מצודת ציון על שמואל ב· רבי דוד אלטשולר
פרק כ
פסוק א
נקרא. מלשון מקרה:
בליעל. בלי עול שמים, רוצה לומר רשע:
נחלה. הוא חלק, וכפל הדבר במלות שונות:
פסוק ב
ויעל. ענין סלוק, כמו (במדבר ט כא): ונעלה הענן:
פסוק ג
ויכלכלם. הספיק מזונם:
צרורות. קשורות, כמו (בראשית מב לה): צרורות כספיהם:
פסוק ד
הזעק. אסוף בקול זעקה:
פסוק ה
ויחר. מלשון איחור ועכוב:
המועד. הזמן:
יעדו. ענין קביעות, כמו (מיכה ו ט): שמעו מטה ומי יעדה:
פסוק ו
והציל. מלשון הצלה או הוא מענין הפרשה, כמו (בראשית לא טז): אשר הציל אלהים:
פסוק ז
והכרתי והפלתי. תרגם יונתן: קשתיא וקלעיא:
פסוק ח
עם האבן. סמוך להאבן:
מדו לבושו. היא היא, וכפל המלה בשמות נרדפים, כמו (דניאל יב ב): אדמת עפר:
מצומדת. מחוברת, כמו (במדבר יט ט): צמיד פתיל:
בתערה. היא תיק החרב:
פסוק ט
ותוחז. מלשון אחוזה:
פסוק יב
המסלה. דרך הכבושה:
פסוק יג
הוגה. הוסר, כמו (ישעיהו כז ח): הגה ברוחו הקשה:
פסוק טו
ויצורו. מלשון מצור:
פסוק יח
התמו. מלשון תם והשלמה:
פסוק יט
תבלע. תשחית, כמו (שם כה ז): ובלע בהר הזה:
פסוק כ
חלילה. חולין וגנאי, וכפל המלה לרוב הזרות אצלו:
פסוק כב
ויפצו. ענין פזור: