אור ברסלב
מצות כהונה סימן לג

מצות כהונה· רבי אברהם הכהן יצחקי

סימן לג

סימן לב

נסתפק הרב גד"ת בדל"א ע"א אם מכר ישראל לגוי ב"ח דאין המלוה יכול להוציא מידו מהו שיטרוף המלוה מהלקוחות שלקחו מהלוה אחר ההלואה מי מצו אמרי הנחנו לך מקום אותם הב"ח שמכר לגוי או הוי כאשתדוף ב"ח דטריף מהלקוחות א"ד דוקא אשתדוף דלא פשע הלוה אבל היכא דבא ע"י פשיעת הלוה שמכר לגוי לא טריף ופשיט לה ממ"ש. הרא"ש בתשו' ריש כלל מ"א דאם המיר הבעל וקנה נכסים בהמרותו כיון דאין האשה יכולה לגבות בדיניהם מהנכסים שקנה בהמרותו טורפת מהלקוחות אע"ג דע"י פשיעה שהמיר הוא דאשתדוף ע"ש ונראה דיש ללמוד כן מגמ' במס' כתובות דצ"ה ע"א דאיבעיא לן. בגמ' אשתדוף ב"ח מהו לגבות ממשעבדי ופשיט לה מהא דתניא לוה מן הא' ומכר נכסיו לב' נכתב ב"ח ללוקח ב' ד"וד אין לי עמך אין לו על הלוקח א' כלום מפני שיכול לומר הנחתי לך מקום לגבות ממנו ודחי התם הוא דאפסיד בידים ע"ש הרי אי לאו משום דאפסיד אנפשיה היה טורף אע"ג דע"י פשיעת הלוה בא דמכר נכסיו לב' וכ"כ הריטב"א בחי' שם הביאו הר"ב במקו' וז"ל מהא שמעי' דאשתדוף ל"ד אלא ה"ה כל שיש עיכוב שאין יכול לגבות מהם דהא הכא נכסים שהניחה קיימין הן אלא שאין יכולה לגבות מהן וע"כ לא דחי' אלא משום דאפסדא הא כל היכא דלא אפסדה כגון שנטלוה מסיקין גובה מהם ב"ח וכ"ש אם התפיסום הלוה ביד גוי וכיוצא בו דלא אפשר למגבי מיניה ע"כ וכ"נ מדברי התוס' שם דצ"ו ע"ב בד"ה ר"י שהק' בס"ד ולימרו לה הנחנו לך מקום ותי' דהוו כמו אשתדוף ע"ש אע"ג דע"י פשיעתה הוא שמכרה ומ"ל פשיעת האשה מ"ל פשיעת הלוה וכ"כ להדיא מדברי השיטה שלא נודעה למי מקדושת בקדושי' דכ"ט ע"ב אהא דהוא לפדות ובנו לפדות דר"י ס"ל פודה את בנו ואח"כ פודה את עצמו ומוקי לה בגמ' בהיו לו חמשה משועבדים וה' ב"ח דפודה את בנו בב"ח ואזיל הכהן וטריף ממשעבדי בשביל האב דס"ל מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר כ' בשיטה וז"ל הב"ח מטלטלי נינהו דאי מקרקעי יאמרו לו הנחנו לך מקום א"נ אפילו במקרקעי וכיון דפדה בנו בב"ח הו"ל כאשתדוף ע"כ ובספרים יש ט"ס והוא טעות הניכר וע"ש בחי' הריטב"א ז"ל הרי להדיא דאע"ג דע"י פשיעת הלוה שפדה את בנו בב"ח קאמר דהו"ל כא כאשתדוף וצ"ל דהך קרקע ב"ח שמכר באחרונה לא נשתעבד לפדיון האב דהו"ל דאקני דאל"ה הו"ל לטרוף מאותה שמכר לפדיון בנו באחרונה וכ"נ מדברי התוס' במס' בכורות דמ"ט ע"ב בד"ה ודידיה. וז"ל וא"ת היכי טריף ממשעבדי והא אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום ב"ח ואם היה פודה בנו תחילה הוה ניחא ע"ש והרי הוא כמבואר:

איברא דלכאורה מדברי התוס' בקידושין שם יש להוכיח להפך שהק' אפירש"י אפי' פדה בנו בב"ח יאמרו לה הנחנו לך מקום ע"ש משמע דכה"ג לא הוי כאשתדוף כיון דע"י פשיעת הלוה הוא בא והדבר קשה מסוגיא דכתובות שהבאתי וי"ל כיון דע"כ במכירי כהונה איירי דאל"ה היכי טריף הא הו"ל ממון שאין לו תובעין וכ"כ הריטב"א בקדושין וא"כ הכהן זה בעצמו הוא שנטל הב"ח בשביל פדיון הבן וכיון דאיהו גופיה שנטל הב"ח יכולין לומר לו הנחנו לך מקום וה' תומים בסי' קי"א נסתפק בד"ז דהיינו ראובן שיש לו על שמעון מלוה בשטר קדומה ומלוה ע"פ ויש לו משעבדי וב"ח ונטל הב"ח בשביל מלוה ע"פ אי יכול לטרוף בשטר ממשעבדי והוכיח מדברי התוס' דכתובות שהבאתי דכה"ג הוי כאשתדוף ע"ש ונר' דהתוס' בקידושין חולקין ע"ז ובכה"ג הוא דס"ל דלא הוי כאשתדוף ויכולין לומר לו הנחנו לך מקום אבל היכא דמכרן לאיש אחר הוי כאשתדוף ואין מי שחולק ע"ז כמו שהוכחתי:

וראיתי להמבי"ט ז"ל ח"א סי' ר"ל שכ' בנדונו דוקא אשתדוף אבל היכא דמכרן או משכנם אע"ג דאין גובין מהם מפני תקנת השוק לא טריף דיכולין לומר לו הנחנו לך מקום ע"ש והוא תימה דמה יענה לכל מה שהוכחנו איברא דראיתי לה' בעי חיי ח"א סי' קפ"ז שהק' על המבי"ט כיון דפ' בח"א סי' קנ"ה דהיכא דנפלו קמי יתומים קטנים דל"מ גבי מנייהו טריף מלקוחות א"כ גם במכרן כיון דל"מ גבי מפני תקנת השוק הו"ל לטרוף מלקוחות ותי' דבההיא דסי' ר"ל מדינא דגמ' מצי גבי מלקוחות שקנו הב"ח אלא דמפני תקנת השוק הוא דא"י לגבות וכיון דמן הדין יכול לגבות לא טריף ע"ש ולפי"ז ניחא הכל שפיר ודברים מוכרחים בדעת המבי"ט ז"ל נקטי' דכל היכא דמדינא א"י לגבות מהב"ח טריף מלקוחות ולפ"ז אם לא כ' לב"ח המוקדם שעבוד מטלטלי אגב מקרקעי דל"מ גבי מהקונה המטלטלי מדינא כמו שמבואר בש"ע סי' ס' טריף מה מהלקוחות:

וכ"נ להוכיח ממ"ש התוס' בפ"ק דמציעא די"ד ע"ב בד"ה תריץ וכו' דאהא דתניא משבח קרקעות כיצד דאוקימנא בב"ח הקשו אמאי לא טריף ב"ח קרקע זו שטורף לוקח א' כיון דאקני וקנה משתעבד מדגובה ב"ח השבח ע"ש מוכח דאי דאקני לא משתעבד הוה ניחא מאי דטריף ב"ח קרקע זו שלקחה לוקח זה ולא מאי א"ל הנחתי לך מקום כיון שהיו ב"ח קודם שמכרן דכיון דל"מ ב"ח לטורפה משום דאקני ל"מ הוה ליה כאשתדוף דלא מצי א"ל הנחתי לך מקום וע"ש במהרש"ל ובמהר"ם שיף:

וראיתי לה"ה ברפכ"א מה' מ"ול שהק' קו' התוס' אמאי לא גבי ממשעבדי דטריף הב' ותי' בדלא כ' דאיקני לראשון והוא אחר שלוה קנה ומכר דהשתא לא מצי טריף מהני ע"ש הרי דאע"ג דהיו בני חרי קודם שמכרן לא מצי לומר לו הנחתי לך מקום כיון דהשתא שמכרן ל"מ גבי מנייהו דלא כ' ליה דאיקני ומה שקש' בדברי ה"ה דא"כ שבח נמי לא ליגבי כבר תי' הדרישה בסי' קט"ו דהרמב"ם לצדדין קאמר ע"ש ובעיקר קו' התוס' י"ל דלעולם בדכתב ליה דאיקני אלא דמיירי דאחר שלוה נתן לו אדם אחר קרקע זו השנית במתנה ע"מ שלא תשתעבד לב"ח הקודמין שעליו דבכה"ג ל"מ טריף מנייהו כמ"ש הטור ומרן בש"ע בסי' קי"א דין ג' ואחר שמכר הראשונה מכר זו שניתנה לו במתנה והלוקח מצי לטורפה דהא אחר שניתנה לו במתנה לקח ממנו הא' והנותן לא התנה אלא על ב"ח הקודמין והא דלא גבי הב"ח הבני חרי דנוטל מהם הלוקח השבח כבר תי' מהרש"א כמ"ב שם בפ"ק דמציעא דאיירי אחר שטרף הא' קנאם וכ"כ הש"ך סי' קט"ו סקי"א ע"ש אבל קש' דא"כ אמאי קתני בברייתא ונוטל השבח מנכסי בני חרי הוה. ליה לאשמועי' אפי' מכרן אח"כ דטורף מהם כיון שכבר טרף הב"ח ממנו השבח הו"ל קצובים ע"כ נראה דמבני חרי לא ק"ל להתוס' די"ל בב"ח מטלטלי וס"ל דבמטלטלין א"י לומר הנחתי לך מטלטלי וכמ"ש הריטב"א בחי' בפ"ק דקידושין גבי ההיא דהוא לפדות וכו' שהבאתי שכ' א"נ במטלטלי דא"י לומר הנחנו ע"ש והתוס' בפ' מי שמת שכ' דל"ל ב"ח ס"ל דאפי' במטלטלי יכולין לומר הנחנו כדעת הרשב"א בתשו' פסקו מרן בר"סי ק"ד ע"ש איברא די"ל דהריטב"א בפדה בנו כבר איירי ובמטלטלי שכבר מכרן הו"ל כאשתדוף ואינו חולק על הרשב"א ולפ"ז גם מה שתי' עוד הריטב"א שם דמיירי דלא קנה הקרקע זו עד אחר שמכר ונתחייב בפדיון בנו ע"ש מיירי נמי שכבר פדה בנו דבחדא מחתא מחתינהו ועפ"ז יש להוכיח מדברי הריטב"א שכתב אחר שמכר ונתחייב דאי אחר שמכר קודם שנתחייב בפדיון בנו יכולין לומר הנחנו אע"פ שבשעה שקנו לא היו לו נכסים ב"ח כלל וכ"נ מדברי התוס' שם בקדושין שכ' אפילו פדה כבר יכולין לו' הנחנו ואי איתא מאי קו' נוקמה בקנה אחר שמכר וכ"נ מדברי התוס' בפ"ק דמציעא שהבאתי וכמ"ש מהרש"ל ומהרמ"ש שם ע"ש אבל התוס' בפ' מי שמת ס"ל דבכה"ג א"י לו' הנחנו כיון שלא היו לו נכסים בשעה שקנו כמ"ש מהרש"ל שם ובמציעא ע"ש ולפ"ז י"ל שזה דעת התוס' דבכורות שהבאתי שכ' ואי פדה כבר ניחא דר"ל דנוקמא בקנה אחר שפדה ומה שהק' אח"ז הלקוחות אמאי לא טרפי מכהן ס"ד דכ' להו דאקני ואפי' לא כתב להו דאיקני אחריות דאיקני ט"ס ותי' דלא כתב דאיקני ובעי' כתב דאיקני ודלא כמש"ל בכוונתם מיהו לדינא נראה עיקר דבכה"ג דקנה אחר שמכר ואח"כ מכרן מצו לו' הנחנו כדעת התוס' דמציעא והריטב"א והתוס' דקדושין וגם התוס' דפ' מ"ש לפמ"ש מהרש"א שם בכוונתם אין חולקין על ד"ז וכן יש להוכיח מתשו' הרא"ש שהביא הגד"ת שהבאתי לעיל ואם עדיין הם בני חרי יכולין לומר הנחנו אע"פ שקנאם אח"כ גם לדברי התוס' דפ' מי שמת גם למ"ש מהרש"ל בכוונתם כמו שנראה מדבריהם שם בפ' מי שמת ע"ש:

ודע דמדברי התוס' דפ"ק דקדושין הנ"ל נראה דחל שעבוד הפדיון משעה שנולד אפילו בתוך שלשים יום דזמן ממילא אתי ותמהני דמגמ' בפ' יש בכור דמ"ח נראה להדיא דלא חל שעבוד הפדיון עד אחר ל"י דאהא דתנן מת האב והבנים קיימים פריך אי אחר ל"י בהא לימא ר"מ וכו' אלא בתוך ל"י וכו' ע"ש הסוגיא דמשם בא'רה דלא חל שעבוד הפדיון עד אחר ל"י ואפשר דהא מילתא תליא בפלוגתא דרב ושמואל שם בפ' יש בכור דמ"ט בפדה בנו בתוך ל"י וע"ש בגמ':

ועפ"ד הרב בעי חיי הניתנים למעלה ישנו בנ"ט למ"ש ה' בית יהודה סי' מ"ו בלוה שמכר שט"ח שיש לו על אחרים דעלה ע"ד חכם א' דהמלוה טורפו דלא עשו תקנת השוק בשטרות כמבואר בסי' ס' ודחה דדוקא בכ' לו מטלטלי אגב מקרקעי הוא דלא עשו ת"הש בשטרות ע"ש ולא נתבאר טעמו כיון דאפי' לא כתב לו מטלטלי א"מ מאי דאינו טורף מטלטלי הוא משום תקנה כמ"ש רשב"ם בפ' חזקת דמ"ד ועפ"ה ניחא שפיר דדוקא בכ' מטלטלי א"מ הוא דלא עשו ת"ה בשטר דקיל הוא כיון דממנהגא הוא אבל מדינא דגמ' טורף אבל בלא כ' לו אף דמשום תקנה מ"מ מדינא דגמ' הוא ועפ"ז אני תמיה עמ"ש הש"ך בסימן שנ"ו סק"ד בגנב ומכר דעשו ת"ה דאי אתו ליד בעליהן אין כאן ת"ה ולמד כן מתשו' מהר"ם אלשיך שהביא ס"סי קכ"ו ע"ש ועפ"ה לא ראי זה כראי זה דמהר"ם אלשיך למד דינו משטרות והרי נתבאר דדוקא במנהגא הוא דלא עשו ת"ה בשטרות אבל גנב ומכר מדינא דגמ' הוא ואפילו אתו ליד בעלים עשו ת"ה וכ"נ עיקר דלא כהש"ך ומצאתי בתשו' הרשב"א נדפסה בס' בשמים ראש סי' קע"ו דמתבאר משם דאפילו אתו ליד בעלים עשו ת"ה בגנב ומכר דלא כהש"ך ע"ש ועיין למהרשד"ם חא"ה סי' קפ"ג דמבואר מדבריו דעשו ת"ה אפילו בתפס ואפילו בדבר שהוא ממנהגא ע"ש:

איברא די"ל הא קי"ל דאם ידע הלוקח שגנוב הוא לא עשו ת"ה וכמבואר שם בסימן. שנ"ו וא"כ היכא דכבר בא החפץ ליד הבעלים אמאי מחייבי ליתן ללוקח מה שנתן יאמרו לו שמא היית יודע שגנוב הוא אתו ומ"ש מהא דקי"ל מנה לי בידך והלה אומר א"י אם אני חייב לך דפטור וה"נ א"י הבעלים שחייבין לו ופטורים הם וכה"ג כ' הנמק"י בפ' המפקיד בעובדא דבקרא דאהא דאמרי' משתבע ספסירא דלא הוה ידע ומשלם בקרא כ' וז"ל משתבע ספסירא וא"י לו' הבקרא א"י אם אני חייב דספק הוא דשמא ידע במום זה וא"כ א"ח ליתן לו כלום דהאומר מנה לי בידך והלה אומר א"י פטור שהרי מת השור קודם שישלם הספסירא ליתומים וא"כ כבר נתחייב הבקרא ליתומים וא"י לפטור עצמו בס' זה לומר שמא ירע הספסירא משום דהספסר במקום יתומים עומד וכו' הילכך דמי לאומר מנה לי בידך והלה אומר א"י אם פרעתיך ע"ש הרי דדוקא משום דהספסר במקום יתומים עומד ולגבי יתומים א"י לפטור בטענת א"י אם הספסר יודע ועמ"ש בחי' בפ' המפקיד דל"ה ע"א גבי לא ידענא פשיעותא היא ע"ש וא"כ ה"נ ליפטרו הבעלים בטענת א"י אם הלוקח א"י כיון דכבר בא החפץ בידו ואינו תחת יד הלוקח וי"ל דש"ה דמשום תקנת השוק וכך ראו לתקן אפילו בכה"ג ועפ"ז י"ל עמ"ש התוס' בפ' הגוזל דקי"ד ע"ב בד"ה המכיר וכו' וז"ל וא"ת בלא ת"ה יטול דמצי אמר להציל נתכוונתי ולהשיב אבידה ע"ש ומאי קו' הא אצט' ת"ה דאפילו שבא החפץ ליד הבעלים יטול מה שנתן דמדינא פטור דיכול לומר ללוקח איני יודע אם לטובה נתכוונת או שמא יודע היית שגנוב הוא אתו דהו"ל כא"י אם חייב אני לך וי"ל דבגמ' שם דקט"ו מתבאר דאפילו עדיין ביד הלוקח החפץ משום תקנה הוא ועלה הוא דמק' התוס' כיון דהחפץ בידו נאמן לו' לטובה נתכוונתי ומן האמור מתבאר דמ"ש מור"ם בהגהה בסי' שנ"ו דאם אמר הלוקח לטובה נתכוונתי יטול מה שנתן אפילו בגנב מפורסם דלא עשו בו ת"ה ע"ש ה"ד בשעדיין החפץ ביד הלוקח אבל אם כבר בא החפץ ליד הבעלים אפילו לפי מה שנתבאר דעשו ת"ס גם בזה דלא כהש"ך מ"מ בכה"ג דגנב מפורסם דליכא ת"ה וכבר בא החפץ ליד הבעלים פטור מדינא דיאמרו לו מי יימר דלטובה נתכוונת או שמא יודע היית שגנוב הוא והו"ל כמנה לי בידך והלה אומר א"י אם אני חייב לך דפטור:

איברא דנראה דד"ז מחלוקת הר"מ והראב"ד בפ"ב מה' שלוחין דין ו' דהר"מ כ' דאם ידע הלוקח שחפץ זה של ראובן הוא וזה המוכר לו סרסור הוא יחזיר החפץ לבעלים ויחרים על מי שנתן לו רשות וכו' והראב"ד השיג עליו וסובר דיכול הלוקח לומר שמא נתת לו רשות למכור בחמשים. ע"ש ויש להבין בס' הרמב"ם מ"ש ממנה לי בידך והלה אומר א"י דפטור ויש לחלק ומדברי הרמ"ה שהביא הטור סי' קפ"ב אין להוכיח דס"ל כס' הראב"ד דש"ה דכיון דשלוחו בלא שכירות מסתמא נתן לו רשות בין לתקוני בין לעוותי וכמ"ש הסמ"ע שם בסי' קפ"ב ע"ש ועיין בס' משפטים ישרים בתשו' מהר"ש בן חסון סי' ע"ה דע"ז ע"א וב' ע"ש ועיין למהרשד"ם חח"מ סי' שע"ט שכ' הטוען על חבירו אונאה והלה אומר א"י אם אנאו ישבע שא"י ויפטר דהוי כמנה לי בידך והלה אומר א"י דפטור ע"ש והרב מקור ברוך סי' נ"ה חלק עליו דבכה"ג דמי לא"י אם פרעתיך ע"ש טעמו והרדב"ז ח"ה סימן שני אלפים ק"ל כתב כדברי מהרשד"ם דבכה"ג דמי לאומר מנה לי בידך והלה אומר א"י דפטור ע"ש ויש להתיישב בדבר מ"ש ד"ז דא"י אם אנאו מדין הסרסור שכתב הר"מ יחזיר החפץ וא"י לו' לו שמא נתת לו רשות למכור בחמשים ועיין להט"ז סי' ע"ה דין כ"ה בתשו' שאלה ולהש"ך שם סקכ"ז ובחי' במציעא דנ"ב ע"א ע"ש:

והנה מדברי הנ"י שכתבתי מוכח דאפילו היכא דלא הו"ל למידק בדיא בחיובא וס' בפירעון חייב דהא הכא א"י אם הספסר יודע וקאתי עלה מדין מנה הלויתך והלה אומר א"י אבל בא"י אם פרעתיך אפילו בכה"ג דלא הו"ל למידק חייב ודלא כהמש"ל ברפ"ד מה' שאלה ופקדון שכתב דדוקא בא"י אם פרעתיך הוא דמחייב משום דהו"ל למידע אם פרעו ע"ש וכן יש להוכיח ממ"ש הר"מ בפ"א מה' שלוחין דין ז' ודין ט' ע"ש בכ"מ ועיין בב"י ס"סי קכ"א ולהש"ך שם ע"ש ועמ"ש ע"ד המש"ל הללו בחי' בכ"פ הגוזל בתרא ועיין להיש"ש שם בסי' ג' ע"ש:

גם נראה מדברי הנ"י דלמ"ד מנה לי בידך והלה אומר א"י חייב א"ש ההיא דספסירא ולא קש"ל אלא למאי דקי"ל פטור ולפמ"ש התוס' בפ"ק דכתובות די"ב ע"ב דדוקא בשמא גרוע דהו"ל למידע הוא דאיכא למ"ד דחייב אבל בשמא טוב לכ"ע פטור ע"ש וכ"כ בפ' השואל דצ"ז לפ"ז הכא דהשמא טוב דא"י אם הספסירא א"י לכ"ע פטור ונראה להוכיח כן. מגמ' בפ' האשה שנפלו דפ"א ע"א דאמרי' בפלוגתא דב"ש וב"ה במתו עליהן עד שלא שתו דטעמא דב"ש דאמרי נוטלת כתובתה משום דס"ל שטר העומר ליגבות כגבוי דמי וחשיבה מוחזקת ולב"ה דאמרי אינה נוטלת כתובתה משום דס"ל לאו כגבוי דמי ע"ש וקש' למ"ד מנה לי בידך והלה אומר א"י חייב מ"ט דב"ה דאינה נוטלת כתובה נהי דאינה מוחזקת מ"מ היא טוענת ברי שלא זינתה והיורשים ספק שמא זינתה. ובריא עדיף והו"ל ליטול כתובתה אלא עכ"ל דס"ה דהשמא טוב דא"י אם זינתה ולכ"ע פטור ולדברי הנ"י צ"ל דכיון דקינא לה ונסתרה ואיכא רגלים לדבר חשיבה כמו בריא:

תוכן העניינים

מצות כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה