מצודת ציון על שמואל ב· רבי דוד אלטשולר
פרק כא
פסוק ב
בקנאתו. ענין כעס, כמו (דברים לב כא): הם קנאני בלא אל:
פסוק ג
אכפר. ענין בטול הרוגז, כמו (בראשית לב כא): אכפרה פניו:
פסוק ה
דמה. חשב, כמו (שופטים כ ה): אותי דמו להרוג:
נשמדנו. מלשון השמדה וכליון:
פסוק ו
והוקענום. ענין תליה, כמו (במדבר כה ד): והוקע אותם לה׳:
פסוק ז
בינותם. כמו ביניהם:
פסוק ט
ויוקיעום. ותלאום:
שבעתים. מלשון שבע:
פסוק י
השק. יריעה עבה:
הצור. הסלע:
נתך. נשפך, כמו (שמות ט לג): ומטר לא נתך ארצה:
לנוח. רוצה לומר להתעכב:
פסוק יב
בעלי. אדוני:
פסוק יג
המוקעים. התלואים:
פסוק יד
בצלע. שם מקום:
ויעתר. ענין רצוי, כמו (בראשית כה כא): ויעתר לו ה׳:
פסוק טז
וישבי בנוב. כן היה שמו:
הרפה. הענקה, כמו (שם יד ה): ויכו את רפאים:
קינו. שם כלי זיין, ואין לו חבר:
פסוק יח
בגוב. הוא גזר האמור בדברי הימים (א כ ד):
סף. ובדברי הימים (שם) נאמר ספי, והוא הוא:
פסוק יט
יערי אורגים. כן שם אביו, ובדברי הימים (שם פסוק ה) נאמר בן יעיר, והוא הוא:
בית הלחמי. רוצה לומר הכה את בית הלחמי, והוא לחמי האמור בדברי הימים (שם):
את גלית. עם גלית, ורוצה לומר אף שהיה מלחמה עם גלית, לא יוכל לעזור לו, ובדברי הימים (שם) נאמר שהיה אחי גלית:
כמנור אורגים. תרגם יונתן: כאכסן דגרדאין, וכמו כן תרגם (שופטים טז יד): על יתד הארג, והוא העץ העגול שלפני האורג, יכרוך עליו חוטי השתי, ובמשנה יקראו כובד (שבת קיג א):
פסוק כ
מדון. מלשון מדה, ורוצה לומר בעל מדה גדולה, וכן (במדבר יג לב): אנשי מדות:
פסוק כא
ויחרף. ענין בזיון: