מצות כהונה· רבי אברהם הכהן יצחקי
סימן מו
פלפלת ב"ש בדיני איסור הע"א
כתב ה"ה בפ"ד מהלכות מ"א גבי כל הנבילות מצטרפין דר"מ ס"ל אחע"א והרמ"ע מפאנו ר"סי קכ"ג תמה ע"ד דבפ"ג דכריתות די"ד ובפ' ד"א דל"ד מבואר דר"מ ס"ל אין אחע"א אלא באיסור כולל או מוסיף ע"ש ולא על ה"ה תלונתו אלא על התוס' שכ' בזבחים ד"ע ע"א בד"ה וחד דהא דלא נ"ל לר"מ עוף טמא מקרא דר"י משום דס"ל אחע"א ע"ש ונ"ל דהנה במעילה די"ו אפליגו רב ולוי באיסור נבילה אי חל על טמאה דרב ס"ל לא חייל וללוי חייל וכ' התוס' שם דלוי ס"ל חייל נבילה אטמאה כי היכי דחייל נבילה. אחלב מקרא דוחלב נבילה ורב ס"ל דלא. ילפי' מחלב ע"ש ועיין בפ' ג"ה דק"ג סע"א דאיפליגו אמוראי אי חייל טריפה אאבר מגו דחייל אחלב ואיכא מ"ד דשאני חלב דקיל דהותר מכללו ועיין למהרש"א בפרק הלוקין די"ו ע"ב בד"ה ריסק שנעלם ממנו גמרא דפג"ה הלזו ע"ש ויש להבין ללוי דס"ל דחל נבילה אטמאה קשיא ברייתא דמייתי הגמרא בזבחים שם דיליף ר"י דעוף טמא אינו מטמא בבית הבליעה משום מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא זה שאין איסורו משום ל"ת נבילה וללוי הרי איסורו. בבל תאכל נבילה וצ"ל דלוי מפרש מי שאיסורו בבל תאכל נבילה בלבד וכה"ג משני רבינא בפ' כ"ש דל"ו ולא חייש למאי דפריך הגמ' שם מידי בלבד כתיב וע"ש בפירש"י בדל"ה ע"א במתני' ע"ש ומעתה ר"מ דנ"ל מקרא אחר הא דלא נ"ל מקרא דר"י משום דס"ל איסור נבילה חל אטמאה מידי דהוה דחלב ולא משמע ליה למדרש מי שאסורו בבל תאכל נבילה בלבד כדדריש ר"י אבל לרב דס"ל דלא ילפי' מחלב אתי דרשת ר"י כפשטא ולר"מ דאייתר קרא לעוף טמא ע"כ דס"ל אחע"א בעלמא בלא כולל ומוסיף ולפ"ז הגמ' בכריתות ובפ' ד"א אזיל בשי' לוי ולדידיה אינו מוכרח דר"מ ס"ל אחע"א די"ל דוקא נבילה משום דחל אחלב אבל לרב בהכרח דר"מ ס"ל אחע"א דהא לדידיה לא ילפי' מחלב וניחא הכל שפיר:
ועפ"ז איתנח לן מ"ש הר"ש בריש טהרות שכתב דלמ"ד אחע"א דריש הכי מי שאיסורו בב"ת נבילה בלבד ע"ש ולכאו' דבריו תמוהים דמלבד דהגמ' בפ' כ"ש פריך מידי בלבד כתיב עוד בה דבפג"ה דק"א פריך הגמ' מברייתא הלזו אמאי דס"ל לר"י שם אחע"א ולדברי הר"ש מאי פריך נפרש בפ"ת נבילה בלבד שהרי הגמרא בפ' כ"ש לא פריך אלא מידי בלבד כתיב ולא אברייתא ועוד מאי ק"ל להר"ש למ"ד אחע"א הרי נ"ל שפיר מקרא דנ"ל לר"מ שם בזבחים ועפ"ה ניחא שפיר דקושייתו היא ללוי מה יענה לבריי' הלזו דר"י וכדאקשי' ומשני שפיר והגמ' דפג"ה אזיל אליבא דרב ומהרש"ל ז"ל שם הק' מהא דפ' הלוקין דריסק ט' נמלים וע"ש מה שתי' דלפי תירוצו א"צ למ"ש התוס' בפרק הלוקין דטעמ' הוא משום מידי דהוה החלב וזה כוונת מהרש"א שם בפג"ה ודלא כהשע"ה בה' א"ב דקכ"א ע"ד ע"ש איברא פסקי הר"מ קשיין להולמן דבה' מ"א בפ"ב פ' לההיא דריסק ובפ"ד פ' כרב וע"ש לה"ה ועיין להרדב"ז ח"ה סי' ב' אלפים ק"ט:
והנה התוס' בפ"ב דחולין דל"ב ע"א בד"ה ורמינהי כתב דכי נתנבלה לא פקע ממנה איסור טרפות והא דא דאמרי' יצא עוף טמא שאין במינו טריפה לאו משום דלא שייכא ביה שחי' ואפילו נשחטה הוי נבילה ופקע מינה איסור טריפה אלא פי' שאין במינו טריפה היינו טריפה לחודיה דאפילו כי נשחט לקי אף משום נבילה ע"ש לפ"ד הללו הגמ' דזבחים דדריש מטריפה למעט עוף טמא לא חייש לפירכא דמידי בלבד כתיב והא דלא ניח"ל לפ' משום דאין איסור טריפה חל על טמאה משום דאיכא טריפה מבטן דאע"ג דטרפיות א"נ בשליל כמ"ש בש"ע סי' י"ג היינו בטהורה דנ"ל מכל בבהמה תאכלו וק"ל דאמאי אצט' טריפה לר"מ ת"ל מנבילה וכמ"ש התוס' שם בזבחים דהשתא ל"ל לר"מ ס"ל אחע"א דהא דרשי' בלבד וכמו דדריש מטריפה נדרוש מנבילה כיון דלא חיישי' לקושי' מידי בלבד כתיב וצ"ל דהא דלא דריש ר"מ מנבילה משום דאצט' ליה נבילה לשיעור כדי אכילת פרס כדאיתא בגמ' שם אבל התוס' בזבחים צ"ל דס"ל דכי נתנבלה פקע איסור טרפיות והוא מה ששללו התוס' בחולין ולהכי כ' דהא דלא נ"ל לר"מ מנבילה משום דס"ל אחע"א אבל קשה לפ"ז במ"ש התוס' שם בדס"ט ע"ב בד"ה ר"י שכ' וז"ל וכצ"ל בגמ' גבי חלב נבילה דלא אצט' טריפ' לאשמעי' דחלב טרפה טהור ולא דרשי' מי שאיסור בב"ת נבילה יצא. טריפה וכו' ע"ש ולפמ"ש דהתוס' שם סברי דמאי דדרשי' יצא עוף טמא שאין במינו טריפה היינו משום דכי נתנבלה פקעי הטרפיו' לא שייך למדרש מי שאיסורו בב"ת נבילה יצא טריפה שאין איסורו בב"ת נבילה דאדרבה כי. נתנבלה פקע הטרפיות ולא שייך כאן אין אחע"א דהא מידחא קדחי איסורא דטרפיות ולא חלות איסור הוא כי היכי דפקע אמ"ה וע"ד התוס' דחולין איכא למידק אמאי הוצרכו לומר אף כי נשחט לקי משום נבילה דבלא"ה איכא איסור טמאה וכדדרשי' כן מנבילה יצא זה שאין איסורו בב"ת נבילה אלא בב"ת טמאה ועוד קשה דהא איכא טריפה בלא נבילה כגון אם חתך מחיים דליכא נבילה ואין לומר דאיכא איסור אמ"ה דהא ר"מ. הוא דדריש מטריפה יצא עוף טמא ואיהו ס"ל בפג"ה דק"ג אמ"ה אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד ולזה י"ל דדוקא אמ"ה הוא דס"ל לר"מ א"נ אלא בבהמה טהורה בלבד אבל בשר מ"ה מודה דנוהג בכל דהא טעמא דר"מ משום דכתיב וזבחת מבקרך ומצאנך וכתיב בתריה אמ"ה אבל במ"ה נ"ל לר"י שם בפג"ה דק"ב ע"ב מבשר בשדה טריפה ל"ת וכיון דנ"ל מקרא דטריפה נוהג בכל כמו טריפה ולדידיה כתבו התוס' שפיר דליכא איסור טריפה לחודיה דבאבר איכא בשר והנה בדברי התוס' בזבחים בעיקר קושייתם שהקשו בתחי' הדיבור מקדשים הומ"ל דהא נבילה לא חלה אטרפה דהא מתני' נמצאת טריפה קתני ולא שנטרפה ע"י מליקה אלא דניח"ל להקשות מקדשים דחמירי וראיתי להשע"ה בהא"ב דקכ"א ע"ג שתמה על קושיתם דהא א"מ הוא דאיתוסף איסורו לגבוה ע"ש ול"ק דהא מתני' איירי בהיתה טריפה וכבר אסורה לגבוה ולא הוסף עלה איסור נבילה איסור כלל ומוקדשין וטריפה איכא לאוקמינהו בכ"ג דאי מוקדשין קדים טריפה חייל מגו דאיתוסף איסורא לגבוה ואי טריפה קדים מוקדשין חל עלה דבקדשים אחע"א כדאי' בס"פ דם שחיטה:
וראיתי להרב נודע ביהודה ח"ב חיו"ד סימן י"ג שהביא דברי השואל דפשיט"ל איסור נבילה חל על איסור טריפה ותמה עליו מהיכן פשיט"ל ד"ז הא ליכא. לא כולל ולא מוסיף ע"ש ונעלם ממני דברי התוס' דזבחים שהבאתי דמשם באר'ה דאין איסור נבילה חל על איסור טריפה ממ"ש ולא דרשי' מי שאיסורו בב"ת. נבילה יבא טריפה איברא. דמדברי התוס' דחולין שהבאתי לכאורה נר' להפך ממה שהקשו מאי פריך ורמינהי הא לא פקע טרפיות ואי איתא דנבילה אטרפה לא חיילא נימא דקושי' הגמ' היא אהא דתנן דהוי נבילה הא טריפה היא ואיך חיילא נבילה אטרפה מיהו י"ל דהכי מקשי' מאי פריך נוקמ' למתני' כמ"ד אחע"א אפילו בלא כולל ומוסיף ומ"ש בדרשא דטרפא למעוטי עוף טמא דלקי אפילו משום נבילה היינו דס"ל דלר"מ דדריש למעוטי עוף טמא וע"כ למידרש מי שאיסורו טרפה בלבד מוכרחים לומר דס"ל אחע"א אבל לשאר תנאי דבעו כולל ומוסיף אה"נ דנבילה לא חיילא אטרפה ולמ"ד דילפי' מחלב אה"נ אפילו לר"מ ס"ל אין אחע"א ונבילה שאני משום דחל אחלב וכמ"ש למעלה:
והנה בפ"ב דחולין דל"ז אמרי' דמסוכנת שריא מדאמ"ר וחלב נבילה וחלב טרפה ואמר מר התורה אמרה יבא איסור נבילה וטרפה ויחולו אחלב ואי ס"ד טרפה היינו מסוכנת ליכתוב חלב טרפה לא תאכלוהו ולא ליכתוב נבילה ואנא אמינא מחיים אתי איסור טרפה וחייל אאיסור חלב לאחר מיתה מבעיא אלא ע"כ דטריפה לאו מסוכנת ע"ש וק"ל היכי הוה ילפי' נבילה מטרפה שהרי טרפה אחלב הוי א"מ מגו דאיתוסף איסורה לגבוה דאפילו בבהמת חולין הוי מוסף כה"ג כמ"ש התוס' בפג"ה דק"א ע"א בד"ה מאן ע"ש ולכן חל שפיר טרפה אחלב אבל לאחר מיתה היכי חייל איסור נבילה הא כבר אסורה מחיים משום טרפה לפום סברא דהשתא דטרפה היינו מסוכנת וכבר איתסרא מחיים לגבוה וכ"כ קשה למה שנראה מדברי התוס' בפ' ד"א דל"ג ע"ב בד"ה האר"י דטעמיה דקרא דטרפה ונבילה חיילי אחלב משום כולל דא"כ היכי ילפי' נבילה לאחר מיתה מק"ו דטרפה ש"ה בטרפה אחלב דהוי כולל אבל נבילה אטרפה וחלב ליכא לא כולל ולא מוסיף ולכך כ"ר נבילה לאשמועי' דאחע"א בלא כולל ומוסיף לפום סברא דהשתא וכ"כ קשה למ"ש הר"מ בפ"ח מה' מ"א דחלב שרי בסחורה ונר' מדבריו שם דבכל האיסורין איסור סחורה מן התורה ע"ש נימא טרפה אחלב שאני דהוי א"מ מגו דאיתוסף איסור סחורה משא"כ בנבילה אטרפה וחלב. ולפמש"ל בדעת התוס' דזבחים דס"ל דכי נתנבלה פקע איסור טרפה ניחא הכל שפיר:
איברא דיש להבין לפ"ז מאי דאמרי שם בשמעתא דמסוכנת ודילמא היינו נבילה היינו טרפה היינו מסוכנת ולעבור עליו בב' לאוין ועשה דמשמע דלא פקע איסור טרפה וכן הוכיחו התוס' בדל"ב וצ"ל בדוחק לדעת התוס' בזבחים דמאי דאמרי' לעבור עליו בב' לאוין ועשה היינו אם אכל כזית קודם מיתה וכזית. לאחר מיתה ונ"מ אי אכלן:
בהתראה א' דאי כולהו משום טרפה א"ח אלא א' ואי ב' שמות נינהו נבילה וטרפה חייב ב' אפילו בהתראה א' כיון דמב' קראי נפקי וכדאי' בפג"ה דק"ב סע"ב ע"ש ומ"מ אכתי קשה לפמ"ש התוס' שם בדל"ב דלא פקע איסור טרפיות איך מדמה נבילה אטרפה וחלב לטרפה וחלב ועוד קשה בריש הך שמעתא דאמרי' לעולם אימא לך היינו נבילה היינו מסוכנת מחיים בעשה לאחר מיתה בלאו דכיון דמחיים אסירא. היכי חיילא עלה איסור נבילה הא קי"ל דאין:
אחע"א בלא כולל ומוסיף. ונ"ל מקראי בפ' כ"ה דקי"ג וכיון שכן ע"כ מדאמרר נבילה דמסוכנת שריא ולכן נר' דכל הך סוגיא דמסוכנת אזלא למאן דס"ל אחע"א בלא כולל ומוסיף דאיכא כמה תנאי דס"ל כן כמ"ש הרמ"ע סי' קכ"ג ע"ש וניחא הכל שפיר דלהך תנאי לא מיסתבר להו לחלק בכולל ומוסיף כלל אבל למאי דקי"ל אאחע"א בלא כולל ומוסיף וכן לתנאי דל"ל לא. כולל ולא מוסיף וס"ל דבכ"ג אאחע"א נ"ל דמסוכנת שריא מדאסר רחמנא נבילה דאי מסוכנת שריא לא הוה חיילא נבילה וכן הא דאמרה תורה יבא איסור נבילה וטרפה ויחולו האיסור חלב לתנאי דא"ל כולל ומוסיף מסתבר לו' דמטעם כולל ומוסיף הוא ואשמועי' דאפילו קל על חמור חייל אבל למאן דס"ל אאחע"א אפילו בכולל ומוסיף וכן למאן דס"ל אחע"א אפילו בלא כולל ומוסיף מאי דאמ"ר יחולו לאו מטעם כולל ומוסיף דאין לחלק בכך ועפי"ז ניחא מה שהקשה השע"ה בה' א"ב דקכ"א סע"ד מדאמרי' בס"פ ג"ה דר"י ס"ל איסור טרפה חייל אאיסור אמ"ה מדי דהוה אחלב ונימא שאני טריפה אחלב דהוי א"כ ע"ש ועפי"ה ניחא שפיר דהנך אמוראי ס"ל אחע"א אפילו בלא כולל ומוסיף ובלא"ה י"ל דש"ה דאיכא מגו דאמרי' מגו דחל אחלב חל אאבר דהתם בתלש חלב מיירי וכמ"ש הלח"מ בפ"ט מה' מ"א דין ה' ע"ש ומן האמור ניחא גם מ"ש שם לר"ש מנ"ל דשריא מסוכנת ע"ש דלר"ש נ"ל שפיר מדאס"ר נבילה וכאמור וע"ש עוד בהך שמעתא דאיכא ילפותות אחרות דמסוכנת שריא:
גרסינן בגמ' בפ' הנשרפין דפ"א אמ"ל ר"א לרבא חמותו ונעשית א"א אמאי אינו נידון כא"א הא מודה ר"י בא"מ אמ"ל אטו בתרי קטלי קטלת ליה ע"ש מתבאר מגמ' הלזו דר"י מודה בא"מ אפילו בקל על חמור ומזה י"ל עמ"ש הת"י בפ' אמ"ל די"ד ע"ב אמתני' דאם עבר זקן ונשאה שכ' דל"ל לר"י אלא בחמור על קל וה"ט דר"י בחמותו ונעשית א"א ע"ש וכ"כ הרמב"ן בחי' בפ' ד"א דל"ג ע"ב ע"ש והוא תימא ועיין בירוש' שם בפ' הנשרפין דבעי אי טעמא דר"י בחמותו ונעשית א"א משום קל על חמור או משום בתרי קטלי ע"ש ודע דרש"י בפרק הלוקין דכ"ב כ' חמותו ונעשית א"א א"כ א"א ונעשית חמותו א"מ ע"ש והוא תימא דאיפכא הוא:
כתב הר"מ בפ"ר מה' מ"א אקדשיה איתוסף איסור הנאה נר' דדעתו ז"ל דא"ה הוי איסור מוסף וכ"ד רש"י בפג"ה דק"א ע"א אבל התוס' הוכיחו דלא הוי אלא איסור חמור מדפריך בפ' כ"ה וסבר שמואל אחע"א והלח"מ כ' בפ"ט מה' מ"א דין ז' דאיסור הנאה דבב"א לא הוי א"מ כיון דאינו לוקה על הנאתו אבל איסור הנאה דקדשי' דלוקה על ההנאה הוי א"מ דלעולם ל"א מגו דאיתוסף איסור שאין לוקין עליו איתוסף נמי איסור שלוקין עליו ע"ש וכ"כ ה' שאגת אריה בה' יו"הכ דלא הוי שבת ויו"הכ א"מ מגו דאיתוסף איסור מחמר כיון דאין בו חיוב חטאת כמו איסור הנוסף בגללו אלא שתמה ע"ז מגמ' דפ' אמרו לו דאמרי' מגו דאיתוסף איסורא לגבוה ע"ש ונר' דנהי דלא הוי א"מ איסור חמור מיהא הוי והאי תנא דפ' אמ"ל ס"ל אחע"א באיסור חמור ומ"מ א"מ מקרי כמ"ש התוס' וכי הנאה והמש"ל בה' יסו"הת כ' דלעולם לא הוי א"מ אלא אם איסור הנוסף לוקה עליו וה' קול אליהו ח"א חיו"ד סי' ז' תמה עליו מגמ' דפ' אמ"ל הלזו ע"ש ועפי"ה ניחא דלא הוי מוסף אלא איסור חמור ועפי"ז ניחא מה שי"ל בדברי התוס' שם בפג"ה שהקשו אמאי פליגי רבנן בג"ה ש"נ הא הוי א"מ מגו דאיתוסף איסורא לגבוה ע"ש וממ"ש בפ' ד"א דל"ג בד"ה האר"י מתבאר דנבילה אחלב לא הוי א"מ אע"ג דאיתוסף איסורא לגבוה וכבר עמד ע"ז השע"ה בהל' א"ב ע"ש ועפי"ה ניחא שפיר דלעולם לא הוי א"מ כיון דאין לוקין עליו אלא דאיסור חמור מיהא הוי כמו הנאה שכ' התוס' בפג"ה דא"ח הוא דהוי והתוס' בפ' ד"א קיימי אמ"ד דאאחע"א אלא בכולל ומוסיף אבל התוס' דפג"ה קיימי אליבא דחכמים דמודו בג"ה של עולה משום דא"כ בא"ח דהיינו איסור הנאה א"ל ולכך מקשי' שפיר דגם ג"ה של נבילה א"כ בא"ח הוא מגו דאיתוסף איסורא לגבוה איברא דהר"מ בפ"ז מהלכות שגגות פ' לההיא מתני' דפ' א"ל דנותר חל על חלב ומוקדשי' הרי דס"ל דאמרי' מגו דאיתוסף איסור לגבוה ובהמ"א פ' דאאחע"א אלא בכולל ומוסיף הרי דס"ל דאע"פ שאין בו מלקות הוי איסור מוסיף ממש:
כתב הריטב"א בפ' ע"י דע"ז בשם הראב"ד דלעולם אין דנין על החתיכה אלא על האדם ונבילה ויו"הכ נבילה חלה מקודם יו"הכ אע"פ שנתנבלה ביו"הכ מ"מ איסור נבילה חל עליו מקודם משעה שבא לכלל מצות קודם יו"הפ והריטב"א הרבה לתמוה ע"ר ע"ש והשע"ה בה' א"ב דקכ"ב תמה עליו מסוגיא דפ' ע"י גופה דאמרי' אלמנה וגרושה איסור אלמנה קדים וגרושה הוא דאתי וחייל אע"ג דאיסור גרושה קדים על. האדם בהיותו כהן הדיוט משעה שנתחייב במצות ע"ש ונ"ל דודאי הראב"ד ז"ל אזיל ומודה דלעולם אזלי' בתר קדימת האיסור על חתיכה כמבואר בכולי תלמודא וע"כ לא כ' דאזל' בתר האדם אלא באיסורין דלא קדמו ז"לז על החתיכה כגון נתנבלה ביו"הכ דקודם שנתנבלה לא חל יו"הכ דלא חייל אאיסור אמ"ה דאחר שמתה חלו בב"א יו"הכ ואמ"ה וכזה הוא דס"ל דאזלי' בתר חיובא דאדם כיון דלגבי החתיכה חלו בב"א כנ"ל ברור:
איתא בירושלמי הביאו הריטב"א באי' לנדרים ד"ך הריני נזיר מיין דערלה לא אמר כלום חבריא אמרי מחלוקת כר"ש ופי' הריטב"א ז"ל פר"ש דאמר אין אחע"א אבל לרבנן דאמרי אחע"א חייל וקש' כיון דלא נזר אלא מיין של ערלה אפילו לרבנן לא חייל דהא ליכא לא כולל ולא מוסיף ולא איפליגו רבנן עליה דר"ש אלא גבי נבילה ביו"הכ דהוי כולל או מוסיף וצ"ל דדעתו ז"ל דכיון דהא נזיר חייל ע"ד מצוה מיתורא דקרא נ"ל כדאי' בריש נזיר לא מוקמי' קרא אלא בחד גוונא הלכך לרבנן דאחע"א בא"כ בכל האיסורין כי אתא קרא דנזיר אשמועי' דבנזיר אפילו בלא כולל חייל אבל לר"ש דס"ל אאחע"א אפילו בכולל מיסתבר לאוקומי קרא דנזיר בכולל ועיין במ"ש הריטב"א שם בראיה שהביא מדאמרי' בסוף מכות וליחשוב דאמר שבועה שלא אחרוש התם מושבע מה"ס ע"ש ועיין במסקנא שה במכות דמסיק האי תנא א"כ ל"ל ודו"ק:
כתב מהרימ"ט בחי' בפ' ע"י דע"ח דכ"ג באחותו אלמנה אע"ג דאין איסור אלמנה חל על איסור אחותו מ"מ אי אתרו משום אלמנה לבד או שגג באחותו והזיד באלמנה לקי ע"ש ועפי"ד ניחא מ"ש התוס' בסוף גיטין בשם הירוש' דפריך לכ"ש דלא יגרש אלא במצא בה דבר ערוה אמאי אצט' קרא דלא יוכל בעלה הא' אשר שלחה הא בלא"ה אסורה משום סוטתו ומשני לעבור עליו בב' לאוין וכו' ע"ש וק' היכי חייל לאו דלא יוכל בעלה הא' על איסור סוטה הא אאחע"א וכן ראיתי שהקשה כן הרב ישועות יעקב חא"הע סי' קי"ט ע"ש ועיין בפ"ק דיבמות די"ג ע"ב דאמרי' דב"ש סברי אין אחע"א ועפ"ד מהרימ"ט ניחא שפיר דנ"מ אם שגג בסוטה והזיד במחזיר גרושתו ועי"ל בזה דהעברה בעלמא קאמר דאע"ג דאאחע"א מ"מ איסורא רכיב עלה ונ"מ לקוברו בין רשעים גמורים וכדאיתא בפ' ד"א דל"ג ע"ב ע"ש ועיין בתוס' שם בדי"ג ע"ב ע"ש:
כתב המש"ל בפ"ה מה' יסו"הת דלא מקרי א"מ אלא אי איסור הנוסף לקי עליו והרב קול אליהו ח"א חי"ד סי' ז' תמה עליו מדאמרי' בפ' אמרו לו הו"ל נותר מגו דאיתוסף איסורא לגבוה וכו' ולא מצינו שהמקטיר נותר עובר בלאו ולקי ע"ש ונ"ל דהמקטיר נותר לקי מדאמרי' ברפ"ק דמנחות מן הבקר להוציא את הטרפה והלא דין הוא ומה בע"מ שמותר להדיוט אסור לגבוה טרפה שאסורם להדיוט א"ד שאסורה לגבוה ומסיק דילפי' מבע"מ ויוצא דופן ופריך מה להנך שכן מומן ניכר והשתא כ"כ נילף מהאי ק"ו נותר שאסור להדיוט ולקי א"ד שאסור לגבוה ולקי ואין לו' הא אין מזהירין מ"ה דהא כיון דאיכא האיסור בלא הק"ו מזהירין כמ"ש ה"ה בפ"ב מה' מ"א וליכא למפרך שכן מומן ניכר דהא נותר מקרי איסור ניכר דקלא אית ליה כמו יוצא דופן ועוד דניכר בגוף הבשר שעבר לילה א' עברה צורתו ופיגול נמי דפריך בפ' אמרו לו ליתני פיגול משום דיליף מנותר בג"ש כדאי' בגמ' בכ"ד:
ושמעתי מקשים משמא דא' מרבני אשכנז בגמ' דמנחות הלזו מאי פריך והלא דין הוא הא אצט' מן הבקר לאיסור עשה כדי שע"י לימוד הק"ו לקי ולא אמרי' אין מזהירין מ"ה לפ"ד ה"ה הללו ומתרץ דס"ל להך ברייתא כמ"ד ביומא דנבילה וטריפה מקרי ניתק לעשה וא"כ אפילו אחר דכתיב מן הבקר לא לקי עכ"ד ור"ל דאמרי' דיו אסוף דינא דלא לקי במקריב טרפה כמו הדיוט ולא מפריך הק"ו דמ"מ אהני הק"ו לעבור בלאו ולעיקר קושיתו נר' דהאי ק"ו גילוי מילתא בעלמא הוא דמשקה ישראל אפילו בהיתה לו שעת הכושר ע"ש בסוגיא דמנחות ובתוס' שם וא"כ בלאו מן הבקר לקי דאיכא איסור דמשקה ישראל והק"ו מגלה על ממשקה ישראל דמיירי אפילו בהי"ל שע"הכ ומזהיר ולקי שפיר ומה שהוכיח עוד ה' קול אליהו ממ"ש הר"מ בפי"ז מה' א"ב לפי מ"ש הכ"מ בפי"א מה' גירושין די"ד בשם יש מי שתי' ע"ש ניחא שפיר: