מצות כהונה· רבי אברהם הכהן יצחקי
סימן מא
ראיתי לבאר הא דקי"ל כל הנקברין אפרן אסור אי דאורייתא או דרבנן:
הנה התוס' בסוף תמורה כ' טעמו ש"ד דכל הנקברין אפרן אסור וכל הנשרפין אפרן מותר משום דהנשרפין כיון שצוה לשורפן אחר ששרפן הוי כדבר שנעשית מצותו ואין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו אבל נקברין דלא הטעין הכתוב לשורפן משיך אסורייהו לעולם ע"ש משמע מדבריהם דהא דכל הנקברין אפרן אסור איסורא דאורייתא הוא דמשיך איסורייהו לעולם וכ"כ הפנ"י בחי' בפ' כ"ש דכ"א ע"ב ובכ"מ בההוא פירקא ע"ש וכ"נ מדברי ה' חוות יאיר סי' נ"ד ע"ש וי"ל בזה דפ' כ"ש דכ"ז ע"ב יליף ר"י דחמץ בשריפה מק"ו דנותר ומהדרי ליה רבנן כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל א"ד לא מצא עצים לשורפו יסא יושב ובטל והתורה אמרה תשביתו ואמאי לא מהדרי ליה עדיפא מינה דאפילו מצא עצים לשורפו סופו להקל באפר דאפרו מותר וי"ל דבמתני' דתמורה תנן רי"א אם רצה להחמיר ע"ע לשרוף הנקברין רשאי אמ"ל אינו רשאי לשנות ואפ' דפליגי בהכי דר"י ס"ל דגם הנקברין אפרן מותר ולכך קרי ליה חומרא אם רצו לשרוף הנקברין ורבנן ס"ל דאפרן אסור ולכך אינו רשאי לשנות דחומרא דאתי לידי קולא באפרן היא וכן ראיתי להרב אור חדש בקדושין דנ"ו ע"ב שכ' בפשיטות משמיע לפי דרכו דר"י ס"ל הנקברין אפרן מותר ע"ש וכ"נ קצת מדברי הר"מ בסוף ה' פסו"המ ע"ש ולפי"ז ניחא ההיא דפ' כ"ש דרבנן מהדרי ליה תשובה אפילו לשטתיה דר"י דהנקברין אפרן מותר ובזה י"ל מ"ש התוס' שם רבנן לשיטתם אמאי לא ילפי מנותר ע"ש די"ל דאיכא למיפרך מה לנותר שכן אינו בב"י וב"י ולכך בשריפה ויהיה אפרו שרי משא"כ חמץ דחמיר ואולם נ"ל פשוט דאפילו לר"י אפרן אסור ובהא פליגי דר"י ס"ל אה רצה להחמיר ע"ע לשרוף ולקבור האפר רשאי ורבנן ס"ל כיון דלא קביר להו בעינייהו אתי למטעי ולמשרי האפר כמו שאר הנשרפין ועיין להתיו"ט שם ונ"ל ראיה לזה ממה דפריך הגמ' בסוף תמורה אההיא דצפרן אסור מברייתא דדם הנדה ובשר המת טהורין מאי לאו טהורין ומותרין ומברייתא דעולת העוף שנתמצה דמה מוראתה ונוצתה יצאו מידי מעילה ע"ש וא"א נוקמה כר"י אלא ע"כ דל"פ רבנן ור"י בהכי ועוד ראיה מדאמרי' בר"פ כ"ש אמתני' דלא יסיק בו פשיטא ומשני ל"נ אלא לר"י דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה מ"ד בהדי דשריף ליה ליתהני מניה. קמ"ל ע"ש ואי איתא נוקמה כרבנן דטעון קבורה מ"ד כר"י דאפרן מותר קמ"ל דאפרן אסור וסתמא כרבנן א"נ קמ"ל דאף דאפרן מותר גחלת אסור וכמ"ש התוס' שם דכ"ו ע"ב בד"ה בישלה וע"ש בתוס' דף ה' סע"א אל דע"כ דגם לר"י אפרן אסור וכ"נ מדברי התוס' שם ע"ש באופן דנר' פשוט דאף לר"י אפרן אסור ומעתה הדק"ל אמאי לא מהדרי ליה רבנן סופו להקל באפרו א"א דכל הנקברין אפרן אסור מדאורייתא ועוד ק' דלפ"ד מאי דמשני הגמ' שם בסוף תמורה אברייתא דעולת העוף יצאו מידי מעילה ואסורין היינו. איסור תורה ומאי דקתני יצאו מידי מעילה הייני להתחייב וללקות עליו משים מעילה ולפ"ז ק' בהא דאמרי' בפ' כ"ש דכ"ו דרבא מייתי ראיה להוכיח דלא אפשר וקמכוין אסור מההיא דלולין ומהדר ליה אביי ותסברא והא. קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה ופירש"י כיון דאין בהם איסור תורה לא אטרחינהו והתוס' כ' כיון דליכא איסורא אלא מדרבנן משום תיקון שרי ע"ש ומאי קושי נימא אין בהן משום מעילה אבל איסורא דאורייתא איכא אלא ע"כ כל היכא דאתמר האי לישנא דאין בהם משום מעילה ליכא איסורא דאורייתא איברא דאיתא עוד שם בגמ' בל"ב דרבא מייתי דאיה מההיא דקול ומראה וריח וכו' ע"ש ואפשר דלל"ב בהא פליגי דרבא ס"ל מעילה הוא דליכא אבל איסורא דאורייתא איכא ואביי ה"ל כיון דקתני אין בהם מעילה ליכא איסורא דאורייתא ושמעת' דסוף תמורה אזלא אליבא דרבא:
ועפי"ה ניחא מ"ש המש"ל בפ"ה מה' יסו"הת בשמעת' הלזו דפ' כ"ש לל"ב לרבא דמייתי ראיה מההיא דקול ומראה וריח ע"כ דס"ל דאפי' איסו' דרבנן לא שרי' לצורך וא"כ קשה מההיא דריב"ז שהיה יושב בצלו של היכל להסו' דשלא כדר"ה אסור מדרבנן ע"ש ועפי"ה ניחא דרבא מודה דאיסור מדרבנן שרי' לצורך אלא דס"ל דלישנא דאין בהם מעילה משמע הא איסו' דאורייתא איכא וא"כ קול ומראה וריח אית בהו איסורא דאורייתא ואביי בל"ק ס"ל דמדרבנן הוא דאסור ולכך פריך ותסברא:
ועוד יש לעמוד במ"ש התוס' בטעמו ש"ד דכל הנשרפין אפרן מותר משום דנעשית מצותו דהו"ל למיסר מיהא מדרבנן שהרי בפ' כ"ש שם מסקי' דריח לאחר שתעלה תמורתו אין בו מעילה דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו וריח דאמר ריב"ל אין בו מעילה היינו לאחר שתעלה תמורתו ואפ"ה דייקי' שם מעילה הוא דליכא הא' איסור איכא הרי דכל דבר שנעשית מצותו אסיר מיהא מדרבנן ואין לומר דדוקא בדבר שהיה בו מעילה אז אחר שנעשית מצותו החמירו בו רבנן אבל בדבר שאפילו קודם שנעשית מצותו לא היה בו אלא איסור דאורייתא כההיא דערלה לא החמירו בו דאכתי קש' מאפר הקדש דבגמ' שם מוכח להדיא דאפר הקדש שרי אפילו מדרבנן אע"ג דהיה בו מעילה מדפריך מברייתא דקתני אפר הקדש אסור וא"א מאי פריך נימא דמאי דקתני אסור מדרבנן ועיין להתוס'. בפ' כ"ש דז"ך ע"ב מה שהק' בברייתא דכל הנשרפין אפרן מותר חוץ מאשרה והקדש מההיא דע"ז שנשתברה מאליה ולהפנ"י שם ע"ש ואפ' לומר דס"ל להתוס' דלא אמרי' התם מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא אלא מעיקרא דס"ד דריב"ל איירי קודם שתעלה תמורתו אבל לפום מאי דמסיק דריב"ל איירי לאחר שתעלה תמורתו אה"נ דאפילו איסורא ליכא כיון שנעשית מצותו ועיין במהרש"א שם בתוס' בד"ה לאותן ע"ש:
אח"ז ראיתי להרב שאגת אריה סי' פ"ז שהק' אמאי לא אהדרו ליה סופו להקל באפרו כדאקשי' לעיל והוכיח מזה כדעת רש"י ז"ל דר"י דחמץ בשריפה דוקא קודם זמן איסורו א"כ ליכא קולא ע"ש וראיתי להרא"ש שם בפ' כ"ש שהק' לרבנן לדידהו אמאי לא ילפי מנותר ותי' מה לנותר שכן קדש ושריפה ושריפה חמורה כדאמרי' אם רצה להחמיר ע"ע לשרוף הנקברין רשאי ע"ש ואיברא דראיתו היא מדנקט לישנא דלהחמיר משמע דשריפה חמורה מ"מ לרבנן דאמ"ל אין רשאי לשנות משמע דס"ל דקבורה חמורה והיינו לענין אפרו כדכתי' וצ"ל דרבנן דהכא ס"ל כר"י דהתם דשריפה. חמורה ועפ"ז ניחא מ"ש הש"א שם להוכיח כדעת רש"י דקודם איסורו בשריפה מדאמרי' מרי' אף מפרד וכו' ע"ש וכל זה הוא לשי' האור חרש שכתבתי לעיל דר"י ס"ל דנקברין אפרן מותר אבל לפי מה שהוכחתי דר"י מודה דנקברין אפרן אסור א"ש ראית הרא"ש בפשי' דמדנקט להחמיר משמע דשריפה חמורה אע"ג דס"ל אפרן אסור ורבנן ל"פ עליה דר"י אלא משום דגזרי דילמא מתהני מאפרן כמש"ל ועיין להרב פלתי סי' פ"ז שכתב הא דנקברין אפרן אסור הוא מדרבנן וכן ראיתי להרב זרע אמת ח"ב סי' מ"ב הארוך להוכיח דנקברין אפרן לא אסיר אלא מדרבנן וגם אפר הקדש ואפר אשרה דאמרי' שם דאסירי אין איסורא אלא מדבריהם עש"ב ונ"ל ראיה דאפר עצי אשרה מדאורי' אסיר מדאמרי' בפ' כל הצלמים דמ"ד ע"א א"ל ר"י והלא כבר נאמר וגם מעכה וכו' וידק וישרוף בנחל קדרון וא"א דאפר אשרה מדרבנן הוא דאסיר מאי פריך נימא דש"ה דוידק וישרוף כתיב ואפרן מותר מדאורייתא ונימא דעדין ל"ג רבנן בזמן ההוא אע"כ דמדאורי' אסיר וכ"נ מתשו' הריב"ש. סי' רנ"ה שכתב בשכר הנעשה מתערובת יי"ן דאע"פ דנשתנה גופו וטעמו וריחו אסור דאפר עצי אשרה אסור ושוב צידד להיתר לחולה מחמת דסתם יינן מדרבנן ודחה עש"ב משמע דדוקא משום דסתם יינן מדרבנן אבל ביי"ן גמור אסור מדאורייתא אפילו האפר ועיין להפר"ח בא"ח סי' תמ"ז שכתב בשריית צימוקין והוציאו מהם שכר בתוך הפסח ומצא שם שעורים מרוקעות דאסור להשהותו דלאו זיעה ולמד כן מתשו' הריב"ש בסימן הנז' שהוכיח דזיעה היוצאת ע"י חמין הוי כעיקר הפרי ע"ש ונר' דאם הוציאו השכר קודם הפסח אפילו איכא שעורים הרבה דליכא ס' כנגדן דאסיר אפילו למ"ד אינו חוזר וניעור כיון שלא נתבטל בס' מ"מ שרי דהרואה יראה בתשו' הריב"ש הלזו דלא אסר אלא אם אפרו אסור ע"ש ובשרפו קודם זמן איסורו אפרו מותר כמו שנתבאר בסי' תמ"ה וראיתי להרב מטה יהודה סי' תמ"ו שהתיר המים שרופים שהמשיכו אותם קודם הפסח משום שנתבטל קודם הפסח וא"ח וניעור ע"ש משמע דאם לא יש בו ס' אסור דלא כמו שהוכחתי מדברי הריב"ש ועיין להתוס' בשבת דק"ו ובקמא דל"ד שכ' בחובל הוי צריכה לגופה כגון באיסורי הנאה וסבור שיוכל לבשל בו קדירה ולא כ' דצריך לאפר משום דהנשרפין אפרן מותר וכ"כ מהרש"א בשבת שם וא"א דהנקברין אפרן אסור מדאורייתא אכתי קשה דנוקמה בצריך לאפרן ובנקברין אלא ע"כ מדאורייתא שרי וא"כ מדאורייתא הוי מתקן ולא מקלקל דאזלי' בתר דאורייתא דמשו"ה לא סגי להו להתוס' למימר דמשום דמעשה שבת אסורין ולא היו צריכי לאוקומה באיסורי הנאה: