מצות כהונה· רבי אברהם הכהן יצחקי
סימן יב
ע"ד השאלה בגדול האחים שהשיא בתו מתפוסת הבית ואח"כ עמדו האחים לחלוק ביניהם הירושה אי מחשבי' מחלקו מה שרוצה בנישואי בתו ראיתי להרב משאת משה חח"מ סי' י"ד שהוכיח בא' גדול האחים ששלח סבלונות לארוסתו מתפוסת הבית דמחשבי' ליה מחלקו מגמ' דס"פ י"ן דקל"ט ע"א אהא דתנן נשאו גדולות ישאו קטנות אם אמרו הקטנים הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם אין שומעים להם פריך הגמ' רישא לסיפא ומשני רישא בנישאת לאחר מיתת אביהם וסיפא בנישאת בחיי אביהם ואי איתא לוקמה רישא וסיפא לאחר מיתת אביהם וסיפא בגדול האחים אלא ע"כ בכה"ג כל האחים שוים בדבר זה ע"ש וליתא שהרי סיפא קתני שכבר נתן להם אביהם משמע דנשאו גדולים בחיי אביהם ובמילתא דחיי אביהם אין להעדיף גדול האחים משאר האחים והגמ' ס"ד דרישא נמי בחיי אביהם דומיא דסיפא ועוד דבסיפא דמתני' דתנן ד"ז גבי בנות נמי שם שייך קו' הגמ' ובבנות דלאו בני משא ומתן נינהו לא שייכא עדיפותא דגדול האחים גם מ"ש המ"מ שם בס"ד מדברי הנ"י שכתב בנתן מתנה לאחר דמחל וסבר הרב דבגדול האחים מיירי הנ"י ע"ש עירוב פרשיות שנו כאן דדברי הנ"י ברור מללו דבכל אחים מיירי ומ"ש אח"ז גדול האחים וכו' קביעות אחר בדברי הרי"ף הוא והעיד ע"ז מור"ם בהגה סי' רפ"ו שהעתיק דברי הנ"י וכ"נ מדברי הש"הג והוא דבר ברור בדברי הנ"י ומ"מ דינו של המ"מ אמת דל"ד שילוח סבלונות למתנה כמ"ש הרב שם מילתא בטעמא וכ"ש בנישואי בתו דודאי מחשבי' כל מה שהוציא מחלקו וכמו שהעלה הרב לב שלמה סי' פ' הביאו מע' כ"תר בפסקו ודמי לבגדי שבת ויום טוב דשמין אפילו בגדול האחים בגדי שבת ורגל שעשה לעצמו כמ"ש בתשו' ר"ב סימן ל"ח בשם ש"י הביאו הכנ"הג סי' רפ"ח ע"ש וקר"מ בפ"א מה' מ"ול כתב דב"ח גובה מבגדי שבת דבניו וכתב ה"ה דיצא לו כן מדאמרי' בירושלמי באחים שחלקו דשמין בגדי שבת והטעם דבגדים מכובדין כאלו אין דעתם להקנות להם ומהר"י אדרבי סי' ת"ט נשאל אם הזמין נדוניא לבתו ואח"כ חזר בו והביא דברי ה"ה הללו וכתב דנדוניא נמי דמי לבגדי שבת ע"ש הרי דלענין אחים שחלקו שמין הנדוניא של בנותיהם:
וע"ד המס של הלו' גרושות לכל נפש שלא נתנם השב רוחם עד שישלחו לדבר על לב השררה לבטל המס הנז' והוצרכו לתת שוחדות וקצת מן הקהל הם אמרו שיתחלק סך השוחד לפי נפשות יען כי עיקר המס גזר המלך לפי נפשות גם ההוצאות של השוחד לפי נפשות סוף דינא כתחי' דינא נ"ל שיתחלק לפי הממון וראיה לזה ממ"ש המרדכי בפ"ק דבתרא סימן תקפ"ה תשו' מהר"ם וז"ל וע"ע שומרי העיר שמתחי' היו שומרים בעצמם בלילות ואח"כ נתפשרו הקהל לתת דבר קצוב לשנה השיב ר"ם אע"פ שמתחי' היו שומרים לפי הגלגולת אם דל ואם עשיר מ"מ אחרי שכבר הוסבה השמירה לד"ת דאמרי' בפ"ק דב"ב דמחשבין לפי ממון בתר השתא אזלינן וכו' דבשלמא כשהן היו שומרים בעצמם דין הוא דהתם השמירה לפי הגופים שהם בני השמירה וכו' אבל עתה שנותנים דבר קצוב אין לומר כיון שהמעות שהם נותנים הם תחת השמירה שהיו שומרים תחילה העשיר ל"י והדל ל"י דהא אמרי' בפ"ק דבתרא בריה דפחיה אפילו מרבנן ואי נפיק באכלוזא רבנן לאו בני מיפק באכלוזא ולא מצו רבנן למי' כיון דאלו הוו נפקי באכלוזא היו פטורין גם עתה לא ניתן כלום או אם התחילו לצאת בא באכלוזא ושוב נמלכו ושכרו שכרים לבריא דפחיא לא מצאו רבנן לומר סוף דינא כתחי' דינא וכו' ע"ש הרי דמסיק דאע"פ שהשכירות הוא חליפי השמירה הא' שהיתה לפי הגולגולת מ"מ עתה נותנים לפי ממון כדין שאר המסים וה"נ השוחדות אע"פ שהם לצורך ביטול הלו' גרושות שהם לפי הגולג' אפ"ה השתא מיהא נחשבים לפי ממון איברא לכאורה תשו' מהר"ם הלזו במחלוקת היא שנויא דהנה בפ' המקבל כתב דכיון דרבנן לא נפקי באכלוזא פטירי נמי מלהשכיר פועלים תחתיהן נראה דלא ס"ל דאזלי' בתר השתא וכן ראיתי למרן בב"י בח"מ סי' קס"ג שהביא דברי הנ"י הלזו וכתב ע"ז עיין תשו' מהר"ם במרד ב' השותפים הפך זה ע"ש שנראה שכוין לתשו' מהר"ם שהבאתי וכ"כ הד"מ שם הרי דס"ל למרן דפלגן בהדייהו אך דברי מרן הללו תמוהים דהנ"י לא קאמ' אלא בעודן הקהל שומרים בעצמן או נפקי באכלוזא בעצמן אין לחייב להת"ח לשכור פועלים אבל כי נמלכו כל הקהל לשכור פועלים בעדם כנדון מהר"ם מודה הנ"י דלא אמרי' סוף דינא כתחי' דינא וכבר תמה ע"ד מרן ה' משא מלך דכ"ה ע"ב גם הביא תשו' ר' האיי בשכר החזנים דנראה דפליגא אתשו' מהר"ם ואח כ כ' בתשו' מהר"ם מוסכמת היא מן הכל ע"ש וכ"נ מדברי מרן ומור"ם בש"ע יו"ד סי' רמ"ג דמרן בש"ע הביא דברי הנ"י הנז' ומור"ם בהגה הביא תשו' מהר"ם בקיצור בסתם ולא כתב בשם י"א ע"ש באופן דיש ללמוד מתשו' מהר"ם הלזו לנ"ד בשוחדות שנגבין לפי הממון אע"פ שעיקר הוא כסף לפי הגלג' אחר כ"ז עיני ראתה להרב זכרון יוסף חח"מ סי' ט' שנשאל בכיוצא לנ"ד והוא בקהל א' שרצו לשפוט עם השררה שלהם שלוקח מס י"ז זהובים מכל א' ויש להם כתב שלא יתנו רק ו' זהובים כיצד נגבה המעות של הוצאת המשפט אם לפי ממון או לפי נפשות והשיב וז"ל נ"ל דהוצאת המשפט עם השררה לפחות קשבת המס יען שהוא תקנת הצבור יוגבו חצי לפי ממון וחצי לפי נפשות ואף ע"פ שבתחי' וגם לבסוף פורעין המס שוה בשוה היינו משום דיד השררה תקיפא עליהם ומבקשים מכל א' דבר קצוב כי ימאנו לטרוח לדעת ערך כל א' משא"כ בהוצאת המשפט שבידינו הוא נוקמיה אדין תורה לגבותו לפי ממון ויש לדמותו למ"ש מור"ם בהג"ה דסי' קס"ג גבי שומרי העיר וכו' מצורף לזה די"ל דאלולי העשירים היו העניים משתדלין בהוצאה מועטת להחזיר. הדבר ליושנו כי המלכים אשר ב"י מסתופפים בצילם מלכי חסד המה ועל עניי עמנו יחמולו וסוף דבר מסיק ודי לנו שיתנו החצי ערך נפשות ואפ' אם יתמצה הדין יגבו הכל לפי ממון ונסתייע לדבריו מתשו' צ"צ סי' ל"ו ומתשו' שב יעקב סי'. יו"ד ע"ש ונ"ד דמי ממש לנדונו וכפי אשר בינותי בספרים ראיתי שכתב דבענין המס יותר טוב לפשר מלהעמידו ע"ד תורה אשר ע"כ נראה עיקר כדברי הרב זכרון יוסף שיהיה נגבה החצי לפי ממון והחצי לפי נפשות:
וע"ד ששאל בקהל המתפללים בב"הכ א' והיו כל הוצאות הקהל יוצאין מהכנסת ב"הכ ואח"כ קצת מן היחידים עשו ישיבה בביתם ואין באים להתפלל בב"הכ הקבועה ועתה עמדו היחידים המתפללים בב"הכ כיון שכל הכנסת ב"הכ היא משלהם ולא מן היחידים שהלכו להתפלל א"כ לא יפרעו להוצאות הקהל מהכנסת ב"הכ אלא מה שיעלה לחלקם בהוצאות ההם אבל היחידים המתפללים בביתם יפרעו מכיסם כיון דאין להם חלק ונחלה בהכנסת ב"הכ דינא קא משתעו והכי מסתברא שהיחידים מתפללים בביתם יפרעו מכיסם ויפה טענו הקהל המתפללים בב"הכ: