וחלק על הריב"ש סי' מ"א דפוטר מן השבועה ע"ש ומרן בב"י א"הע סי' ע"א לא הביא אלא תשו' הריב"ש ע"ש:
וראיתי למהרי"ו בתשו' סי' ע"ג שכ' אפי' שניהם מודים א"י לישא אותה בתוך ימי עיבורה משום דחיישי' דאמרי קמו בה רבנן במילתא דבנו הוא ואתי למשרי אשתו כשימות בלא חליצה וכדחישי' כה"ג ביבמות ד"ל ע"ש וצ"ל לפ"ד הא דכתב הר"מ אוכלת בתרומה בשביל בנה ולא חיישי' דאתו למשרי אשתו בלא חליצה משום דבלא נשאת לו מיירי ואף דאוכלת בתרומה אמרי דקמו בה רבנן דמאיש כהן אחר הוא ואינו מוכרח שהוא מכהן זה ומ"מ כבר כתבתי דמדברי הרשב"א מוכח דשרי לישא אותה בתוך ימי עיבורה ועיין בס' עבודת הגרשוני סי' א' שחילק בדבר דבמודה שבא עליה לבד א"י לישאנה אבל באומר שהיא מעוברת ממנו יכול לישאנה בתוך ימר עיבורה כיון שהוא חייב במזונות העובר וכמ"ש הריב"ש ע"ש ואפי' לפ"ד לדעת הרשב"ץ שכתבתי דחייב במזונות הבן אפילו מודה שבא עליה לכך יכול לישא אותה: